יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...

הודו - הכרות כללית

הודו לאדוני כי טוב! כך רואים את הודו המטיילים, הסאטלנים, מחפשי הרוחניות, הצלמים, חוקרי תרבויות, נופים ואנשים, ומחפשי ההרפתקאות. תת יבשת כל כך לא שייכת, שהתנגשה ועודנה מתנגשת עם יבשת אירואסיה הקדמונית, כשהיא משתחלת תחתה ומרימה את רמת טיבט וגג העולם של ההימאליה. ארץ ענק השביעית בשטחה, המאכלסת יותר אנשים מכל ארץ פרט לסין, בהליכה על החבל העדין של היותה הדמוקרטיה הגדולה בעולם ביושבה על חבית חומר נפץ דתית וחברתית שבשל המתינות המופלאה של תושביה מצליחה שלא להתפוצץ לרסיסים.
 

ניו-דלהי: בירת הרפובליקה

מרבית המטיילים יראו את דלהי רק דרך ענני העשן המצחינים של פהאר-גאנג', ולא ייטרחו לצאת לראות את אחת הערים הגדולות והמרתקות בעולם, ובמיוחד את המרחבים הירוקים והעשירים של ניו-דלהי, מהערים המתוכננות המרווחת עם שדרות רחבות, ובה ישנם שרידים רבים של הערים העתיקות שהיו במרחב לפני הקמת עיר הבירה הקולוניאליסטית במקום.
 

צפון דלהי והעיר העתיקה

לאחר שמיצינו את אתרי דלהי החדשה, הגיע הזמן לחלק האחר, והוא דלהי העתיקה או שהא-ג'האנבד, שהיא העיר השביעית שהוקמה באזור דלהי: עיר זו הוקמה על ידי הקיסר המוגהולי החמישי שהא-ג'האן, בעודו בונה את קברה של אשתו בבירה הישנה אגרה, והכוונה כמובן לטאג'-מהאל. האמת היא שהוא החל בבניה ב-1638, אבל כשהסתיימו העבודות לאחר עשור, הוא כבר היה כלוא במבצר האדום באגרה ולא זכה לראות ולהתגורר בארמונות שיזם בדלהי.
 

נשים וארמונות בהודו

גלגל טיבו שייסוב, פעם למטה ופעם למעלה, והקיסר בחצרו הייתה מאהר משרתת נחותה, גילה את יופייה, תעוזתה וכוחה הרב, ובהיותה בת 34 לקח אותה כאשתו העשרים. במהרה הפכה לאישה המועדפת וצברה כוח בממלכה.
 

ראג'סטן - ארץ המלכים הגאים חלק א'

כשראתה אותם מברישים את סוסיהם ומהדקים את רצועות אוכפיהם היטב, כשהם לבושים במיטב מחלצותיהם הכתומות כאש, מסדרים את הטרבאן המגולגל מצעיף בד ארוך, המשמש מכרית ומגבת ועד ממחטה או קסדה, היא ידעה. כבר חודשים שהם נלחמים בכל כוחם נגד יריב עדיף ועיקש. אוכל איין וגם מים מעופשים במשורה, בעוד השמש קופחת כמו ששמש מדבר יודעת - מכה ללא רחם.
 

ראג'סטן - ארץ המלכים הגאים חלק ב'

ראג'סטן, ארץ טרשים בראשיתית, מצולקת בארות מדרגות, המעלות מהאדמה את סם החיים היקר, בשורה של דליים זולגים, כשצמד שוורים סובב ומפעיל משאבות מים ממי התהום הרדודים. ארץ בה צומחת השיטה הקוצנית ותפוח סדום ואנטילופות שהסתגלו למדבר מדלגות ורצות בה. ארץ שאיש לא לוטש עיניו אליה, בה מולכים בגאון הראג’פוטים.
 

אודייפור הרומנטית

אודייפור (Udaipur), עירו של אודיי-סינג השני, היא מקום של יופי ויש המכנים אותה "ונציה של הודו". זוהי עיר חדשה יחסית אבל עם מורשת ארוכה ארוכה. בעיר שולטת שושלת מלכותית הארוכה ביותר בעולם, שנמשכת ללא הפסקה מהמאה השישית לספירה.
 

