יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
בחלקה הראשון של הכתבה - מאהמלאפורם - גן עדן של חופים ומקדשים למדנו להכיר ולאהוב פנינה זאת של הודו. אחרי שחווינו את החופש הנצחי של ים אנדמן בעיירה מאהמלאפורם, ביקרנו במקדשים וראינו את הפיסול המרהיב שכאילו אופף את העיירה כולה, הגיע הזמן לצאת ממנה ולחוות את האתרים שסביבתה. למרות היותה של העיירה מאהמלאפורם שלא על כביש ראשי, אפשר להתמקם בה ולצאת לטיולי יום לאתרים נפלאים, הנמצאים במרחק של עד כשעתיים נסיעה. בהודו זה נחשב ממש "מאחורי הפינה". אתם שואלים מדוע טיול כוכב שמרכזו במאהמלאפורם? סתם כי זהו מקום קסום המזמין להישאר בו.


ים אנדמן וסירות הדיג היפות שלחופו

לכל כיוון שלא תסעו יש מה לראות יציאה צפונה של כשעה וחצי תביא אותנו לעיר הבירה והכרך הסואן צ'נאי (בעבר מדרס). זוהי אחת מארבע הערים הגדולות בהודו (עם אוכלוסייה הגדולה מישראל) ולה יאה שתוקדש כתבה נפרדת.  יציאה מערבה לשמורת הציפורים וודאנטאנגאל (Vadanthangal Bird sanctuary) –מהוותיקות בשמורות הודו, בה ניתן לצפות בקינון עופות מים רבים, מתוארת בכתבה עופות המים של דרום הודו באתר זה.
 

עיר המקדשים קאנצ'יפורם

יציאה צפון-מערבה תביא אותנו לעיר המקדשים ואחת מהערים הקדושות בהודו – קאנצ'יפורם (Kanchipuram). בשינוי השמות של ערי הודו הדרומית, את רוב השמות האריכו וסיבכו ודווקא עיר זאת זכתה לקיצור שמה - קאנצ'י (kanchi). עיר זו קדושה מאד להינדים. היא מכונה "עיר אלף המקדשים" ומתהדרת במקדשים רבים, אם כי בוודאי לא אלף, וכמה מהמקדשים בה גדולים ועתיקים ביותר. העיר היתה בירת שושלת פאלאווה בין המאות 3-9, ומרבית המקדשים נבנו בתקופה זו. פרט למקדשיה, ידועה קאנצ'יפורם גם בתעשיית המשי שלה. אפשר לראות בה עשרות נשים וילדים חיים בצינוקים זעירים, בהם אין חלון או שירותים, אלא רק נול אריגה ורצפה לשינה. כל מטרתם בחיים היא להרוויח מספר 'פאייסות' מעבודת האריגה המפרכת. את המבנים הללו, הנמצאים מאחורי חנויות הפאר, בדרך כלל ינסו המדריכים המקומיים למנוע מבעדכם לראות. המתכנן סיור בעיר רצוי שיידע כי תעשיות המשי והמקדשים מושכות לעיר תיירים רבים. חווית הביקור בה עשויה לכלול מאבק אינסופי במוכרים וספסרים, כמו גם ברמאים המוצאים פרנסה בגביית כסף באופן רשמי כביכול מתיירים, כמו למשל עבור הכנסת מצלמות למקדשים. את הסיור בין המקדשים אפשר לערוך מתחנת האוטובוס, משם יוצאים נהגי מוטוריקשה לחמשת המקדשים העיקריים של העיר ולחנות או מפעל משי, במחירים מופרזים של כ-200 רופי (20 שקל). יש לקחת בחשבון שבשעות הצהריים חלק מהמקדשים סגורים, והם נפתחים רק בשעה 15:00 כך שעדיף להתחיל את הסיור מוקדם.


פילים המברכים את המאמינים בשערי המקדש

שלושה מתוך חמשת מקדשי העיר החשובים:

מקדש אקמברשווארה (Ekambareshwara) הוא מקדש ענק, שנבנה לכבודו של אקמברשווארה (התגלמות של שיווה). הוא משתרע על 120 דונם המוקפים חומה מהמאה ה-16. בפתח החומה מתנשא גופראם (שער כניסה מפוסל) לגובה 57 מטר - אחד הגבוהים בדרום הודו. במקדש עמודים מגולפים יפים, והוא נחשב לאחד המקדשים הפעילים העתיקים בהודו, שמאמינים שנבנה עוד במאה ה-6 לפנה"ס. בשטח המקדש צומח עץ מנגו שהסיפורים מייחסים לו גיל של בין 1,000 - 3,500 שנה, אם כי מומחה למנגו שבחן את העץ, לא נתן לו יותר מ-20 שנה... לא נדרשים בתשלום דמי כניסה למקדש, אבל תושבי העיר מצאו דרך פרנסה בתליית שלט רשמי כביכול, הדורש מתיירים תשלום להכנסת מצלמה.
 
