יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
טאיוואן ידועה בנופי הטבע שלה ובתופעות הגיאולוגיות הייחודיות שבה, אולם האתר הנופי היפה ביותר הוא ערוץ הנחל של לי-וו (Liwu) שנוצר מחתירת מי הנחל באבן שיש, כשהוא חושף סלעי שיש יפים במעוק עמוק.


קניון טארוקו

הואליאן (Huālián)

בסמוך לפתחו של נקיק טארוקו, נמצאת העיר הנמל הואליאן – מקום מגוריהם של כמאה אלף איש, מהם 9,000 אבוריג'נים (האחוז הגבוה במדינה) שמהווה לתיירים בסיס לטיולים בטארוקו ובחוף המזרחי. העיר נמצאת רק כשלוש שעות נסיעה מטאיפיי, אך משרה אווירה שונה לחלוטין.
שם העיר היה "קיראי", שמשמעו בהוקיאן "מערבולת" בשל מערבולת שפגשו המהגרים למקום. אבל ביפנית, "קיראי" משמעו "שונא", אז השם שונה בתקופה היפנית ל-קארן ("פרח הלוטוס"), או במבטא סיני של הסימניות: הואליאן. היום זו עיר של תיירות, אבל גם של שיש, תעשיית בטון ואבנים חצי-יקרות כגון ג'ייד, ג'ייד כחול, עין-החתול ועוד.


נוף השפך של הואליאן

הפארק הלאומי טארוקו (Taroko / Tàilǔgé)

סלילת כביש חוצה הרי טאיוואן איפשרה הגעה לנוף הייחודי הזה, וזאת במחיר חיי מאות אנשים שסללו אותו. הפארק, ההולך לאורך של כ-18 קילומטרים עמוק לתוך ההרים, מתחיל בגובה פני הים ומגיע לרום של 3,742 מטר – דבר המציב אותו ברשימת הקניונים העמוקים בעולם. אל הנקיק נכנסים נחלים אחדים, לאורכם ישנם מסלולי טיול לכל המשפחה וגם למקצוענים.

שיש הוא אבן משקע ימית שעברה תנאים של חום או לחץ והפכה מוצקה, אך כדי שתימצא מעל פני הים נדרשת ירידת הים או עליית הקרקע. טאיוואן, השייכת ללוח הטקטוני האסייתי, הורמה ממעמקי הים על ידי הלוח הפיליפיני שזוחל בהדרגה מתחת לאסייתי ומרים אותו בחצי סנטימטר בשנה. לא ייפלא ששכבות שיש הולכות ונחשפות, והחוף המזרחי של טאיוואן חלקים בו הם של אבן השיש. הנהר שמצא סדקים באבן הקשה חתר במהלך מיליוני שנה, ביוצרו את קניון השיש העמוק בעולם. אבן לבנה יפהפיה, עם עורקי צבע מינרלי, ולא רק שיש חשף הנהר בהתחתרותו – הוא גם גילה אבני ירקן רבות.


אבן השיש של טארוקו

אמנם הפארק נגיש ומטוייל, אולם בשל הטופוגרפיה, הנגישות מוגבלת וזה מאפשר למיני חי רבים כולל קופים, צבאים, חזירים ודובים, מאות סוגי פרפרים ומיני דו-חיים, כמו גם צמחייה מגוונת, מצמחיה סוב-טרופית לצמחייה של גבהים גבוהים. גם הסטוריה עשירה יש לפארק. ישנם אתרים פרה-היסטוריים, ובשטחי הפארק חי השבט האבוריג'יני טארוקו, הנותן לפארק את שמו. בשפתם טארוקו פירושו "אדם". טארוקו הפך לפארק לאומי בשנת 1986. בין מאסיבי השיש נופלים מפלים יפים, שהידועים בהם הם מפל Baiyang, מפל Yindai, מפל Changchun, ומפל Lushui. מערת הסנונית ומנהרת תשעת סיבובים הם מראות הטבע המרשימים ביותר בפארק, שם הקניון הוא הצר ביותר. נקודות העצירה מהכניסה במזרח לכיוון מערב:
 

שביל שאקאדאנג (Shākǎdàng Bùdào)

דרך חצובה בצד נחל, מסלול מישורי סלול בתוואי ילידי עתיק, המוביל לשני כפרים של בני טארוקו. לאחר המנהרה הראשונה ובתחילת גשר, ישנן מדרגות הלוקחות את המטייל לשביל עמק המסתורין לאורכו גושי שיש ענקיים בין בריכות איזמרגד תכולות. השביל מסתיים רישמית בבקתה לאחר כשני קילומטר, אולם אם מצטיידים באישור ממשטרת הפארק באותו היום, אפשר להמשיך במסלול הררי בשם שביל דאלי-דאטונג (Dàlǐ-Dàtóng), העובר בכפרים דאלי ודאטונג - כפרים נידחים של השבט המקומי. זהו טיול של יום שלם.


