יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
כתבה זאת מתארת את דרום העיר. למידע על דלהי הישנה ראה צפון דלהי והעיר העתיקה
המפגש הראשון של תיירים רבים עם הודו, הוא הנחיתה בשדה התעופה של דלהי והדרך הארוכה עד להתמקמות בלב רחוב השוק הצפוף והמזוהם פהאר-גאנג' – מעוז התרמילאים ומהרחובות התוססים (תרתי משמע) בהודו. מאות חנויות של סמרטוטים ומזכרות, מאות דוכני רחוב, מוטוריקשות המנסות לעבור בין אלפי התיירים, המקומיים והפרות הסובבות חפשי, כשהן מנסות לגנוב פרי או ירק מאחד הדוכנים שברחוב. מפגש ראשון זה הוא סטירה מצלצלת למטייל החדש או התגשמות החלומות של מחפשי ה"אוריינט" השונה כל כך, גם אם אינו ממש הודי בעיקרו. ברוך בואכם לדלהי ולבירת הודו ניו-דלהי.
 


קיוסק נייד "בראש טוב"

מרבית המטיילים יראו את דלהי רק דרך ענני העשן המצחינים של פהאר-גאנג', ולא ייטרחו לצאת לראות את אחת הערים הגדולות והמרתקות בעולם, ובמיוחד את המרחבים הירוקים והעשירים של ניו-דלהי, מהערים המתוכננות המרווחת עם שדרות רחבות, ובה ישנם שרידים רבים של הערים העתיקות שהיו במרחב לפני הקמת עיר הבירה הקולוניאליסטית במקום.

כדי לעשות מעט סדר ולהבין את העיר, אביא כאן כמה עובדות יבשות ותיאור כמה מאתרי העיר. אולם בכתב, ואף בתמונות, לא ניתן לסקר את חווית העיר כפי שהיא נגלית למבקר, דרך חמשת החושים ועוד כמה חושים שעדיין לא תוארו באנציקלופדיות.
דלהי היא ישות נבדלת – כלומר, אינה שייכת למדינה כלשהי בפדרציה ההודית (בה יש בנוסף לדלהי עוד 28 מדינות ו-6 שטחי איחוד).
ניא-דיללי, או כמו שקוראים לה הזרים "ניו-דלהי", היא רשות מוניציפאלית, המשמשת בירת הרפובליקה הפדרלית של הודו. היא אחת משלוש ערים בשטח דלהי. זו עיר שנבנתה במאה האחרונה, לאחר תכנון קפדני, כמו העיר צ'אנדיגאר, בירתם המשותפת של מדינות אריאנה ופונג'אב.
הארכיטקט אדווין לוטיינס (Sir Edwin Landseer Lutyens) נבחר לתכנן את הבירה החדשה של הודו הבריטית, בשיתוף עם הרברט בייקר (Sir Herbert Baker), אשר זכה בעבר לתשבחות על תכנון מבנים בדרום אפריקה הקולוניאלית. מאוחר יותר זכה לוטיינס בהערכה ופרסום רבים בשל תוכנית המתאר המקורית וחלקים ממנה אף יושמו בעבודותיו המאוחרות באנגליה. בניית הבירה החלה בשנת 1912 בשטח גבעת ראיסינה - מרחק קילומטרים ספורים מדרום ל"דלהי הישנה" (Old Delhi) - והסתיימה ב-1929. שרידים היסטוריים שנותרו מתקופות קודמות מנקדים את פני העיר החדשה. 
בסיסה של העיר הוא משולש של כיכרות עגולות ענקיות, המחוברות ביניהן בשדרות נרחבות. בכיכר הראשונה שוכן המרכז השלטוני ובו בית הנציב הבריטי (וכיום מעון הנשיא) ולצידו הפרלמנט ההודי. הכיכר השנייה היא מרכז הזיכרון הלאומי ההודי - שער הודו הענק. הכיכר השלישית, הסוגרת משולש עם השתיים האחרות, היא הלב הכלכלי, המורכב משלושה כבישי טבעת במרכזם - כיכר קונאוט.
בעיר ממוקמים מוסדות ממשלת הודו - מושב ומשרדי הממשלה המרכזית, משרד ראש הממשלה ומגוריהם של כל אנשי הממשל והצבא. בניו-דלהי אוכלוסיית קבע של כ-300 אלף תושבים בלבד, אך האוכלוסייה הדינמית - המתחלפת תדירות בקומפלקסים הממשלתיים המשמשים כאכסניות לעובדי מדינה מבקרים - מוערכת בפי 3 מכך בכל זמן נתון.


