יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
(נכתב במהלך מלחמת לבנון השנייה עבור אתר "טריפי". הצילומים הם צילומים שלי מתקופת מלחמת לבנון הראשונה 1982).
פיניקיה (פיניצייה) העתיקה, חבל ארץ הררי לחופי הים התיכון, מעולם לא הייתה מדינה במובן של לאום אחיד, כי אם סטאטוס קוו בין קבוצות דתיות ואתניות שונות בהשפעה חיצונית חזקה, דבר שלא השתנה מאז ועד עתה. בתקופות הרגועות כונתה שוויץ של המזרח התיכון, כשההשפעה הגדולה והשלטון הנוצרי היחיד במזרח התיכון מאז ביזנטיון, הביא לפריחה תרבותית, ולהשפעה צרפתית ואירופית רבה. השילוב של חופים טובים לנופש כל השנה ואזורים הרריים מושלגים ויפים, נותן פוטנציאל טבעי של תיירות, ובשנות הרגיעה הבודדות בעברה, פרחה המדינה, גם בעזרת ליברליות כלכלית יחסית. עקב חלוקת האוכלוסייה לדרוזים, מוסלמים ונוצרים, מעולם לא היה במדינה שלטון יציב, ומאז 1975 שסועה לבנון במאבקים מזוינים בין הסיעות השונות, סכסוך המלובה כל הזמן בידי סוריה, אירן וישראל, כשלכל מדינה מגוון אינטרסים משלה.

קפוץ לפרק:

קו החוף

בירות

דרום הלבנון

בקעת הלבנון

הרי הלבנון

 

קו החוף              חזור למעלה

פיניציה העתיקה, חבל ארץ של יורדי הים ממשפחת העמים הכנענים עובדי האל דגון ואלילים אחרים, ששלטו בסחר בים התיכון וצאצאיהם הקימו את קרתגו שבטוניס. הם היו בוני הספינות מארזי הלבנון, ממציאי הזכוכית וצבע הארגמן, וממציאי האלפבית הפונטי בן 22 האותיות שהתפתח לשפה הכתובה בשפות השמיות, לטיניות/רומיות והקריליות, ובכך קידמו את העולם צעד ענק קדימה. כיורדי ים וסוחרים הם היו הגדולים בתקופתם והקיפו את אפריקה אלפי שנה לפני בארתולומיאו דיאס, במסעות מסחר של בדים, זהב מרוקע, זכוכית ושנהב. קשריהם עם העברים שמדרום היו טובים ואיזבל המלכה הייתה פיניקית, ופיניקים עזרו בבניית בית המקדש של שלמה. שרידי הפיניקים נמצאים לאורך כל קו החוף בג'בייל, צידון, צור ואתרים אחרים. קו החוף הוא המיושב ביותר בלבנון, מצור ומחנות הפליטים, צידון, ביירות וטריפולי, וכן גם חבל הארץ העשיר בו מרבית התעשייה, המסחר והנופש של לבנון. לכל אורך קו החוף עוברת אוטוסטראדה דרך כל ערי החוף, ובקרבת נמלי התעופה העיקריים של המדינה וכמובן כל הנמלים של לבנון.
 

טריפולי (טראבלסא-שאם) Tripoli

עיר נמל פיניקית במקור, שכיום היא השנייה בגודלה בלבנון, עם אוכלוסיה של חצי מליון איש. יושבת בקצה ציר הנפט מעירק (ציר T, בניגוד לציר H המוביל לחיפה). שם העיר מגיע מיוונית ומשמעו "שלוש הערים" (טרי פוליס).
סרטון מטריפולי


צילום של טריפולי מהאויר

 