יעדי עומק באודייפור והסביבה

בכתבה קודמת הכרנו את העיר אודייפור ויעדי התיירות המרכזיים של העיר. מי שיש ברשותו יותר מיומיים כדי לראות ולהתאהב בעיר, כתבה זאת מוקדשת לו. בכתבה זאת נמשיך להסתובב בעיר, נלמד על אומנויות ייחודיות לאזור ונציע מסלולי יום ליציאה במונית מקומית אל מחוץ לעיר.
 

העדה הסיקית ומקדש הזהב באמריטסר

באזור הפורה ביותר בהודו, דרומית לרכסי ההרים הגבוהים בעולם, משכן העננים (הימאליה) וההרים השחורים (קארקורם), באזור בו מתנקזים חמישה נהרות, נמצא אזור פנג'אב, שמשמעות שמו חמשת הנהרות. לאזור פורה זה המהווה נקודת מפגש בין הודו, סין ומרכז אסיה, התנקזו גם אנשים ותרבויות רבות. מקום זה הוא ערש התרבות ההודית וגם זו הנותנת להודו את שמה – ארץ חמשת מקורות נהר האינדוּס.
 

אמריטסר - לא רק מקדש הזהב

לאמריטסר מובילות דרכים בודדות כיום אך היא נמצאת בלב הפנג'אב, בסמוך ללאהור הפקיסטנית במעבר גבול מוגבל למעבר. המגיע לאמריטסר מגיע לרוב כדי לראות את מקדש הזהב הקדוש לסיקים. היה והזדמנת לשם, יש בעיר עמוסה ומאובקת זאת עוד דברים לראות.
 

מקדשי קג'וראהו - פורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה

"באוקינאווה, לרחוץ עם אשה ערומה בבית מרחץ ציבורי - לגמרי בסדר; תמונה של אשה ערומה בבית פרטי - לגמרי לא בסדר. באמריקה, פסל של אשה ערומה בפארק מקבל פרס; אבל אשה ערומה בפארק מקבלת קנס. מסקנה: פורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה".
 

אורצ'הה וג'האנסי - קסם בלב שממה

כשמתקרב האוטובוס לכפר אורצ'הה מתוך מישורים צחיחים למחצה של רמת הדקאן, מופיעים על קו האופק צריחים של אבן צהובה ומתפוררת. אט אט נגלים מבני ענק זנוחים הפזורים על שטח ניכר, כאילו נזרעו בידי איכר לא מיומן. אלה שרידי הממלכה של אורצ'הה, שנותרו חשופים לבליית שיני הזמן ורוח המדבר. במקום זנוח זה נימצא אוצר מדהים שרק בהודו העשירה כל כך בתרבות עבר, ניתן לשכוח ולדלג עליו.
 

===========דרום הודו===========

הכרות עם דרום הודו

ממישור מערכת הנהרות שלמרגלות ההימלאיה, הולכת ומתרוממת דרומה רמה, הקרויה רמת הדקאן (Deccan Plateau) או בתרגום מוצלח יותר של השם ההינדי דאקאנאצ'ה-פתאר - "הסלע הדרומי". זהו מישור בזלתי צעיר יחסית, שנוצר לפני כ-65 מיליון שנה, בתקופת העלמות הדינוזאורים מהעולם. יש מדענים המציעים שאותה היעלמות יתכן שארעה או הוגברה עקב המגה-התפרצות שיצרה את הדקאן.
 

מומבאי - הכרות כללית

אם דלהי היא הלב של הודו  וקולקטה היא מרכז הרוח והתרבות, אם ורנאסי היא המרכז הדתי ובנגלור היא הקידמה, אזי מומבאי היא המנוע הפועם של הודו. העיר הגדולה ביותר והמרכז התעשייתי עליו נשענת כלכלת הודו.
 

מומבאי - העיר הקולוניאליסטית

משבעת איי בומביי, הגדול היה האי בומביי, ובו בנו הבריטים את המצודה שלהם שגם לאחר הסרת חומותיה וחיבור האי לאיים האחרים עדיין נקרא ה"פורט". אזור זה כולל את היפים שבביניינים הקולוניאליסטיים של בומביי. שני האיים הדרומיים נקראו קולבה וקולבה-הקטנה, וגם כיום נקרא הרובע הדרומי של מומבאי בשם זה.
 

