יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
התרבות הדרום סינית תמיד הייתה צבעונית ביותר. בעוד שביבשת עשרות שנות שלטון חילוני קומוניסטי, ומהפכת תרבות, מחקו רבים ממרכיבי תרבות המקדשים הדרום סיניים, בטאיוואן היא נותרה חיה וצבעונית, וזהו המקום לראות ולחוות אותה.


מקדש בעיירה ג'יג'י

למקדשים הסיניים יש פונקציות רחבות אף יותר ממה שנמצא בכנסיות המערב. מבחינה היסטורית, כאשר עדיין לא הוקם המינהל האזרחי המקומי, כהני המקדש, שהיו נחשבים מאוד, פעלו כמתווכים בוויכוחים ומחלוקות שהתעוררו בקרב אנשי השכונה והקהילה. יתרה מזאת, מפגשים קהילתיים נערכו מאז ומתמיד במקדשים.

הכיכר הגדולה שלפני כל מקדש שימשה גם למפגשי פנאי חברתיים. זה עדיין מחזה נפוץ במחוזות טָאִיוְוָאן לראות קבוצת זקנים שנאספת בצל עץ בניאן ענק (פיקוס הודי) לפני המקדש. הם יושבים על שרפרפים שהובאו מהבית, מפטפטים ללא מטרה, משחקים שחמט, שותים תה, או שרים בליווי כלי נגינה סיניים. אבל יש גם מפגשים חברתיים גדולים יותר. באירועים מיוחדים נבנות במות ארעיות ברחבת המקדש להופעות אופרה מקומיות ומופעי בובות. לפני שהסרטים והטלוויזיה הוצגו באזורים המרוחקים יותר של האי, הופעות בכיכר המקדש היו אופני הבידור היחידים של תושבי האי המקומיים. היו גם פונקציות כלכליות מסורתית למקדשים. בעבר מקדשים באזורים מרוחקים היו מרכזי מסחר. בתאריך קבוע, פעם או פעמיים בחודש, אנשים מעיירות שכנות סחבו את מוצריהם לכיכר המקדש לביצוע שוק זמני.


שער מקדש קונפוציוס בטאיפיי

ההתפשטות הרחבה של הבודהיזם בסין השפיעה רבות גם על הדאואיזם, שכן המאמינים הדאואיסטיים, שלרוב היו גם בודהיסטים, החלו להעתיק היבטים נבחרים של צורתה ותוכן של המערכת הבודהיסטית. בסופו של דבר התפתח הדאואיזם מדת טבע לדת ממוסדת יותר, עם מקומות פולחן דומים לאלה של הבודהיזם.

הסינים האמינו במשך מאות שנים שכל נפטר הופך לרוח, ושבעולם הרוחות ישנה הירארכיה של חשיבות. לרוב אנשים בעלי מידות טובות מאוד יהפכו לאלים או אלות לאחר מותם. רעיון זה מצא ביטוי במיוחד בדאואיזם, שם מספרים עצומים של אלוהויות דאואיסטיות היו במקור דמויות מפורסמות בהיסטוריה, בספרות או בסיפורי פולקלור. מסתבר שהבודהיזם הסיני חולק נטיות דומות. לכן, מאמינים בודהיסטים עשירים או לעיתים קהילות של אנשים רגילים שמתאגדים יחדיו, ייבנו מקדשים לנזירים שנפטרו, שנחשבו כ"מתעוררים לאמת". כתוצאה מכך, מקדשים סיניים עשויים להיות מחולקים למספר קבוצות על פי האלים המעוגנים בהם: אלה של "הבודהיזם האורתודוקסי", שם המאמינים הולכים לסגוד לאלילים ממוצא הודי בלבוש סיני כמו גואן-אין, הבודהיסטווה של החמלה; המקדשים של "הבודהיזם הפופולרי", המוקדשים לנזירים סיניים רמי דרג ויוצאי דופן, שהפכו לאלים. מקדשים קונפוציאניים המוקדשים בעיקר לידע ולימוד, וכן, בנפרד או במשולב, ישנם מקדשים דאואיסטיים, הסוגדים לשלל דמויות היסטוריות מכובדות. יכולים להיות מקדשים המשלבים את כל הגישות יחדיו. למרות הכיוון והתוכן השונים שלהם, לכל קטגוריות המקדש נבנו מבנים ארכיטקטוניים דומים.