ביבלוס (ג'בייל)( Byblos (Jbail

מהמקומות הארכיאולוגים המגוונים והמשפיעים ביותר בעולם. עיר שיחודה בהיותה אחת הערים המיושבות ברציפות משך הכי הרבה שנים בעולם - שנייה רק ליריחו. העיר נתנה לעולם את השם המצרי של נייר הפפירוס במבטא הערבי "באבילוס" כמו שהועתק ליוונית, ואת השם של התנ"ך "בייבל" שנגזר משם העיר. נוסדה בתקופה הניאוליטית לפני כשבעת אלפי שנה כמושבת דייגים . על פי המסורת הפיניקית הוקמה כעיר ובוצרה בחומה בידי האל "אל" בסביבות 2800BC בתקופת הברונזה המוקדמת כשהחלה להתפתח התרבות הפיניקית. ארכיאולוגים מצאו במקום שרידים מתקופת השושלת המצרית הרביעית, אותה שושלת שמלכיה בנו את המפוארות בפירמידות של מצריים. בביבלוס נמצאו עדויות משנת 1200BC, מהקדומות ביותר לאלפבית פונטי בן 22 אותיות שהוא הבסיס לכתיב שמי וההלניסטי/הרומי כשהסרקופג של המלך Ahiram היא הרישום האלפביתי הקדום ביותר שנמצא. המבנים הפיניקים המרשימים נהרסו בתקופת אלכסנדר הגדול 332BC. בתקופה הרומית נבנתה העיר שנית, אבל איבדה את מעמדה לצור וצידון שבדרום. בתקופה זו הייתה ביבלוס מרכז סגידה לאל אדוניס (אדוניי העברי) שהוא יבוא האל תמוז מסוריה לתרבות ההלניסטית, והוא אל המחזור לידה ומוות של עונות השנה. מאוחר יותר גדלה העיר כמרכז הבישופות הביזנטית, וכעיר פרסית, ולאחר מכן נכבשה על ידי המוסלמים ב636-AC שייבשו את העיר, שכמעט נעלמה עד לבוא הצלבנים בשנת 1098. הצלבנים הפכו אותה לנקודת משמר חשובה תחת השם Gibelet ובנו בעיר מצודה שהיא מהמונומנטים המרשימים ביותר בעיר כיום. כמו כל לבנון היא נכבשה בידי סאלח-א-דין, חזרה לצלבנים, ונכבשה בידי המוסלמים שנית, ובמאה ה- 16 עברה לידי האימפריה האוסמנית. כל התקופות וכל השלטונות השאירו שרידים רבים בעיר שהיא ספר היסטוריה פתוח. אתרי החובה בסיור לאורך ההיסטוריה הם המקדשים המצרים, עיר המתים הפיניקית, התיאטרון הרומי והמצודה הצלבנית. דרך הגעה נמצאת על כביש החוף כעשרים ק"מ צפונית מג'וניה לכיוון טריפולי או 40 ק"מ מביירות .
סרטון מביבלוס
 

ג'ונייה Jounieh

מפרץ מצפון לבירות, שהוא אחד המפרצים היפים בלבנון. לכל אורך החוף מלונות ואתרי שעשועים לתיירים עשירים מחו"ל ולשמנה וסלטה של ביירות המגיעה לג'וניה לנוח ולבלות. בעיר ישנם מועדוני לילה רבים, מרכזי קניות יוקרתיים ומרכזי בילוי לאין-ספור. כל פעיליות המים האפשריות נמצאות לאורך המפרץ, ובהרים שמעל המפרץ מספר כפרים ציוריים עם נוף מרהיב. לנקודת התצפית על המפרץ מוביל רכבל ל-Harissa ומשם מעלית משופעת לנקודת התצפית.
סרטון מג'וניה


צפון בירות וג'וניה מהאויר

 

קזינו דו ליבאן Casino du Liban

אחד מבתי הקזינו המפוארים במזרח התיכון נמצא כ - 22 ק"מ צפונית לבירות בעיר ג'ונייה. מתחם הבילויים משתרע על שטח עצום וכולל בתוכו מסעדות גורמה, בתי קפה, תיאטראות וכמובן בנקים למשיכת כספים. בקיזנו עצמו שלושה מתחמי משחק, שלל שולחנות שמתאימים לכל כיס ו - 320 מכונות מזל רעשניות. הכניסה לישראלים מותנית בהבטחת למדינת ישראל שאתם הולכים רק להרוויח! שעות פעילות: 08:00-04:00. מערת ג'יטה Jeita Grotto מערת נטיפים בשני מישורים, את המישור התחתון אפשר לראות בשיט בסירה באגם תת-קרקעי באורך 623 מטר, ובמישור העליון ישנה דרך סלולה ומוארת לסיור רגלי. אורך המערה כשישה קילומטר, והיא התגלתה על-ידי מיסיונר אמריקני בשנת 1836 כעשרים קילומטר צפונית לביירות. דרך הגעה מבירות נוסעים צפונה לכיוון ג'וניה, ובNahr al-kalb ישנה פניה לכביש Faraya ולאחר 3 ק"מ מגיעים לכניסה למערה למישור התחתון.
סרטון ממערת ג'יטה
 

