יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
בהודו, אחת המדינות בהן מעמד האשה נמצא בפיגור רב אחרי המקובל בארצות המערב, ובמיוחד במדינות הרפובליקה ההודית הנידחות יותר, ישנה מדינה בה יש לנשים מעמד של כוח רב. בודדים ביקרו בה, ומעטים שמעו את שמה. זו מניפור שעל הגבול בין הודו למיאנמר. במדינה זו יש לנשים מעמד כוח מיוחד.
אזרחות יש בה לצד חובות גם מוטיב משמעותי של זכויות, אותן מקבלים החברים במדינה, בניגוד לכפיפות בלבד המוגדרת במסגרת נתינות. בין הזכויות אותן מחויבת המדינה לתת לאזרחיה, ישנן שמירה טריטוריאלית על גבולות ומונופול על הפעלת אלימות כנגד אנשים וגופים מפרי חוק.
כאשר יד המדינה אין בכוחה להבטיח את השלום, השקט, למנוע הברחות גבול ולמגר את הפשע, יש והאזרחים בוחרים לקחת את חובת המדינה לידיהם. יש בכך מן האנרכיה המכוונת ליצירת סדר חדש, טוב יותר.
מהתופעות הייחודיות בהודו ובעולם כולו, שיכולות להוות דוגמא למתקדמות במדינות העולם, היא תופעת לקיחת האחריות שעושים אזרחים על מניעה ומיגור הפשע, על שמירת הגבולות, ועל ניהול מחאה חברתית כשנדרש, וכל זאת ללא הפעלת אלימות ישירה. דבר זה קיים במשמר אזרחי של מתנדבים ומשמר שכונות, אולם זוהי תופעה חריגה במיוחד כשהיא מופיעה בקרב נשים בחברה פטריארכאלית מובהקת כמו עקרות הבית ונשות מניפור בעמק אימפהל.


הכוח הנשי

"שוק אימא" וגדודי מדליקות הלפידים

במרכז בירת מניפור נמצא הלב של העיר וככל הנראה המוקד ממנו צמחו כל תנועות ההתנגדות של נשות מניפור. זהו שוק קואירמבנד Khwairamband Bazaar)/ (Ima keithel בו מוכרות נשים בלבד. מעריכים כי מוכרות בו כ-3,000 נשים (בשפה המקומית הן נקראות “IMA” כמה מקורי..). השוק חצוי לשני חלקים משני צידי הרחוב: ירקות, פרות, דגים ומצרכים לבית נמכרים בצידו האחד ומלאכת יד וכלי בית בצידו השני. זהו שוק הומה אדם בלב העיר, בו ניתן לרכוש סלי במבוק ועבודות קני סוף יפות, ובסמטאות הסמוכות מוכרים מלאכת יד. תושבי אימפהל טוענים שמקור הכוח הנשי מגיע משוק זה.
לנשים בחברה המניפורית ישנה אמירה חזקה ופעולה חזקה אף יותר: מי שישתולל בלילות, או ישתכר בציבור במניפור, יצטרך להתעמת עם הנוקשות של "פדרציית הנשים". אלו הן מתנדבות השיטור והסיור השכונתי הלילי, שבמהלך היום הן עקרות בית תמימות ובלילה מסיירות ומחפשות אנשים שאינם מתנהגים כיאות. הן מכנות עצמן "מדליקות הלפידים" מירה-פאיביס, (Meira Paibis) מכיוון שהנשק שלהן הוא לפיד וגונג מתכת, בעזרתם נלחמות הנשים בפשע.
נשים אלו לקחו את המאבק באלכוהול, סמים והתנהגות לא הולמת, ואפילו את שמירת גבול מיאנמר כנגד הברחות הרואין למדינתן הן לוקחות תחת חסותן. הן מפטרלות במקומות שונים, קונסות שיכורים ב-150 רופי וקושרות לצווארם בקבוק שתייה ריק, וקונסות מוכרי אלכוהול ב-5,000 רופי. מכיוון שבמניפור מרבית האיידס מגיע משימוש בסמים, השינוי שהביאו המירה-פאיביס בצריכת הסמים, הביא גם לעליה במודעות וירידה במקרי האיידס במדינה.
ידיעות עיתונאיות כמו הודעה זו, שהיתה מתקבלת בהרמת גבה בעולם, מקובלת ביותר במניפור, ומראה את אומץ ליבן וכוחן הרב של נשות המדינה: "נשות המירה פאביס וארגוני הנשים פנו לשר בבקשה להפקיד בידיהם את השמירה על הסדר במשחקי הספורט האולימפיים הלאומיים הקרבים.." [1]


נושאות הלפידים - צבא המתנדבות ללוחמה בשיכרות (צלם לא ידוע)

 

