יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...

סין - ארץ הדרקון הצהוב

כשהאלה נו'-ווא, בעלת זנב הנחש וגוף האישה, החלה ללוש אדמת חומר צהובה כדי לייצר את בני האנוש, הייתה העבודה קשה ותובענית מדי. מתוך חשש שלא יעמוד לה כוחה להספיק לייצר את כל האנשים שבעולם, לקחה חבל פשתן גס ומחוספס, טבלה אותו בבוץ הצהוב וטפטה ממנוטיפות גסות שנשרו בכבדות ומכל טיפה נוצר אדם.
 

=== בֵּייגִ'ינְג ===

 

בֵּייגִ'ינְג הקיסרית – 700 שנות היסטוריה

בֵּייגִ'ינְג, משמעות שמה "הבירה הצפונית" כדי לבדלה מנאנגִ'ינְג, הבירה הדרומית. המזרח התיכון והמזרח הרחוק שמם נובע מנקודת מבט סובייקטיבית אירופוצנטרית. גם בֵּייגִ'ינְג הייתה פעם "הבירה הדרומית" כשבירת הקיץ הייתה בשאנאדו הצפונית לה. כשהוכרזה ב-1274 כעיר הבירה של סין כולה לראשונה בהיסטוריה הסינית, נקראה דאדוּ או "הבירה הגדולה" בשפת השליטים המונגוליים. מאז, כמעט ללא הפסקה, שימשה בֵּייגִ'ינְג בירה של סין.
 

פרוייקטים מגלומניים - ארמון הקיץ בבֵּייגִ'ינְג

ארמון הקיץ הקיסרי שימש למגורי הקיץ של הקיסרים בעבר, בין הבולטים ביניהם היו הקיסר צ'יֵאנלוֹנג, הקיסרית האלמנה, צְהשִׂי וכן שימש כלא של הקיסר גְוַאנְגשׂ'וּ שנכלא במקום מיום הדחתו ועד מותו. המתחם נחשב לאחד הגנים הקלאסיים בעולם ואוכרז כאתר שימור לתרבות עולמית של אונסק"ו.
 

פרוייקטים מגלומניים - הר הפחם בבֵּייגִ'ינְג

הר הפחם (פארק הר התצפית)  JǐngShān GōngYuán  הוא הר מלאכותי הנמצא מצפון ובסמוך לשער הצפוני של העיר האסורה בבֵּייגִ'ינְג. ההר מתנשא לגובה 45.7 מטר ולמרות שנראה כהר טבעי הוא שאריות אדמה שהערימו במו ידיהם בוני הארמון הקיסרי והחפיר הרחב שסביבו, דלי אחר דלי, ביוצרם במישור העיר הר שהפך לגן קיסרי, ממנו נשקפת העיר בֵּייגִ'ינְג כולה.
 

המחאות בכיכר טיאנאנמן בבֵּייגִ'ינְג

כיכר טיאן-אן-מן היא הכיכר המרכזית בבֵּייגִ'ינְג, בירת סין. פירוש שמה הוא "שער השלווה השמימית", והיא קרויה כך על שמו של שער טיאן-אן-מן, הנמצא בצפונה של הכיכר, ומפריד בינה ובין העיר האסורה. עיקר פרסומה מחוץ לסין, בא לכיכר עקב הפגנות סוערות שנערכו בה, ובפרט זו הידועה בשם "המחאה בכיכר טיאן-אן-מן", שנערכה בשנת 1989.
 

מקדשים בבֵּייגִ'ינְג - דת בעיר חילונית

ביחס לבירות אסייתיות בֵּייגִ'ינְג היא עיר חילונית, בה מעט מבני הדת הקיימים שרדו את "המהפכה התרבותית" וללא הגנת בכירים במפלגה היו נהרסים. המתחמים הדתיים מאפשרים לברוח מהעיר ההומה למקומות רגועים בהם יכולים אנשי בֵּייגִ'ינְג לעסוק בפעילות דתית או פעילות פנאי ולשכוח לרגע את החיים העירוניים שמחוץ לחומות המתחמים.
 

אומנות ואדריכלות בבֵּייגִ'ינְג

כעיר בירה, על בֵּייגִ'ינְג הן לשמר את תפארת העבר המהווה מרכז בגיבוש לאומי, והן לשמש עיר מובילה באדריכלות ובאומנות הסינית החדשה. בהדרגה הופכת בֵּייגִ'ינְג למובילה בתחומים אלה גם יחד, כשמוצבת השאלה אודות מידת הסיניות באדריכלות ובאומנות הסינית של היום אל מול האוניברסליות בעידן הכפר הגלובלי. כתבה זו תציב זרקור תוך סקור מבנה רשות הכבלים הסינית אל מול החוטונגים, ותציג את הכפר האולימפי ואת רובע האומנים 798.
 