שביל שאקאדאנג

מעברו הדרומי של ערוץ טארוקו נמצאת רחבה המשקיפה על אחד הסמלים של הערוץ. זהו מקדש האביב הנצחי (Cháng Chūn Cí) שנבנה לזכר כ-450 פועלים שנהרגו בבניית הכביש חוצה טאיוואן. זהו מקדש יפה הזרוק על צלע ההר כשכאילו ללא מקור נראה לעין, ממרכז המקדש נובע מפל לבן גדול כמו זקן הצומח מתחת למקדש כשהוא נופל לנהר הגדול.


מקדש האביב הנצחי והמפל היוצא ממנו

בהמשך, במעלה הנקיק, נמצא כפר בולו-וואן (Bùluòwān) של אנשי הטארוקו. משמעות השם היא "ההד" בגלל קיר השיש הניצב. הכפר מחולק לשני חלקים ובאיזורו מלון פאר במקום אסטרטגי למטייל בעל האמצעים בנקיק. משם נשקף נוף יפה של הנקיק.

המשך הדרך במעלה הנקיק מציע את אחד הנופים היפים בטארוקו. זהו חלק מהכביש הישן שנשאר עבור המטיילים הרגליים ומדוושי האופניים. זהו כחצי קילומטר שנקרא שביל מערות הסנוניות (Yentzihkou Budao). בדופן מצוק השיש נוצרו חורים המזכירים קיני סנונית. החורים הם כנראה בלייה של מים בקיר המתנשא מעל הקניון במקום צר שלו, בו שוצפים מי הנהר המפלסים דרכם במורד הקניון. לפני הכניסה לשביל מחלקים בחינם קסדות הגנה, בשל מפולות האבנים שעשויות להיות. לא שבמקרה של מפולת תעזור הקסדה, אולם אבני חצץ רופפות עשויות לנשור, ולא כדאי להסתכן.


שביל מערות הסנוניות

קטעים בנקיק נסגרים לעיתים בשל מפולות, ובזמן ביקורי במקום הקטע היפה הקרוי מנהרת תשע הפניות (JiuQu Dong) הייתה סגורה למבקרים. זו מנהרה בת שני קילומטר, שבסופה מראה מרהיב של הנקיק. בהמשך נמצא גשר השיש (Tzemu Bridge) במרחק של כ-19 קילומטר מהכניסה לשמורה. זהו אינו גשר משיש אלא גשר חדש שנבנה על אבן שיש עצומה אותה ניתן לראות מעברו של הגשר, מפוויליון קטן המשקיף עליו.


גשר השיש

השביל העתיק דזוילו (Zhuī Lù Gǔ Dào)

פירוש שמו "שביל פחד הגבהים", הוא משבילי ההליכה המרהיבים ביותר בטאיוואן. המסלול מוביל לאורך 10.3 קילומטר בקטע האחרון שנותר מכביש ההרים העתיק חתואן. השביל מפורסם ובצדק, בין הטרקרים, וזכה לשמו המבעית בשל קטע העובר מעל נהר לי-וו, בגובה של יותר מ-500 מטר. מתוך צוק דזוילו שגובהו 1,100 מטר. רוחבו של השביל בנקודות הצרות והחשופות ביותר שלו אינו עולה על 60-70 ס"מ, והוא חצוב ממש אל תוך פני הצוק. הנוף אל הנקיק מלמעלה מסחרר במלוא מובן המילה, ולאורכו יש היום נקודות מצוינות רבות לצילום, בהם תיראו, לכאורה, ניצבים על־פי תהום. השביל מתחיל בגשר ג'ימו (Gihmu/Zimu, הקילומטר ה-172), ומוביל בכיוון מזרח לאורך הקיר הצפוני של הנקיק ואז עובר שוב במערת הסנוניות (הק"מ ה-178). ההליכה במסלול כולו נמשכת כשבע שעות. בזמן כתיבת המדריך היו פתוחים למטיילים רק שלושת הקילומטרים האחרונים של השביל, החל ממערת הסנוניות. לא ידוע עדיין מתי יפתח השביל מחדש לכל אורכו. את הבקשה לקבלת היתר לטייל כאן יש להגיש לפחות שבוע מראש. הוראות תמצאו באתר האינטרנט של הפארק.


מסלול הליכה מעל הנהר

טרק שביל לושוויי-חליו (Lǜshuǐ-Héliú Bùdào)

חלק מ"כביש ההרים העתיק חתואן". השביל עובר לאורך שני ק"מ מעל הכביש וממשיך לאורך הצוק, על רקע נוף מרהיב של נהר לי-וו. המסלול רומה לשביל ג'וויילו בתלילותו, ואינו מתאים לסובלים מפחד גבהים כלשהו. המסלול מתחיל בקילומטר ה־170.7, מאחורי המבנה שמימין.
 