מקדש קמאקשי אמאן (Kamakshi Amman)  הוא מקדש מרשים המקודש להתגלמות השאקטי (הכוח הרוחני, הנשי, הנסתר, כוח הבריאה, האלוהות הקדומה לשיווה ווישנו) בצורת האלה קמאקשי, אחת ההתגלמויות של פרוואטי. הסנקטרום, מקום הפולחן המרכזי של המקדש, מצופה זהב ועמודיו מעוטרים. פעם בשנה נערכת במקדש תהלוכה בה מסיעים את האלים בקרונות עץ מגולפים. בשלוש ערים בהודו סוגדים בפולחן שאקטי: בקאשי, במדוראי ובקנצ'יפורם, ומקדש זה, שהוא השוקק ביותר בעיר והחשוב מבין כל מקדשי שאקטי בהודו. בימי שישי בשעה 19:00 יוצאת המרכבה המוזהבת לסיבוב סביב המקדש. במתחם ישנה גם גלריית אמנות קטנה.
 
מקדש קאילאשאנאתר (Kailashanathar)  מקודש לאל שיווה, כפי שניתן ללמוד משמו (קאיליש הוא הר בטיבט המשמש כמשכנו של שיווה). זהו אחד מהמקדשים העתיקים בעיר, שנבנה במאה ה-8. משרידיהם של ציורי הקיר העתיקים בהיקף חומת המתחם, ניתן ללמוד משהו על יופיו המקורי של המקדש. בתוך המקדש יש פסל לינגאם עתיק מאד ובהיקף המקדש מדשאה נעימה ושקטה, ויחסית לשאר מקדשי העיר ההומים זוהי פינה שקטה ורגועה. למתחם לא נדרשים בתשלום דמי כניסה, אבל אנשים שיש ספק רב ביחס לסמכותם, מוצאים לנכון לדרוש דמי כניסה למצלמות ולמצלמות וידאו. זו דרך פרנסה שמצאו לעצמם כמה מתושבי העיר, שאינם מגובים בשילוט או בתעודה המסמיכה אותם לזאת. בשונה מהמקדשים האחרים שהוזכרו כאן אין זה מקדש פעיל. המקדש נמצא כקילומטר מערבית למרכז העיר.


עמודים מגולפים במקדש אקמברשווארה

פונדיצ'רי - צרפת שבהודו

את פניה המגוונות של הודו ניתן לראות במקומות רבים, אולם לנסוע מרחק כה קצר מהודו ולהגיע לצרפת? מסתבר שזה אפשרי בהחלט! במאה ה-16 ולמשך כמאתיים שנה, התחרו על הודו כל מעצמות אירופה ובכללן בריטניה, ספרד, פורטוגל, הולנד וצרפת. היו מאבקים ישירים ועקיפים בין האימפריה הבריטית והצרפתים, שחלקם התבטאו בתמיכה בכוחות מקומיים ומאבק ביניהם. עם יציאת בריטניה והקמת הודו נותרו הצרפתים והספרדים ברחבי היבשת ההודית, כשהם פזורים בערי נמל ונקודות זעירות אחרות. מושבות אלו, שהמפורסמת בהן היא מדינת גואה, נותרו אירופיות עד 1961, אולם גם כיום הן נותרו איים אוטונומיים זעירים במדינות האזור, והן בעלות ממשל עצמי (כדוגמאת סן-מרינו, והוותיקן באיטליה). אחת מהן, הנמצאת במרחק נסיעה של כשעה וחצי דרומית למאהמלאפורם, היא מדינת פונדיצ'רי (Pondicherry) שבשנת 2006 הוחלף רשמית שם העיר והטריטוריה סביבה לשם הפחות מוכר - פודוצ'רי (Puducherry), שמשמעו "הכפר החדש".
פונדיצ'רי  היא כיום עיר מדינת חוף מקסימה, המשלבת אוירה רוחנית וניחוח צרפתי. ישנם בה מבנים בסגנון צרפתי, מוזיאונים וכנסיות יפיפיות. האווירה הצרפתית ניכרת במסעדות, בטיילת היפה שלאורך הים ושובר הגלים, בניקיון העיר (אין בה רוכלות רחוב), בשימוש במילה הצרפתית לרחוב (Rue)  אדניות הפרחים בחלונות ובאווירה הנינוחה במיוחד. מקורו של הכוח הרוחני של המקום הוא בקומפלקס האשראם של אורובינדו (Sri Aurobindo Ashram).
העיר שומרת על מעמד אקס-טריטוריאלי ואינה שייכת למדינת טאמיל-נאדו. את העיר פונדיצ'רי אפשר לראות בהליכה רגלית, אבל ישנם בה שני מקומות המשכירים אופניים, בהם אפשר להגיע לחופי הרחצה הנמצאים כשישה קילומטרים מצפון לעיר, ואף לאורוביל, הנמצאת עוד כשמונה קילומטרים מערבית לחופי הרחצה. האשראם מהווה נקודת משיכה עיקרית למערביים בעיר. הוא נוסד ע"י אורובינדו המקומי ומירה אלפסה, צרפתייה המכונה "האם". זהו שילוב של מודרנה טכנולוגית עם יוגה ומדיטציה ועזרה לעיר כולה, בניסיון (מוצלח כפי הנראה) להשפיע על פעילויות תרבות וחינוך בעיר וסביבתה. המייסדים – אורובינדו והאם, קבורים במתחם האשרם.


