יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
 
בכתבה קודמת - אודאיפור הרומנטית, הכרנו את העיר אודאיפור ויעדי התיירות המרכזיים של העיר. מי שיש ברשותו יותר מיומיים כדי לראות ולהתאהב בעיר, כתבה זאת מוקדשת לו. בכתבה זאת נמשיך להסתובב בעיר, נלמד על אומנויות ייחודיות לאזור ונציע מסלולי יום ליציאה במונית מקומית אל מחוץ לעיר.

מספר מוזיאונים יש בעיר

בית המלוכה מציג את אוסף המכוניות העתיקות שברשותם, שכולם במצב נסיעה מלא. זהו האוסף המוצלח ביותר בהודו למכוניות עתיקות ומפוארות. בתצוגה ישנם רכבי רולס-רויס, שברולט 1939 קונברטבל, דגמים נדירים של מרצדס, ואופל מ-1937. המוזיאון נפתח במוסך המלכותי בשנת 2000 כיזמות כלכלית של בית המלוכה, וזכה לסיקור בהודו כולה ובעולם חובבי מכוניות הוינטג'. המקום, שנמצא ברחוב "לייק-פאלאס" בתחום מלון "גארדן הוטל", פתוח למבקרים כל יום בין 9:00-17:00 במחיר מלכותי של 350 רופי (כולל כיבוד קל).


חלק מאוסף המכוניות (צילום רשמי)

המוזיאון העממי (Bharatiya Lok Kala Mandal) הוא מקום שימור למורשת אומנותית של אודאיפור וסביבתה. המוזיאון הפרטי הזה, עם מגדל הכניסה המרהיב, מציג שמלות, תכשיטים שבטיים, טורבנים, בובות, מסכות, כלי נגינה, ציורים ונקודת השיא – בובות והצגות בובות קצרות מדי פעם. אפשר גם להשתתף בקורסים לייצור בובות ותיאטרון. כל ערב ב-18:00 מקיימים הופעת בובות של כשעה - סיבה טובה לבקר אם אתם נוסעים עם ילדים. המוזיאון נמצא כ-300 מטר צפונית לכיכר הסוס צ'טאק בצפון העיר ברחוב Panch Vati Rd.
 
בסמוך לארמון נמצא מוזיאון ממשלתי, שפתוח כל יום פרט לימי שישי, בין 10:00-17:00 שמציג תלבושות, צבי מפוחלץ בעל שני ראשים, ופסלי מקדשים מהמאה ה-18.
 
ממש על חוף אגם פיצ'ולה, לא הרחק מהגשר הצפוני, בגאנגורי גהאט (Gangori Ghat) המרכזית שהיא אטרקציה בפני עצמה, נמצאת וילת-באגור (Bagore Ki Haveli) הבנויה בארכיטקטורה אופיינית של מבני ה"האוולי". היה זה ביתם של משפחת ראש ממשלה בסוף המאה ה-19. הבית, בן 138 החדרים, הולאם בשנת 1947 והפך לנחלת הציבור. היום בית יפה זה משמש מוזיאון במהלך היום, בו אפשר ללמוד על חיי הפאר של אנשים עמידים בראג'סטן, ויותר מזה ללמוד על הארכיטקטורה הייחודית לאזור. בערב מתקיימות הופעות ריקוד ובמיוחד ריקוד הנחשים קלבילייה האופייני לצוענים של רג'סטאן.


גאנגורי-גהאט, הגהאט המרכזית על אגם פיצ'ולה

קלבליה (Khalbelia 'Gypsy' Dance) היא אחת מצורות הריקוד החושניות ביותר של רג'סטאן, המבוצעות על ידי שבט באותו השם. הם ידועים בריקוד שלהם שהוא חלק בלתי נפרד מהתרבות שלהם. גם גברים וגם נשים בשבט משתתפים בפעילות זו כדי לחגוג אירועים משמחים.ריקוד קלבליה, שבוצע כדי לחגוג כל רגע משמח בקהילה, הוא חלק בלתי נפרד מתרבות קלבליה. הריקודים והשירים שלהם הם עניין של גאווה וסמן של זהות לקלבליה והם מייצגים את ההסתגלות היצירתית של קהילה זו של מכשפי נחשים לשינויים בתנאים כלכליים חברתיים ותפקידם בחברה הרג'סטאנית הכפרית. פרט לקיבוץ נדבות החלו הנשים להתפרנס משירה, והוזמנו על ידי הזמי נדרים המקומיים להופיע בפניהם ובהדרגה פתחו את ריקודם האופייני הכולל סיבובים עם תנועות ידיים אופייניות, כפיפה אחורה לתפיסת שטר כסף, ריקוד עם כד ובו אש, ריקוד עם ערמת כדים וריקוד על כוסות זכוכית גבוהות. הרקדניות הן נשים בחצאיות שחורות הרוקדות במערבולת משלהבת המחקה תנועות של נחש. בד השמלה רקום ומעורב בגוונים אדומים ושחורים. המשתתפים ממין זכר משתתפים בחלק המוזיקלי של הריקודים. הם משתמשים בכלים השונים כגון פאנג'י (Pungi), כלי נשיפה מסורתיים ששימש ללכוד נחשים, כלי קשה כדי ליצירת הקצב. הרקדנים מקועקעים בעיצובים מסורתיים ועונדים תכשיטים ובגדים רקומים עשירים במראות קטנות וחוטי כסף. עם התקדמות הריקוד הקצב הופך ליותר ויותר מהיר, וכך גם הריקוד.

