יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
מדינת מגהלאיה שבצפון-מזרח הודו, מיושבת על ידי שלושה שבטים עיקריים, משני מוצאים שונים. החידה המתמיהה את החוקרים היא שלמרות השוני בין השבטים, הם שותפים בשיטה המטרולינאלית הייחודית. על פי שיטה זו, השושלת היא של האשה: הילד שייך למשפחת האישה, כמו גם שם משפחתו של הילד, והרכוש והתואר עובר מאם לביתה הצעירה.

 

אין מדובר בחברה בה קיים שלטון של נשים, הגברים נושאים בתפקידים ציבוריים כולל תפקידו של המלך, אולם מאזן הכוחות הנגלה והנסתר שונה מן המקובל בחברה הסובבת. או בחברה ההודית הסובבת. הכוח השלטוני נשאר בעקרו בידי הגברים והחלטות רבות נעשות על ידי גברים, רק השיוך המשפחתי והרכוש הוא של הנשים. אמנם העברת הבעלות על בית המשפחה לחזקת הבת הצעירה, הנובעת מתפקידה בטיפול בהורים נראית כתשלום הוגן על כך, אולם זהו כלוב של זהב שאין פירושו שהיא בעלת הבית ויכולה לעשות בו כרצונה. היא אינה יכולה למכור את הבית וכל עול אחזקתו נופל עליה. היא אינה יכולה לעזוב אותו אלא רק להורישו.


אישה משבט קהאסי בשוק

מטריארכליות ומטריליניות

המטריליניאליות מושרשת גם ביהדות בקביעת דת הילוד על פי אימו על פי מסכת קידושין 3:12 המתבססת על פסוקים ז' 3-4 בספר דברים: "ולא תתחתן בם [בגויים] בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך" "כי יסיר את בנך מאחר יועבד ואלהים אחרים וחרה אף יהוה בכם והשמידך מהר". בדרום מערב הודו (קראלה וחופי קרנטאקה, הנקראים "טולו-נאדו") הייתה השיטה המטירליניאלית נהוגה עד לתחילת המאה ה- 20, בעיקר בקרב אנשי שבט נאיר שבמדינת קראלה, וצפונית משם, בעמק קטמנדו שבנפאל, שבט הנאווה (Newa, Newar) ככל הנראה קרוביהם של הנאיר שבהודו, עדיין מקיימים טקסי "נשואי העמדת פנים".


אישה וגבר משבט ג'אינטיה

מטריליניות במדינת מגהלאיה

אנשי שבט הקהאסי, השבט הגדול והחשוב במגהלאיה, ואחייהם בני הג'אינטיה, מספרים: כשבאו הילדים הראשונים לעולם נולדה ראשונה הבת, והייתה שמש המשפחה שהאירה את חייהם. כשנולד בן הזקונים, טיפלה בו אחותו הגדולה ונשאה אותו על גבה, צרור בשמיכה לכל מקום. היא דאגה לכל מחסורו, צרכיו וצריחותיו, בזמן שהוריהם עובדים קשה משך כל היום, בשדות האורז המרוחקים. גדלו הילדים והפכו נערים, והאהבה התלותית של הבן, התחלפה בתאוות נעורים של הבן לאחותו הגדולה, שהבשילה והפכה לאישה צעירה ויפת מראה. יום אחד גילה לה הבן שמשתוקק אליה בלילות שטופי קרי הלילה. היא, השמש, נמלטה בצרחות, בעוד שהוא, הירח, רודף אחריה. מאז ועד היום בשמי גבעות מגהלאיה זורחת השמש ורצה במרומי השמיים, בעוד שאחיה הירח רודף אחריה ממזרח למערב. מה שמייחד סיפור זה מסיפורי מיתולוגיה אחרים, הוא שהשמש היא נקבה בעוד שהירח זכר. שבט הקהאסי כמו שבטי הג'אינטיה והגארו המאכלסים את מדינת מגהלאיה הם שבטים מטריליניאלים, בהם הגבר עובר לגור בבית משפחת אשתו, ילדיהם מקבלים את שם המשפחה ומעמד הקלאן (חמולה) של האם ומשפחתה, והרכוש עובר מאם לביתה הנבחרת או הצעירה ביותר שתטפל בהוריה הזקנים בעת בחרותם. הג'אינטיה בחלקם עדין שומרים על המנהג שהגבר כלל אינו מגיע לבית אשתו לפני החשכה, ואינו אוכל שם, אלא גר אצל אימו. הרציונל הוא שכל זמן שגרים בבית החותנת, ההכנסה הולכת לתחזוקת הבית ומי שאינו תורם לבית אישתו אינו גר שם. לאחר הנישואין וכשהמשפחה מתרחבת ומתבססת, עוברת הבת לבית משלה, לעולם לא מימין לבית האם - רק מאחור או משמאל. מרגע זה הכנסות המשפחה משרתות אותה ואת ביתה.