מומבאי - שיווה במערות אלפנטה

לאחר כשעה וחצי הפלגה משער הודו , לאחר מעבר האי של חיל הים הנראה כספינה בצורה, ולאחר שחולפים על פני אי המשמש מסוף לדלקים, מגיעים לאי הפיל (אלפנטה) , הקרוי על שם פסל פיל שהיה בכניסה לאי. אי זה זכה להגנתו של ארגון אונסק"ו כנכס תרבות עולמי בשל מערות דתיות החצובות בו, הקרויות מערות אלפנטה.
 

מומבאי - שליחי האוכל היעילים בעולם

מהתופעות המיוחדות ביותר בעיר הענק מומבאי היא תופעת שליחי האוכל הטרי הידועים בשם דאבאוואל'ס (Dabbawala). זהו מהשירותים המדויקים בעולם למרות היותו מבוסס על אנשים אנאלפביתים וללא מחשוב או טכנולוגיה. ובכל זאת, זהו שירות "ירוק" לחלוטין, יעיל ומהיר מכל מערכת דומה של הפצה ברחבי העולם.
 

מומבאי - שווקים צבעוניים

כראוי וכמצופה מעיר מהגדולות בעולם, גם מומבאי  בעלת ההיסטוריה הקצרה יחסית, מלאה בשווקים ובאתרי דת לכל הדתות שישנן בהודו, וכולם, פרט לבית הכנסת שתואר בכתבה אודות מומבאי הקולוניאליסטית, ממוקמים מחוץ למרכז האדמיניסטרטיבי.
 

מומבאי - גבעת מאלבר, גנים ואתרי דת

מצפון לעיר התחתית, בלב מומבאי נמצאת גבעת מאלבר בה חיים רבים מעשירי העיר. ממרומי הגבעה ניתן לראות את העיר והמפרצים המערביים שלה באון יפה. הטיול באזור גבעת מאלבר הוא דווקא טיול לאתרי דת ומורשת וגנים מקומיים.
 

מומבאי - בוליווד וצפון העיר

כתבה זאת אינה מסלול טיול אחד, אלא תיאור מספר יעדים בצפון העיר שמרביתם דורשים טיול של חצי יום לפחות - רצוי בטיול מאורגן על ידי חברה מקומית.
 

פונה - מודרנה, מדיטציה וטרור

עם פרסום הפיצוץ שנערך ב- 12/2/2010 באחד מסניפי הג'רמן-בייקרי בעיר פונה, הניחו המומחים שהוא כוון כנגד בית חב"ד הסמוך. האם זה המצב או שהכוונה הייתה לפגוע בזרים מערביים? ללורד שיווה הפתרונים, אולם ברור שפונה היא מהמרכזים היהודיים החשובים יותר בהודו של היום.
 

רמת הדקאן - אורנגבד וסביבותיה

מדרום למישורי הגנגס המנקזים את ההימלאיה, ולגבעות סטפורה, מתרוממת לה רמה מישורית בגבהים של 100-1,000 מטר, שגבולותיה הם שרשרת הרי הגהאט המערביים, שרשרת הרי הגהאט המזרחיים ובדרום גבעות נילגירי. הקרקע מבוססת סלע משאר וולקני, שנלכד בהתפרצויות געשיות לפני כ-60 מיליון שנה.
 

קוצ'ין - העיר והנקודה היהודית

קוצ'י (Kochi), או כפי שהיא מוכרת בשמה הישן קוצ'ין (Cochin), היא עיר נמל לחופי דרום הודו, במדינת קרלה. זהו נמל טבעי ממנו התקיים סחר ימי ענף בכל האוקיאנוס ההודי והים הערבי. כנמל טבעי, היה המקום נקודה אסטרטגית, שהייתה נקודת הישוב הראשונה של אירופאים בתת-היבשת, ונכבשה על ידי מעצמות קולוניאליסטיות שונות במהלך המאות האחרונות.
 

ממלאפורם - גן עדן של חופים ומקדשים

היום צ'נאי היא בירת מדינת טאמיל-נאדו והעיר הגדולה והחשובה של דרום הודו, אולם לא תמיד היה כך. ערים עלו וירדו בחשיבותן, כאשר כל ממלכה קובעת מרכז אחר, בו היא בונה מבני קדושה מרהיבים ביופיים. כך, כל דרומה של הודו משובצת בערים שחזרו לממדי כפר, ובהן אוצרות תרבות מדהימים ביופיים.
 

