יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
 
אודאיפור, עירו של אודאי-סינג השני, היא מקום של יופי ויש המכנים אותה "ונציה של הודו". זוהי עיר חדשה יחסית אבל עם מורשת ארוכה ארוכה. בעיר שולטת שושלת מלכותית הארוכה ביותר בעולם, שנמשכת ללא הפסקה מהמאה השישית לספירה.


מלון לייק-פאלס באגם פיצ'ולה בליבה של אודאיפור

העיר אודאיפור נוסדה רק ב-1559, לפני שהבירה הקודמת במבצר צ'יטור (Chittorghar) נכבשה על ידי אקבר הגדול (ראה כתבה ראג'סטן – ארץ המלכים הגאים) ובוצעה התאבדות המונית של כל תושבי העיר. מלך מאיוואר, אודאי-סינג, יצא מבעוד מועד עם משפחתו מצ'יטור, וייסד את בירתו החדשה במקום שלימים ייקרא על שמו – אודאיפור. האגדה מספרת שבמהלך מסע צייד פגש נזיר שישב על גבעה ועשה מדיטציה. כשביקש את ברכת הנזיר, אמר לו זה לבנות על הגבעה את ארמונו, והבטיח שכל זמן שהארמון יהיה בבניה, ממלכת מייוואר (Mewar) ושושלת המלוכה לא יפלו. אכן הארמון נמצא זה 450 שנה בבניה מתמדת והשושלת מחזיקה מעמד. למעשה, בירת מאיוואר הייתה במקורה נאגדה (Nagada) הסמוכה לאודאיפור, עברה לצ'יטור, וכשזו היתה בסכנה מכיבוש מוגהולי, העביר אודאי את הבירה למקום אסטרטגי יותר, מעבר לרכס גבעות ארוואלי (Aravalli).


ראנה פרטאפ-סינג על סוסו צ'אטק, תוקף את מאן-סינג,
שר הצבא של אקבר, ב"קרב מעבר האלדיגאטי" 1576

שני גיבורים יש לעיר, והם מהארנה פראטפ-סינג, בנו של מייסד העיר, שכל תקופת שלטונו לא הסכים להיכנע לשליטים המוגהוליים, גם שרבים מאחיו עברו לצד המוגהולי ולחמו בו. גיבור נערץ לא פחות הוא סוסו של פראטפ – צ'אטק (Chetak) שבקרב האלדיגהאטי 1576 עם רוכבו פראטפ, תקף את הפיל של שר הצבא של אכבר, כשבתקיפה זאת נהרג רכב הפיל, והסוס הגיבור נפצע אנושות ברגלו, ובכל זאת לקח את רוכבו על שלושת רגליו הבריאות אל מחוץ לשדה הקרב כשלושה קילומטר, כשהוא מציל אותו ממוות בטוח, עד שנפח הסוס את נשמתו, אולם במורשת הוא חי וקיים ובמרכז אודאיפור ישנה כיכר עם מונומנט לזכרו, וחדר מורשת בארמון העיר, שירים וסיפורי ילדים. פראטפ שלא נכנע למוגהולים כל חייו, וסוסו הנאמן עד מוות, מסמלים את המורשת הראג'פוטית החשובה כל כך במאיוואר.
 
באופן מוזר, נכדו של אקבר שלחם כדי לכבוש את מאיוואר, ברח לאודאיפור במהלך מאבקי הירושה, וכאשר עלה למלוכה, שילב השראה שקיבל בארמונות העיר במבנה המוגהולי המפואר ביותר – הטאג'-מהאל.
העיר נמצאת בשולי המדבר, במקום בו ישנם שלושה אגמים, וביניהם אגם פיצ'ולה הנרחב. מרכזה של העיר הוא שוק של סמטאות עם קירות לבנים, שרבים מהם מצויירים בציורי קיר מופלאים. מבני וילות של משפחות עשירות, בארכיטקטורה אופיינית, שנקראים "האוואלי" (Haveli) וארמונות לרוב, נותנים לעיר את צביונה המיוחד. זו גם עיר של תרבות, ובמיוחד ריקוד וציור מיניטורות.