ביירות Beirut      חזור למעלה

בירת לבנון והעיר הגדולה במדינה יושבת על נמל טבעי בים התיכון, ומשמעות שמה "הבירה" (במקור שמה היה Berut שמשמעו "בארות"). מהווה מרכז שלטוני, תעשייתי ומסחרי של לבנון עם אוכלוסיה של כמיליון וחצי תושבים, ועוד כמיליון בפריפריה ממזרח ומדרום למרכז העירוני. נקראה "פאריס של המזרח התיכון" בשל האווירה הקוסמופוליטית, והליברליות היחסית של בירת לבנון ביחס ליתרת העולם הערבי. מוזכרת לראשונה באגרות עמראנה מהמאה 15BC. בתקופה ההלניסטית נבנתה העיר בשם Laodicea in Phoenicia ולאחר מכן הייתה בשלטון הורדוס, ועתיקות רבות מתקופות אלו ניתנים לראות באתרי החפירות הארכיאולוגיות של העיר. חשיבות בירות הייתה תמיד משנית לערי חוף אחרות ובראשן עכו, אבל לאחר מלחמת העולם בכניסת הצרפתים החלה לקבל את חשיבותה הנוכחית כבירת החלק המערבי של סוריה, ובעצמאות לבנון הפכה לעיר הבירה. עקב ההגירה הגדולה לעיר ולמחנות הפליטים בדרום האזור העירוני, נבדלים חלקי העיר לאוזרים מודרניים ונוצצים ולאזורי "סלאמס" מלוכלכים ומטונפים. בירות כבר לא המרכז האירופי המודרני והשקט של המזרח התיכון מאז תחילת מלחמת האזרחים ב-1975 ובמיוחד לאחר, ובמשך ההפצצות הגדולות של שנות 1982 ו- 2006.


בירות מהאויר

 

בית הכנסת מגן אברהם Magen-Abraham synagogue

בתחילת המאה ה-20 החלה נהירת יהודי סוריה, עירק, יוון וטורקיה ללבנון שלאחר הכיבוש הצרפתי, ובשנות העשרים מנתה קהילת בירות למעלה מ5000- איש, ובשנת 1926 הייתה קהילת בירות הקהילה היחידה בעולם המוגנת ע"י החוק. בשנת 1925 הוקם בלב העיר בשכונת היהודים בוואדי אבו ג'מיל, בית הכנסת "מגן אברהם" ע"י בנו של אברהם ששון שקרא למבנה על שם אביו, ולאחר שהכסף אזל, הושלמה ההקמה ע"י ראש הקהילה יוסף דוד פרחי. המבנה נחשב לאחד מבתי הכנסת היפים במזרח. שימש לאירועי הקהילה, לתפילות שבת של קהילה שבתפארתה מנתה 14,000 יהודים, למסיבות ולחגיגת החגים של יהודי בירות אליהם הוזמנו כל ראשי הדתות בלבנון. בזמן ההעפלה הבלתי-לגלית לארץ, שימש להחבאת מאות מעפילים שהגיעו בדרך הים ללבנון והוברחו משם לארץ. קהילת בירות הייתה היחידה שהמשיכה לגדול לאחר הקמת מדינת ישראל, עם זכויות מיעוטים רבות כמו מושב בפרלמנט ושירות בצבא (יש מבני הקהילה ששירתו בצבא לבנון במלחמת 48 נגד ישראל). בשנת 1958 עקב תחילת מלחמת האזרחים החלו יהודי לבנון לברוח אל מחוץ למדינה, והקהילה התנוונה. בשנת 1976 לקח המיליונר הבלגי אדמונד ספרא את כתבי הקודש למשמרת בכספת הבנק בג'נווה (ובאופן פלא הופיעו מאוחר יותר מרביתם בבתי כנסת ספרדיים בישראל). לאחר מלחמת 1982 הציעה ישראל אזרחות ליהודי בירות, דבר שהביא ניכור רב, וב1984- לחטיפה ורצח של 11 יהודים מקהילת וואדי אבו ג'מיל. ב1991- נשארו רק 2 יהודים בקהילה מתוך 60 יהודים בלבנון, וסיפור יהדות לבנון הסתיים ובית הכנסת נותר בשיממונו. מזוהה כיום בשני מגני הדוד הזהובים מעל דלת הכניסה, וגג העץ חלקו הרוס, והעזובה שוררת בכל במבנה וברחוב בו מבצבצת צמחיה מכל עבר. נמצא בבעלות עמותת יהודי לבנון (Juifs du Liban) המנוהלת מצרפת.
 

 מועדון הג'אז "הצליל הכחול" Blue Note Caffe

מועדון ג'אז נחשב ביותר בבירות, מסעדה עם מוזיקה חיה. כניסה עולה 28$ לישיבה בשולחן או 16$ בבר. ארוחת היום עולה בין 11,000-15,000 לירות לבנוניות (שהם 7-10$). המועדון לקח את הקונספט והשם מרשת מועדונים דומה בניו-יורק, טוקיו, מילאנו, נגויה ואוסקה. דרך הגעה Makhoul street -next to AUB P.O.Box 113-6217 Ras Beirut טלפון 961-1-743857 +
מועדון הצליל הכחול

עלי Aley

עיר קיץ הררית ממזרח לבירות שהפכה לעיר מפלט ממזג האוויר של בירות בימי הקיץ החמים. עיקר פיתוחה היה בהנחת מסילת הברזל מבירות לדמשק בסוף המאה ה-19, אז השלטון האוסמני ועשירי בירות מצאו בעליי מקום אידיאלי לישיבה בקיץ.
 

