יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
דזונגדזאנג הוא המחוז העירוני שסביבו היו חומות העיר ושערי העיר, שחלקם קיימים עד היום. זהו המרכז המנהלי והלב הפועם של טאיוואן, מערכות השלטון העכשוויות, אך זהו גם אזור בו אפשר גם לראות את תפארת העבר ולהתרשם מהארכיטקטורה של צ'ינג ושל היפנים שקדמו לממשל הקיים.


גג אופייני במקדש דאואיסטי טאיוואני

מקדש לונג-שאן (Mengjia Longshan Temple)

כמו שהלאדינו שימרה שפה ספרדית שחלפה מהעולם, בזכות הגירת דובריה למקום אחר, כך הרבה מהמורשת הפוג'יאנית השתמרה בטאיוואן למרות שנעלמה בארץ מוצאה. מקדש לונגשאן של טאיפיי משמר את רוח ותרבות המהגרים מפוג'יאן, בה נטמעו מרכיבים שונים מהדת המקומית של טאיוואן. כדת אינקלוסיבית, מקדשה של גוואן-יין, הבודהיסטווה של החמלה, קלט לתוכו אלים דאואיסטיים ומקומיים ומקדש זה, באחוריו וצדדיו הוא גם לכבודם של אלת יורדי הים הדאואיסטית מאטסו, מוביל השדים הדאואיסטי גוואן-יו, אל הלמידה שסביבו יש המולה רבה לפני בחינות, אל המלחמה וכוחות הביטחון, הזקן תחת הירח, שהוא קופידון הסיני ושלל אלים ואלילים שונים הנבדלים בעיקר בתקרובת שמגישים להם המאמינים.

המקדש נבנה במקור על ידי פוג'יאנים שהיגיעו מהיבשת עוד בשנת 1738. מספרים שפעם היה במקום עץ שעל ענפיו תלו קמע של גוואן-יין, שהמשיך לבהוק גם כשירד הליל, ולכן האמינו שהמקום מקודש. מהמקדש המקורי לא נותר דבר. על המקדש עברו שרפות, סערות טאיפון, רעידות אדמה ואף הפצצה אמריקאית במאי 1945, וכל פעם נבנה המקדש מחדש.


חזית האולם המרכזי במקדש לונג-שאן  

זהו מקום פופולרי למתפללים במרבית שעות היממה – ובמיוחד לפני ואחרי יום העבודה. בחצר שלפני המקדש ישנו מפל מלאכותי יפה וקיר כניסה הפונה לחצר פנימית, בה יש את שולחן המנחות ואביזרי התפילה המסורתיים. בין הדברים שבעזרתם שואלים את האלים שאלות, ישנן "אבני ירח" (Bwah Bwey). אלו צמדי חצאי ירח עשויים עץ, שצידם האחד קמור והשני שטוח. המתפלל הרוצה לשאול אל או אב קדמון, עליו לנסח שאלה לה התשובה דיכוטומית ולהשליך את צמד אבני הירח. היה ואחת נפלה על צידה השטוח והשנייה על הקמור, התשובה חיובית, וזה חצי מהמקרים. היה ושתיהן נפלו על צידם השטוח התשובה "על הפנים", כלומר "לא". אם שתיהן על חלקם הקמור והן מתנודדות, זה בגלל שהאלים צוחקים מהשאלה שאינה חשובה בעיניהם. תמיד אפשר לשאול שוב ושוב, אולם שלוש תשובות זהות אומרות שכך הוא ויש לקבל תשובה זו.

דרך נוספת של ניחוש היא הוצאת מקלות במבוק ארוכים מאגרטל, כשבקצה המקל יש מספר המפנה לדפים שנמצאים מצידי הכניסה, בהם יש תשובה מעורפלת דיה כדי שתמיד תהייה נכונה. במקדש מציעים תקרובת לאלים הנבחרים, וחשוב מכך – מדליקים קטורת איתה מברכים את האלים השונים ובעזרת הקטורת פונים לאל הנבחר ומבקשים בקשות.