מדי שוטר - ככה זה כשצרפת והודו נפגשים

הריאה הירוקה של פונדיצ'רי

בשונה מערים הודיות אחרות, יש לפונדיצ'רי "ריאה ירוקה" ולא בשל נשימת עשן המוטוריקשות: זהו הגן הבוטני (Le Jardin). זהו גן טרופי גדול בדרום מערב העיר, בו יש רכבת צעצוע היקפית, איתה ניתן לעבור בחלקי הגן השונים. לאורכו ולרוחבו של הגן עוברים שבילים בינות עצי ענק וטבע פראי, למשל גן חממות בהן גדלים צמחים ייחודיים. הגן הפרוש על פני 220 דונם נפתח לציבור על ידי הצרפתים בשנת 1826, ועדיין מתוחזק באופן סביר. בגן יש שש מזרקות, גן סלעים יפני, ואקווריום דגים (אליו נדרשים בתשלום דמי כניסה נפרדים). הגן נמצא סמוך לתחנת האוטובוס, לא הרחק מתחנת הרכבת בדרום-מערב העיר. הריאה האחרת של העיר היא הטיילת שלאורך הים, בה משבי אוויר טובים מצננים את חום היום, וניתן לשבת על ספסלי הטיילת ולהשקיף לים. דוכני מזון מספקים את שאר התענוג של המנוחה בטיילת.


בגן הבוטני של העיר פונדיצ'רי

העיר פונדיצ'רי עשירה בכנסיות נוצריות בהן הקהל הישראלי יזכה לכבוד מיוחד (ארץ הקודש והעם הנבחר עבורם). מהבולטות בכנסיות העיר היא כנסיית גברתנו של העיבור הקדוש,שנבנתה במרכז העיר בסגנון ימי ביניימי עתיק ומותירה רושם עז. כנסיית הלב הקדוש של ישו (Sacred Heart of Jesus church) היא מהכנסיות המרהיבות של פונדיצ'רי. היא שוכנת בדרומה של העיר, בסמוך לתחנת הרכבת. בכנסיה יש חלונות ויטראז' יפים בתוך מבנה גותי מעניין שנבנה בשנת 1895. בכנסייה מוצגות סצנות מחיי ישו, ומחוץ לכניסה נמצאת מערה גדולה ומצועצעת בשם מערת המולד.


ויטראז'ים בכנסיית הלב הקדוש של ישו בפונדיצ'רי

אורוויל - קיבוץ בהודו

לא הרחק מפונדיצ'רי, במרחק נסיעת אופניים מהנה של כ-20 קילומטרים, נמצא קיבוץ. לא, לא כמו הקיבוצים שלנו. ברוכים הבאים לאורוויל Auroville)). זוהי קהילה בין-לאומית שבעזרת סרי אורובנדו ומירה אלפסה – מייסדי האשראם של פונדיצ'רי, ובברכת אונסק"ו, הקימו קהילה המבוססת על שוויון, אחווה ואחדות בין-לאומית, במטרה לשנות תודעה של העולם ולהדגים חיים ביחד של בני עמים רבים. השטח שייך למושבה הצרפתית ובו חיות כיום כ-80 קהילות שיתופיות שרבים מאנשיהן זרים. הכוונה של יצירת קשרי גומלין עם הכפרים המקומיים "הצליחה", ועכשיו הם מעסיקים רבים מהסביבה כעובדים זרים עבורם. המרשים ביותר הוא קודש הקדשים שלהם, הנקרא מטרי מנדיר (Matrimandir). זהו מבנה מגלומני כדורי, מצופה זהב, בלב מדשאה ירוקה ומטופחת, ובו חדרי מדיטציה והקריסטל הגדול בעולם, כדי לעזור במדיטציה. אין אוונגרד ראוותני מופרך מזה, של שפיכת מאות מיליוני דולרים באזור של עוני ורעב, אולם יש להודות שבעיניים פחות ביקורתיות משלי, המבנה המרכזי של אורוביל הוא מהמרהיבים שיש.
ניתן להצטרף לקהילה לפרקי זמן קצרי וארוכים. כדאי להגיע למרכז המבקרים, ממנו יוצאים רגלית לאחר צפייה בסרט (חובה, והרי זהו חלק משטיפת המוח), כדי להגיע לקודש הקודשים ולצפות בו מרחוק ובשעות מסויימות בלבד.
אתר האינטרנט


מאטרי מנדיר – המגלומניה הראוותנית של אורוביל