החומה הגדולה של סין

הררי מילים נכתבו על החומה הגדולה של סין, שהיה ונחבר אותם, ודאי יהיו ארוכים יותר מהחומה עצמה. ולמרות זאת, מיתוסים לחוד ואמת לחוד. כתבה זו תחפור בחומה ותוציא אחדים מהשלדים הקבורים בה וכן תתאר את המקומות הפופולאריים לראות ולחוות את החומה.
 

להתמקח ולחפש מציאות - קניות בבֵּייגִ'ינְג

"תה ואורז יש בסין" היה השיר ששמעתי בילדותי. בינתיים התחילו ליצר עוד דברים פרט לתה ואורז, והיום כל מוצר צריכה בחנויות העולם סיכוי סביר שיוצר ביצור ישיר או קבלנות משנה בסין. עקב מסי יבוא שאינם קיימים על מרבית המוצרים, סביר שאותה איכות של מוצר סיני בסין ובארץ יהיה בהבדל מחיר של מע"מ בלבד, כך שאם נמצא משהו זול במיוחד, סביר שאיכותו כזאת שליבואנים הישראליים לא שווה ליבא אותו ארצה, ולמרות זאת, קשה לבקר בסין ובסיום הביקור לא לקנח במסע קניות של מציאות.
 

=== ש'יאן  ===

 

ש'יאן - עיר השלווה המערבית

ש'יאן, בירת מחוז שאאנש'י ואחת מבירות סין בעבר. בסוף המאה השלישית לפנה"ס הייתה צ'אנג-אן בירתו של הקיסר צ'ין שה-חואנג-די, מאחד סין ומייסד שושלת צ'ין, שבנה לעצמו קבר ענק וצבא לוחמים מזוינים על נשקיהם וכרכרות סוסיהם להגנת קברו מצפון. צ'אנג-אן המשיכה להיות עיר מרכזית, הגדולה בעולם ומהחשובות בו - קצה דרכי המשי.
 

ליד ש'יאן - חיילי טרקוטה ועוד

עם גילוי מחודש של צבא חיילי הטרהקוטה של הקיסר צ'ין בחפירה מקרית של באר בשדות בשנת 1974 החל מאו במאמציו להחזיר לעיר שהיתה בירת סין במשך אלף שנה, והעיר הגדולה בעולם את תפארת עברה, והזרים לעיר אנשים וכסף ותעשייה קלה, והיום היא מוקד עליה לרגל של תיירות, אתר חובה בביקור תיירים בסין, ועיר תוססת וצבעונית בה חיים מספר מיליוני תושבים.
 

=== דרום מזרח סין ===

 

שאנגחי - העיר שמעל הים

שאנגחי היא אחת הערים הגדולות בעולם והשנייה בגודלה בסין נמצאת בדלתא של נהר היאנגצי בשפך לים, משני גדותיו של נהר החואנג-פו. זוהי עיר מודרנית תעשייתית ועמוסה המושפעת רבות מהעולם החיצון, אחת מארבע ערי מחוז בסין, המאכלסת עם פרבריה כאחוז בודד מאוכלוסיית הסין (17 מיליוני איש) ומייצרת כמעט חמישית מהתוצרת של סין. העיר מעולם לא הייתה בירה, אבל בתקופות שונות ובמיוחד מאמצע המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20 הייתה מהערים המשפיעות ביותר בסין כולה, כמו שהיא ממשיכה להיות עד היום.
 

אגדות האגם המערבי בהאנגדזו

במאות 12-13היו בסין ממלכה גורצ'אנית בצפון מזרח, ממלכת נאנצ'או בדרום מערב, ממלכה טיבטית במערב ושרידי שושלת סונג בדרום מזרח. הסיפור הסיני מתייחס רק לזו האחרונה, הנקראת סונג הדרומית, שבירתה בעיר שהיום נקראת האנגדזו. עיר זו עושה היום רבות כדי למצב את עצמה כבירת סין העתיקה במלוא תפארתה.
 