מקדש בעיירה שיופן

מקדש בודהיסטי מאופיין לרוב בכניסה המוקדשת לאל השמיים טיאן, ובה ארבעה שומרים מזרי אימה, הנושאים כלי מלחמה ומגינים על האל הראשי שנמצא באולם הראשי – במקרים רבים זו גואן-אין, הבודהיסטווה של החמלה. בחלק המקדש האחורי מאוכסנות המגילות הקדושות (סוטרות), ובהיקף ישנם מסדרונות וחדרים בהם המאמינים והנזירים יכולים לשבת או להתפלל. במקדש דאואיסטי הכניסה מלאה באלילים, שגם שומרים על האל המרכזי, ובאחורי המקדש עוד אלים עוזרים או "אורחים" של האלוהות המרכזית של המקדש.

אלת יורדי הים מאטסו

בשל כך שראשוני המתיישבים הסיניים הגיעו מהיבשת לאי דרך מיצר ים סוער, מעמדה של האלה מאטסו [אם קדמונית] (או בשמותיה האחרים: "טיאן-האו" [מלכת השמיים] בהונג-קונג, "א-מה" במקאו ו"מאטסופו" [סבתא] בפוגי'יאן), השומרת על יורדי הים, עלה על מעמד גיבורי מלחמה, והיא הפכה לחשובה שבאלי הדאואיזם בטָאִיוְוָאן. מקדשי דאו רבים ברחבי האי מוקדשים לה. היא האלה המגינה על יורדי הים ומצילה אותם במקרי סערות וטביעה.


מקדש מאטסו בקאוש'יונג, ומצדדיה שני האלים העוזרים שלה

הייתה זו נערה בשם לין מוניאנג ("הנערה השותקת"), שחיה בכפר בפוג'יאן בשנים 960-987 לספירה. היא הייתה כנראה שמאנית מכפר קטן, לא משכיל ועטוף באמונות טפלות ליד החוף. האגדות מספרות שלא בכתה בלידתה ומכך שמה. היא למדה לחזות את העתיד מנזיר דאואיסטי בגיל 13. האגדה העיקרית אודותיה מתייחסת לבני משפחתה שנקלעו לטאיפון כשהייתה בת 16. יש גירסאות רבות איך מתוך טראנס הצילה את מרבית בני משפחתה מטביעה. היא מתה בגיל 27 ללא שנישאה, ובכפרה נחשבה קדושה.

כמאתיים שנה לאחר מכן, סביב 1150 לספירה, החלו לסגוד לה ולחגוג את יום מותה, והיום מקדשים לרוב יש לה, מסידני ומלבורן ועד טָאִיוְוָאן, וייטנאם ויפן, וכמובן לכל אורך חופה של סין. בכל קו החוף הדרומי, היא הפכה לאלה משמעותית גם עבור בני דתות אחרות, ולראיה מופיעה בסיפורו של האדמירל ג'אנג-חה המוסלמי כאור המרגיע את המלחים בסופה טרופית בים. לאחר זמן נוצרה סביבה דת מאטסואיזם, ששאבה את השמאניות ואלים מקומיים, ומאטסו הפכה למגינה גם כנגד בצורת, הגנה על יולדות, הגנה ממגפות, מבול, פיראטים ועוד. תפוצתה הרבה בחו"ל נובעת ממסעות הים הארוכים של המתיישבים החדשים, שמרביתם היו קנטונזיים ופוג'יאניים, שבהגיעם ליעדם בנו מקדשי הודיה על מזלם הטוב במסעם המוצלח.

