יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
כשהיא התכרבלה עלי כחתול המחפש חום, בקפיצות הג'יפ, בדרך העפר הנוסעת עמוק לתוך לילה טרופי, הבטתי ביופייה הבתולי והפשטות שבפניה היפות ותהיתי איך לעזאזל היא מתחברת לאבי סבה או אף לסבה, שהיו עורפי ראשים, ולכפרה בו עדיין מונחות לתצוגה גולגולות אדם רבות, אותן גם עונד לראווה מלך האזור על חזהו, כמו המדליות של זקני העלייה הרוסית, אבל ראשון ראשון ואחרון אחרון.


שער מגולף עץ המתאר את ישו כנאגה-אנגמי עם ראש כרות ונוצות קלאו בכיר ושאר סמלי הנאגה

הכל החל במייל ששלח לי חבר של חבר של חבר, המזמין אותי לביקור בארצו - ארץ אנשי שבטי הנאגה - נאגאלנד, בתנאי שאגיע לשם תוך 10 ימים, לפתיחתו של פסטיבל ציפור מקור-הקרן.
הצצתי במפה לחפש היכן נמצאת אותה מדינה הקרויה "נאגאלנד", וללא היסוס הודעתי לסוכנת הנסיעות שתסדר לי טיסה לשבוע הבא, ולו גם אם תהייה ארוכה ופתלתלה.
תוך שבוע יצאתי לדרך העוברת במונית לעמן, טיסה לבחריין, משם דרך מוסקט לקולקטה שבהודו, ועוד ליל ביעותים ברכבת הודית ונסיעת לילה נוסף באוטובוס.
מצויד בצילום שמש דהוי המצהיר על היותי אורח מדינת נאגאלנד, התייצבתי במלון הפשפשים הסמוך לתחנת האוטובוסים של קוהימה הבירה, בדיוק בזמן, שעה לפני פתיחת הפסטיבל החשוב של נאגאלנד, המפגיש למשך שבוע את 16 השבטים של אנשי הנאגה בתלבושת מקורית, שירה וריקודים הנהוגים בכפרים השונים ברחבי המדינה.
 
מדינת נאגאלנד נמצאת בצפון מזרח הודו על גבול מיאנמר (בורמה). המדינה, שטחה כמו שטח ישראל ללא הגליל העליון ותבליטה כמו הגליל העליון בלי ישראל. תכסיתה יער גשם עבות, ירוק-עד, ומצולק בכתמי שממה, עדות לחקלאות "ברא, שרוף, עבד ועבור הלאה" המשמידה את עצי האדר, תפוחי הבר, חופת המטפסים, רחבי העלים, החזרן, הסחלבים, וכמה מוזר – גם עצי אורן רבים הנפוצים שם, וכל זאת כדי לגדל יבול אחד של אורז, ירקות ואננס.  המדינה מאכלסת כשני מליון תושבים משבטים שונים שהקשר ביניהם רופף ביותר עקב שוני רב בשפות, והמשותף ביניהם הוא מיקום התיישבותם והיותם לוחמים וציידי ראשים בעבר, ונצרות אדוקה בהווה.

 

את אנשי הנאגה והחיבור ביניהם יצרו זרים בכנותם את האנמיסטים החיים בהרים "אנשי הנאגה".
החוקרים לא הקדישו יותר מדי זמן ומאמץ למצוא דרך גנים, מנהגים או שפות, את מוצאם המדויק של השבטים השונים. יש הסוברים כי ממנצ'וריה הרחוקה מוצאם ויש הממקמים את מוצאם בבורמה השכנה, וככל הנראה כולם צודקים. אנשי נאגה-קוניאק נפרדו מהבורמזים שהיו בדרכם מערבה והקימו בעמק בראהמפוטרה את ממלכת "אחום" שהפכה למדינת אסאם (ולאחרונה חזרה לשמה המקורי Asom). אחרים הגיעו מרחוק יותר, נוצרים את חזותם המונגולית, ונקודת פרדתם לשבטים שונים היה כבר באזור גבעות דרום נאגאלנד.