בכל רחובות העיר העתיקה הקירות עם ציורים אופייניים לאודאיפור

במוקד העיר נמצא אגם פיצ'ולה, שהוא אמנם אגם טבעי במקור, אולם הרחב רבות בחפירה וסכירה. זהו אגם רדוד ביותר, בממוצע שני מטר עומקו, כך שהאיים שנראים בו והארמונות הבנויים בשטחו ניצבים למעשה על קרקע מוצקה של תחתית האגם. סוד זה נגלה בשנים שחונות בהן מתייבש האגם. אולם לרוב מראה האגם והבריזה הנושבת בו ומקררת את העיר המדברית, הם שנותנים את האלמנט המרהיב של העיר, שיחד עם הארמונות נותנים את הצביון והאוירה של העיר. טיול באודאיפור לא יהיה מושלם בלי שייט באגם פיצ'ולה. המים הכחולים ונותנים תחושה מאוד רגועה ומרגיעה ונסיעה בסירה בשקיעה היא חוויה של פעם בחיים.

שני איים מרכזיים יש באגם. האי הקטן שנראה כמו ארמון לבן עם כיפות מעוגלות, נקרא ג'אג-ניוואס (Jag Niwas) אולם כיום מוכר בשם מלון לייק-פלאס (Lake Palace Hotel). כאשר בנו של ג'גאט סינג השני רצה לבלות עם נשות הארמון בארמון ג'אג-מאנדיר שעל אי באגם, האב אמר לבנו "בנה לך ארמון משלך שם תוכל לעשות כרצונך". כשזה זכה לבסוף במלוכה, מייד החל בתכנון אי וארמון משלו. הבנייה נמשכה ממאי 1743 עד פברואר 1746 וחנוכת הארמון היתה מהמאורעות המפוארים ביותר. משורר החצר מתאר שהיו בטקס 29 נשות המלך ומאות פלגשיו והמשרתות לשירות האורחים המכובדים. כל אורח קיבל סוס אביר והמשוררים – מעמד של כבוד בחצר המלכותית, קיבלו בגדים ותכשיטים, סוסים ופילים, וכך חגגו שלושה ימים ושלושה לילות.

לאחר מאות שנות שימוש כארמון קיץ, לאחר עצמאות הודו, המלכים הראג'פוטים החלו להשכיר את ארמונותיהם לרשתות מלונות כדי להמשיך לממן את אורך חייהם המפואר שהיה תלוי פעם בכיבושים ומסים. הארמון הפך למלון יוקרה, המארח מלכים ואנשי מעלה כמו גם את עשירי העולם. ליחסי הציבור שלו תרם גם שנבחר לשמש אתר צילום לסרט "אוקטפוסי" בסדרת ג'יימס בונד. היום הארמון הפך למלון ברשת מלונות טאג' היוקרתית ולא ניתן למבקרים שאינם אורחי המלון לבקר בו. הסרט אוקטפוסי לעומת זאת, מוצג בבתי ההארחה בעיר באופן תדיר, וכל היושב בגסטהאוס המשקיף על האגם ורואה את ארמונות העיר ברקע ועל המרקע בהחלט מתלהב.


מלון לייק-פלאס

הארמון הנגיש יותר, שנמצא על האי הגדול יותר בשטחו, הוא הג'אג מנדיר (Jag Mandir). בנייתו החלה בתקופת ייסוד העיר, אולם הוא הושלם בתחילת המאה ה-17 ונקרא על שם ג'אגט סינג הראשון. הוא שימש מקלט לנסיך המוגהולי קהורום ואשתו מומטאז' ב-1623, לפני שהוכתרו לקייסרות המוגהולים, אז נקרא שאה-ג'אהן, שעשור מאוחר יותר בנה את דלהי ואת הטאג'-מהאל, כשהוא מושפע גם מהאדריכלות של ארמון זה. היום, במסגרת השייט התיירותי באגם, עוצרים בארמון זה שהפך למלון גם הוא, ואין דבר רומנטי מלשתות תה של אחר הצהריים בארמון ולהשקיף על האגם, למרות המחיר המופקע של 10 שקלים (160 רופי) לכוס תה...
השיט על האגם יוצא מהמזח שלמרגלות ארמון העיר כל שעה בין 10:00-18:00 במחיר 150/300 רופי למבוגר/ילד. שייט שקיעה עולה 250/500 רופי.