הסגידה לטיאן-האו/מאטסו יכולה להיות במקדשים דאואיסטיים או בודהיסטים, פרט למקדשים הרבים המוקדשים רק לה. לרוב, במקדשי מאטסו, משני צידי האלה ישנם עוזרים: מצד שמאל נמצא "הרואה לאלף לי" (Qian li yan), בדרך כלל צבוע בירוק, עם שתי קרניים לראשו. הוא מגונן על עיניו ביד אחת, ובשנייה אוחז חרב. מימין עומד "בעל אוזן הרוח" (Shùnfēng'ěr) או "אוזן אלף לי" (Wànlǐ'ěr) הצבוע לרוב בחום-אדום, ולראשו קרן אחת, עם יד אחת לאזנו ובשנייה אוחז גרזן. שניהם היו פעם רוחות רעות, אשר לאחר שהובסו על ידי מאטסו, הפכו למשרתים שלה. שום דבר לא ידוע על מוצאם, אך צוין כי הם "סמלים ימיים פשוטים, שאין צורך לנסות למצוא בהם אבי טיפוס היסטוריים". שניהם מופיעים בספר האיקוני "המסע למערב" כעוזריו של קיסר הירקן, אולם הם מופיעים עוד קודם, במערות בסיצ'ואן, מתקופת המאה ה-12. תפקידם להבחין בטובע בים, כדי שמאטסו תבוא להצילו. לצידי עוזרים אלה ישנם גם שני שומרים מפחידים בצדדים.


מקדש מאטסו עם צלם "הרואה לאלף לי"

מחקר שנערך על משמעות הסיפורים המוצגים במיצגים האומנותיים שברחבי המקדשים בטָאִיוְוָאן, מצא שהערכים האתיים שהתמונות והגילופים מנסים להעביר אינם ערכים דתיים, אלא דווקא ערכים פטריוטיים, כמו נאמנות למנהיג המשפחה, נאמנות לשליט, שירות חסר אנוכיות לשליט ועונש למי שמרד נגד השליט או האלים. ערכים חברתיים, כמו אהבה האחר, צניעות ונאמנות, מסירות של נשים, מגיעים למקום השני בחשיבותם.


אם כותבת על גב בנה "שרת את המדינה"

כמה עצות שימושיות לדברים שצריך להביט בהם בכדי להבין טוב יותר מקדש טָאִיוְוָאני:

לפני הכניסה

במקדשים רבים ישנה שפת עץ מוגבהת בכניסה למקדש, עליה צריך לדלג ולעולם לא לדרוך. ברמה הפילוסופית, שפת העץ בכניסה נועדה לתת למבקר רגע להשהות לפני הכניסה למקדש. אז לפני שנכנסים, קחו צעד אחורה והביטו אל הגג. יהיו עליו דרקונים צבועים בשלל צבעים ואולי גם בעלי חיים אחרים.


השומרים בכניסה למקדש

המשרפה

לצד המקדש יהיה מבנה קטן וגבוה. זו המשרפה. לא מדובר בקרמטוריום חלילה, אלא במתקן שילוח הודעות אקספרס לעולם הרוחות. מתי המשפחה פועלים עבורנו בעולם הרוחות, ועלינו לצייד אותם בכסף כדי שלא יידעו מחסור. אנשים ניגשים למשרפה ובידיהם צרורות של כסף (לא ממש אמיתי), אותו הם שורפים והעשן שלו הוא הפדרל-אקספרס שמעביר אותו ליעדו בעולם הרוחות.


שריפת שטרות של כסף הרוחות

גג המקדש

שימו לב לאריחי הקרמיקה המזוגגים והצבעוניים, עם ארכיטקטורה של זנב הסנונית בקצה. אולי תראו שלוש דמויות עומדות במרכז. דמויות אלו מייצגות את שלושת הדברים אליהם מתפללים הטייוואנים במקדש, כלומר עושר, מזל ואריכות חיים. דבר נוסף שעשויים לראות על גג המקדש הוא פגודה מגולפת. כמו כמעט כל דבר שקשור למקדש דאואיסטי, גם דבר זה רצוף משמעות. ככל שיש יותר קומות בפגודה, כך עולה האלוהות שאליה מוקדש המקדש ב"היררכיה של האלים". אבל אפילו לכלל זה יש יוצא מן הכלל: במקדשים הקונפוציאנים יש לפעמים פגודות עם תשע קומות, המספר הקיסרי, המרבי. זה כדי לסמן את ההתייחסות הגבוהה שבה מוחזק קונפוציוס למרות העובדה כי המלומד הגדול אינו נחשב לאל.