סרטון על נאגאלנד מצליל וצבע - צילום: יובל נעמן, עריכה: אודי נעמן

אם הייתה לאנשי הנאגה היסטוריה מתועדת היא נשכחה מזמן.
מספר קברים מונוליטים פזורים ברחבי המדינה ולא משויכים לתרבות זו או אחרת. הנאגה אומרים שהיסטוריה רשומה אם הייתה, נכתבה על עורות שנאכלו בשעת רעב על ידי אנשים או חיות. אגדת תפוצתם מכפר בדרום המדינה הקרוי "קאזה-קונומה" מספרת על זוג שבבעלותם ובשטחם היה סלע בעל כוחות פלאיים שכל יבול של אורז שהונח עליו הכפיל עצמו במהלך הלילה. לזוג היו שלושה בנים, וכשזקן הזוג התחלקו הבנים בשימוש בסלע ובבעלות עליו. תאוות הבצע גרמה לריב שבעטיו החליטה אם המשפחה להבעיר אש תחת הסלע והאש ניפצה אותו. כוחות הפלא עלו השמיימה ושברי האבן נותרו במקומם, ומכאן החלו נפוצים בני הנאגה למקומות שונים בנאגאלנד, וכן במדינות מיזורם, מניפור, מיאנמר, אורנצ'ל ומגלאיה.
השבטים השונים שיצאו מהכפר ושרידים להימצאותם קיימים גם היום בכפר, שבו אליו לקחת חלקי אבן אבל בשל כבדם של השברים הם הושארו לא רחוק מהכפר, מצביעים על כיווני הנדידה. הסלע קיים עד היום בכפר. אינו נסגד ואינו משומר. השבטים שנפוצו משם מרביתם זנחו את האנימיזם וצייד הראשים, ואימצו את הנצרות, והיום אנשי הנאגה הם 10% קתולים, 80% פרוטסטנטים, ורק כ-10% אנימיסטים. החברה היא קהילה כפרית על בסיס כפר ולא על בסיס שבט, והקרבות שנערכו במהלך הדורות היו בין כפרים ולא בין שבטים, כשלעיתים כפר נלחם בכפר שכן מאותו השבט בעזרת כפר משבט אחר.
כפר מהווה קהילה וישות עצמאית ובו יש מועצה עצמית המקבלת החלטות בכל הרמות.
קהילת הכפר מחזיקה בבעלות על קרקע ומשאבים ולממשלת נאגאלנד אין כלל חזקה על שטח או מים או עצים, מה שמונע כל העברת נכסים לחכירה של משקיעים חיצוניים ופיתוח.


ילדים בכפר נאגה-אאו

החקלאות המסורתית מבוססת על חקלאות נדודים (ג'ומינג = Shifting Cultivation) כך שמסוף המונסון באוקטובר וסוף הקציר והאסיף בנובמבר מחליטים על יעד החקלאות השנתי של הכפר, מבראים את היער, ובפברואר השמיים קודרים מעשן כשהחלקות נשרפות לפני הפיכתן לשדות מניבים.
הממשלה בשיתוף עם גוף קנדי מנסה להלחם בהחרבת היערות ומפעילה שיטה שתמנע השמדה טוטלית של היער, הנקראת N.E.P.E.D שמשמעו בשלב ראשון הוא:
  Nagaland Environment of People for Eco Development
כשבשלב שני של התכנית, ה"E” מייצג Empowerment ובשלב שלישי Economy.
השיטה אומרת שבין הגידולים הנשתלים בשטח היער המבורא יש לשתול גם עצים לחידוש היער.
הרווח לחקלאי יבוא מהכנסת גידולים הדורשים תמיכה כמו שעונית (פסיפלורה incarnata Passiflora ) ודלועים, או גידולים הדורשים צל כמו ג'ינג'ר והל ( קרדמון Cardamon), ועצי פרי חדשים לאזור, כמו קיווי ועצי פרי אחרים.
הפרויקט נקלט יפה והחל לעבוד והקהילות עכשיו לא רק מבראות אלא גם שותלות, אבל הנזק רחב ההיקף שנגרם ליער, ניכר במקומות רבים ולא ישוקם בקלות.
 