לוחמי ראג'סטן בתהלוכת יום העצמאות בניו-דלהי, על כלי רכבם המסורתי

מרכז השלטון הבריטי

המיתולוגיה מהאברטה, שנכתבה לפני 3,000 שנה, מספרת שבמקום בו שוכנת דלהי, היתה העיר האגדית אינדראפראשטה. עדויות ארכיאולוגיות נמצאו רק מישוב שהיה במקום לפני כ- 2,500 שנה. כמקום חשוב החלה דלהי את דרכה במאה ה-12, כשכבשו אותה בני שושלת צ'וטהאן ההינדואים והפכו אותה למרכז הינדואי חשוב. לפני תום אותה מאה כבש אותה קוטאב-אוד-דין אייבאק ובמשך מאות שנים היתה מרכז שלטוני מוסלמי חשוב, כששושלות עולות וערים חדשות נבנות על הריסות הערים הישנות.
העיר הקיימת, דלהי החדשה, היא העיר השמינית שנבנתה במהלך ההיסטוריה באותו מקום שלגדת נהר יאמונה הקדוש, כשהחלק הקרוי דלהי הישנה או בשמו המקורי: שהא-ג'האנאבד, היא העיר השביעית שנבנתה בתקופה המוגולית על ידי שאה-ג'אהאן, בונה הטאג'-מהאל שבאגרה. עיר זאת נכבשה ונבזזה ב-1739 על ידי האפגנים בראשות נאדיר-שאה לאחר מות המוגול הגדול האחרון אורנגזב. היא נכבשה שוב על ידי המארתים, ולבסוף על ידי הבריטים, שבנו לצידה את העיר החדשה ניו-דלהי.
הבריטים בחרו בה כמרכז שלטונם לאחר שבירתם הקודמת – כלכותה – הפכה לבעייתית, עם התסיסה הפוליטית של בנגל בסוף המאה ה-19. הבריטים החליטו לבנות בירה בחלק הבטוח יותר, במרכז המדינה של אז (שכללה גם את פקיסטן של היום).
 


מבנה העיר המתוכננת ניו-דלהי, על כיכרותיה הראשיות והמשניות

כיכר קונאוט – הלב המסחרי של דלהי החדשה

הכיכר מהווה מרכז עסקים חשוב בדלהי. זוהי כיכר ענק, שתוכננה על ידי תור ראסל בשנת 1932, עם מבנים נתמכים עמודי אבן בסגנון ויקטוריאני. הכיכר מורכבת משלוש טבעות, הנחלקות על-ידי 8 רחובות היקפיים, המתחילים בטבעת הפנימית וממשיכים החוצה בקו ישר. שבעה מהרחובות נקראים "דרך רדיאלית מספר 1-7" והשמיני רחוב הפרלמנט. במרכז הכיכר מדשאה ירוקה, שחלקה הוא כיסוי לשוק תת-קרקעי ענק, פאליקה-בזאר, בו ניתן למצוא הכל מכל ולאבד כיוון בקלות. בכיכר נמצאות חנויות היוקרה וחלונות ראווה מודרניים, המשרדים הגדולים של חברות הענק כמו גם סוכנויות טיסה רבות ומסעדות גורמה. כולם מסודרים בחצאי מסדרונות מקורים, המצילים על העוברים ושבים.
חלקה המרכזי של הכיכר נקרא כיכר קונאוט (Connaught Place), מכונה בפי המקומיים בקיצור "סי.פי." (C.P). שמה הרשמי מאז 1995 הוא ראג'יב-צ'וק (Rajiv Chowk), לזכר ראג'יב גאנדי. שם זה משמש רק את תחנת המטרו הראשית שבכיכר – מההומות בדלהי, בה נפגשים מסלול המטרו הצהוב עם הכחול. הכיכר נקראה על שם בנה של המלכה ויקטוריה: הדוכס מקונאוט (מחוז במערב אירלנד).
קנאוט-פלייס הוא רק שמה של הטבעת הפנימית בכיכר, המוקפת בטבעת אמצעית (מידל-סירקל) ובטבעת חיצונית (קונאוט-סירקל) ששמה הוחלף אף הוא בשנת 1995 לאינדירה-צ'וק – שם שגם בו לא עושים שימוש.