סודזו עיר הגנים

(יכתב בהמשך)
 

הכרות עם הגן הסיני

סין הייתה מאז ומעולם כפרית ושמרנית, ולכן גם בתהליך העיור המואץ נשאר הסיני חקלאי בנפשו המחובר לאדמה, לרוח, לנהרות וההרים ולצומח. גם בביתו הקט רוצה הסיני לקחת מקצת מדברים אלה איתו כדי להתענג על הטבע, גם אם הוא ממוזער בעציץ. הבית הוא הגוף אותו יש לקיים, אולם הגינה היא הלבוש, המראית של הבית מבחוץ, ויותר מכך, יש בגינה כדי לאזן את זרימת הצ'י – אותה אנרגיה נעלמת, שהיה ותאוזן, זה ישפיע על בריאות בני הבית. הגן הסיני הוא מיקרוקוסמוס של הטבע ושל החיים עצמם.
 

עיירות המים הסיניות - לחיות בציור

סיפור עממי על מראה עיר מים מתאר: "בתים על הנהר, גשרים על הנהר, אנשים על הגשרים, סירות מתחת לגשרים, חנויות בקצות הגשר והכל משתקף במים". זה לא בציורים ובשירים בלבד. עיירות המים הן בתים מחופי גגות מקומרים, גמלונים נשגבים, גשרי אבן קשתיים מעל תעלות מים שלוות בהן שטות סירות בדממה בצל עצי ערבה ירוקי-עד נשענים על גדות תעלות המים ביוצרם אווירה פיוטית ורומנטית, במיוחד בתחילת האביב, כאשר ניצני עצים מלבלבים.
 

מָקָאוּ – בירת ההימורים העולמית

כאשר זכו הבריטים בהונג-קונג העדיפו ספינות אירופה לעגון בנמל העמוק שלה, ומָקָאוּ, מעברו השני של שפך נהר הפנינה, נותרה ללא פרנסה ממסחר. הבחירה הייתה טבעית: פרנסה מסחר בעבדים, באופיום והימורים. היום מָקָאוּ הוא הסמל לחיים במסלול המהיר, הכסף הקל, מרוצי הסוסים והכלבים, ואפילו מרוצי הגראנד-פרי.
 

מָקָאוּ – עיר של מורשת

ביום של ים סוער, כשהג'אנקה (סירה סינית) נאנקה בים וחישבה לטבוע, עמדה על הסיפון נערה צעירה וציוותה על הים לשקוט מזעפו וכך ניצלו אנשי הסירה. לא הייתה זו אחרת, אלא אלת הים, שבאה להציל את הנוסעים מטביעה – כך האמינו, ובשנת 1488 בנו לכבודה מקדש הפעיל עד היום.
 

גווילין - היער הריחני או סדום החדשה

אזור אגן נהר הפנינה הדרומי ליאנג-צה, ומוצאו לים באזור הונג-קונג, היה פעם ים קדמון שלפני מאות מיליוני שנה בתקופת הקרבון בעידן הפליאוזואיקון נלחץ מעלה והתרומם מעל הים בהשאירו רמת סלע משקע ימי קשה. תהליכי הבלייה הממושכים הותירו את התצורה הקרסטית המדהימה ביופייה, בעוד שאקלים טרופי כיסה את עמודי הסלע בצמחיה ירוקה הלוחמת על אחיזתה בסלע האנכי כמעט.
 

אתרים ופעילויות בעיר גווילין

בהיותה במרכז אזור עם אטרקציות נוף, הפכה להיות מוקד וסמל ולאכסניה לתיירות הרבה לאזור. כעיר אפרורית, היא נדרשה למתיחת פנים משמעותית. בהשקעה רבה חוברו ארבעת האגמים שסביבה ושני הנהרות, למערכת מים עם גשרים לרוב ומדשאות וטיילות סביבם. העיר הוארה באלפי פנסים צבעוניים, בהפכה לעיר פסיכדלית כמעט לעת לילה. כמה מהגבעות שבלב העיר הפכו למקומות מוגנים עם תשלומי כניסה, ואף המערות, שקיימות לרוב באזורי קארסט, הפכו למוקדי תיירות מוארים באופן צבעוני באפשרן ליזמי העיר לגרוף עוד מעות לכיסיהם.
 

טרסות האורז - חוט השדרה של הדרקון

אזור טרסות האורז "לונג-ג’י טיטיאן" (Long-ji Titian חוט שדרת הדרקון), המופיע בכל מצגות הצילומים מסין אינו המרהיב ביותר בסין, ובוודאי לא בשורה אחת עם אזורי הטרסות של בנאווה וסגאדה בצפון לוזון פיליפינים, אבל בהחלט אזור הטרסות המפורסם ביותר, ומהנגישים ביותר בסין, ואחד משלושת אזורי הטרסות הגדולים בסין.
 