דאמור Ad Damour

עיר חוף כעשרים ק"מ דרומית מביירות, ששמה מסמל מלחמות וברוטאליות. בינואר 1976 נכנסו כוחות ערפאת לכנסיה נוצרית מארונית וטבחו באכזריות 582 נוצרים וסיימו בעקירת אברים מחלק מהגוויות. זו הייתה פעולת תגמול של גדודי הירמוך הפלשתינים על הטבח שערכו הנוצרים יומיים לפני זה בקרנטינה שם נרצחו כאלף מוסלמים. פעולת התגמול מספר קילומטרים צפונית משם בספטמבר 1982 במחנות סאברה ושתילה גם אם לא התקבלה בעולם הייתה רק צעד צפוי בארץ השסועה הזאת. דאמור נכבשה על ידי ישראל ב-8/6/82 לקראת הכניסה לדרום ביירות. מאז 1991 דאמור היא עיר חופשית ממלחמה, ובהדרגה משתחררת מהאימה, ועקב היותה על כביש החוף, במרחק 10 דקות משדה התעופה של בירות, ועל קו החוף, צופים לעיר שגשוג רב. ביום מהימים יוקם במקום מוזיאון המספר את סיפור הטבח ודרכו את סיפור הארץ השסועה הזאת. צידון Sidon העיר הפיניקית הקדומה לחוף הים התיכון שהייתה מצודה צלבנית ועדיין ניתן לראות בה חומות הביצורים הצלבניים, היא היום העיר השלישית בגדלה בלבנון, עיר תעשייתית ומסחרית מוסלמית בה התיישבו רבים מנמלטי דרום הלבנון השיעים, ופליטים פלסטינים מהגליל שהיגרו במלחמת 1948. דרך הגעה 48 ק"מ דרומית מבירות ו- 40 ק"מ צפונית מצור.
סרטון מצידון
מידע נוסף
 

צור Tyre

עיר נמל פיניקית חשובה, שנבנתה על אי בסמוך ליבשה לפני 3,000 שנה, ובה יוצרה הזכוכית המפורסמת של הפיניקים, שעל שמה נקרא בין השאר מפעל פיניציה. העיר התפרסמה גם בפיתוח והפקת הצבע הכחול לצביעת בדים. העיר חוברה ליבשה בסוללת אדמה, שתחילתה בסוללה שנבנתה בזמן המצור ובכיבוש של אלכסנדר מוקדון מידי הפיניקים במלחמותיו נגד הפרסים. העיר הוכרה ע"י אונסקו כאתר מורשת עולמית.
סרטון מצור
אתר רשמי


מפרץ צור מהאויר ומהקרקע

 

נקורה Naqoura

עיירת חוף תאומה לראש הנקרה הישראלית וקרויה על שם אותה ניקרה. בעיר מתגוררים כ-30,000 איש. העיירה היא מרכזם של כוחות יוניפי"ל שאמורים לשמור על גבול דרום לבנון מטעם האום.
אתר הבית של יוניפי"ל
 
 

דרום הלבנון         חזור למעלה

אזור דמוגראפי יותר מאשר גיאוגרפי או היסטורי. המשך ישיר של הגליל העליון עם קווי קימוט מזרח-מערב שתחילתם בקו עכו וסיומם בקו צור, בהם התיישבו אוכלוסיות מגוונות שהסכם סייס-פיקו חתך את גבולות ההשפעה בין ישראל המנדטורית ללבנון הצרפתית. רוב שיעי בדרום יצר קרקע מוצקה ובסיס להשתלטות הפת"ח על האזור 1968, דבר שגבר בתחילת מלחמת האזרחים 1975 והגיע לפיצוץ ראשון במבצע ליטאני 1978 ומבצע של"ג 1982 במקביל חימשה ישראל את הנוצרים הדרום הלבנון ויצרה צבא-חיץ מקצועי נוצרי שתפקידו היה לשמור על רצועת ביטחון, וסיים תפקידו ביציאת צה"ל מרצועת הביטחון בשנת 2000 אז קיבל החיזבאללה את יכולת השליטה המלאה על אזור רווי דם זה. אד"ל הוא אזור פורה ומיושב שבנסיבות אחרות היה יכול להיות עשיר ומפותח.