התיירות הזרה ממש בחיתוליה. בשנת 2005 ביקרו במדינה כחמשת אלפי זרים בלבד, מרביתם בטיולים מאורגנים באסאם, שרק עברו בקצרה בשטח המדינה, וחלקם אנשי עסקים לעיר המסחר דימפור שבשולי המדינה. פרט לקוהימה הבירה ולדימפור הלב הכלכלי, אין כמעט תשתיות תיירות כמו מלונות, והמדינה משקיעה מעט בבניית מספר צימרים בהיקף של 2-8 חדרים שינוהלו ע"י הקהילות, אבל לכל מקים אליו מגיעים ובכל ישוב תדאג הקהילה לארגן מקום אירוח בסיסי לאורחיה הזרים, הן בכנסייה והן בחדרים בבתים פרטיים.

הקהילה רואה מתפקידה לפרוס חסותה על אורחיה מכל אספקט כולל ביטחון אישי, ופרט למקרה בודד של אלימות בין צעירים שיכורים לזוג גרמני שכפה עצמו על חוגגים במסיבה פרטית, לא נרשמה אף תלונה של זר במהלך השנים האחרונות. בקהילות, פגיעה בזר היא פגיעה בקהילה עצמה ומתפקידה לשמור על אורחיה, כך שלא נדרשת כמעט משטרה במדינת נאגאלנד, וכן לא נמצאים קבצנים או רעבים בקהילה הדואגת למקרים הסוציאליים ורואה מתפקידה לדאוג לחלש.


מעגל אבנים לזכר אדם שהשלים סדרת משתים לאנשי הכפר - אות הכבוד הגבוה ביותר

היכן קבור טוראי פופר?

כאקט סיום לפני כניעה של היפנים במלחמת העולם השנייה, ששלטו בכל דרום מזרח אסיה החליטו להתקדם מהר בדרכם להודו, היהלום של האימפריה הבריטית. לאחר כיבוש בורמה הבריטית, כשהוכו קשות בצפון המדינה, החליטו לתקוף את הודו בכבשם את מאניפור ההודית ודרום נאגאלנד.
הם התקיפו בכוח עדיף את קוהימה שהייתה עירה קטנה לצד כפר גדול, והכניסו אותה למצור הדוק. בשלב זה עשו את הגדולה בשגיאותיהם האסטרטגיות שלא המשיכו לדימפור לניתוק מסילת הרכבת שהובילה ציוד לכוחות הברית, והתרכזו בניסיון להפלת קוהימה הנצורה. בקרב גבורה בבירת נאגאלנד קוהימה נעצרה התקדמותם מערבה.
האטרקציה המרכזית של העיר הוא בית הקברות השוכן על גבעה נקייה ומשומרת להפליא בה מסודרות שורות קברים עליהם סמל החייל, דרגתו ושמו ותאריך נפילתו, כל זאת בפורמט לאקוני שלא מעביר מסיפור חיו ומותו של האדם שמאחורי המצבה המסודרת למסדר אחרון.
בין המצבות שלוש מצבות הנושאות את סמל מגן הדוד, ומעבירות במקצת את הטרגדיה של בני עם חסר ביית, הנלחם בעבור עם אחר, המגן על שטח של עם שלישי מפני עם רביעי, ומוסר את נפשו בשליחות שאינה שליחותו כלל.


קברו של טוראי פופר

מורונג:

ראשית מקימים סניף של מקדונלד, ומסביבו קמה עיר. כך אמר לי בצחוק האמריקני אדום השיער כשקוקה-קולה בידו - חיבור של המוכר מהבית והשונה כל כך ברחוב ההודי שמסביב.
כפר של מרבית שבטי הנאגה מוקם סביב ה"מארונג". (Marung)
לאחר מיקום הכפר ובניית בתי התושבים, מתפנים בעלי המקצוע המעולים ביותר לבנות את המבנה המרכזי שיהיה המפואר ביותר, יעוטר במרב הסמלים ומרבית גולגולות בעלי החיים, ובו יהיו הסמלים החשובים של הכפר.
לפניו ימוקם עמוד מגולף המסמל את הישגי אנשי הכפר.
זהו ה"מארונג" שפרט להיותו מקום הריכוז ללוחמי הכפר בשעת הכרעה על מלחמה או שלום או כל החלטה חשובה אחרת, בסודיות מוחלטת מזרים ומנשי הכפר. הוא מהווה את הרווקייה בה נערים מגיל בגרות מינית ועד הנישואין רשאים ולפעמים אף צריכים לגור.
זהו המקום בו נוצרת ומתגבשת חברת הכפר וברית האחים.
כאן לומדים מורשת מזקני הכפר, וכאן נהיים לוחמים.
זהו מוסד החינוך לחיים, המקנה בשינון רב שנים את ההיסטוריה, האומנות, האתיקה, המוסר וכל מה שאיש הנאגה זקוק לו כדי להיות איש טוב ומועיל, וחבר נאמן בחברה השבטית.
לייד ה"מארונג" נמצא תוף הקריאה העשוי גזע עץ חלול ומגולף בראשו, עליו מקישים בקצב עשרות אנשים להעברת הודעות למרחקים של קילומטרים רבים.
ה"מארונג" אינו משותף לכל שבטי הנאגה, ואינו נמצא אצל בני "נאגה-אנגמי", אבל תמיד יהיה אצל בני "נאגה-לוטה" או "נאגה-קוניאק".
לנערות ישנו מוסד מקביל שהוא דורמיטורי של נשים בלבד הנמצא במקום בו גרות אלמנות וזקנות עריריות המשמשות אמהות מחליפות ומורות לחיים המלמדות פרט למוסר ואמונה ומנהגים גם תרבות ואומנות ומלאכת יד.


מארונג אופייני של חלק משבטי הנאגה

היום חלמתי חלום:

בביקור בכפר בו עדיין אחוז האנימיסטים עומד על כ20%- שנערך בשעות הצהרים המאוחרות הופתענו לשמוע שכל האנימיסטים המשמרים את תרבות העבר ישנים שנת ישרים.
לאחר מספר שעות קמו הגברים משנתם ואז הובררה הסיבה:
בנקודות הכרעה יש לשמוע את דעת הרוחות המגיעות בחלום.
איש נבחר הולך לישון ובהקיצו מספר את חלומו וכך מתקבלות התשובות מעולם הרוחות.
בזמן שנתו של החולם הנבחר, גברי הכפר נשארים ערים.
אותו האיש שנשלח לחלום חזר בבוקר עם חלום מבולבל ונשלח בכעס חזרה למיטתו לחלום שנית, ורק כשקם בצהרים עם חלום שסיפק את דעתם יכלו גברי הכפר התשושים מלילה לבן ללכת לישון.


נאגה-קוניאק עם גולגולות נחושת על חזהו

להרוג אישה ולנוח:

אחד מסמלי הגבורה של לוחם הוא שער קרקפת של אישה בסלסילה על גבו.
וכי גבורה גדולה היא לערוף ראש אישה? מסתבר שכן! בשעת קרב מעגלי ההגנה הם על שערי הכפר והכפר עצמו, וטובי הלוחמים מגינים על המבצר בו מרוכזים הילדים והנשים וכניסה למבצר וקרקוף הנשים הוא אות הגבורה הגבוה ביותר ללוחם אמיץ. סמל נוסף בו גאה לוחם נאגה אמיץ הוא זר נוצות ציפור ההורן-ביל אותו צד הלוחם בשבטים שלא משתמשים בנשק מרוחק כמו קשת וחץ, ולצוד את הציפור בעזרת נשק הטלה או סכין ארוכה זו משימה קשה ביותר.
מסמלי כפר נאגה אופייני (במרבית השבטים ובמיוחד אצל אנשי "נאגה-אנגמי") הוא שער הכפר מגולף העץ עליו יש סימנים מוסכמים רבים כמו קרני השפע המסמלים את האינסוף, עיגולים המסמלים סעודות המוניות שנערכו על-ידי עושה השער, וסימנים רבים נוספים.
השער פתוח תמיד ואין גדר לצידו, אבל לוחם בעל כבוד לא יעקוף את השער, אלא יפרוץ דרכו ודרך חבורת הלוחמים האמיצים המגינים עליו.
לוחם שיעקוף את השער בדרכו אל הכפר פנימה מפר קוד אתי של כבוד ונחשב ללוחם בזוי ופחדן.