מלחמות הנשים 

במניפור ישנה מורשת ארוכת שנים של מלחמות נשים כנגד עוולות, פשע ואי צדק חברתי. באוגוסט 1891 נשפטו שני מנהיגים מקומיים למוות. התארגנות הפגנה של 6,000 נשים בשוק הנשים לא הצליחה להביא לשחרורם אך היתה הפגנת כוח בלתי רגילה שהדהימה את הבריטים.
"מלחמת הנשים הראשונה" במניפור הייתה ההפגנות שעשו נשות מניפור נגד הבריטים באוקטובר 1904. לאחר סדרת שרפות יזומות של מתקנים בריטיים במקומות שונים באימפהל, חוסר יכולת השלטונות לטפל בהצתות, הביאה להוצאת אלפי גברים ליערות לעבודות כפייה בכריתת עצים לבניה מחודשת של מתקני הבריטים. כנגד מה שראו כהפרה בוטה של זכויות האזרח שעדין לא ניתנו, יצאו אלפי נשים להפגין ולשתק את הכוחות הבריטיים שהביאו תגבורות להרגעת הרוחות, אך נאלצו לבסוף לסגת מעמדתם ולבטל את עבודות הכפייה.[2]
כל שנה ב-12 לדצמבר מציינים במדינה את יום "מלחמת הנשים (השנייה)" (Nupi Lan) לזכר מאבק הנשים נגד הבריטים בשנת 1939. למרות שעמק אימפהל הוא ייצרן אורז גדול, סוחרים ובעלי תחנות החלו לייצא אורז מהמדינה בתקופת חוסר. מחירי האורז שיכלו הבריטים באסאם לשלם, העלו את מחירי האורז המניפורי פי 12-16 בתוך ימים, עד שתושבי המדינה מגדלי האורז החלו לרעוב. ב-12 בדצמבר 1939 יצאו כ-15,000 נשים להפגנה לעצירת ייצוא האורז לאסאם. נשים רבות נפצעו קשה בהפגנה, חלקן מכידונים, חלקן מהשלכתן מהמרפסת או מדחיפתן למים הקפואים של חודש דצמבר או מרמיסה, אבל לא וויתרו עד שהובטח להן את הפסקת ייצוא האורז.[3][4] תאריך ניצחון מלחמת הנשים נחוג מאז במניפור כחג לאומי.


מאבק הנשים בחיילים הבריטיים במלחמת הנשים של מניפור.
אנדרטה בלב אימפהל הבירה

 

מאבקים למיגור מהומות ופשע

בשנות השבעים התארגנו נשות מניפור שקצו באלימות המתלווה לשתיינות אלכוהול, והקימו משמרות לילה בשם Nisha Bandh (אנטי אלכוהול) שהסתובבו עם לפידים בלילות וקנסו שיכורים. הן הציתו מצבורי אלכוהול שגילו או תפסו. היתה זו תחילתה של תנועת המירה פאיביס (נושאות הלפידים).
משנות השמונים החלה המירה פאיביס להיות מעורבת גם בנושאים צבאיים ושימוש מוגזם בכוח של הצבא כשהן מפגינות ללא חשש.
עקב הזנחה, עוני וחוסר התעסוקה, המצב במדינה התדרדר והצבא נקרא להגביר את חוזק ידו עם אישור למעשה לעצור ואף לענות צעירים גם כשלא הוכח כי היו מעורבים בהפרעת הסדר.
ב-11 במאי 1980 הכריז ראש הממשלה על מניפור כעל אזור פרעות ובהתאם על משטר חירום. הנשים הקימו כתגובה ארגון  Manipur Nupi Kanglup MNK שהגיש עצומה לביטול משטר החירום. ב-28 במאי התאספו 10,000 נשים בשוק הנשים בהפגנה הממרה את האיסור על התאספות, בתביעה להסיר את הגדרת משטר החירום. הן החלו בפעולות להסתרת מבוקשים והגנה על קהילותיהן בפני כוח החוק הצבאי. היתה זאת רשמית נקודת המפנה שגרמה להכרה במירה פאיביס.


הפגנה בעירום בחזית מפקדת הצבא (צלם לא ידוע - לקוח מעיתון E-Pao)

 

ניצול מדיה בתעוזה 

ב-10 ביולי 2004 נלקחה Thangjam Manorama Devi בת 30 על ידי חיילים מביתה, באשמה כי היא חברה בארגון השחרור הלאומי (PLA) הלא חוקי. גופתה הירויה הושלכה למחרת המעצר על ידי כוחות רובאי אסאם בכפר סמוך לאימפהל הבירה. הם טענו כי היא ברחה ולכן נורתה אבל נמצא שהיא נאנסה לפני מותה.[5]  כאשה לבושה סארי הדוק, לאחר חקירה, לא ברור למה אם ברחה היו צרכים להרוג אותה ביריות לפלג גופה התחתון. ב-15 לחודש התארגנה הפגנה של 12 נשים ערומות אל מול מצודת אימפהל, ובידיהן השלטים "צבא הודו תאנסו אותנו [כמו שאנסתם את מנוראמה]".[6] ההפגנה הזאת בהודו הפוריטנית עוררה גלים רבים בהודו כולה והביאה למעורבות ממשלת הודו ובית המשפט העליון בחקירת האירוע - חקירה שלא הושלמה עד היום.


"צבא הודו - תאנסו אותנו!" (צלם לא ידוע )

[1] Samo, Sobhapati. "The Meira Paibis has no equals". The Assam Tribune, February 11, 1999.
[2] Usham Dhananjoy Singh. "The women's war of 1904", Sangai Express.
[3] Lalit Pukhrambam. Nupi-lan - (Women's War Of Manipur, 1939 A D), 1997
[4] Sushanta Talukdar, "Manipur's Protest", Frontline, vol. 21, Issue 17, August 14-27, 2004,
[5] Ibotombi S. Longjam . Nupi Lan – the Women’s War in Manipur, 1939 - An Overview. 1998.
[6] "Women Give Vent to Naked Fury in Front of 17 AR in Kangla", The Sangai Express, July 15, 2005,