שדרת הדמויות על גג המקדש

הדרקונים

הדרקון הוא יצור חשוב מאוד בתרבות הסינית, המסמל את יסוד המים, ולכן שומר על המקדש משריפות (לעיתים גם דגים משמשים לאותה מטרה). אם תסתכלו מקרוב תוכלו לשים לב איך הדרקונים הם למעשה שילוב של בעלי חיים שונים. אומרים שעיני הדרקון הם עיני חתול או לובסטר, המאפשרים לו לראות בחושך. אומרים שראשו דומה לגמל למרות שיש מקורות שאומרים שהאף הוא של כלב. קרניו של דרקון הם של צבי, פיו הוא של שור והשפם הוא של חתול או שפמנון. הקשקשים מקורם בדגים ונאמר כי הרעמה היא של אריה. טפרי הדרקון הם טפרי נשר ולפעמים רגליו דומות לכפותיו של נמר. ניתן לתאר דרקונים בצורות אלטרנטיביות ויכולים לקבל צורה של צבים או סוסים עם ראשי דרקון. בתרבות הסינית, אין דבר כזה דרקון רגיל!


דרקונים על גג מקדש

פי האריה

אולם הכניסה יכלול לרוב שלוש עד חמש דלתות, שני אריות אבן, לפחות שני עמודי אבן המגולפים בצורת דרקונים, שכולם משמשים לקבלת פני המבקרים האנושיים ולהרחיק את הרוחות הלא רצויות. לפעמים אריות האבן זהים, אך לרוב הם יהיו ממגדרים שונים. עומדים מול המקדש ומביטים פנימה אל האריה שמימינכם. זהו זכר ומוצג לרוב כשהוא מחזיק מטבע זהב או דורך על כדור. האריה בצד שמאל היא לביאה המחזיקה בין טפריה גור.

אם פיות האריות פתוחים חפשו את הכדור שבתוך הפה. לפעמים אלה סתם כדורי אבן שפלא איך גולפו ככדור מדוייק כשהם בתוך הלוע, אך לעיתים קרובות אלה יהיו כדורים מגולפים בצורה מפוארת, עם כדור קטן יותר הנע בחופשיות בתוך כדור גדול יותר. כדורים אלה הם דקורטיביים ברובם. הם משמשים כדי לפרסם את כישורי הגילוף של יוצר האריה. מותר לבדוק זאת ולתקוע את היד בפה של האריה אם אתם מעיזים...


לביאה עם גור בפתח מקדש

נכנסים ללוע הדרקון ויוצאים מלוע הנמר

כשנכנסים אל מקדש, דלת אחת מעוטרת לרוב ביצירות אמנות המתארות דרקון, ואילו בצד שני יש לרוב יצירות אמנות המתארות נמר. זה תואם את הסדר שצריך להיכנס למקדש ולצאת ממנו. בתרבות הסינית כניסה דרך הדרקון ויציאה דרך הנמר תהפוך מזל רע לטוב. מה עם הדלת המרכזית? זו שמורה לאלים עצמם (ולביקור הנשיאותי מדי פעם).


פגודות דרקון ונמר באגם הלוטוס קאוש'יונג

התמצאות במרחב בעזרת הפעמון והתוף

לאחר הכניסה למקדש הביטו למעלה; סביר להניח שתראו פעמון גדול מצד אחד, ותוף מצד שני. זוהי דרך טובה להתמצא, שכן הפעמון תמיד יהיה במזרח (לברך את השחר) והתוף תמיד יהיה במערב (להודיע על סגירת המקדש בערב). ישנם גם פעמונים ותופים הנחשבים לעתיקות ונמצאים במקדש רק לקישוט.