האדריכלות של המבנים ויותר מכך, של גגות הסנונית המתעקלים אלעל ודרקונים שומרים עליהם, אלו יצירות אומנות צבעוניות יפות. אמנם אין להשוות את המבנים במקדש זה לאלה של מקדש באו-אן, ואת גילופי הקיר והעמודים למקדש זוש'י, אולם במקדש זה פעילות התפילה והרושם הכללי הם הבולטים במקדשי העיר טאיפיי. המקדש פתוח בין השעות 06:00-22:00 ונגיש בקו התחתית הכחול בתחנה Longshan Temple. מדרום למקדש נמצא פארק מנג-ג'יה (Mengjia) בו יש מבנה מזרקה מרשים.


שואל את האלים שאלה עם אבני הירח

סמטת הנחש (Huáxījiē)

נמצאת בלוק אחד דרומית למקדש לונגשאן. זהו שוק הלילה הקטן, הוותיק והתיירותי, שהוא רחוב מקורה המציע כל טוב. יש לשוק דימוי שלילי בין אנשי טאיוואן, בגלל שעד שנות השמונים זה היה "רחוב חלונות אדומים" בו היו מוצגות לראווה זונות ובעיקר קטינות, שנמכרו על ידי הוריהן העניים לסרסורים. הזנות נאסרה בחוק בטאיוואן ב-1991 (למרות שעדיין נפוצה ביותר), והרחוב הפך לשוק לילה צבעוני ומקסים, אם כי נותרו בסמוך לרחוב מכוני עיסוי חוקיים.


הכניסה לשוק סמטת הנחש המקורה


הבית האדום (Hónglóu)

בין המבנים היפניים המיוחדים בעיר, יש מקום של כבוד לבניין השוק הישן בשכונת "השער המערבי", ש'י-מאן (Ximen), שהוא מבנה מתומן שנבנה ב-1908 על ידי היפנים כשוק הציבורי הראשון. אחרי מלחמת העולם השנייה שימש המבנה כבית אופרה, תיאטרון, קולנוע ולבסוף ננטש. היום זהו מרכז תרבות סביבו יש בתי קפה, ברים ומסעדות שחלקן הן מרכז לחיי האוכלוסיה הגאה. במבנה מתקיימות הופעות חיות ותערוכות. בתוך המבנה יש שתי קומות של חנויות אומנות עכשווית קטנות. הכניסה חפשית כשאין הופעות. כל שכונת ש'י-מן-דינג היא אזור של צעירים, ובמיוחד בסופי שבוע, אז הרחובות מתמלאים המון צעיר במסעדות וחנויות ופאבים, ומציגים את פני טאיוואן של העתיד, החוגגת, השמחה.


הבית האדום שהיה בניין שוק יפני

משרד הנשיא (Zǒngtǒng Fǔ)