אינטימיות בלב הכיכר ההומה קונאוט

שער הודו – מרכז הגאווה הלאומית

מדרום מזרח לכיכר קונאוט, נמצאת כיכר קטנה במעט, והיא כיכר שער הודו (India Gate). בלב הכיכר מתנשאת אנדרטה בצורת שער, שתוכננה על ידי אדווין לוטיינס ונחשפה בשנת 1931. היא הוקמה לזכר 20 אלף חיילי הצבא הבריטים וההודים, אשר נהרגו במלחמת העולם הראשונה ובמהלך שלושת המלחמות האפגניות. לאחר קבלת העצמאות הוסר פסלו של המלך ג'ורג' החמישי והשער הפך לאנדרטה של הצבא ההודי, על 85,000 חלליו, וקבר החייל האלמוני.
השער הסמלי מוצב בקצה המזרחי של שדרת המלך (Rajpat), המובילה אל הקומפלקס הממשלתי. רחבות הדשא סביב השער ובקצה השדרה משמשות כמקום מנוחה ומפגש ובימי חג מאכלסות התקהלויות המוניות. סביב הכיכר עשרות מוכרים בדוכנים מאולתרים (אין רשות רשמית לפתוח חנויות שם) וכל שתרצו בתחום האוכל המהיר וצעצועים קטנים תמצאו שם. זהו מקום יציאה מהעיר הסואנת לריאה הירוקה של מרכז העיר – אחת מיני רבות הפזורות בניו-דלהי. משער זה, יוצאים תהלוכות ומצעדים צבאיים, שהגדול שבהם הוא המצעד של יום הקמת הרפובליקה החל ב-26 בינואר.


שער הודו

קומפלקס השלטון

כקודקוד החשוב במשולש היוצר את דלהי החדשה, ניצב הקומפלקס השלטוני של הודו, הישר ממערב לשער הודו ודרום מערבית לכיכר קונאוט. במתחם זה, שעל גבעת ראיסינה, נמצאים ארמון הנשיא ראשטראפאטי בהאהבן (Rashtrapati Bhavan), משכנו הרשמי של נשיא הודו שבעבר שירת את המשנה למלך הבריטי. ארמון הנשיא ממוקם בשיא גובהה של "גבעת ראיסינה" ומוקף מגרשים וגנים בסגנון מוגהולי. הארמון תוכנן כמבנה החשוב ביותר בדלהי החדשה, עבור המשנה למלך בריטניה, על-ידי אדווין לויטנס, ובנייתו הסתיימה ב-1929. עם קבלת העצמאות של הודו, נוספו למבנה מוטיבים הודים. אזור זה מוגבל לכניסת זרים, אולם לגנים הנרחבים סביב ארמון הנשיא נותנים להיכנס במהלך פברואר, כך שאם תהיו בתקופה זו כדאי לברר האם פתוח הגן לביקור.
 
משני צדדי דרך הגישה לארמון נמצאים בנייני הסקריטריאט (Secretariat Buildings) ששימשו את הממשל הבריטי ומשמשים כיום מימין לשמאל את משרדי ענייני הפנים, האוצר, בית הנשיא, משרד ראש הממשלה, הימייה והביטחון, כשארבעה עמודים עם אוניות בראשם לציון ארבעת האומות בחבר העמים אוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה וקנדה. את הבניין הראשון משמאל, בית הימייה, אסור לצלם. הבניינים שתכנן הרברט בייקר, בנויים מאבן חול אדומה, בסגנון מעורב מוגהולי-ראג'סטני, עם חצר רבועה וכיפת צ'אטרי.
 
פרט לארמון נמצא בצד הגבעה הפרלמנט ההודי על שני בתיו: לוֹק סבהה (Lok Sabha - "בית העם" - בית תחתון) וראג'יה סבהה (Rajya Sabha - "מועצת המלכים" - בית עליון). זהו בניין אליפטי ומרשים ובו היכל מרכזי שקוטר כיפתו כשלושים מטרים שנקרא סאנסאד בהאבאן (Sansad Bhavan). שימו לב! מגבעת ראסינה נשקף שער הודו ושדרת ראג'פאת שתוכננה ע"י האדריכל לוטיינס "האדריכל של דלהי". זהו מהמראות הייצוגיים ביותר של ניו-דלהי.