נוהגי המקום

במקדשים מסוימים המבקרים מתבקשים להחליף את נעלי הרחוב שלהם בנעלי בית, אם כי ברוב המקדשים זה לא המקרה. אנא בדקו מה מבקרים אחרים עושים ועשו כמותם. מפתה ככל שיהיה, הימנעו מלהצביע. זה נחשב לטאבו להצביע על אלים. החליפו הצבעה בתנועה ביד פתוחה, כאילו היא מחווה לאדם אחר. זו דרך מקובלת ומנומסת להצביע על פריטי עניין. בדרך כלל מותר לצלם כל עוד מודעים למתפללים. נסו להימנע מלחצוץ בין המתפללים לבין מחתת הקטורת.


מקדש בשוק ראו-חה, טאיפיי בלילה

שאלו את האלים מה שמציק לכם

במקדשים הדאואיסטים יש דרך לתקשר עם האלים. ז'יאו-ביי (JiaǒBei) או בניב הוקיאני Pe̍h-ōe-jī, או Poe בטָאִיוְוָאנית, הם גזרי עץ בצורת חצי סהר: צד אחד שטוח, השני קמור. החלק הקמור נחשב "הצד של היין" (כלומר הצד האחורי), והצד השטוח נקרא "הצד של היאנג" (כלומר הצד הקדמי). במקור היו אלו צדפות, אך הן הוחלפו בגזרי עץ. כך תוכלו להשתמש בהם: החזיקו צמד גזרי עץ בידכם לפני המזבח ושאלו בדממה את האלים שאלה פשוטה ("כן" או "לא"), ואז השליכו אותם ארצה. אם הם נופלים כשאחד עם צידו הקמור מעלה והשני מטה (ShèngJiaǒ), התשובה היא חיובית. אם הם נופלים כששני הצדדים השטוחים כלפי מטה (YinJiaǒ) התשובה שלילית. אם שני הצדדים הקמורים פונים מטה, ומתנדנדים מצד לצד (Xiàojiǎo), גם זו סוג של תשובה שלילית. יש המפרשים תוצאה זו כצחוק של האלים, כלומר שהם מחשיבים את השאלה לא רלוונטית. ניתן לזרוק את גזרי העץ בין פעם לשלוש פעמים לכל שאלה.


שאלות לאלים

גילוי העתיד

במקדשים בסין, תאילנד, יפן, טָאִיוְוָאן וכל הפזורה הסינית, ישנם גלילים עם מקלות במבוק הנקראים בטָאִיוְוָאן קאו-צ'ים (KauChim). זו מתודה עתיקת ימים לחיזוי הפועלת באופן הבא: בתוך גליל הבמבוק (qiāntǒng) ישנם מאה מקלות שטוחים כמו מקלות קטורת, לרוב צבועים באדום בקצה. על כל אחד מהם כתוב מספר בסימניות סיניות. אוחזים בצילינדר, כורעים מול המזבח ומערבבים את המקלות. מנערים את הגליל עד שמקל אחד בלבד נופל. בודקים את המספר שלו ופונים לשובך הפתקים למספר שיצא, ועל הפתק כתוב דבר, לרוב מרומז ולא ברור, הנותן באופן פואטי את התשובה לשאלה. תוצאת הפתק מנותחת על ידי מתורגמן או כומר מקומי, שיש לו ספר ביטויים וסיפורים סיניים. הפרשנות היא בדרך כלל קצרת טווח, בדרך כלל לא מכסה יותר משנה, תוך שימוש בראש השנה הסיני כנקודת המוצא. לפעמים המתורגמן גובה תשלום קטן עבור הפרשנות.