משרד הנשיא שנמצא ברובע העתיק דזונגדזנג, היה בתקופת השלטון היפני בית המושל הכללי היפני. הוא נבנה ב-1919. המבנה תופס שטח של בלוק שלם בלב העיר התחתית. הוא תוכנן בצורת שני ריבועים הנמתחים לאורך 130 מטר. שני ריבועים במבט על מציירים את הסימנית "רה" בסינית או "ני" ביפנית, שמשמעה "שמש" ובהשאלה "יפן". זה משקף את המוטיב היפני, שלרוב מפנה את החזית אל השמש הזורחת בראש שדרה ארוכה (כמו שרואים גם בספריה הראשית של אוניברסיטה הלאומית של טאיוואן וגם במבנה המושל שנהרס בסיאול ובמקומות אחרים). למבנה יש עשר כניסות, אך רק הכניסה החזיתית והשער המערבי נמצאים בשימוש רשמי. חדר הכניסה נבנה מחדש עם המאפיינים הפנימיים בדומה לשהיה לאחר ההרס של חדר הכניסה המקורי במלחמת העולם. השער המערבי שהוא הכניסה האחורית הרשמית לבניין, כולל מדרגות שיש מפוארות ומרפסת בה יש עמודים יווניים וקורינתיים. אגף המשרדים כולל מרפסת ומסדרון ארוך המאפשרים תצוגה של גני הצפון והדרום שטוף השמש. המגדל בן 60 המטרים המתנשא במרכז הבניין, היה המבנה הגבוה ביותר באגן טאיפיי עד 1932. כאשר המשטר הלאומני עלה לשלטון, נבנתה במה בראש הקומה העליונה כדי לאפשר טקסי הנפת דגלים. הבניין בן שני החלקים, בגובה שש קומות, משמש כיום בעיקר למשרדי ממשלה ושירותי אחזקה.

בהכפפת טאיוואן ליפן בהסכם שימונסקי 1895, מונה מושל כללי יפני ששלט ממפקדה זמנית מבית המושל של קיסרות צ'ינג. השליטים החדשים החלו מייד לעשות תוכניות ארוכות טווח לפיתוח האי, ובכללן בניית בניין מטה למושל הכללי. נערכה תחרות עיצוב אדריכלי בשני שלבים: ב-1906 ו-1910. בתכנית שנבחרה היו מוטיבים יפניים אך גם אלמנטים מסורתיים אירופיים (רנסנס, בארוק וניאו-קלאסי). הבנייה החלה ביוני 1912 והסתיימה במרס 1919 במחיר 2.8 מיליון יין יפני. בתקופת מלחמת העולם השנייה, מעצמות הברית הפציצו את המבנה והוא נפגע קשות. ממש בסוף המלחמה, נפגע הבניין והשרפה השתוללה בו במשך שלושה ימים. יפן נכנעה והביניין לא תוקן עד 1947, כאשר המושל הכללי של מחוז טאיוואן יזם תכנית שיקום הממומנת מתרומות פרטיות. 81,000 איש הועסקו בשיפוץ שהושלם ב-1948 אך מעט שונה ממבנה הבניין המקורי. שם המבנה המחודש בהתאם ליום הולדתו השישים של צ'יאנג קאישק, שונה ל-"צ'יא-שו" (Chieh Shou) שמשמעו "יאריך ימים צ'יאנג קאישק". החל מאמצע 1949 הבניין שימש כמשרד לענייני צבא דרום מזרח. לאחר נסיגת השלטון המרכזי של הגואומינדנג מסין גופא לטאיוואן, הוא הפך למשרד הנשיא ב-1950. בשנת 2006 ננטש שם המבנה הקודם ששב לשמו הפונקציונלי "משרד הנשיא". במקום מושבע הנשיא לכהונתו. ב-2014 משאית התנגשה בשער הראשי של הבניין. בניין משרדי הנשיא נמצא במרחק הליכה מפארק הזכרון 228, המוזאון הלאומי של טאיוואן, NUH (בית החולים של האוניברסיטת הלאומית), השער המזרחי המקורי של העיר טאיפיי, והתיאטרון הלאומי ואולם הקונצרטים של אנדרטת צ'יאנג קאישק. ניתן להיכנס לבניין חינם בהצגת דרכון, בימים ב'-ו', בין השעות 9:00-11:30.