לוחמי נאגה הנושאים שער קרקפת אישה על גבם

 בושה אני מאהובי :
 היום הלכתי לשדות הפתוחים
 אספתי עלי ירק ופולים ירוקים
 בשובי לשערי הכפר הפתוחים
 התביישתי לקרוא לאהובי ממרחקים
 קראתי לאימו אשת חייל כארז
 לקחת מידי מעט ירק
 אימו הציעה לי כוס יין אורז
 אבל אמרתי לה שמתביישת אני מאהובי
 וחזרתי לביתי.
 
 
בשערי הכפר הבוקר :
בשערי הכפר הבוקר פגשתי את אהובי
ושיחקתי איתו
אחד מאחי מצא אותנו
ואמר לי שהוא אינו ראוי עבורי.
בתשובה אמרתי לו:
אפילו מקדחי הבמבוק הפקוקים (*)
נוזלים המים.
והסלע הנטוע בנהר,
מים מחלחלים מתחתיו.
כך גם הנערות
ותאמר לי שלא ..
(*) צינור במבוק המאוזן על תמוכות, בו קדוחים חורים פקוקים,
העומד מלא מים ומשמש ברזייה לשטיפת ידיים.

  


סיפור האהבה של טיסאנג וייאקנגרלה :

טיסיאנג, נער ממשפחה עשירה מהכפר גונגליינאטי, ונערה ענייה בשם וייאקנגרלה, התאהבו קשות.
הנער ביקש מהוריו להינשא לנערה ועקב הבדלי המעמדות הם סירבו לבקשה. מאוכזב החליט הנער לתלות עצמו ובכך להצהיר לעולם על אהבתם הנכזבת. יום אחד הלכו יחד לשדות ושיתפו אחד את השנייה באהבתם ובאי הסכמת ההורים לממשה, ואת עיצבונם . כשנפרדו כל אחד לשדהו, תלה הנער עצמו על עץ. כשחזרה הנערה ראתה את גופת אהובה ושטופת דמעות חזרה לכפר ולא סיפרה דבר לאף אחד. כשלא חזר הנער לביתו שלחו הוריו המודאגים את אחיו לבית הנערה לברר, והוא שמע את בכי הנערה ואת שירתה העצובה המקוננת על אהובה, הבין את דבר מותו של אחיו. וכדברי בני שבט (Ao) "נאגה-או" המכנים סיפור זה "רומאו ויולייה" של השבט, וגם מראים את הסלע עליו ישב הזוג, מכך מבינים הם את משמעות האהבה וחובת כיבוד הורים.

משתה החתונה  (Genna) ומנהגים אחרים:

למשתה החתונה תפקיד מיוחד בחברה השבטית של בני הנאגה. העורך משתה גדול לבני הכפר כולו זוכה לכבוד המתורגם למעמד ולזכות לענוד סימן המשפר את מעמדו בחברה, הוא זכאי לעטר את ביתו ולשים סימנים מיוחדים על שערים. גם הכבוד להשתתף בטכסי גרירת אבנים כבדות ממרחק היא פריבילגיה הניתנת לעורכי משתים מפוארים ורבים, והאבן מוצבת כעדות במקום בו נערך המשתה ומזכירה לכולם את המשתה ואת עורכו.
 
צ'יף של "נאגה-קוניאק" הוא בעל כוח שליטה רב וכן רב נשים (בין 60-2 נשים!) הוא בן לשני קווי דם מלכותיים. כשנישאים בני קווי מלוכה מלוות את הכלה היעודה עוד שש נערות מבנות גילה של הכלה ומכפרה להיות גם הן נשות אותו הבעל, אבל אחת מהן תהיה מרגלת עבור כפרה ותעביר ידיעות חשובות לכפר מולדתה. בן למשפחה (קלאן) הקרויה "שגרירים" מובטח לו ביטחון בכל כפר, ויכול בנישואין לחבר בין כפרים עוינים.

בני ה"נאגה-קוניאק" הם אשפי יצור רובי נחיר (צינור אותו ממלאים באבק-שריפה וכדורים, מהדקים ומציתים עם מרעום) וחומרי שרפה להפעלתו.
את אבק השריפה מייצרים מצואת ושתן עזים אליהם מוסיפים אבקת נסורת של עץ מסוים.
את התערובת מבשלים ומייבשים ומפוררים ומסננים.
הכדורים מיוצרים בבית מפלדה או עופרת.
 