 
ריקודי קלביליה באודאיפור

מצפון לאגם פיצ'ולה, מעבר לגשר על התעלה המחברת את האגמים, נמצא אגם, או מאגר פאטח (Fateh-Sagar) שבליבו נמצא פארק נהרו, שהוא מקום מנוחה מהעיר ההומה. הפארק פתוח בשעות היום וניתן להגיע אליו בשייט מהמעגן שבמערב האגם. לייד המעגן נמצא גן לכבודו של ראנה פרטאפ על גבעת הפנינים "מוטי-מאגרי" (Moti-Magri). הגן פתוח בשעות האור ואפשר אף לראות את פסלו של פראטפ על סוסו הנאמן צ'טאק בראש הגבעה.
 
האומנות הייחודית של אודאיפור היא ציורי המינייטורות. הטכניקה היא שימוש בצבעים מינרליים בלבד, כשהגפרית מספקת כתום, הנחושת ירוק, הברזל את האדום, המנגן את הצהוב, לבן מגיר ואבקות המתכות זהב וכסף את צבעיהם וכן הלאה. היות הצבעים מינרליים ולא צמחיים או סינטטיים מבטיח שגם לאחר מאות שנה הצבעים ישארו נאמנים למקור. כמכחול משתמשים בריסים של גמל למילוי שטחים ושערות זנב סנאי לציור העדין, דבר שמבטיח שלא ישארו שערות על התמונה. מציירים על נייר, משי או הטוב ביותר – פרוסות עצם ירך של גמל (במקור על שנהב שאסור כעת). פרוסה דקה של עצם הופכת את התמונה לשקופה למחצה ומאפשרת לראותה באור אחורי. הציור עצמו פרט לרמת הפירוט שיש בו, כוללת כמה מרכיבים: לפרספקטיבה אין משמעות ולכן לא מרבים להעזר בה. חשוב הוא גדול ופחות חשוב הוא קטן. המרכיב הייחודי הוא שהתמונה מכילה אלמנט של זמן. באותה תמונה רואים בחלקיה השונים התחלה, המשך, אמצע ועוד שקופיות וכן את הסוף, כך שמסע צייד יתחיל בגילוי החיה בפינה אחת, כיוון הרובה בהמשך, הירייה הלאה ונשיאת הצייד בפינה אחרת, כך שמדובר למעשה בסרט שלם ולא הנצחת רגע. ישנם בתי ספר רבים בעיר, והאומנות ממשיכה לחיות, כשרבים מהציורים אינם ציורי מקור אלא העתקות של ציורים קלאסיים. מחירי הציורים תלוי ברמתו של האומן, במשך הייצירה ובחומר הגלם עליו צויר הציור.


מנייטורה אופיינית בסגנון ייחודי לאודאיפור, המוצגת בארמון העיר.

מי שלא שבע מאתרי התיירות שבעיר יוכל לצאת לטיולים בני יום אחד בסביבת אודאיפור.
22 ק"מ צפונית מכאן, על חוףו של אגם קטן, שוכן הכפר אקלינגג'י (Eklingji) שהוא אחד משמות האל שיווה, בו ישנם 108 מקדשים. המקדש המרכזי, מקדש מירה (Meera mandir) בולט בו במיוחד פסלו בעל ארבעת הפרצופים של האל שיווה, הנמצא באולם העמודים של היכל מן המאה ה-15.
בסמוך לכפר זה שוכנת נאגאדה (Nagada) שהייתה בירת מייוואר החל מהמאה השישית, ובה שרידי מקדשים עתיקים, בהם מקדש Sas-bahu Adbudji המכוסה פיסול עדין, שבין הסצנות מהמיתוס ראמיאנה ניתן לראות גם פיסול אירוטי.


פיסול אירוטי במקדש העתיק של נאגדה – כשעה נסיעה מאודאיפור

כ-20 ק"מ נוספים צפונה, במעבר ההרים הילדיגהאטי (Haldighati) שם נערך בשנת 1576 הקרב המפורסם של ראנה פראטפ סינג נגד מאנ-סינג מלך אמבר ושר צבאו של אכבר, ניצב מונומנט המנציח את הקרב כחלק מהבנייה לאומית לוקאלית.
 