בית הנשיא – מבנה יפני קולוניאלי בלב טאיפיי

פארק השלום 228 (Èrèrbā Hépíng Gōngyuán)

בנדיקט אָנְדֶרְסוֹן כתב כי: "תודעת הקהילה המדומיינת כוללת גם את הצורך ב'שכחה משותפת', כלומר אירועים היסטוריים שבני הלאום אמורים להכירם כטראומטיים, שלכאורה רצוי לשכוח אותם". בניית האומה הטאיוואנית דורשת התמודדות עם ארוע טראומטי שהחל ב-28 בפברואר 1947, בו נהרגו עשרות אלפים מאוכלוסיית טאיוואן הוותיקים, בידי סינים מהיבשת, שכפו עצמם עליהם ועברו לאי לשלוט עליו. ארוע זה נקרא בקיצור "תקרית 228" וכדי לבנות אומה בזמן של דור אחד יש להתמודד עם הזכרון המר הזה. בלב העיר טאיפיי הקימו היפנים גן עירוני בהשפעה אירופית בשם "טאיהוקו" (הביטוי היפני לשם הסיני "טאיפיי"). בגן הוקמה בשנות ה-30 תחנת השידור שעברה בתורה לשלטון הגוואמינדנג ב-1945. כשהחל מרי אזרחי של אזרחים וותיקים נגד השלטון הרודני של חיילים סיניים מהיבשת, הוא החל בהפגנה בפארק זה, מול תחנת השידור, דבר שגרר טבח גדול באזרחים ומשטר צבאי של כמעט 40 שנה. פרשה זאת לא דובר בה והיא הייתה פצע פתוח, ורק הכרת המשטר בעוול שנעשה יכול היה להתחיל בריפוי הפצעים והגלדתם. לשם כך הפכו את פינת החמד הרגועה הסמוכה למשרד הנשיא לפארק לזכר המאורע, עם אנדרטה ללא שמות, בריכות, פוויליונים, משעולים בין שיחים ועצים עתיקים, מקדשונים ופינות ישיבה.


מצבה לזכר קורבנות תקרית 228

תחנת השידור הישנה שעומדת בדרום הפארק, עליה השתלטו המפגינים בראשית תקרית 228, הפכה למוזיאון לזכר "תקרית 228" (Èrèrbā Jìniànguǎn). יש בה מוצגים מתחנת השידור הישנה וכן מהמהומות שהיו החל בקופסאות הסיגריות המוברחות שהוחרמו ובכך הוצתה אש המרי וכלה בדיכוי המהומות בחלקי האי השונים. הנרטיב הנשקף מהמוזיאון הוא שהתקרית הייתה חלק בדרכה הפתלתלה של המדינה בהתהוות, ושכתחנת שידור המקום היה זה שניסה להרגיע את ההמון המשתולל ולהחזיר שקט לאי. המוזיאון פתוח כל יום פרט לימי ב', בין השעות 10:00-17:00, כניסה חינם. יש מעט שלטים באנגלית אך יש אפשרות להשתמש בערכות קוליות טובות.


המוזיאון הלאומי של טאיוואן

המוזיאון הלאומי של טאיוואן

בצפונו של פארק השלום 228 ניצב מבנה יפני (בארכיטקטורה יוונית קלאסית) הוא נבנה ב-1915 כדי לאכסן את מחקרי היפנים על הקולוניה שלהם. דבר זה התאים כדי להפוך למוזיאון לאומי בו מוצגים אלפי פריטים מהמאה שנים האחרונות כולל תיעוד של האוכלוסיה הילידית. אחד המוצגים הנדירים ביותר הוא דגל הרפובליקה הטאיוואנית קצרת השנים של 1895. זה הדגל הצהוב עם הטיגריס. בחצר המוזיאון שניים מהקטרים הראשונים במדינה.
פתוח 9:30-17:00. כניסה חינם.
 