מפת דרום לבנון

 

בינט ג'בייל Bint Jubeil

בירת דרום לבנון, ממוקמת על גבעה המשקיפה על עמק רמאייש בסמוך לגבול ישראל. הייתה מעוז פת"ח בשנות השבעים, ובמרץ 78 נכבשה ע"י ישראל במבצע ליטאני, ונשארה בשליטה ישראלית למשך יותר משנה, ועברה לידי ישראל בשנית ביוני 82 ונשארה חלק מרצועת הביטחון עד ליציאת צה"ל מלבנון ב - 2000. בעיר מספר מבנים עתיקים ובכללם מסגד מהמאה ה - 19 אבל הדבר המיוחד בעיר הוא השוק השבועי של יום החמישי בו סוחרים מכל האזור מגיעים לקנות ולמכור. כשישה ק"מ צפון מזרחית מהעיר בכיוון Tibnin בכפר Tiri נמצאות מערות, ותצורת סלע הידועה בפי המקומיים כ"כיסא המלוכה". בהמשך הדרך בטיבנין מומלץ לבקר במצודת טיבנין.

טיבנין Tibneen

במרכז העיר טיבנין, על גבעה רמה ניצבת המצודה הצלבנית הנקראת "Toron", ביטוי צרפתי עתיק שמשמעו "מקום גבוה". מהמצודה יש נוף פנורמי של 360° של כל דרום לבנון, מקו החוף ועד להרי הלבנון. נבנתה על-ידי מושל טבריה בשנת 1105 , נפלה לאחר קרב חיטין ב - 1187 ונכבשה שנית בידי הצרפתים ב - 1229 וחזרה לשליטה מוסלמית ב - 1266 מאז נשארה ערבית. הממלוכים והאוסמנים עשו במצודה שימוש ושופצה מספר פעמים לפי צרכי השליטים. בביקור במצודה אפשר להתרשם מהשטח העצום של כשני דונם של המבנה, מהחומות המאסיביות, ממגדלי התצפית החצי עגולים, מהכניסה המרשימה ומשרידי המגדל המזרחי הענק, ומהנוף הנשקף מהמצודה. בכפר ישנם מספר רב של בתי קפה ומסעדות.

נבטייה Nabatiyah
חומר נוסף

 

מצודת הבופור Beaufort Castle

מבצר צלבני הקרוי המבצר היפה (בל-פורט) ובערבית המבצר המשקיף (קלעת-אל-שאקיף) או מבצר ארנון (קלעת-ארנון) על שם הכפר והנהר הסמוכים. נבנתה בשנת 1150 על רכס עלי-טהאר על ידי הצלבנים, נכבשה הלוך וחזור עד שנהרסה וננטשה בשנת 1289 לאחר כיבושה בידי הסולטן הממלוכי. בשנות השבעים הייתה סמל מאיים של הפת"ח כנגד ישראל, ובפתיחת מלחמת של"ג צוות של סיירת גולני כבש את המבצר, וביקור של בגין במקום, בו הוא התעניין ב"מכונות-הירייה של האויב" הפך לסמל של המלחמה ביחד עם רס"ן גוני הרניק ז"ל שנהרג בכיבוש הבופור עם חמשת חבריו.

מארג'-עיון Marjayoun

עיר גבול נוצרית הסמוכה למטולה ששמה "עמק המעיינות" מעיד על האזור. מהעיר יוצא נחל-עיון, המוכר בארץ בגלל מפל התנור הגבוה. הנחל מתחיל באזור מארג'-עיון מהמעיינות עין דרדרה ועין אל-קוסיר, ויורד דרומה לאורך בקעת עיון, ובדרכו נופל במפל עיון, מפל הטחנה, מפל האשד והתנור. מאז הקמת העיר על-ידי הצרפתים כמחנה צבאי, התיישבו בעיר מיעוטים רבים וביניהם מארונים, קתולים, לטיניים, דרוזים, סונים ושיעים, ויושב בה הבישוף של האזור. זה היה מרכז השליטה של יחידות צבא דרום לבנון (צד"ל) בראשות המייג'ור חאדד, ומרכז יחידת הקישור הישראלית לדרום הלבנון (יק"ל).
 

בקעת הלבנון    חזור למעלה

 
בקעת הלבנון, תחילתה באגם קרעון, והיא נמשכת לאורך 120 ק"מ לתוככי סוריה, ליד העיר הסורית חומס. רוחבה משתנה בין חמישה ק"מ ועד 15 ק"מ. שלא כמו בקעת הירדן, ההולכת ומשתפלת כלפי דרום, הרי שבקעת הלבנון היא בקעה גבוהה. היא מתחילה בגובה של 800 מטר בדרום, ועולה ל- 1,160 מטר. באזור בעלבק היא יורדת לגובה של 600 מטר. תוחמות אותה שתי שרשראות הרים, הרי הלבנון במערב, והרי מול הלבנון וצפון הר החרמון במזרח. היא בקעה פורייה, וכמות הגשמים בה היא בין 800 מ"מ לשנה בחלק הדרומי ו- 200 - 300 מ"מ בחלק הצפוני.