שער הכניסה למתחם השלטוני- העתק של שער ארמון ווינזור

הריאות הירוקות של ניו-דלהי

כחלק מהריאות הירוקות הפזורות בניו-דלהי, המפרידות בינה לשאר שטח המטרופולין, חוצצים פארקים וגנים רבים וחורש אורבני נרחב. אתרים רבים נוספים בעיר הם פינות שקטות של מדשאות ומים, בהם לא מורגש הכרך שסביב.

מספר דוגמאות מייצגות:
בדרום מערב העיר נמצאים גני לודי (Lodi Gardens) אלו גנים מטופחים המקיפים את קבריהם של השליטים מוחמד-שאה ו-סיקנדר-לודי שהעביר את בירתו מאגרה (סיקנדרה) לדלהי בראשית המאה ה-16. זהו גן העדן לזוגות אוהבים (וזונות הודיות) המשרה שלווה, ומציע גם עניין למתעניינים בארכיטקטורה מוסלמית קדומה כפי שיש בשני מכלולי הקברים. ביקור בגן משכיח שאנו נמצאים בלב כרך אורבני תוסס. הגן פתוח בחינם בין 10:00-17:30, ובקיץ עד 18:00.

גן נוסף ומעניין נקרא "חמשת החושים" Garden of Five Senses ונועד לגרות את כל חושי המבקר. הגן נמצא בשכונת מהארולי. פתוח בין 9:00-18:00. דמי כניסה 20 רופי בנוסף לדמי צילום של 50 רופי.

בפאתי העיר נמצא המקדש הבהאי המדהים, שנבנה כפרח לוטוס, בשילוב של שיש צחור, מים זורמים וגן פורח, באופן אסטטי כמו שרק הבהאים יודעים לעשות ולשמר. הכניסה חפשית בין השעות 9:30-19:30 בחדשי החורף (9:00-19:00 בקיץ). האתר סגור בימי שני.
 


המקדש הבהאי של ניו-דלהי – פרח הלוטוס משיש, בדומה לבית האופרה של סידני

מוזיאונים

כיאה לבירה, יש בדלהי החדשה מוזיאונים לרוב, וכן גם אתרים עתיקים הקדומים לעיר הבריטית, ששולבו בתכנון העיר החדשה.
בין עשרות המוזיאונים נמצא מוזיאון הרכבת הלאומי בו מוצג אוסף קטרים, קרונות ופריטים הקשורים בהיסטוריה של מערכת הרכבות של הודו, אשר נוסדה במאה ה-19.

במוזיאון הלאומי מוצג אוסף ממצאים ארכיאולוגיים של תרבות המאוריה, מהמאות ה-2 וה-3 לפנה"ס, וכן תצוגה של פריטים השייכים לתרבויות שבטיות (אדיואסי - Adivasi) דרום-הודיות מתקופת ויג'יאנגר. מי שיופתע מהדמיון בין פיסול הודי לפיסול הנטורליסטי, ההלניסטי, ראוי שידע שהסיגנון ההלניסטי, מקורו בנטייה הנטורליסטית בתרבות הבודהיסטית של גנדהרה (Gandhara) שבצפון פקיסטן, שהושפעה מהפיסול היווני ומהאמנות של ממלכת פרס. סגנון הפיסול ה"גנדהרי" מאופיין בשיער גלי, בדים המכסים את כתפי הדמויות, שימוש בעלי אקנטוס כמוטיב דקורטיבי ועוד. בשעות היום ישנם במוזיאון סיורים מודרכים ללא תשלום.

מוזיאון לא פחות מעניין הוא המוזיאון הבינלאומי סולאב לבתי-שימוש. כן, בהודו המציאו את השירותים כשעדיין כל העולם עשה צרכיו בחוץ. האמת, בינתיים כל העולם עבר לשימוש בבתי שימוש, בעוד שבהודו השימוש בנהרות ובשדות נפוץ עד מאד. ובכל זאת, פרט למתקנים מעניינים וכתובות גרפיטי משעשעות, למוזיאון יש מטרה טובה במציאת תקציב תמיכה לתעסוקה אלטרנטיבית למאות אלפי חברי תת הקאסטה, שתעסוקתה העיקרית פינוי צואה ממחראות האדונים – משרה הקטנה בהקפה בעולם המודרני.