ארמון ג'אג-מאנדיר על אי באגם

לצד האגם ישנה גבעה שכולה בנויה בבליל של ארמונות. זהו קומפלקס ארמון העיר שבנייתו החלה ב-1559 ולא נסתיימה עד היום, כשהוא הארמון הגדול ביותר בראג'סטאן כולה. למעשה זהו מתחם של 22 ארמונות שאחד משמש את המהארנה של מייוואר, שגם אם איבד את תפקידו הרשמי, וחלק מעושרו עבר למדינה, עדיין הוא איש אמיד ביותר ובעל מעמד גבוה ביותר. הוא, כיורשם של שושלת המלוכה הארוכה בתבל, שנמשכת זה 76 דורות של מלכים, העומד בראש ממלכת השמש, נשאר המלך החשוב ביותר בדרומה של ראג'סטאן. בהצטרפות להודו חלק מרכושו עבר למדינה, חלק הושכר לרשתות של מלונות יוקרה, והרוב עבר לבעלות קרן כדי שתהייה הפרדה כבייכול בין רכוש המלך לקרן שבבעלותו.
בחלק ממתחם הארמונות חי המאהרנה, ושני חלקים הפכו למלונות מורשת, בעוד שחלקו המרכזי של מתחם הארמונות עבר לרשות המדינה ונקרא "מוזיאון הארמון" בו אפשר לבקר כל יום בין השעות 9:30-16:30. לאחר מעבר שער הכניסה הראשי טוראן פול (Toran Pole) מגיעים לגן עם מזרקות ובתי קפה. לחצר זאת ניתן להיכנס גם מהשער האחורי היורד למזח ממנו מפליגים באגם. כבר מהגן אפשר להתרשם מהגודל והעצמה של מבנה הגרניט הצהובה ושאריות העיטורים העשויים שייש וזכוכית צבעונית, ומסמלי המלכות של שמש יוקדת עם פנים משופמות.


ארמון העיר 

מהגן נכנסים לארמון, כשבחצר הפנימית קונים כרטיסי כניסה וכרטיסים לנשיאת מצלמות או שמאכסנים שם את המצלמות במשמורת. בכניסה ישנו חדר מורשת להנצחת קרב מעבר הידלגהאטי, בו רואים את פראטפ סינג וסוסו הנאמן, ואת הדרך להנחלת מורשת להמון בהנצחת סמלים בעלי משמעות רצויה.
מהכניסה עוברים במבוך של מעברים צרים עם פניות חדות, שנועדו להגן אל הארמונות מכניסת אויבים ומאפשרים הגנה קלה על כניסות הארמון. במהלך העליה במעלה הארמון עוברים בחדרים שונים וביניהם חדר בו ישנה אמבטיה בה שמו בימי מועד מטבעות במשקלו של המלך כדי לחלקם להמון.
בראש הארמון נמצאת כיכר הירח "צ'אנדרה צ'וק" (Chandra Chowk) בו ישנו גן ממנו נשקפים העיר האגם וארמונות האגם – נוף פנוראמי מרהיב. יש כאן תצוגות של ציורי מינייטורות אופייניים לעיר ותמונות קרבות הפילים שהיו נערכים עד לאחרונה בארמון, כשהפילים ניזונים מכמויות נדיבות של חשיש ודוחפים זה את זה.