ממלאפורם: טיולי יום למקדשים, שמורות ומובלעות זרות

למרות היותה של העיירה מאהמלאפורם שלא על כביש ראשי, אפשר להתמקם בה ולצאת לטיולי יום לאתרים נפלאים, הנמצאים במרחק של עד כשעתיים נסיעה. בהודו זה נחשב ממש "מאחורי הפינה". אתם שואלים מדוע טיול כוכב שמרכזו במאהמלאפורם? סתם כי זהו מקום קסום המזמין להישאר בו.
 

צבעי דרום הודו - ציורי קולאם

עם הנץ החמה יוצאת האישה ההודית מבעד מפתן ביתה לטאטא את הרחבה ולהעביר את הלכלוך לרחוב ולשכנים, להזליף מים על רחבת העפר שלמול ביתה, ולהכין את הבית לבוקר חדש. זהו הרגע בו מוכנות נשות מדינת טאמיל-נאדו הדרומית לברך את הבית לכניסת הבאים, ולצייר על מפתן הבית את הקולאם.
 

עופות המים של דרום הודו

דרום הודו היא חופים, מקדשים, פיסול, נופים ומה לא? "דרום הודו האחרת", שמעטים מכירים, היא גן-עדן לחובבי צפרות, המרותקים אל הטבע העשיר המתקיים לצד גופי המים העצומים. בכתבה זו אקח אותכם לטעימה קצרה, מחיי בעלי הכנף של דרום הודו.
 

=========== כללי ===========

חיות הודו הנדירות א'

חיות נדירות רבות ישנן בהודו, רבות מהן נכחדות עקב אכלוס האדם, נדחקות לפינות הבודדות בהן הן לא ניצודות ושטחי המחייה המצומצמים שלהן עדיין קיימים. עקב קצב גידול האוכלוסייה הגבוה ומאמצי השימור הדלים, יש סיכון רב להמשך קיום מינים אלה של חיות הודו הנדירות, שרבים מהם נמצאים, ברמה זו או אחרת, ברשימה האדומה של האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע והמשאבים הטבעיים.
 

חיות הודו הנדירות ב'

זו כתבה שנייה בנושא חיות הודו הנדירות.
 

מבט חטוף על המטבח ההודי

המטבח ההודי אינו מטבח אחיד - הן בשל המרכיבים השונים שיש באזורים השונים, והן בשל דתות ואמונות. אבל יותר מכך, בשל היות הודו במשך ההיסטוריה כולה, מחולקת, מפולגת ונתונה לנדודי עמים, צומת מסחר, וכיבושים שונים, שהביאו השפעות מפרס, ממרכז אסיה, מסין וממזרח-אסיה.
 

הודו - נקודת מבט אחרת על "בולשיט"

בצאתי בבוקר לרחובות העיירה ההודית, בחפשי אחר מקום המגיש צ'אי של בוקר, הלכה למולי פרה, כפי שרגיל אני לראות ברחובות הודו. פיניתי לה דרך וכן גם לאישה שהלכה אחריה ובידה כלי פח ריק. כשאך עברה אותי הפרה, התכופפה האישה. הסבתי מבטי אליה וראיתי כי הפרה תוך כדי הליכתה, עשתה את צרכיה, והאישה בידיים חשופות אספה את התוצרת המהבילה לכלי הקיבול שבידה.
 

========== מזרח הודו ==========

קולקטה – עיר של עצב ושל שמחה

קולקטה ידועה בשמות עיר הארמונות ועיר של שמחה. עיר הארמונות בשל הארמונות המפוארים הרבים שנבנו בכל רחבי העיר ועיר של שמחה בשל התנהגותם התוססת והידידותית של הבנגלים, שהופכים את העיר לתוססת ומהנה. עם זאת זוהי גם עיר של צפיפות, הזנחה ועוני.
 