מוזיאון מסוג אחר הוא גנדהי סמריטי (Gandhi Smriti) - המקום בו נרצח מהאטמה גנדהי ב-1948. הבית, השייך לתעשיין בירלה, אירח את גנדהי בשהותו בדלהי. בגן הבית הלך גנדהי לברך את תומכיו ושם נורה על ידי מתנקש. הבית הפך למוזיאון לחיו של גנדהי, במקדש לשלום עולמי. בקומה הראשונה מוצג חדרו של האיש וחפציו הדלים. הקומה השנייה היא מוזיאון לאומנות מודרנית בנושא השלום, והחצר מראה את דקותיו האחרונות של גנדהי, ושעדיו האחרונים על השביל בדרך למותו. כתובת: Gandhi Smriti 5, Tees January Marg
אתר המוזיאון
 


דרכו האחרונה של גנדהי המוביל למקום הרצח

מבנים עתיקים

בין המבנים העתיקים ששולבו בתכנון העיר החדשה, ראש וראשון הוא קבר הקיסר המוגולי השני הומאיון (Humayun). זהו נכס שימור בחסות אונסק"ו והדוגמא הטובה ביותר לאדריכלות המוגולית העתיקה שיש בדלהי. הקבר מזכיר את מקור מוצאה של משפחת הקיסר באוזבקיסטן (סב-סבו של הומאיון היה טימור-לאנג). הקבר נבנה על ידי אשתו הפרסיה של הקיסר, שגם היא קבורה בו וכן מעצב השיער שלה (היא "מתה" להסתפר גם אחרי המוות...). כשרואים את המבנים המוגולים המאוחרים באגרה, בפוטיפור-סיקרי ובאורנגבד, טוב לראות את התמצית האדריכלית כפי שהיא משתקפת בקבר הומאיון, בצורתה הראשונית של תחילת דרכה בהודו. הקבר נמצא על גדת היאמונה, בשכונת ניזמודין, בה ישנם אתרים הסטוריים רבים. המקום פתוח בין 10:30-17:30. עלות כניסה 250 רופי ודמי מצלמת וידאו 25 רופי.

קברו של הומאיון נמצא בסמוך לשלל מבנים הסטורייים של שכונת מוזמאודין (Nizamuddin). ממול היציאה ניצב Nila Gumbad שנקרא "הכיפה הכחולה". באזור זה נמצא מקדש הארזאט ניזאמודין דארגה (Hazrat Nizamuddin Dargah) שהוא מבנה סופי (Sufi) מהגדולים ביותר והוא נבנה כקבר לשייך ניזאמודין אוליה (Nizamuddin Aulia) שחיי במאות 13-14. מדי פעם, מתאספים כאן זמרים נודדים, הנקראים קאוואלים (qawwals), הנושאים את בשורת "המסדר הצ'יסטי" לו היה שייך השייך.
 


קברו של הומאיון - נכס שימור עולמי של אונסק"ו

בין המונומנטים העתיקים המעניינים, נמצא גם מצפה הכוכבים ג'נטר-מנטר (Jantar Mantar), אותו בנה בשנת 1725 ג'אי-סינג ה-2, מייסד העיר ג'איפור (בה הוא בנה את אחיו הגדול של המצפה, הנושא את אותו השם). ג'נטרה הם כלים ומנטרה הן נוסחאות, ומכך נגזר השם - כלי מדידה. זהו מגרש של מבנים משונים, המאפשרים למדוד תופעות אסטרונומיות בעזרת השמש, הצל, מיקום הכוכבים, ליקויי חמה ולבנה ועוד. חשוב מכל – בעזרת המגדלים המשונים הללו יכלו לקרוא את השעה לפני שהיפנים המציאו את השעונים הדיגיטליים. המטייל שזמנו קצוב, המתעתד לבקר בג'איפור, יכול לוותר על הביקור במצפה זה. האתר פתוח כל יום מזריחה לשקיעה, דמי כניסה 100 רופי בנוסף ל-25 רופי למצלמת וידאו.
קבר מרשים נוסף הוא קבר ספדארג'אנג Safdarjang Tomb, שהוא אחוזת הקבר האחרונה שנבנתה בסגנון המוגהולי בדלהי ב-1754.

