יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
למרות היות העיר טאיפיי כרך ענק, הטבע קרוב כל כך. דבר זה מאפשר לעשות טיולים רגליים בהרי יאנגמינג, לחוות את עצמתו של הטבע בשדה הפומרולות והמעיינות החמים שבפאתי העיר ולהתפעל מיכולתו של הטבע לפסל בסלע צורות שונות ומשונות על שפת הים.


תצורות סלעים בפארק האזור הנופי יאליו

באיטו (Beitou)

באיטו נמצאת בניו-טאיפיי, מצפון לטאיפיי, בשיפולי ההרים, כשהיא מוקפת אחו עם נהרות זורמים בעמק שיש בו שפע פומרולות מעלות קיטור. זהו אחד הריכוזים הגבוהים ביותר של מעיינות חמים בעולם. גובה המקום וההתחממות הגיאותרמית בעמק, יוצרים לעיתים ערפל האופף את המקום ונותן לו אווירה מסתורית. שמה המקורי של העיירה שהייתה במקום, Ketagalan, מגיעה מהמילה הילידית שמשמעה "בית של מכשפות", בשל האד המפחיד היוצא מהאדמה. במקום זה, שהיה מחצבת גופרית, מצאו היפנים שהגיעו לטאיוואן בסוף המאה ה-19, את אתר הנופש וההתרגעות האידיאלי עבורם, ואליו הביאו את תרבות המרחצאות החמים שלהם והנחילו אותה למקומיים. זה היה אתר מרחצאות ששימש גם כרובע חלונות אדומים, ששילב התרגעות, אוכל ומין.
 
בבאיטו ניתן לראות את רוגז האדמה בעמק הגיהינום, אגם חם יפה, את התרבות הקולוניאלית יפנית וכן לחוות רחצה במרחצאות יפניים מסורתיים. המרחצאות הם מרחבים תחת כיפת השמיים, המופרדים לגברים ונשים, שיש בהם בריכות קרות, חמות ולוהטות, חדרי סאונה וחדרי עיסוי לבילוי מושלם של מספר שעות. יש בתי מלון המציעים מרחצאות במעיינות פרטיים, חבילות ספא וכל שירות אחר, ויש מרחצאות ציבוריים המדגימים טוב יותר את תרבות המרחצאות היפנית.

בבאיטו ישנו עדיין שירות "מונית אופנוע", שזו חוויה ייחודית למקום. האופנוענים היו מקפיצים את "הנשים העובדות" בין מלון למלון לפי רשימת לקוחות. כשהשלטונות אסרו על הזנות נותרו הנהגים ללא פרנסה והחלו להסיע קשישים לקניות ותיירים ממקום למקום במחיר 50 דו"ט. אל תצפו לשליטה באנגלית, אולם ברישום שם המקום הסיני אפשר להסתדר.


ציורי קיר יפניים במרחצאות של באיטו

מוזיאון באיטו (Běitóu Wénwùguǎn)

מוזיאון זה שבעבר נקרא "מוזיאון לאומנות טאיוואנית עממית", נמצא על גבעה באזור עמק הגיהינום, ונשקף ממנו נוף יפה של איזור באיטו. בניין העץ היפני המסורתי נבנה כ"מלון קאזאן" בשנת 1921, באזור המעיינות החמים העשיר ביותר באזור, והיה מתקן המרחצאות המפואר ביותר באזור. במהלך מלחמת העולם השנייה, כשהחל גל מתאבדי הקמיקזה, רבים מהם יצאו מטאיוואן (חלקם אף היו טאיוואנים וקוריאנים בשירות הקיסר היפני). את הימים שלפני יציאתם למסעם האחרון הנעימו להם, והמלון שימש עבורם כגן העדן האחרון. חדר הטטאמי בקומה השנייה היה מקום ארוחתם האחרונה לפני צאתם למשימת ההתאבדות.

לאחר פרויקט שיקום ארוך נפתח הבית מחדש בשנת 2008. זהו אחד ממבני העץ הגדולים ביותר שנשמרו כאתר היסטורי על ידי הממשלה. המקום מציע הזדמנות ליהנות מגנים יפניים ואדריכלות יפנית. קבוצות יכולות להזמין מראש ארוחה בחדר הטטאמי בקומה השנייה, בפינת האוכל בה היו טייסי הקמיקזה אוכלים. אם אתם מתכננים ליהנות מארוחה מלאה במוזיאון, עדיף כמובן להזמין מקום מראש. במוזיאון יש מגוון תערוכות ומופעי אומנויות יפניות, טאיוואניות וילידיות. המוזיאון פתוח בימים ג'-א', בשעות 19:00-17:30, במחיר 120 דו"ט, טל: 0219828132, כתובת: 32, Yōuyǎ בכביש באיטו. הגעה בקו 2 האדום לתחנת Xinbeitou.