=== יו'נאן וסיצ'ואן ===

 

קוּנמׅינג: עיר האביב הנצחי

"עיר האביב הנצחי" היא העיר הגדולה ובירת המחוז שמדרום לעננים (יונ'אן), מחוז המיעוטים הצבעוני הגובל בוייטנאם, לאוס, מיאנמר, טיבט ומחוזות סיצ'ואן וגואנג-ש'י. מחוז שונה ומנותק כל כך שלמרבית ההיסטוריה הסינית הייתה אך השפעה מועטה עליו, ובמרבית ההיסטוריה היו לו חיים משלו, קמו בו תרבויות שונות וחלו בו מאורעות שונים מייתרת סין, פרט לתקופה קצרה בה נדחקה סין בידי היפנים לחבל ארץ נידח זה, תוך מעורבות עזה של מעצמות על אחרות, לא הייתה יונ'אן במוקד האירועים ובמרכז העניין הסיני.
 

קוּנמׅינג: אתרים סמוכים לעיר

בעוד שמרכז העיר קוּנמׅינג, הרובע המוסלמי, הפארק ושוק הפרחים והציפורים הם מקומות של אוירה נינוחה, בקצוות העיר ובמרחק של עד שעת נסיעה מהעיר נמצאים האתרים המרשימים יותר – מקדשים, נופים וטבע.
 

להסתדר בקוּנמׅינג

מזג אויר, תחבורה, לינה, אוכל, מסעדות וקונסוליות בעיר קוּנמׅינג.
 

דאלי, השבט הלבן ואגם האוזן

העיר העתיקה דאלי היא עיר מחוז בירתה של הנפה האוטונומית של בני הבָּאי. העיר שוכנת ברום 1,900 מטר, לרגלי רכס צ'נגשאן הגבוה ולצד אגם גדול – אגם האוזן (אֶרהָאי), בעמק חקלאי פורה, ועל דרך עתיקה שחודשה בסלילת דרך בורמה המקשרת את בורמה לסין. העיר, האגם והאזור כולו הם מהמקומות הנעימים ביותר ביו'נאן ובסין כולה, עם נופים יפים, עמים מרתקים, אוירה שלווה ונעימה והיסטוריה מרתקת. זו עיר מבצר עטופה בחומה, שהשכילה להתאים עצמה לכל פינוק שתייר יחפוץ בו. יש בה אוכל טוב, היצע תיירותי עשיר ותרבות ייחודית.
 

ליג'יאנג: הכרות עם ארץ הנאש'י

לא רבים המקומות שהתברכו בכזה יופי טבעי, משולב עם נוף אנושי מדהים ונוחות מפנקת, כמו העיר העתיקה של ליג'יאנג. יושבת במישור גבוה, במורדות קפל טיבט שבמזרח ההימלאיה, בצפון-מערב המחוז הדרומי של סין יונ'אן (YúnNán). מחוז זה מאכלס 26 מיעוטים אתניים רשמיים (והרבה יותר שבטים), וגובל בטיבט, מיאנמר, ולאוס. ליג'יאנג ההררית שוכנת בפינה קסומה במערב המחוז, והיא בירתו של המיעוט הנאש'י - שבט מהגרים טיבטנים, המפורסמים במסורת המטריארכאלית שלהם. 
 

אטרקציות תיירותיות בליג'יאנג

להסתובב בסמטאות וללכת לאיבוד, לגלות לאט את פינות החמד, לשבת במסעדות הרחוב עם הפנים לרחוב, לאכול מטעמים דרום-סיניים ולהקשיב לתחרות הזמרה הלוך ושוב בין מסעדות סמוכות. להעפיל למרומי הר האריה מוקדם בבוקר ולראות את הערפל, הנח על העיר ומתפזר לאיטו. לשוטט בסמטאות המרוצפות בבוקר גשום ולראות את בוהק אבני המדרכה, להיענות להפצרות נערות הנאש'י ולתת להן להדליק נר בסירת פרחים, המשוחררת במורד הפלג לעת לילה. לרקוד עם הזקנות את הריקוד המונוטוני שלהן בכיכרות. לשמוע מוסיקה המנוגנת בכליהם העתיקים של הנאש'י. לאכול, לטייל, ושוב לאכול ופשוט להירגע וליהנות, ולאכול כבר אמרתי?
 