 

בשכונת "מאהרולי" (Mehrauli) נמצא המונומנט העתיק יותר והבולט בדלהי החדשה, הוא הקוטוב-מינאר (Qutab Minar). זהו מינרט הניצחון של קוטוב-אוד-דין אייבאק (Qutb-ud-din Aybak). הקוטאב-מינאר הוא מגדל בן 5 קומות, ההולכות ונהיות צרות: מקוטר 15 מטר בבסיס ועד 2.5 מטר בראשו, בגובה 72.5 מטרים, ובכך הוא זוכה להיות מגדל הלבנים הגבוה בעולם! הוא עומד מאות שנים, למרות שסבל משתי רעידות אדמה קשות במהלך השנים. המינרט הושלם רק בסוף המאה ה-14. חלקו התחתון עשוי אבן חול אדומה הנפוצה בדלהי, וראשו עשוי שיש ואבן חול משולבים.
בסמוך למינרט נמצא המסגד הראשון של דלהי, קואט-אול-איסלאם  (Quwwat-ul-Islam) ומונומנטים מוסלמיים נוספים הנחשבים כולם לראשונים בארכיטקטורה ההינדו-מוסלמית, ובשל כך גם הם נכס לשימור בחסות אונסק"ו.
האם המינרט נבנה כמו כל צריח מואזין כדי לקרוא למאמינים לתפילה במסגד? אולי לסמל את הניצחון על עובדי האלילים ההינדואים? או אולי נבנה כמגדל שמירה? אין תשובה החלטית בנדון. ולגבי השם, יש הטוענים שקוטאב הוא על שם השאה הבונה, אבל יש גם דעה שהוא נקרא על שם קדוש מוסלמי ממרכז אסיה שהיגר להודו, ושמו Qutbuddin Bakhtiar Kaki .
 


קוטוב מינאר

במתחם המינרט מוצב עמוד פלדה בגובה של למעלה מ-7 מטר ובמשקל של כ-6.5 טון. העמוד מוקדם בהרבה מהמתחם, ושימש כנראה ככן לפסלו של איש הנשר גארודה, אל מול מקדש וישנו עתיק שהיה במקום. האמונה אומרת שאם תקיף אותו בידך, כשגבך מופנה אליו, תזכה להתגשמות משאלותיך. לא תוכלו לנסות זאת בגלל שהעמוד הוקף גדר...
את חלקו הגדול של האתר תופס מסגד קואט-אול-איסלאם (Quwwat-ul-Islam), המסגד הראשון שנבנה בהודו. נותרו ממנו רק מסגרת ושערים המעידים על גדלו. המסגד נבנה מהריסות 27 מבני דת קודמים שהיו במקום, אולם נותרו שם מבנים קדומים אחרים עם פיסול הינדואי וג'איני שלכל היותר הושמדו פני הפסלים האסורים על פי האיסלם. לצד המתחם ישנו קבר עם כיפה, דבר שלא היה מוכר בהודו ולכן כיפות ראשונות שנבנו במתחם קרסו.

 

מבנה נוסף באתר הוא קברו של אילתותמיש (Iltutmish) שנבנה ב-1236 בסמוך למסגד קואט-אול-איסלם. אילתותמיש היה יורשו של קוטוב א-דין אייבק, כלומר השליט המוסלמי השני בדלהי. הכיפה אמנם קרסה, אולם העיטורים על הקירות, הכוללים מוטיבים הינדואים רבים כגון חצי צ'אקרה, לוטוס, פעמון בשילוב עם כתובות ועיטורים מוסלמים, נשארו, ומצביעים על הסימביוזה בין התרבויות.
את שילוב התרבויות ההינדואיות והאיסלמיות ניתן לראות גם בשני המבנים הסמוכים למינאר.
מינראט נוסף החלו בבנייתו במתחם, ובו ניתן לראות את דרך הבנייה של מגדלים כמו הקוטוב-מינאר.
המינרט והמתחם סביבו הם אתר התיירות מספר אחד בהודו, המושך אליו כ-4 מיליון מבקרים בשנה – יותר אפילו מהטאג'-מהאל!  המתחם פתוח כל יום בין 10:00-17:30. דמי כניסה 250 רופי.
 