מדרום לפארק 228, מעבר לשדרה הרחבה המובילה למשרד הנשיא, ישנו גן קטן נוסף, גן יפהפה עם אגם, שני פוויליונים, גשר, גבעה, וקיר זכרון סמלי, הפונה לבית הנשיא, המציין את קורבנות "הטרור הלבן" שנעשה במשך כל תקופת השלטון הצבאי, בו נהרגו עשרות אלפי מקומיים בפקודת הנשיא. למרות אי העמדת האשמים בכך לדין, ישנה סימליות של לקיחת אחריות בהקמת קיר זכרון זה. פארק השלום 228, מוזיאון תקרית 228 והגן לזכר הטרור הלבן, הם הדרך הטאיוואנית לזכור אך גם לשכוח ולבנות אומה מאוחדת לאחר הכל. הגנים נמצאים קרוב למשרד הנשיא ולא הרחק נמצא רחוב דיחוואה המפורסם. הגעה לפארק בקו התחתית האדום בתחנת NTU Hospital.


פאוויליון בגן לזכר קורבנות הטרור הלבן

בית הארחה טאיפיי (Taipei Guest-House)

היום השם גסט-האוס ניתן למלונות תרמילאים זולים, אולם מלון זה, שנמצא על השדרה המרכזית הרחבה היוצאת ממשרדי הנשיא, שהיה פעם בית המושל הכללי, זהו בית המלון המפואר והחשוב ביותר שהיה בטאיוואן בתקופה היפנית. הוא שימש למגורי המושל ולאורחיו הרמים מעבר לים וכן למכובדים מקומיים. הבניין נחשב למבנה הבארוק היפה ביותר מהתקופה היפנית. הוא נבנה מייד לאחר בוא היפנים לטאיוואן כשלראשונה הפכו לאימפריה קולוניאלית והעתיקו את המודל האירופי כשבנו את השדרה הרחבה היוצאת מבית המושל בסגנון השאנז-אליזה הפריסאי. המלון עבר לרשות משרד החוץ של טאיוואן בשנת 1964 ושימש לאירוח רמי הדרג עד חנוכתו של מלון גראנד. בבניית המלון נעשה שימוש באריחים ויקטוריאניים מאנגליה, ויטראז'ים אירופיים וכל מוטיב יוקרתי אירופי אחר שניתן היה להשיג. מעטים הם האלמנטים היפניים במבנה. אמנם ישנה בריכה יפנית וציורי קליגרפיות, אולם ניכר שהיפנים ראו באדריכלות חוץ ופנים אירופית כנעלה משלהם. הביניין ניזוק ושופץ, ולאחרונה נמתחו פניו בתחילת המאה ה-21.


תהלוכה דתית ברחובות טאיפיי

מוזיאון מי השתייה (Táiběi Shuǐdào Shuǐyuándì)

מבנה המוזיאון נבנה במקור בשנת 1908 כתחנת שאיבה בסגנון אדריכלות הבארוק בו ניתנה חשיבות גדולה לגאומטריה של תוכנית המקום המבוססת על קווים ישרים, סימטריה נוקשה מאוד ושימוש בצורות גאומטריות פשוטות. זו עוד דוגמא לאימוץ החשיבה הקולוניאליסטית היפנית שהעתיקה מבנים אירופיים ברחבי המזרח. המבנה הוכרז כאתר היסטורי ברמה ג' בשנת 1993 ונפתח כמוזיאון לטיהור וטיפול במים באותה השנה. המוזיאון הוא חלק מאטרקציות פארק המים במתחם גדול למדי הכולל בריכות שחייה, מגלשת מים, מסלולי הליכה קטנים וכמה גינות פרחים. פארק המים פתוח רק בקיץ. עלות כניסה 80 דו"ט, פתוח 09:00-18:00 וביולי-אוגוסט עד 20:00. נמצא ליד האוניברסיטה הלאומית טאיוואן, מדרום לרובע דזונגדזאנג. הגעה מתחנת התחתית Gongguan בקו הירוק מס' 9 . אתר
 

כתבות נוספות על טאיפיי וסביבתה:

טאיפיי המונומנטלית – בנייתה של מורשת
אתרים תיירותיים נוספים בטאיפיי
אתרי טבע ותרבות בסביבות טאיפיי
עיירות קסומות סביב טאיפיי