מצפון לליג'יאנג - נופים ותרבויות

כתבה זו מוציאה אותנו מהישיבה בבתי הקפה הסואנים של ליג'יאנג לעמק ולהר שמצפון לעיר, לנופים ותרבויות וטרקים בשיפולי טיבט. המשך הפרק לוקח אותנו לכיוונה של העיר דזונג-דְיֵאן (ZhongDian) שהודבק לה השם התיירותי שנגרילה, לה יוקדש פרק נפרד.
 

שנגרילה - גן העדן האבוד

כפי שיש ירושלים של מטה, הארצית, האמיתית, המציאו הנוצרים גם את ירושלים של מעלה האידאית, הדמיונית. אדם מחפש מקומות שאין בהם רוע, מוות או מאבק, והחיים זורמים על מי מנוחות לעד בלי חומרנות וסבל, בו לא נדרשים לעושר כדי להגיע לאושר. על מקום אוטופי דמיוני זה כתב הסופר הבריטי ג'ימס הילטון בספרו "אופק עבוד", שקיבל ככל הנראה השראה מכתבה של הבוטניקאי האוסטרו-אמריקני בנשיונל-גאוגרפיק אודות אזור העיר ליג'יאנג והנופים הטיבטיים של האזור.
 

נאש'י, מוסואו, ומטריארכליות

נאש'י (NaXi) ומוסואו (Mósuō) הם מקבוצת המיעוטים האתניים החיים בסין. למרות מספרם הקטן יחסית, חשיבות קיומם של מיעוטים בסין לסיניות עצמה, גדולה משחושבים. דווקא בהיותם שונים הם המחזקים את הזהות הסינית ומגבשים אותה או שמא יוצרים אותה מלכתחילה.
 

טרסות יואניאנג - אמנות גידול האורז

בבנגל היא נקראת "אנאפורנה", בג'אווה שמה הוא "דווי-סרי", ביפן כרבע מהמקדשים מוקדשים לה. טקסים לכבוד "אימא אורז" - האלה של התבואה הקדושה, נערכים בכל רחבי אסיה. מאות בשנים אורז הוא יותר מאשר מרכיב מזון. זהו סמל של רוחניות. מחזור גידול האורז הוא מחזור חיי האדם והאלים. עבור כמחצית האנושות אורז הוא לא רק אוכל: הוא האוכל נקודה! אין אורז - אין אוכל - אין חיים.
 

אדמה אדומה של דונגצ'ואן

בציורי שדות החיטה של ואן גוך, רואים נופים חקלאים בהם איכרים המעבדים את שדותיהם הצבעוניים. נופי השדות של דונגצ'ואן עולים ביופיים וצבעוניותם על ציורים אלו. עוצר נשימה, נפלא הן לא מילים גדולות כדי לתאר את חבל הארץ הזה. אלה צבעים חזקים של אדום, לבן, צהוב, ירוק, זהב וכחול, מתפתלים עלי גבעות עגולות במשיכות מכחול אומן.
 

פרוייקטים מגלומניים - מפעל המים דוג'יאנגיאן

מאמר זה עוסק בפרויקט מגלומני פחות מוכר - שליטה על נהרות בטכנולוגיה עתיקה וייחודית הפועלת יותר מאלפיים שנה, במפעל המים העתיק שעומד בלב מוקד רעש האדמה האחרון שפקד את מחוז סיצ'ואן שבסין.
 

גילופי הקיר בדה-דזו - ללמד מוסר לפשוטי העם

עם הספר בחר ללמד מורשת ומוסר בשפה כתובה. אחוז השולטים בשפה כתובה זהו נושא תרבותי. ברובו המוחלט של העולם פשוטי העם לא ידעו קרוא וכתוב עד המאה ה-20 והעברת מסרים יכלו להיעשות במוראלים (ציורי קיר או תקרה) ובפיסול. תגליפי קיר לשם העברת מסרי דת ומוסר התפתחו בהודו עוד לפני הספירה ומשם נדדו עם הבודהיזם לסין, בה ישנם כמה אתרי תגליפי קיר מהמרהיבים ביותר בעולם. אחד מריכוזי התגליפים הגדולים והמרהיבים הוא זה שבדה-דזו.
 