מתחם קוטוב מינאר - שער קואט-אול-איסלם ועמוד הפלדה

המצודה העתיקה

מקום המצודה  "קאלה פוראנה" מזוהה עם ארמונם של בני פנדווה מהאפוס מאהברטה, לכן נחשב לבעל היסטוריה של 5000 שנה. אמנם נמצאו בו ממצאים מתקופה שלפני 3000 שנה, אולם עיקר העניין במקום הם המבנים שבנו במאה ה-16 השליטים באבור, שר שאח' סורי והומאיון, שכל אחד הוסיף נתבך למצודה. היא נחשבת למביאה מזל רע: באבור מת לאחר בניית המצודה, הומאיון גורש מהודו מייד לאחר תחילת שלטונו במצודה, שר שאח' סורי לא החזיק בה זמן רב עד כיבושו החוזר של הומאיון, וכשנה אחרי שחזר להודו, מת הומאיון במצודה, בתאונת נפילה במדרגות הספרייה שלו. במקום יש כל ערב הצגה אורקולית.
המצודה פתוחה כל יום בעלות 100 רופי לכניסה ו-25 רופי למצלמת וידאו.
 


פסלי קרישנה וראדה במתחם מקדש צלם שיווה בצמוד לשדה התעופה של דלהי

מקדשים לדתות השונות

בצמוד לשדה התעופה הבינלאומי של דלהי, ישנו מתחם פתוח בו ניצבים פסלי ענק. זהו "מקדש צלם שיווא" או בשמו המלא Mangal Mahadeva - Birla Kanan (Shiv Murti Mandir Complex) . במרכז המתחם ניצב שיווא ענק צבוע זהב, ומשקיפים עליו פסלים גדולים של הצמדים קרישנה וראדה, ראמה וסיטה. הפרוייקט מומן על ידי משפחת המיליונרים בירלה, שמימנה גם את מקדש לאקשמי-נראיין ואת גנדהי סמריטי בו נרצח גנדהי. נמצא ממש לצד שדה התעופה אינדירה גנדהי.

גם מקדשים יש בעיר, וגם למי ששבע ממקדשי הודו כדאי לבקר במקדש ההינדואי הוורוד, המצועצע לאקשמי-נאריאן (Lakshmi narayan) , שנבנה ב-1622 לכבוד אלת המזל והעושר לאקשמי ובן זוגה וישנו (הקרוי גם נראיאן), בסגנון מזרח הודו. המקדש ידוע גם בשם מקדש "בירלה-מאנדיר", שכן משפחת בירלה - משפחת תעשיינים הודים ידועה ועשירה מאוד, המשפחה העשירה ביותר בהודו ואחת המשפחות העשירות בעולם, ששולטת בכלכלת הודו - שיפצה ומתחזקת את המקדש הזה. שם המשפחה הוא שם נרדף לעושר ולא בכדי הם תומכים במקדש של אלת העושר. את המצלמות והנעליים תאלצו להשאיר מאחוריכם, אבל המקדש יפה גם ללא הסתכלות דרך הוויו-פיינדר או המסך של המצלמה. הכניסה חפשית כל ימי השבוע בין השעות 4:30-13:30 ו- 14:30-21:00.
 


מקדש מקדש לאקשמי-נאריאן (בירלה מאנדיר)

מקדש מעניין נוסף, אבל של הדת הסיקהית, הוא מקדש הזהב הסיקהי גורדווארה באנגלה סאהיב. בראשו מתנוססות שלוש כיפות מוזהבות, ובצדו ברכת נקטר חיי הנצח, שיש המאמינים שמגע במים אכן מעניקים חיים ארוכים. חיים ארוכים יש וודאי למי שמחכה בתור לארוחת החינם, המוגשת כמו בכל מקדש סיקהי לכל מי שבא בשעריו וטורח כמובן לחלוץ את נעליו ולכסות את ראשו. מומלץ בחום לברר את שעות חלוקת האוכל. זה דבר מרשים ביותר!