שביל לושוויי-וונשאן (Lǜshuǐ Wénshān Bùdào)

מסלול טיול יום הטוב ביותר בטארוקו, אחרי השביל העתיק ג'וויילו. המסלול המרהיב נמשך ארבע עד חמש שעות ועובר ביערות סוב-טרופיים עם נוף מרשים של הנקיק העטור פסגות. עוברים כאן רק מטיילים מעטים. ולכן יש סיכוי טוב לצפות בבעלי-חיים, בהם קופים, איילי מונטיאק, סנאים ומגוון מיני פסיונים. הנוף המסעיר ביותר נחשף כשיורדים במורד ההר, אך קשה למצוא בדיוק את נקודת המוצא העליונה של המסלול - השביל מתחיל ממש באמצע המנהרה, בק"מ ה-166. קל יותר לצאת מהנקודה בה מתחיל שביל לושוויי-חליו, ומשם לטפס למעלה. דרך זו תאפשר לכם לעצור גם במעיינות החמים בוונשאן שבקצה השביל. המעיינות החמים נמצאים בתחילת המנהרה, בק"מ ה-166. החזרה מכאן לטיאנש'יאנג קלה. ואורכה שני ק"מ וחצי. כדי לטייל במסלול זה יש להגיש בקשה להיתר-הרים. תוכלו להגישה באותו יום בתחנת המשטרה שבטיאנש'יאנג.


טרק שביל לושוויי-חליו

מקדש ש'יאנגטה (Xiángdé Sì)

הגשר התלוי, קצת לפני טיאנש'יאנג, מוביל למקדש ש'יאנגטה-סה, התלוי על מדף סלע ומשקיף לנקיק. המקדש נושא את שמו של נזיר בודהיסטי, שהתפלל לשלומם של הפועלים שבנו את הכביש חוצה-אי המרכזי. נכון ל-5/2017 אחרי הגשר הדרך חסומה.


הגשר התלוי בדרך למקדש ש'יאנגטה

שביל באייאנג (Báiyáng Bùdào)

אחד המסלולים הקצרים הפופולריים ביותר בפארק, לכן הגיעו לכאן מוקדם. זהו שביל של 2.1 ק"מ המוביל למפל באייאנג (Báiyáng Pùbù). במרחק מה לפני המפלים, מסתעף השביל למערת מסך-המים (Shuǐ Lián Dòng). אל תחמיצו את הקטע הזה של המנהרה, בו פורצים המים בקילוחים מרהיבים מבעד לסדקים שבתקרת המערה. נקודת המוצא של המסלול למפל נמצאת במרחק 700 מטר בהמשך הכביש הראשי מכיוון טיאנש'יאנג. חפשו את הכניסה - מנהרה ארוכה וצרה באורך 380 מטר החצובה אל תוך צלע ההר - במרחק קצר לפני קצה המנהרה המיועדת למכוניות. הביאו עמכם פנס, שכן המנהרה הזו והמנהרות האחרות חשוכות למדי. עד 9/2017 עקב עבודות הדרך סגורה אחרי השעה 13:00.


שביל באייאנג בדרך למערת מסך המים

מעיינות חמים וונשאן (Wénshān Wēnquán)

נמצאים תחת כיפת השמיים, היו סגורים במשך שנים, אחרי שכמה רוחצים מצאו את מותם במפולת סלעים. המעיינות נפתחו מחדש באופן רשמי, והכניסה אליהם חופשית. המעיינות נמצאים במקום יפה-נוף לגדת הנהר אך כדאי לנקוט משנה זהירות בירידה למטה אחרי גשמים עזים או רעידות אדמה, וכדאי להיות מודעים לכך שהטבילה כאן כרוכה בסיכון. המדרגות המובילות למעיינות נמצאות בק"מ ה-166, קצת לפני המנהרה.


שביל מייוואן-דזושון (Méiyuán Zhúcūn Bùdaò, Bamboo Village/Plum Garden Trail)

מתחיל במרחק של כשישה ק"מ בהמשך הכביש מכיוון טיאנש'יאנג, בעיקול חד בק"מ ה-164.5. אורך השביל 12.4 ק"מ, והוא מוביל לאורך שביל שנחצכ אל קירות הצוק במעלה עמקי הנהר הסלעיים דאשה וטאוסאי (Dasha & Taosai) בגשר התלוי צ'יומיי (Jiumei), 20 דקות הליכה בהמשך השביל הראשי, מסתעף השביל, ודרך צדית באורך 2.1 ק"מ מובילה אל בריכת הלוטוס (Liánhuā Chí Bùdaò). זהו מסלול ההליכה פופולרי - תכננו שמונה שעות הלוך ושוב בשביל הראשי, ושלוש שעות הלוך ושוב אל בריכת הלוטוס וממנה. זוהי גם דרך הגישה היחידה אל שני כפרים חקלאיים קטנטנים, השוכנים עמוק בהרים. בכפרים ישבו בני שבט טארוקו הילידי, אך לאחר סלילתו של הכביש חוצה אי המהיר המרכזי יושבו הכפרים מחדש.


טרק בטארוקו 

מחוץ לטאיפיי

◄  אגם שמש ירח
◄  קו החוף המזרחי היפה
◄  שמורת קנטינג הטרופית