אדים העולים מהקרקע בעמק הגיהינום של באיטו

מוזאון המעיינות החמים באיטו (Běitóu Wenquan Bówùguǎn)

השפעת היפנים על התרבות והאדריכלות הטאיוואנית ניכרת. היפנים הביאו לטאיוואן את תרבות המרחצאות החמים הנפוצה כל כך ביפן. הם מצאו את מרגלות ההרים, בהם יש מעיינות חמים, כמקום מועדף, ובנו שם בתי מרחץ רבים. הגדול בין בתי המרחץ היפניים נבנה בבאיטו ב-1913, והיה הגדול ביותר במזרח אסיה, ורחצו בו יורש העצר הירוהיטו וכן גם סון יאטסן. הוא נבנה בסגנון ויקטוריאני, עם קשתות רומיות מבחוץ. המבנה עשוי לבנים אדומות וגג עץ, שנראים כמו בית אחוזה בריטי, אך בעל עיצוב יפני מבפנים. עם השנים המים החמים עשו נזקים לבניין והוא הפך לבניין נטוש, עד שקבוצה של מורים ותלמידי בית ספר מקומי החלו בפעולה להסב את דעת השלטונות לאוצר שקיים במקומם, ולבסוף הפך הבניין לנכס מורשת, ומאוחר יותר שופץ והוחזרה תפארתו.

המבנה עצמו הוא המוצג החשוב ביותר של המוזיאון, אז הקדישו זמן לסקור אותו לפני כניסתכם לחדרי התצוגה. הקומה הראשונה היא בית המרחץ עצמו שאינו בשימוש, בו מתוארים ההיסטוריה של בתי המרחץ, אביזרים והיסטוריית המקום. בקומה השנייה ישנם שישה חדרי תצוגה כולל מרפסת תצפית, חדרי מולטימדיה וחדר טטאמי (=מחצלת קש יפנית בעלת ממדים מוגדרים). הכניסה למוזיאון בחינם, בכפכפים המסופקים בכניסה. המוזיאון פתוח בימי ג'-א' בין השעות 9:00 עד 17:00. לתיאום כניסת קבוצה יש להתקשר שבוע מראש ל-0228939981. כתובת: 2 Zhongshan Rd. הגעה בקו 2 האדום לתחנת Xinbeitou.


מפל של מים רותחים בבאיטו

הפארק הלאומי יאנגמינג-שאן (Yangmingshan)

סיור קצר בהרי יאנגמינג מתחיל בשעון הפרחים הגדול. משם נכנסים לבית הקיץ של צ'יאנג קאישק כשפסלו היושב על כיסא נמצא בחצר. קומת הקרקע הפכה לחנות מזכרות והקומה השנייה סגורה למבקרים. מהבית יוצאים לגן יפני בו פרט לגננות יפנית יש שער "טורי" ומנורות אבן. בקצה הגן ניצב פסלו של הוגה הדעות והמשורר שעל שמו נקרא הפארק כולו – וואנג יאנגמינג. וואנג היה הוגה דעות סיני מהמאה ה-16 שגדל בעיר המחוז ממנו מגיעה משפחתו של צ'יאנג קאישק. הוא היה מושל ג'יאנגש'י ואחד מהחשובים שבהוגים הניאו-קונפוציאניים שאמר שנים רבות לפני חברת נייקי "אם אתה רוצה משהו – רק עשה זאת". כתלמיד של תורת מאנציוס הוא פיתח את הדעה שההבחנה בין טוב ורע מולדת. היא אינטואיטיבית ולא רציונאלית. תורתו השפיעה רבות על מנהיגי יפן לאחר הרסטורציה של מייג'י, וגם על חיילים צעירים בצבא יפן כמו צ'יאנג קאישק, שבשל היותם ממוצא מאותו מחוז ראה עצמו מחובר אליו ולכן קרא להר על שמו – יאנגמינג-שאן. הסיבוב המעגלי כולו, ממגרש החנייה וחזרה אליו, אורך 20 דקות.


שעון הפרחים ביאנגמינגשאן

פארק דזונג-דזאנג (Jhongjheng / Zhongzheng Park)

העיר קילונג (Keelung) היא הנמל הצפוני הגדול ביותר, ובשל כך ההיסטוריה שלה רצופה מאבקי שליטה של ספרדים, הולנדים, סינים וצרפתים. העיר גשומה כמעט תמיד ולא ממש נעימה לביקור, פרט לאתר אחד שבשלו כדאית הנסיעה לעיר. זהו פארק דזונגדזאנג הנמצא בצידו של הר גאשוואן (Dashwan), ממזרח לקילונג. ישנם שלושה מישורים לפארק: במישור הראשון ישנו מבצר תותחים היסטורי. במישור שמעליו ישנה ספרייה בודהיסטית, מקדש הרוגי מלכות ומקדש דזופוטן (Zhuputan). המקדש מושך אליו הרבה עולים לרגל ב-15 ביולי. דזופוטן הוא המקום בו המאמינים נאספים לפסטיבל דזונגיואן (Zhongyuan). המהגרים הראשונים לטאיוואן, במאה ה-18, נהגו להלחם זה עם זה על אדמה. כדי לעצור את הריבים הם הקימו את המקדש לעליה שנתית לרגל. המקדש היה בפארק גאושה (Gaosha) בתקופת הכיבוש היפני, ועבר לפארק דזונגדזאנג. במישור העליון ניצב הצלם הגדול ביותר בעולם של בודהיסטווה של החמלה גואן-יין. בכניסה ישנו בודהא שמן גדול ואחריו רחבת תצפית המשקיפה על כל נמל העיר קילונג. ברחבה זו ניצבים שני אריות ענק השומרים על צלם האלה, המתנשא לגובה של 22.5 מטר. בתוך הפסל יש גרם מדרגות המוביל אל מרומיי הפסל. שעות פתיחה 9:00-17:00.