הצ'יף הוא איש בעל כוח רב שאינו מכיר בסמכויות המדינה.
בכוחו של צ'יף לפתור בעיות מקומיות, אבל גם לשפוט ולתת גזר דין מוות, זכות שנוצלה לאחרונה בשנות השישים, הרבה אחרי צרופה של נאגאלנד להודו.
גזר דין מוות ניתן על עברה חמורה כמו בגידה או ריגול, לאחר שלוש הזהרות על עברות דומות.
לאחר תפיסת האיש בידי ה'קלאן' הייעודי הוא נשפט בפני הצ'יף.
למחרת בזריחה מובא למשפחתו ליום אחרון, וברגע השקיעה נלקח מהם לצוק נישא שם ישב עד שהמבצעים ידחפוהו בעזרת קלשון בצורת "Y” בעורפו אל מעבר לצוק.
כל הכפר ירד ויגע בגוויה במקל חד, והגווייה לא תובא לקבורה.

 
שני צ'יפים גדולים שמלכו עשרות שנים ונפטרו לאחרונה - מלונגוואה ומצ'ואי

בן משפחת המלוכה מזוהה בקלות בעזרת שרשרת אבנים כחולות על זרועו או רגלו, וצורת הקליעה של קירות הבמבוק בביתו. ללוחם משבט נאגה-קוניאק בצד המותן יש חצים מורעלים לפיזור בשעת מנוסה. זהו השבט היחידי העונד גולגולות על החזה (היום אלו כבר גולגולות עץ או מתכת ולא גולגולות אמת).


גל גולגולות לתצוגה

בני ה"נאגה-קוניאק" מקועקעים על כל גופם:
הטאטו (Ya-Yak Tu-Pa) מקועקע לראשונה על פני נער שהגיע לגיל כניסה ל"מארונג" (בקבוצת הגיל שהגיעה לבגרות מינית).
טאטו שני על הפנים נעשה בהגעת קבוצת גיל חדשה למארונג כארבע-חמש שנים מאוחר יותר.
טאטו על הלחיים, הצוואר וגב היד נעשה לאחר מסע צייד ראשים מוצלח ראשון.
לאישה קעקוע ראשון על השוק בהגעה לבגרות מינית.
הברכיים מקועקעות לאחר נישואין וכניסה להריון.
קעקוע היד, השוק, מרפקים וכתפיים יעשו לנסיכות בלבד.

  

משחקים אופייניים בקרב אנשי נאגה-קוניאק:
המשחק הפופולארי למבוגרים היא ה"פורפרה" - אותו סביבון עץ בעל חוד, המלופף חבל, ומושלך על הקרקע בניסיון להפיל תוך כדי סיבוב את סביבוני המתחרים, ולהישאר בעמידה וסיבוב בסוף המשחק.
משחק אחר הדורש מיומנויות לוחם של זריזות, אקרובטיות ודיוק בשימוש בנשק, נעשה באיזון של מוט במבוק באורך גוף השחקן, על בול עץ עגול, קפיצה על קצה מוט הבמבוק כשגב השחקן ליתרת המוט, וניסיון להספיק להסתובב ולהכות בסכין את מוט הבמבוק העושה דרכו במהירות לעבר ראשו – משחק שלהפסיד בו זה ממש מכה לפנים!
 

נאגאלנד – מספר עובדות:

מדינת נאגאלנד נמצאת בצפון מזרח הודו על גבול מיאנמר במזרח, וגובלת במדינות ההודיות אורנצ'ל-פראדש בצפון, אסאם במערב, ומניפור בדרום. זוהי אחת המדינות הוותיקות בהודו, והוכרזה כמדינה עצמאית ה- 16 של הודו עוד בשנת 1963. שיטחה 16,527 קמ"ר ותבליטה הררי עם פסגות בודדות מעל 3000 מטר מעל פני הים. תכסיתה יער גשם צפוף וירוק-עד (ג'ונגל) עם גיוון אקולוגי מדהים, וקרחות מכוערות של אזורים כרותים.
 