מפת הבקעא

 

אגם קרעון Buhayrat Al Qirawn

אגם הקבע היחיד בלבנון, מוזן על-ידי נהר הליטאני הזורם דרומה בכ - 22 קוב לשנייה, ועקב הסכר ההידרואלקטרי שנבנה במקום בשנות השישים, המעביר רק כ - 10 קוב\שנייה, משמש האגם להשקיה ברחבי העמק. על שפת האגם מספר נקודות נופש ותצפית עם פוטנציאל תיירותי רב. ראויה לציון מיוחד מסעדת "האגם הכחול" על הגדה המערבית.


הסכר של אגם קרעון

 

אנג'אר Aanjar

עיר אומאית ביסודה שנבנתה בתחילת המאה השמינית על ידי החאליף האומאי עבד אל-מליק איבן מרואן - אותו חאליף שבנה את כיפת הסלע בירושלים. האטרקציות בעיר הן הארמון הגדול שנחשף ושוחזרו בו קיר ומספר קשתות יפיפיות ומסגד החאליף בו שתי כניסות לציבור ואחת מלכותית, הארמון הקטן הבנוי בהשראה הלניסטית, בו עדיין ניתן לראות את הפיסול המקורי, את בית המרחץ הפומבי הבנוי כבית מרחץ רומי קלאסי עם שלושת חדרי ההלבשה לטמפרטורות שונות, ורובע המגורים שעדיין לא נחשף ארכיאולוגית עד תומו, אבל אפשר לראות את מבנה העיר על שתי רחובותיה ומבני המסחר משני צידיהם. באנג'אר היום יש מספר מסעדות, אין מלונות אבל ישנן מקומות לינה במרחק 15 ק"מ בעיר Chtaura. אם יש זמן מומלץ לקפוץ למעין עין-גארה 3 ק"מ צפון מזרחית לעתיקות.
חומר נוסף

ג'זין Jazzine

עיירה נוצרית הררית על השלוחה הדרומית של ג'אבל-ברוך, אליה מתנקזות דרכי ההר. לייד העיר חשפו חוקרי מאובנים שתי שיניים של דינוזאור מסוג ברכיוזאורוס שחי לפני 130-140 מליון שנה, שקל כ-50 טון וצווארו הארוך הגיע לגובה 25 מטר, ובכך איששו את התיאוריה שלפני מיליוני שנים המזרח התיכון היה מכוסה יערות עד, בו רחשו לטאות ענק, והמזרח התיכון היה בצפונה של יבשת "גונדוואנה" שהתפרקה ליבשות שאנו מכירים כיום. ביום ה-9/6/82 נערך קרב קשה באזור העיירה כשהסורים תקפו ממזרח טנקים ישראלים של חטיבה 7. העיר פונתה מישראלים ב-24/4/85 והייתה והמובלעת הנוצרית סביבה נשארה בשליטה של צבא דרום לבנון כחלק מרצועת הביטחון. הנופים מהעיר הם נופים מרהיבים, ובמיוחד בתקופת כריסטמס המושלגת, כשהעיר מתקשטת לקראת החג ומשקיפה על בקעת הלבנון והרי מול-הלבנון המושלגים.

 
ישובים באזור ג'זין

 

זאחלה Zahle

בירת בקעת הלבנון והמרכז המסחרי והמנהלי של אזור הבקעא, ואחת הערים הגדולות בלבנון - הנותנת את השם לערק המשובח "ערק זאחלאווי" יושבת על מורדותיו המזרחיים של ג'אבל-סניין בגובה 945 מטר על גדותיו של נהר בארדוני בלב בקעת Wadi el-Aarayesh שמשמעו ואדי יין-הענבים. העיר מוכרת כעיר היין והשירה בשל עשרות סופרים ומשוררים שיצאו מהעיר והיין והערק המיוצר במקום. זו אינה עיר עתיקה, ובמהלך 300 שנות קיומה נשרפה לא פעם, ובכל זאת יש בה מספר מבנים ומנזרים ראויים לביקור ובינהם מנזר גבירתנו נאג'ה, מנזר הקדוש אלייאס, הקתדראלה של הקדוש אלייאס וכנסיית Sayedit Zalzaly. באזור העיר בכפר Karak נמצא קברו של נח המקראי, כנסייה רומית-ביזאנטית בכפר Furzol בה יש מספר קברי אבן עתיקים והכפר Niha בו ישנם מנזר Syro-Phoenician הגדול והמרשים, ובמעלה ההר מצודת "ניחה" בה ישנם מקדשים רומיים.