צלם הענק של גוואן-יין בקילונג

פארק האזור הנופי יאליו (Yěliǔ)

פארק גיאולוגי יאליו הוא שלוחה יבשתית אל תוך הים בעיר וונלי (Wanli). בצפונה של טאיוואן. הקייפ מהווה חלק מגיבוש הקרקע בתקופת המיוקן. הוא שלוח לתוך האוקיינוס ונוצר כשכוחות גיאולוגיים דחפו את רכס דאטון (Datun) מתוך הים. תכונה ייחודית של הקייפ היא מרקם סלעי משוגע בפני השטח שלו. למספר תצורות סלע ניתנו שמות דמיוניים המבוססים על צורותיהם. הידוע ביותר הוא "ראש המלכה", דימוי איקוני בטאיוואן וסמל רשמי של העיירה וונלי. אורך הקייפ מהכניסה אליו הוא 1,700 מטר והרוחב המרבי הוא 300 מטר. המרחק מהאוטוסטרדה, מתחנת ג'יג'ין (Jijin) לכניסה, הוא כ-700 מטר. קו החוף נמתח בכיוון ניצב לשכבה וקו המבנה של הקייפ, והשפעות של התקפות מי הים והגלים, בליית סלע ותנועות קרום כדור הארץ כולם תרמו להיווצרות של נוף גיאולוגי נדיר ומדהים כפי שיש במקום. השם "יליו" נגזר 1) מתרגום מושג בשפת שבט פינפו (Pinpu) 2) קיצור של המילים הספרדיות "פונטו דיאבלוס" (נקודות השדים). 3) בימים קדומים התושבים המקומיים התפרנסו מהים והם הסתמכו על ספקי אורז מפנים היבשת שיספקו אותו. במהלך הובלת האורז היו מקומיים שנהגו להשתמש במוט במבוק חד כדי כדי לחורר את השקים ובמהלך ההובלה האורז נשפך ויכול להיאסף על ידיהם, וכתוצאה מכך, סוחרי האורז הזכירו לעיתים קרובות שהאורז "נגנב על ידי הפראים" ("פראי" מבוטא (Lih) וגנב (Liu) בטאיוואנית).


סלע בתצורת נר

את שטח הפארק ניתן לחלק לשלושה תחומים: האזור הראשון מכיל פטריות סלע וסלעי ג'ינג'ר. באזור זה יש גם את תצורת הנר ותצורת גביע הגלידה. בכניסה לאזור השני ניצב פסלו של דייג גיבור שניסה להציל ילדים טובעים ונספה בגלים. האזור השני גם בו ישנם סלעי פטריה וסלעי ג'ינג'ר, אולם במספרים נמוכים יותר. באזור זה ישנם סלע ראש המלכה וסלע ראש הדרקון. בשל היות אזור זה קרוב לחוף, ישנם סלעים שהתפתחו לארבעה סוגי תצורות: סלעי פיל, סלעי פיה, סלעי אדמה וסלעי בוטנים. תצורות אלו נוצרו בעיקר מבליית המים, בניגוד לסלעים מסוג ראש המלכה שנוצרו גם מגילוף האויר. האזור השלישי הוא משטח שנחתך בידי הגלים, הנמצא בצידו השני של הקייפ. אזור זה הוא צר יותר מהאזור השני. צידו האחד של המישור צמוד לצוקים תלולים ואילו בתחתית הצד השני ישנן כמה סלעים בצורות וגדלים גרוטאסקיים שנוצרו כתוצאה משחיקת הים, ובכללם סלע הפנינה וסלע ציפור הים. בביקור בפארק יש לעיין בתקנות הטיול בו, למקרה של התרחשות סכנה אפשרית, וכן כדי ללמוד את כללי ההתנהגות כדי לא לגרום נזק למשאבי הטבע. לפני הפארק ישנו מגרש חנייה גדול וסביבו מסעדות רבות וכן שירותים (אין שירותים בפארק עצמו אז נצלו את ההזדמנות). הפארק פתוח כל יום מימות השנה בין השעות 7:30-17:00. נדרשות לפחות שעה וחצי כדי לעשות סיבוב בחלקי הפארק הראשונים. דמי כניסה: 50 דו"ט.


סלעי פטרייה

 

כתבות נוספות על טאיפיי וסביבתה:

הרובע המרכזי של טאיפיי – מורשת סינית ויפנית
טאיפיי המונומנטלית – בנייתה של מורשת
אתרים תיירותיים נוספים בטאיפיי
עיירות קסומות סביב טאיפיי