=== מקומות נוספים ===

מרמת טיבט עד ערבות מונגוליה

ממערב לסין המסורתית של השטחים הפוריים שבין הנהרות הגדולים (יאנגדזה והנהר הצהוב), חיו מאז ומתמיד שבטים רבים באדמות בור קשות מנשוא. חלקם במדבר הארקטי של רמת טיבט. חלקם במדבריות הענק הפנים-יבשתיים שבין "רכס קונלון" ל"הרי השמים" - אותם מדבריות ענק בעלי טמפרטורות קיצוניות. חלקם בערבות המונגוליות בואך סיביר.
 

ש'ינג'יאנג - מחוז האויגורים

האויגורים, שהם מיעוט אתני בסין, רואים מאז ומעולם בסינים (בני הגזע ההאני) פולשים. הם מעולם לא ראו עצמם שייכים לסין, ואכן הם מעולם לא היו כאלה. למרות המאבק הרוסי-בריטי במאה ה-19, על שליטה במרכז אסיה, לקחו לבסוף הסינים את שטח המחוז והחלו ליישבו במרץ בהאנים, הרואים את האויגורים כנחותים מהם. במהלך מלחמת האזרחים הסינית, החל משנת 1933, שלטו האויגורים באזורם, בהקימם את הרפובליקה של מזרח תורכסטן עם נצחונו של מאו במלחמה, ועם הקמת סין הקומוניסטית ב-1949, חזר שלטון סיני לאזור. הקמת מסילת הברזל הזרימה לאזור האנים, המהווים כיום אוכלוסייה כמעט שווה בגודלה לאויגור, ומהווים רוב בבירה אורומצ'י.
 

מדבר באדאין-ג'אראן: חולות מצלצלים ואגמי מים זכים

"אני לא מבינה את העולם החיצון. אני רק יודעת לאכול, לשתות, ולטפל בחיות הבית", אומרת זקנה מקומית.  "זה מה שעשו הורי והוריהם, אבל החיים הישנים של רעיית מקנה וגמלים באים לקיצם. הנוער לא חוזר הביתה אחרי שהולך לבית הספר. העתיד הוא לא בין גבעות החול והעמקים הלא סלחניים. אבל עבורי, אני חיה במקום הזה עד שאמות."
 

הרי הקשת של סין

יש האומרים שנופי הדָאנְשְׂיָה של אזור לינדְזֶה הם הקשת בענן שירדה ארצה ופגעה באדמה. הנופים הציוריים הללו גורמים לחשוב שהאל בעצמו לקח מכחול ובפרץ יצירתיות ושלל צבעים צייר את היפים בציורים שיכול היה לצייר. בקבוקי החול האילתי שהיו נמכרים פעם, המציגים פסי חול צבוע, הם האחים המינייטוריים של פרץ הצבעים שנגלה במקום זה למתבונן, כשהוא מחליף גוונים בהשתנות תנאי התאורה.
 

חגים סיניים

לסין מסורת ארוכה ולכן התווספו מועדים מקומיים והפכו ללאומיים. במסורת זו מעורבים חגים שבסיסם דתי, חלקם היסטורי, חלקם בעלי בסיס עממי ואחד אף בינלאומי. מרבית החגים חלים על פי לוח השנה הירחי ואחדים לפי לוח השנה האזרחי. ישנם חגים מקומיים ויש חגים כלל סיניים. מובאים כאן החגים הבולטים אותם חוגגים הסינים.
 

סיכויי הדֵּמוֹקְרַטיזָצְיַה בסִין

מדינות רבות בעלות מורשת תרבותית סינית עברו תהליך של דמוקרטיזציה. הפגנות יום העצמאות הסיני ה-65 בהונג-קונג 2014, מראות שבשוליים מתחיל לחלחל למדינה החשופה לעולם הגלובלי הרעיון של דמוקרטיה. במאמר זה אנסה לבחון ולהציע האם יתכן ומהו המודל המועדף בו יכולה להפוך סין לדמוקרטית ואלה מרכיבים עשויה סין לאמץ ממודל הדמוקרטיה המערבית.
 

רפואה סינית מסורתית

בעברי ברחוב הסיני ראיתי אדם השרוע מעולף על המדרכה, וקבוצת אנשים סביבו. אדם היודע דבר עיסה את רקותיו כדי להשיבו לחיים. בעודי עומד שם, חלפה משאית בשלולית שבכביש והתיזה מים על כל הנוכחים ועל המעולף השוכב כשמעסים את רקותיו. האיש התעורר לפתע, קם והלך לדרכו. כנראה שעיסוי הרקות בסגנון הרפואה הסינית הועיל. עובדה!