הגרלת גורל בעזרת מקלות קאו-צ'ים

המנחות למול המזבח

לרוב יהיו צלחות של אוכל או פרחים על השולחנות לפני צלמי האלים. אלה מנחות לאלים. מנחות מזון לאלים הם באופן מסורתי במצבם הגולמי ולא פתוחים, פרוסים או חתוכים, כך שפירות טריים הם דבר נפוץ. אוכל ארוז הוא מנחה עכשווית יותר. אם רואים כוסות תה על המזבח, הביטו מקרוב, מכיוון שאלו יהיו מלאות לרוב בתה טרי. לאלילים שונים יהיו מנחות ספציפיות להן; לדוגמא, לצלם אלה עשויים להיות מוצרי טיפוח או פרחים, בעוד שאלי חקלאות עשוי להיות מנחת אורז.


מנחות לאל המקדש

מתחת למזבח הראשי

אל מול המזבח הראשי, הביטו מתחת לשולחן המנחות, ליד הרצפה. יכול להיות שישנה שם גומחה קטנה עם דמות קטנה או מנחות. אם יש נמר בגומחה, זה "הו-יא" HǔYéh)), או האל טיגריס, אותו ניתן למצוא במקדשים דאואיסטיים רבים ונחשב לרוח שומרת. זו רוח עתיקה שמקורה באנימיזם הסיני.

המקדשונים המשניים

אם אתם מבקרים במקדש גדול, חפשו מעבר למזבח האל הראשי. זה יוביל לעוד מקדשונים נוספים בגב האולם הראשי, המוקדשים לאלוהויות אחרות. אלוהויות אלה יכולות להיות למשל "טודיגונג" (Tǔ Dì Gong), אל אדמה מקומי שאנשים מתפללים אליו בכסף, וכלה באל השידוכים, "יו-לאו" (Yue lao), שאנשים מתפללים כדי לקבל עזרה בשידוך או בפגישה רומנטית עם בן זוג. ניתן למצוא מנחות, מחתות קטורת וגזרי עץ ירח (JiaǒBei) גם מול מקדשיהם.


מקדש אל עם שולחן מנחות במקדש אל העיר טאיפיי

קיר האורות

במקדשים תוכלו לראות קיר אורות הכולל גומחות קטנות עם פסלים קטנים או אורות בפנים, בין עשרות למאות במקדשים גדולים יותר. אלה נקראים "אורות ברכה" Guāngmíng dēng)), השמורים ליקיריהם של המתפללים. תרומה למקדש תזכה אותכם ב"בעלות" על פסלים אלה, אשר בדרך כלל צורתם כשל דמות אל המקדש העיקרי. אם תסתכלו מקרוב תראו את שם הנמען מתחת לפסל הקטן. כמות הגואנגמינג-דנג היא אינדיקטור טוב לחשיבות הכללית של המקדש בקרב הקהילה המקומית.

יצירות האמנות

אמנות היא תכונה עיקרית במקדשי טָאִיוְוָאן, כאשר כמעט כל המקדשים, גדולים וקטנים, כוללים יצירות אמנות, החל מגילופי אבן המתארים סיפורים ידועים מההיסטוריה והמיתולוגיה הסינית, ועד סימניות סיניות חרוטות ביד.


תמונת קרמיקה מגולפת בתלת-מימד

עמודים וגילופים בתלת-ממד

הן עמודי האבן, והן תמונות התלויות מהתקרה, יהיו לרוב מפוסלים בתלת-מימד, עם חלקים החורגים מהקונטור הראשי, ולפעמים בעלי עומק רב שכבתי המעורר פליאה ביחס לאופן היצירה שלהם, ואופן העבודה. הבעיה היא שכדי להגן על יצירות האומנות המופלאות הללו, במקומות בהם הפיסול התלת-מימדי מגיע לשיאו, ישנה הגנת גדר פלדה במקום מעטה פרספקס שקוף, וזה מקלקל במידת מה את הרושם הרב מהם.


עמוד מגולף בתלת-מימד

ישנם קווי דמיון בין מקדשים בטָאִיוְוָאן ישנם היבטים ייחודיים לכל אחד מהם. ביקור באתרים דתיים מרובים יראה לכם את מגוון הדרכים בהן הדת פורחת בטָאִיוְוָאן.