יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
ברזיל של יופי, שונה היא ממקום למקום. המשותף לכל חלקיה הוא התמהיל הייחודי של אנשיה. לא שהם דומים זה לזה: נהפוך הוא. האיטלקים והצרפתים של הדרום, אין להם כביכול משותף עם הגרמנים של דרום מערב, השחורים של באהיה, המולטים של חופי הצפון והאינדיאנים של לב המדינה. אולם, למרות השוני הרב יש משהו ברזילאי בכולם, שהוא השילוב הלטיני עם מערב אפריקה והאינדיאנים. יש בהם עצלות מהולה בשמחת חיים, חושניות עד אין-קץ, משולבת במאבק לחיים, ויכולת להוקיר את הרגע ולשמוח בו. בסיפורים אלה אביא את פכי החיים הקטנים,  שקלטו עטי ומצלמתי לאורכה ורוחבה של ברזיל.

חוטיני, טוסיק ברזילאי, חוף לבלון, ריו דה ז'ניירו, ברזיל
ברזיל – חושניות עד אין קץ, חוף לבלון, ריו

תנין בעיר הגדולה – קוייבה, מאטו-גרוסו

"ג'אקארה" (תנין בפורטוגזית), הוא קרא ונדם, מתאמץ לפתוח שקית ניילון בידיו הרועדות, הבלתי ממושמעות. אימה ורחמים הביאו אנשים לחטט בכיסיהם ולשלוף שטרות למילוי השקית המקומטת. פגשתי אותו עוד קודם לכן בכפר, כשהפחיד ילדים שרדו בו בתפוזים רקובים. דווקא ידע לחייך ולקרון אושר כשהוצתה לו סיגריה באוטובוס לעיר הגדולה, אותו מימנו פרנסי הכפר, כדי להיפטר מהמטרד. הרבה אוויר היה לוקח לפני שהיה מתייצב אל מול קהל הצופים בהצגת היחיד שלו: "ג'אקארה!!"  דווקא חיבבתי אותו. הוא היה מוצלח יותר מזה שהיו מכנים "התולעת", שהיה זוחל בנהרות הבוץ של קטמנדו לעבר כל תייר, עובר וגדמי ידיו ורגליו עטופים סוליות צמיג ישן. היה גם "שייקי סטיוונס", שהיה רועד וקופץ ומניד ראשו בתקווה לזכות בשאריות הניקל. אבל כמו ג'אקארה לא ראיתי. פתאום נשמטה השקית ורוכזו מבטי הצופים. הוא רכן מתנודד ותפס את קצותיה, ניער אותה ואת כל גופו, עד אחרון השטרות פרח. אחר פשוט הלך. היה אחד שאסף וניסה לתת לו, אבל הוא במבט מפוזר בחן את הכסף התמוה וברח. את הכסף הטמא לא רצו גם אלו שתרמו והוא נשאר מיותם על השולחן. היו גם שידעו לחייך...

מוכר דגים, באהייה, ברזיל
מוכר דגים באהיאני 

בוטנים – רסיפה, פרנמבוקו

"תשומת לב", היא קבעה כשניגשת בשנייה ושמת לבך המבויל פרחים עתידניים על כתפי, וידך על השנייה; "זה לא בוטנים שהוא מוכרת". התמכרת באהבה ילדותית, חילקת בוטנים בפיסת נייר ונעלמת כדי לשוב ולקבל תמורה. "תרומה", הוא אמר, "צריך לרחם עליה שנשלחת למכור מזונות על ידי אב שיכור". "שקר" קבענו, "יש לה פרנסה קבועה והיא מרוויחה המון". "היא נראית טוב וללא מחלות ומלובשת יפה". "כן, כך הם מלבישים אותן כדי שיוכלו למכור..", התעקש וקבל. הקשבת וקיבלת כל מילה שלו ושלנו בחיוך והנהון כשהסתכלנו בך - מי ברחמים ומי בחיבה, כשאת בוחשת בוטנים מלוחים עם חיוך מתוק, מבליט כחול וורידים בעור צח של לחי, מבריק אור פנס עכור. אחר לחצת בוטן קשה לי לפה ושפתיים רכות לרקה והפקרת צרור בוטנים על שולחן והלכת לסיבוב נוסף לאסוף כסף ואת שהערמת בשולחנות אחרים. אחרות מכריזות על סחורה בתחינה, או דוחפות בתובענות את הזרעים זרויי המלח במלחמת קיום עיקשת.נשים קטנות ובוטנים וסובאי בירה, בכיכר של ערב שליו - שילוב מושלם ומשתלם. אבל את כבר יודעת את ערכה של מחמאת תשומת הלב, זה לא בוטנים שאת מוכרת.