במדינה חיים כשני מיליוני איש מ- 16 שבטי נאגה שונים מתוך 40 שבטי הנאגה הפרוסים גם על המדינות השכנות, שהקשר ביניהם קלוש עקב שפות שונות הנהוגות בכל שבט. השפות המשותפות הן "נאגאמיש" שהוא ערוב בין השפות עם מילים באנגלית והינדי. השפה דומה ל"אסאמיש" אבל השפות הרשמיות כוללות אנגלית, והינדי מדוברת חלקית כשהיא נלמדת בעיקר מהטלוויזיה ומסרטי 'בוליווד'.
את אנשי הנאגה כקבוצה ואת החיבור בניהם יצרו זרים בכנותם את האנימיסטים החיים בהרים "אנשי נאגה". החוקרים לא הקדישו יותר מדי זמן משאבים ומאמץ למצוא דרך גנים, מנהגים או שפות את מוצאם המדויק של השבטים השונים. יש הסוברים כי ממנצ'וריה הרחוקה הגיעו, ויש הממקמים את מוצאם מבורמה השכנה, וככל הנראה כולם צודקים. אנשי ה"נאגה-קוניאק", נפרדו מאנשי "השאן" והבורמזים, שבנדודם הקימי את ממלכת "אחום" שהפכה למדינת "אסאם". אחרים הגיעו מרחוק יותר, נוצרים את חזותם המונגולית ומקום פרידתם לשבטים שונים היה כבר בגבעות דרום נאגאלנד ומניפור. למרות היות נאגאלנד חלק מהודו, היא מתנהלת עדיין בעיקר על ידי צ'יפים שחלקם שולטים בבני שבטם גם מחוץ למדינה.

מתיחות רבה שוררת בעיקר עם מאניפור ההינדית על השליטה בצפון מניפור, בשל העובדה שצפון המדינה הוא רצף גיאוגרפי ודמוגראפי של נאגאלנד ואנשי הנאגה. נאגאלנד קיבלה את הנצרות מסוף המאה ה- 19 אבל לא זנחה את מורשת העבר ואת ההשתייכות השבטית, ולמרות הקדמה עדיין נושאת בגאווה את הפולקלור והגאווה השבטית ומשמרת ככל האפשר את מנהגי השבטים השונים והפסטיבלים הססגוניים עמוק לתוך המאה ה- 21. כל שבט שומר על השפה המקומית, הלבוש הייחודי (אותו לובשים בפסטיבלים בלבד), ריקודי המלחמה והשירים המקומיים, וסמלי השבט המתנוססים בכל כפר. הארכיטקטורה ייחודית לכל שבט, וקישוטים אופייניים נישאים בגאווה בכל כפר, ובמיוחד גולגולות חיות רבות המעטרות את הבקתות. במרבית הכפרים השתמר מבנה הרווקייה הקרוי "מארונג", ותוף גזע העץ החלול, ומסורות מתקופת היות הכפר לוחמים וציידי ראשים משתמרות ומועברות מדור לדור. בכפרים רבים ישנן אבני זיכרון המספרות את מורשת הכפר, כולל קברי לוחמים אמיצים, שמחות ומשתאות, ואפילו קברי אויביהם שנהרגו בלחימה בכפר.

בין מאכליהם השגרתיים פחות נכללים זחלים הנמכרים חיים ומוגשים מוחמצים או מיובשים. בשר חזיר מוגש גם הוא כחטיף מיובש ומוחמץ כפתיתים מגורדים, עם יין אורז המהווה את המשקה האלכוהולי היחיד במדינה "יבשה" אליה אסור להכניס משקאות אלכוהוליים אחרים. מאכל נוסף המופיע בראת תפריט של מסעדות רבות הוא בשר כלב, וכאן מי שמזמין "Hot-Dog" שלא יתפלא אם יקבל נתח כלב מהביל.

רכבת מגיעה רק לדימפור בפינת המדינה הרחוקה, עם נגיעה קטנה גם בנגאנימורה בצפון. לדימפור מגיע גם הכביש הסביר היחידי, וזהו גם מנחת המטוסים היחידי במדינה. פרט לכך ישנם מספר כבישים, אבל תחבורה ציבורית מושבתת בימי ראשון וחג.


בית הקברות לחללי כוחות הברית שלחמו ועצרו את היפנים בקוהימה 1944