הירידה מהגן עוברת במכלול חדרים וחצרות המראים את העושר הרב של שליטי העיר. עוברים במקדש האדום "מאנק מאהאל" (Manak Mahal), בו אפשר לראות פסלי זכוכית וחרסינה; חדר המוקדש לאל קרישנה "קרישנה וילס" (Krishna Vilas), בו מוצגות מינייטורות יפות, אך הוא קשור לסיפור טרגי של נסיכה מקומית מהמאה ה-19 שהרעילה את עצמה למוות כדי להימנע מהדילמה של בחירת בעל מבין שליטי ג'ייפור וג'ודפור. ישנו גם ארמון הנשים "זנאנה מאהל" (Zenana Mahal), ששימש בעבר כמגורי הנשים. בין החדרים ישנם חדרים מצופיי מראות וזכוכיות צבעונייות, קרמיקה סינית מצויירת ביד, ציורי מינייטורות, ציורי קיר ונופים של הסביבה. ישנה חצר תצפית על הנוף בה ישנו קיוסק קטן, וחדרים המציגים חפצים של המלכים האחרונים. בהמשך מגיעים לחצר היפה מכולן – זהו "מור-צ'וק" או חצר הטווס. בחצר ישנם שלושה טווסים גדולים המסמלים את עונות השנה (קיץ חורף ומונסון) העשויים מכ-5,000 פיסות זכוכית צבעונית. מכאן ממשיכה הדרך חזרה לכניסה בה השארנו את ציודינו למשמורת ולגן ממנו התחלנו בסיור.


מרפסת מעל רחבת הטווסים בארמון העיר

בסמוך לארמון, כמאה מטר משער הכניסה, במרומי רחבה מוגבהת ניצב המקדש החשוב בעיר. זהו מקדש ג'גדיש (Jagdish) שנבנה ב-1652 לכבודו של האל ג'אגנת (Jagannath), מהצורות בהן מופיע וישנו (Vishnu). המקדש מצופה פיסול עדין ויפה בכל צדדיו. בסנקטרום נמצא פסל האבן של ג'אגנת, כשממול לבניין המרכזי ממתין איש הנשר גרודה – כלי הרכב של וישנו במקדשון משלו.
המשך הדרך במורד העיר עוברת בחלק העתיק והיפה של העיר, שהוא שוק המוכר דברי צריכה, בדים ובגדים לרוב. שימו את לבכם לציורי הקיר הרבים בכביש ובחצרות הפנימיות.
 
מהגנים היפים באודאיפור הוא גן חצר העלמות "סהאליון קי-בארי" (Sahelion-ki-Bari). הגן נבנה בראשית המאה ה-18 על ידי המלך, כנדוניה לאשתו שהגיעה לחצרו מלווה ב-48 משרתות. הגן היה המקום עבורן ועבור משפחת המלכות להשתעשע ולהפיג את החום הרב, כשהמוטיב המרכזי הוא עשרות המזרקות שיובאו מבריטניה (ונראה שלא שופצו מיום התקנתן). הגן כולל חצר כניסה עם גינות ומזרקות, גן פנימי עם ברכה, מזרקות ופויליונים בעלי גילוף שיש מדהים של צמחים וציפורים, מוקף בפריחת בוגונויליה יפה, וחצר אחורית נרחבה, שגם היא סביב ברכה עם לוטוסים או נופר המים ומזרקות, עם ארבעה פילים הנושפים מים מחדקיהם. שטח הגן כולו כ-800 דונם והוא מטופח יפה למדי ביחס לגני הודו. הכניסה כל יום בין 8:00-18:30 בעלות של 5 רופי. כתובת הגן:
Saheli Marg, north of the city, Near Bharatiya Lok Kala Mandal, Tel:+ 91-294-2411535


החצר האחורית של גן העלמות –סהאליון קי-בארי

זהו, גמרנו סיבוב היכרות עם האטרקציות המרכזיות בעיר. רוצים להכיר את העיר יותר לעומק ולבקר ביעדים באזור העיר? לכך יש להיכנס לכתבה יעדי עומק באודאיפור והסביבה