ילדים בחוף סלבדור, באהיה, ברזיל ילדים בחוף סלבדור, באהיה, ברזיל
ילדים לחוף סלבדור באהיה 

עם אחד – פורטלזה, קארה

"קנואה-קברדה חברים - זה מקום בשביל גברים". "קנואה-קברדה מקום גדול - לעשן, לשחות, לשגול". כפר דייגים פשוט. אין חשמל ואין אפילו מים, שלא לדבר על כביש. "זיונים זה לא הכול, אבל בקנואה-קברדה זה הכל", נכתב סוף-סוף בספר המטיילים. לא נסעתי לשם. כבר הייתי "שם" במקומות אחרים. לא רוצה לראות עוד כפר שרחובו הראשי נקרא דיזנגוף. הספיק לי הכפר של וויקטור, עורפי הראשים הפיליפינים שיודעים כמה פינות יש בכובע שלי. ילדים כהים בעברית צחה. ילדי העצים שמכירים את הרפתקאות יונתן. למה לא תעזבו אותם בשקט ותלכו לסמן את האיקסים שלכם במקום אחר? לא, לא הייתי בקנואה-קברדה ואני כבר לא נחשב. הדרגה שלי הוא חודשים ביבשת, והשם שלי, ועזבתי קיבוץ - אבל נולדתי בו. זה עוד נחשב. לא אלך לכופף עוד אצבעות אלוהים, ותרשמו שהייתי בריו וסלבדור, וגם במנאוס. "ואיפה מחליפים שם כסף?"לא הולך אתכם לקן השומר הצעיר. לא דורך בקן של שלוש ביצים - זה שביר. זה שמיר ושרון והשלושים שניות, והייתי כבר ב... לא מסייד כל שעומד ומזיין כל שזז, ותורידו אותי מהרשימה. לא הייתי בקנואה-קברדה.

חוף פורטלזה, צפון ברזיל
אהבה בחופי פורטלזה הצפוניים

כמו צלילה במים – מנאוס, אמזונס

זה לא היה המין שמשך אותי. זאת הייתה מין קרבה לריחוק שבעיניך הצלולות. את קמה מהערסל, מנערת שערך, מחליקה קמטי בגדיך ואת מלכה. אחרי לילה אבל לפנות בוקר הגענו לנמל, ועוד שעות ארוכותנשארנו שם על הסיפון לפני שנתקלנו במבט אחרון כשירדתי מהספינה. אבל כשנופפתי לשלום הסרת את מבטך וגם כשהצצתי בך מהמזח, ראיתי רק  את הפרופיל הזה, המביט חולם שקט במרחק. מלכת האמזונס.עלית לספינה מכפר זרוק לגדות נחל ירוק, ותלית את ערסלך על הסיפון שהיה כבר ביתי. חצאית וורודה שקופה וחולצה פרומת גב, שגילתה צדודיתשל שד קטנה כשלא נזהרת - חמוק הרוצה לחמוק לשמש אור מלטפת עור. זה לא היה המין שמשך אלייך, זה היה מיןחום מבריק ופני מלאך. צחוק פרוע, נשבר לרסיסים ניתזים ואחריו המבט הזה התלוי במרחק - אולי בבית הקטן באופק ואולי בדולפינים המשחקים - נתיני ממלכתך של מים עצומים. לא יכולתי לקשור שיחה ללא גשרי שפה, אבל שפתך העליונה שרטטה גילתה הכול. ניגנתי לך בחליל הנפאלי שלי, עם הצליל המופלא והסי המזייף, ועם בוהן מצוירת כפרצוף ומציצה אליך מבעד לערסלי. צחקת, והסמקת והסתרת עיניך היפות, ואחר נכנסת לערסל אמך כחתול המחפש חום, עצמת את עיניך השלוות ונרדמת. זה היה מין קשר - גשר לעולם רחוק שלך מלכה.

אנשי האמזונס, ברזיל אנשי האמזונס, ברזיל
אנשי האמזונס

נהפוך-הוא – סלבדור, באהיה

צורת הדיבור וצורת הפניה אלינו. הרי יכולת לראות שהוא כזה?! לא היית צריך לכוון ללב ולירות: "ויש אשה או חברה?", ולתת לו להתפתל בתשובה ולשנות נושא. אולי פשוט לא השגחת? אנחנו שנינו ידענו מייד. כשעברנו על פני עמדת הנשים הצבועות הצבעת - דבר אותו לא עשינו שנינו, והגדרת אותם. לא לשלילה, פשוט הם, ומייד שאלת על יחסי, ותמיד צריך לנקוט עמדה לדעתכם. "גם אתה דומה אבל קצת אחר..".כשפיתחנו את הנושא לאורך הדרך, הוא פנה אלינו בעברית מפתיעה ואמר: "זה נורא מעניין הנושא הזה שאתם מדברים עליו..", ומייד ידענו. לא בלטה התחנחנות בקול. אולי קצת הטון הזה של וויולה, לפעמים נשחקת פעמים נפרטת. ידעתי קודם שנפתחנו לקרוא אנשים לאורך הדרך, ואתה ששאלת לימדת אותי כמה. אפילו כשענה "סא-פאר", לשאלתך על מקצוע, והפנה אותנו לחבר טוב מאוד שלו, לא ראית שפגשת לראשונה אחד מהם. ולפי הידע ששפכת במורד הרחוב עוד יכולתי לחשוב. ואחר כשהלך שאלנו ביחד "ולמה??" והבנת, ומתחת לאבני המרצפה שלפת "לא יכולתי להתאפק", ושוב הבטנו בעיניים, בגבות יורדות וראש נסוג, והבנו עד כמה נסענו מכם הלאה מאז יצאנו מהארץ. והרי לא יכולת לראות שהוא כזה...

חוף איפנמה, ריו דה ז'ניירו, ברזיל חוף איפנמה, ריו דה ז'ניירו, ברזיל
ברזיל – טעם החיים – משקאות על החוף באיפנמה ריו.