במרחק של 60 ק"מ צפונית מאודאיפור, על כביש אחר, נמצא עמק ראנקפור (Ranakpur) שם ישנם מספר מקדשים ג'איניים מרהיבים, ובמיוחד המקדש המרכזי צ'ומוקה (Chaumukha) המוקדש לדמותו בעלת ארבעת הראשים של אדינאת (Adinath). כמיטב המסורת הג'אינית, זהו מקדש שיש לבן עם פיסולים עדינים במיוחד. הוא נבנה בשנת 1439 בחסות המלך ההינדי ראנה קומבה סינג, כמכלול של 29 אולמות שביניהם 1444 עמודים מגולפים בקפידה, כשאין שני עמודים זהים. התקרות בצורת כיפות גם הן מגולפות בפרוטרוט כמו שנדליירים. גם קורות התמיכה מגולפות בשיש ביוצרן רצועות עיטור קסומות. האוירה השקטה באולמות מקנה הרגשת התעלות אמיתית. למקדש נכנסים יחפים ועם כסוי רגליים למי שמגיע עם מכנסיים קצרות. אל דאגה, כיסויים לרגליים ניתנים לשכירה בדוכן רכישת כרטיסי הכניסה. גם מקדשי נמינאת סוריה ופרשבאנאת רמת הגילופים בהם לא נופלת מהמקדש המרכזי. יפה לראות את המקדש המרכזי עם חמשת צריחיו, מהגבעה הקטנה שלצד המקדש. יש מספר מסעדות המשמשות גם מלונות במרחק נסיעה קצר, למי שחפץ ללון במקום.


פיסול על קירות המקדש הג'איני בראנקפור – שלוש שעות נסיעה מאודאיפור

כשעה נסיעה צפונה מראנקפור, בלב אזור מיוער וברום 1,100 מטר מעל פני הים, ניצב המבצר הגדול קומבהלגאר (Kumbalgarh). נאמר שבשום מקום בעולם פרט לחומה הסינית, לא נבנתה חומה כל כך ארוכה כמו במבצר זה, שאורכה הכללי מגיע ל-36 קילומטר. לאחר שער ענק נפרסת עיר של ארמונות, מאגרי מים, גנים ולמעלה מ-360 מקדשים – כ-300 מהם מקדשים ג'איניים עתיקים והשאר הינדואים. את העיר בנה במאה ה-15 המהאראנה קומבה-סינג (Kumbha-Singh), בחסותו נבנה גם המתחם הג'איני בראנקפור. עוד בנה קומבה 31 מבצרים נוספים ושלט על 52 מבצרים נוספים ברחבי ראג'סטאן, גוג'ראט ומדיה פראדש. אל המבצר הוברח בילדותו אודאי-סינג, בונה אודאיפור, ב-1535, לפני נפילת הבירה בצ'יטורגאר, ושם גם נולד פראטפ-סינג בנו, הגיבור הלאומי של מייוואר.


שער ראמה, השער הראשי למבצר קומבהלגאר

בתחום המבצר קבור בונהו, קומבה, שנרצח על ידי בנו בכורו, וכן קבור כאן נכדו, שהורעל על ידי גיסו. האגדות מספרות שקומבה היה נוהג להדליק מדי לילה חמישים קילו של חמאה מזוקקת ומאה קילו כותנה כדי להאיר לחקלאי הסביבה את שדותיהם. אגדה אחרת מספרת שכשהוכתר בשנת 1443 והחל לבנות את מבצרו במקום, הבנייה לא צלחה והחומות קרסו. בצר לו פנה לאיש דת שאמר לו שאם יערף מרצון איש, המבצר צריך להיבנות בכיוון הראש המותז והחומות בצד הגוף. חייל שהתנדב לכך (יש האומרים שהיה זה איש הדת עצמו) סלל את הדרך לבניית המבצר, ובשער הראשי, שער ראמה (Ram-Pol) ישנו קבר ומקדש לזכרו של האיש שהקריב את חייו כך.
בכל מקרה, מרשים לעלות למרומי הארמון, לעבור לאורך החומה הבצורה עם אלפי חרכי הירי, ולהתרשם מהמבצר שלא הוכנע פרט לפעם אחת שהוכרע בצמא.
אם תראו אריות בסביבה אל תתפלאו. סביבת המבצר היא שמורת טבע, שלאחרונה הוכרע בבית המשפט העליון שתשמש לשימור אריות אסייתיים, שהובאו לשם מאזורים אחרים בהודו. ספארי אריות יכולה להיות השלמה לביקור במבצר.


הארמון במרומי מצודת קומבהלגאר