קולקטה – המיידן וסביבתו

לא הרבה ערים בהודו התברכו בשטח פתוח כל כך נרחב במרכז העיר. המיידן (Maidan), מילולית "שדה פתוח" הוא שטח נרחב שאורכו כ-2 ק"מ לצד הנהר ורחבו כ-1.5 ק"מ. מיד לאחר כיבושה המחודש של העיר ב-1757, פונו אנשי כפר מקומיים ושטחם סופח לבריטים שבנו בו את המצודה שלהם וסביבה מדשאות וחורשות. בהדרגה נבנו בשטח זה מוסדות ספורט ואצטדיונים ואתרי זיכרון. מאמר זה ייקח אותנו לאתרים בסביבת המיידן.
 

צפון קולקטה – מורשת עושר ועוני

במאמר הראשון בסדרה זו, קולקטה - עיר של עצב ושל שמחה, נסקרה ההיסטוריה של העיר. במאמר הבא, קולקטה - המיידן וסביבתו נסקרו יעדי התיירות באזור המיידן. מאמר זה ייקח אותנו לאתרי העושר האקסטרווגנטי ולחלקה העני והצפוף אל הצבעוני של העיר.
 

נאגלנד

כשהיא התכרבלה עלי כחתול המחפש חום, בקפיצות הג'יפ, בדרך העפר הנוסעת עמוק לתוך לילה טרופי, הבטתי ביופייה הבתולי והפשטות שבפניה היפות ותהיתי איך לעזאזל היא מתחברת לאבי סבה או אף לסבה, שהיו עורפי ראשים, ולכפרה בו עדיין מונחות לתצוגה גולגולות אדם רבות, אותן גם עונד לראווה מלך האזור על חזהו, כמו המדליות של זקני העלייה הרוסית.
 

לעשות או למות - סיפורה של קנאקלאטה

קנאקלאטה, ילדה רכה בת 14, שלהבה את המון הכפריים ממחוז בוראנגבארי במדינת אסאם העילית שבהודו, בלכתה בראש הפגנה שקטה, כשבידה דגל הודו והיא קוראת "לעשות או למות". היא עלתה על גג תחנת משטרה בריטית כדי להניף עליה את דגל הטריקולור של הקונגרס ההודי (דגלה הלא רשמי של הודו לפני קבלת העצמאות). בעודה אוחזת בדגל המונף נורתה ונהרגה.
 

בני המנשה במיזורם - האם אחינו הם?

נהר השבת - הסבטיון (או הסמבטיון) הוא נהר אגדי שמעבר לו גלו עשרת שבטי ישראל האבודים. הנהר השוצף זורק אבני ענק על גדותיו, כך שאיש אינו יכול לעוברו. אולם נהר פלאי זה, על-פי המסורת היהודית, אינו משליך אבנים בשבת. מאחורי מחסום בלתי עביר זה, ממתינים אנשי שבטי ישראל עד בוא הגאולה.
 

שבטים תאים בהודו - קאפמטי

שבטים תאים נמצאים פרט לתאילנד גם בלאוס (לאי) בסין (דאי), בבורמה (שאן) וכן גם שבטים מוכרים שונים בצפון מזרח הודו, כמו הסינגפו והקאמפטי. הם משמרים את הבודהיזם הטרואדי ואת החגים שבמתכונת שונה במקצת נחוגים ביתרת השבטים התאים בדרום מזרח אסיה. למרות המקור המשותף, הבידוד במשך מאות שנים גרמו להיווצרות מאפיינים ייחודיים המבדלים אותם מאחיהם התאים.
 

מלחמות הנשים של מניפור

בהודו, אחת המדינות בהן מעמד האשה נמצא בפיגור רב אחרי המקובל בארצות המערב, ובמיוחד במדינות הרפובליקה ההודית הנידחות יותר, ישנה מדינה בה יש לנשים מעמד של כוח רב. בודדים ביקרו בה, ומעטים שמעו את שמה. זו מניפור שעל הגבול בין הודו למיאנמר. במדינה זו יש לנשים מעמד כוח מיוחד.
 

מגהאליה - המדינה המטריליניאלית היחידה בעולם

מדינת מגהלאיה שבצפון-מזרח הודו, מיושבת על ידי שלושה שבטים עיקריים, משני מוצאים שונים. החידה המתמיהה את החוקרים היא שלמרות השוני בין השבטים, הם שותפים בשיטה המטרולינאלית הייחודית. על פי שיטה זו, השושלת היא של האשה: הילד שייך למשפחת האישה, כמו גם שם משפחתו של הילד, והרכוש והתואר עובר מאם לביתה הצעירה.