בעלבק (Ba'labakk (Baalbek

עיר קדומה בבקעת הלבנון מזרחית לנהר הליטאני, שהוקמה כמקום פולחן לאל הכנעני "בעל" והייתה מקום פולחן לבן-האל הפיניקי "בל". העיר מוזכרת מספר פעמים בתנ"ך כבעלגד, ועברה גם תקופת פאר תחת שלטון הלניסטי. העיר המפוארת ביותר הייתה העיר הרומית שקמה בשם Heliopolis, ושרידי העיר הרומית ובראשם מקדשי באכחוס ויופיטר עדיין קיימים בעיר. מרבית העיר נחרבה ברעש האדמה של שנת 1759 ובעשרות השנים האחרונות, עקב מיקומה האסטרטגי וקרבתה לדמשק, הייתה מוקד קרבות והשתלטויות של כוחות לוחמים רבים וסבלה רבות מכך. בעלבק, והחלק הרומי העתיק, הוכרו כאתר מורשת עולמי ע"י אונסק"ו.

פסטיבל בעלבק Baalbeck International Festival

הפסטיבל הקדום ביותר במזרח התיכון שהחל בימי הרומאים באקרופוליס של העיר במהלך חדשי הקיץ. הפסטיבל חודש בשנות החמישים ע"י קאמיל-שמעון נשיא לבנון לשדרג את האומנויות והתרבות הלבנונית, וזכה למעמד לאומי לשם כך. ממוסד הפסטיבל קם בית הספר לאומנויות הבמה הלבנוני, והוא התומך העיקרי בתרבות הלבנונית. במהלך הפסטיבל ישנן במקדש באכחוס ומקדש יופיטר, הופעות מוזיקה קלאסית, אופרה, הצגות, ריקוד, ג'אז, ולפסטיבל מגיעים גדולי האומנים בתחומם בעולם. בתכנית 2006 אמורים היו להופיע האומנים פיירוז, סגול-כהה, להקתו של אומן הג'אז האגדי דיזי-גילסבי ז"ל ואחרים. תאריכים 31/08/2006 - 12/07/2006 כל שנה.

הרי הלבנון       חזור למעלה

רכס הררי גבוה המגיע לגובהי 3000 מטר, שכמו רכס הרי מול-הלבנון שממזרח, נוצרו כחלק מהתנועה של השבר הסורי-אפריקאי בחלק בו קו הלוחות אינו מקביל לכיוון השבירה, תנועת הלוחות יצרה קימוט ומעיכה. שלא כמו החלק מטולה-אילת בו תנועת הלוחות צפון/דרום הולמת את גבולות הלוחות, בין מארג'-עיון לחומס, גבול הלוחות בכיוון צפון-מזרח והתנועה צפון-דרום יוצרת מעיכה והתרוממות בשני הלוחות שהיא התרוממות צעירה שעדיין מתרחשת ולכן גבוהה. הרכבה הגיאולוגי הוא תכסית סלע גירני מעל שכבת חוואר ולכן צורתה מעוגלת ורבים בה המעיינות. אזור זה הוא בעל מזג אויר ממוזג עם הרים מושלגים חלק ניכר בשנה, כמות גשם ניכרת בצד מערב ויובש יחסי בצד צל הגשם ממזרח, ותכסית צמחיה ייחודית שסימלה הוא ארז הלבנון המפורסם ביופיו וחוזקו. באזור זה התיישבו בעיקר דרוזים ונוצרים מארונים שמאז המאה ה-16 זכה לאוטונומיה שנקראה "לבנון הקטנה".

ארמון בית-אדין (בית האמונה) Bait-Addine Palace

כ- 45 ק"מ דרום-מזרחית מבירות, בתחילת המאה ה- 19, בנה האמיר באשיר ששלט בלבנון יותר מחמישים שנה, את ארמונו המופלא, על כתף סלע הררית בגובה 900 מטר מעל פני הים. הארמון הוא דוגמא קלאסית לארכיטקטורה לבנונית, בו יש אולמות, גלריות ומסדרונות, המעוצבים בידי אומנים דמשקאיים שיצרו תקרות מעוטרות ורצפות מוזאיקה צבעונית. הארמון היה משכן האמיר עד לגלותו הכפויה בשנת 1840 אז הפך למעון רשמי של השלטון האוסמני. בשנת 1934 הפך למונומנט היסטורי לשימור, ועד 1943 שופץ ביסודיות, והיום הוא משמש מוזיאון לתקופה הפיאודלית ומציג כלי נשק ותכשיטים, וכן משמש מוזיאון למוזאיקה ביזנטית ולארכיאולוגיה. דרך הגעה: מבירות נוסעים דרומה לדאמור, ומזרחה במעלה ההר.