אישה מכפר של שבט גארו

מטריליניאליות בעבר

מקור השיטה אינו ברור וגם לא פשוט להסבר, מכיוון ששבטי הקהאסי והג'אינטיה נדדו להודו מאזור מרכז קמבודיה במזרח, בעוד ששבט הגארו היגר לגבעות מגהלאיה מצפון טיבט דרך יוננאן ובורמה. יש המספרים, שעקב המלחמות הרבות של בני השבטים השונים, בהן נהרגו גברים רבים, הרכוש של הגבר לא נשמר במשפחה. מעבר לשיטה בה הרכוש של האישה, מאפשר שמירת הבקתה, השדות והרכוש בידי החמולה, ומאפשרת מערכת סוציאלית מוצלחת יותר. מעמד האישה לא ממש השתפר בשל השיטה הזאת, ובכפרים המרוחקים של הגארו, הגברים נהנים משירות הנשים העובדות קשה יותר, זוכות לאכול בנפרד מהגברים, ומתחלקות במה שנשאר לאחר סיום הארוחה של הגברים, ומשאריות אגוזי הארקה ועלי הבאטל. בקרב אנשי הג'אינטיה, היו מותרים בעבר אך ורק מפגשים ליליים בין בני הזוג, והגבר היה חי כל חייו בבית אימו ואחיותיו. מנהג זה כבר לא קיים, מאז הגעת הנצרות ועם הקידמה. אבל במותו שייכת גוויתו לאימו ומשפחתה. היה ומת מחוץ לביתו, הגוויה מובאת לאימו או לאחותו הבכירה, או לשארת הבשר הקרובה ביותר, המנהלת את טכסי הפרידה, כשלאישה החוקית מותר רק לבקר ולשים אגוז ארקה בפיו, להבעת אהבתה והוקרתה. בכפר שולט צ'יף זכר, שיחד עם המכובדים, קובעים את אזור היער שיבורא השנה, יישרף ויעובד, ובו יגדלו את היבול השנתי לפני מעבר הלאה. הצ'יף הוא גבר, אבל התואר הוא של אשתו ויעבור לביתו. מכיוון שעל בני הזוג להיות מקרב קלאנים שונים (אקסוגמיה) וכל אנשי כפר משתייכים לאותו הקלאן, הרי שעל הגבר להיות מכפר אחר. כדי שהרכוש יישאר בכל זאת בידי הכפר, נהוג להעדיף נישואין צולבים, בין כפרים אחים, השייכים לקלאנים שונים, היוצרים למעשה קשרי משפחה רבים בין שני כפרים והעדפה של זיווגים אלו, על הבאת בן זוג ממקום אחר. באחד מביקורי בכפר נידח בגבעות גארו, הוזמנתי לחתונת בת הצ'יף, שהכתירה את בעלה הזר בכפר, להיות הצ'יף הבא. הטקס עצמו נערך בבקתה המשמשת כנסיה מקומית, והכנת ארוחת החתונה לקחה יום שלם, במהלכו לקחו מרבית אנשי הכפר חלק בהכנות, ובמיוחד נערי ונערות הכפר והנשים. ארוחת החתונה, שהיא הדבר החשוב ביותר המשקף את מעמד משפחת הכלה, כללה את מרכיבי המזון האופייניים לאזור זה וביניהם חזיר מבושל בדלעת, עוף מבושל בשורשי טאפיוקה ונצרי במבוק, דגי נהר זעירים, מיובשים, מבושלים ברוטב חריף והרבה ג'ינג'ר. כמו כן הרבה יין אורז מעשה ידי זקני הכפר.


נשות קהאסי עם מוצרי הקנים שלהם: מטרייה וסל נשיאה

ארמון המלכה

בקרבת בירת מגהלאיה שילונג, נמצא הכפר סמית' (Smit) שהוא בית המלוכה הבלתי רשמי של הקהאסי. בכפר שוכן מבנה המלוכה, שהוא מבנה מסורתי הבנוי ללא שימוש במתכת (כך אומרות האגדות, ואל תתנו למסמרים המוסתרים בקירות המבנה לרמות אתכם...) הגג שלו בנוי במיטב הארכיטקטורה המסורתית של בני הקהאסי, נראה כמו סירה הפוכה (האגדה אומרת שעקב הגשם הכבד של מגהלאיה, המדינה הגשומה בעולם, הלכו האנשים עם סירה על ראשם וכך בנו את בתיהם). דלת הכניסה מרהיבה ובה גילוף יפה של פרי התירס. במבנה המלוכה, האינג-סאד (Iing-Sad אינג היא מילה קהאסית, שמשמעה צ'יף), גרה הצ'יפית הראשית (Syiem-Sad סיאם משמעו מלך), שעל פי המסורת המטרולינאלית של מגהלאיה, היא בעלת התואר הרם שעובר מאם לביתה, וכן על פי המנהג חי במקום אחיה המלך. למרות שהרשויות לא מכירות רשמית במלוכתם, הן מכירות בסמכותה הטקסית והמסורתית של המלוכה. בתוך הבית יש חדר מרכזי, בו ישנו עמוד קדוש ומושבים למועצה של הקהאסי. הסמכות המלכותית כוללת בעיקר ברכה לחולים ומתגמלת כמעט רק בתרומות. המלכה הנכחית היא ילידת 1958, ותמשיך לכהן עד מותה. את התפקיד תירש ביתה או נכדתה באם אין לה בת, והמלך יהיה בנה הבכור. פעם בשנה באוקטובר/בנובמבר, נערך בחצר הבית הפסטיבל המסורתי בן חמשת הימים הנקרא "ריקוד נונגקרם" (Ka Pomblang Nongkrem) . החג נועד לברך את האלים האנימיסטים, לבקש יבול מוצלח, שלום ושגשוג של הקהילה. במסגרת החג ניתנות מנחות גדיים (Pomblang) למלכת הקהאסי (Syiem of Khyrim) מספר הגדיים שנשחטים מסומן בקווי סיד על סף בית המלוכה. הריקוד מבוצע על ידי צעירים וצעירות, רווקים ונשואים, במיטב הבגדים המסורתיים, עטויים תכשיטי זהב. הכפר נמצא בקרבת שילונג-פיק בכיוון העיר ג'אווי, כ-17 קילומטר דרומית מהבירה שילונג.


ארמון המלוכה – ה"אינג סאד", בו גרה מלכת הקהאסי, בבית שגגו כסירה הפוכה