ארזי הלבנון "אל-ארז" The Cedars in Al-Arz

במרומי הרי הלבנון ישנן מספר קטן חורשות של ארזי הלבנון, שריד ליערות קדומים מהם לקח שלמה המלך את העץ לבית המקדש, וספני הפיניקים את חומר הגלם לספינותיהם. הכפר Al-Arz (הארז) נקרא על שם חרשת ארזים עתיקים במרכז הכפר. מאות ארזים ניטעו במהלך 30 השנה האחרונות, אבל בקצב גדילתם שהוא סנטימטר לשנה, ייקח דורות עד שיגיעו לגודל 400 עצי הענק של מרכז החורשה.

אתר הסקי "אל-ארז" Ski Resort Al-Arz

אתר הסקי של אל-ארז הוא אתר הסקי הראשון בלבנון - נבנה על ידי הממשלה בשנת 1953 במורדות הר מאקנל. עקב הגובה הרב (1850 מטר) עונת הסקי מתחילה בד"כ בנובמבר ונמשכת יותר משאר אתרי הסקי בלבנון עד אמצע אפריל משמשים אלפי גולשים בסופי השבוע. ארבעת מעליות הסקי מאפשרות מסלולי החלקה וטיולי "קרוס קאנטרי" מגוונים, כמו גם הדרכות סקי למתחילים, ופעילויות רבות ומגוונות לילדים. מכיוון שהמרחק חזרה לבירות או טריפולי גדול ביותר, נבנו במקום מספר מלונות וצימרים. בשארי Bsharri ליד אל-ארז נמצאת העיירה בשארי הידועה כמקום לידתו ומותו של האומן, המשורר והסופר הלאומי מהמאה ה-19 , ג'ובראן-חאליל-ג'ובראן . כדאי לבקר במוזיאון ג'ובראן שהוסב למנזר ובו נמצאים ציורים וחפצים אישיים של המשורר. (פתוח יומית פרט ליום ב' בין 9:00-17:00 דמי כניסה 2000 LL ) בעיירה ישנן עוד שלוש כנסיות ומפל מים. דרך הגעה מהעיר Chekka דרומית מטריפולי עולים על הרי הלבנון - כשעתיים ברכב פרטי.

עמק קאדישה Wadi Qadisha

עמק קאדישה הוא אחד העמקים העמוקים והיפים בהרי הלבנון. נהר קאדישה מתחיל דרכו למרגלות הר Qornet Es Sawda, הפסגה הגבוהה בלבנון (3088 מטר). העמק הקדוש מלא מערות תפילה ומקדשים חצובים בסלע, והיה מיושב כבר לפני 5000 שנה, ועד התקופה הרומית. מאז ימי הביניים היה מיושב בנזירים נוצרים ומוסלמים. בעיירה Tourza מתחבר העמק משני סעיפים הקרויים על שם מנזרים - זה המגיע משמורת ארזי הלבנון הקרוי נחל Qannoubin ונחל Qadisha. עמק קאדישה מוקף בהרבה אתרים חשובים ובניהם כפר הבקעה Bqaa Kafra הגבוה ביותר בלבנון, נוף הר סאוודה הגבוה בלבנון, כפר הסראון Hasroun שהוא מהכפרים האחרונים בלבנון המשמרים את מסורת הבניה עם גגות רעפים אדומים, המנזר של אלייאס הקדוש Deir-Mar-Elishaa , מנזר Deir Qannoubin החצוב בסלע, המנזר של הקדוש אנטוני-קוזאייה Deir Mar Antonios Qozhaya , בית התפילה של גברתנו הואקה, הכפר היפיפה האדן Ehden ועוד הרבה שכיות חמדה נוספות. היהלום של נחל קאדישה היא מערת-המעיין Magharet Qadisha שהיא מקור הנחל, היוצא ממערת נטיפים דומה למערות ג'יטה אם כי קטנה יותר. המערה נתגלתה ע"י הנזיר ג'ון-ג'ייקוב ממנזר סנט-ג'וזף בשנת 1923 שחיפש את מקור הנהר. כיום המערה פתוחה לציבור ויש בה מסלול מואר, ועקב ריחוקה, ואי הכללתה במדריכי טיולים רבים אינה מוצפת מבקרים. הטמפרטורה במערה מאוד נמוכה - יש להצטייד בהתאם! אזור נחל קאדישה ומערת הנטיפים נכללים ברשימת אונסק"ו כאתרי טבע לשימור וכמורשת עולמית.
מפת אזור קאדישה