תנועת הארה-קרישנה חנכה ב-1998 את מקדש איסקון (Iskon). זהו מקדש מרשים וגדול שהשיקרה (צריח) המרכזית מתנשאת לרום של כ-90 מטר. יש בו ציורים של ציירים רוסיים מחיי ראמה וקרישנה ומשפחותיהם. במתחם ישנו מוזיאון המציג פרקים בהאפוסים מהאבהרטה וראמייאנה. המקום פתוח בין 4:30-12:00 ואחה"צ בין 16:00-21:00 בחינם.

הסוכרייה האמיתית נמצאת דווקא בצידו המזרחי של הנהר, וזהו הקומפלקס הדתי האדיר אקשרדהם דלהי (Akshardham Delhi) שנחנך בשנת 2005. זהו העתק המוצלח מהמקור של אקשדאם שגאנדינגר שבמדינת גוג'ראט (בנתיים בנו העתק שלו ב-ניסדן Neasdan באנגליה, בפרויקט בניה מהגדולים שראתה אנגליה של המאות האחרונות).
המבנה בדלהי, הגנים העוטפים אותו ואפילו המזרקה המוזיקלית שלידו, הם מהאטרקציות המובילות בדלהי. שימו לב שבכניסה נערך חיפוש על הגוף ואסור להכניס תיקים, מכשירים אלקטרוניים, מצלמות ואפילו טלפון נייד - השאירו הכל במלון, באוטו או בלוקרים במקום- התור ארוך ולא תרצו להתחכם ובסופו של דבר לחזור שוב לסוף התור! ניתן להגיע במטרו דרך תחנת אקשרדהאם. המקום פתוח חינם כל יום פרט לשני, בין השעות 6:15-18:30 בחורף 9:00-19:00 בקיץ. לתערוכה והמזרקה המוזיקלית יש דמי כניסה המשולמים בנפרד.
אתר המקדש הרשמי
 


מבנה אקשרדהאם

וגם בית כנסת יש

פרט לבית חב"ד שנמצא במיין-בזאר, יש בית כנסת של ממש בדלהי. זהו "בית הכנסת יהודה היימן" שנמצא במרחק הליכה קצר משער הודו, בדרך לגני לודי, בכתובת: Judah Hymn Hall Lodi Estate, Khan Market זהו בית הכנסת שמשרת את 7-8 המשפחות היהודיות של דלהי ואת הנציגות הדפלומטית. נחנך בשנת 1956 ושמח לביקורי יהודים באשר הם. לצד בית הכנסת יש בית קברות קטן למתי הקהילה. אתר בית הכנסת
 


בית הקברות היהודי לצד בית הכנסת ע"ש יהודה היים 

וקניות אמרנו?

פרט לפאליקה בזאר - השוק התת-קרקעי בלב כיכר קונאוט שהוזכר קודם, ולמיין-בזאר שברובע פהאר-גאנג', מומלץ לבקר בדיללי (דלהי) האאט (Dilli-Haat). האאט משמעו "כפרי" כשהכוונה לייצר מאין שוק כפרי בלב העיר. זהן אזור בניו דלהי בו משכירים כל שבועיים במכרז את החנויות למוכרים מרחבי הודו כולה. דיללי-האאט מעבירה אותך לעולם הקסום של אמנות הודית המוצגת דרך פנורמה מרתקת של מלאכה, מטבח ופעילויות תרבות. דמי כניסה של 20 רופי מכניסים את המבקר לטבעת של חנויות ממוספרות, שבחלקן הימני יש מסעדות בשמות המקומות מהם מגיע האוכל – קשמירי, סיקהי, טאמילי וכן הלאה, ולצידם מתקן שירותים. מקום טוב לראות סחורות מהודו כולה. המקום פתוח בין 10:30-22:00. דרך ההגעה היא הרכבת התחתית בקו הצהוב עד תחנת   אי. אן איי.

הצעה לטיול בעיקר אתרי ניו-דלהי :

·         קוטוב-מינאר: האתר המוביל של דלהי עם מינרט שהיה הגבוה בעולם.
·         המקדש הבאהאי: אחד משמונת אתרי התפילה של הבאהיים בעולם.
·         קבר הומאיון ושכונת ניזמודין:  מתחם הקבר שנתן השראה לטאג'.
·         שער הודו: מוקד הליכוד הלאומי ומקום לחוש את אנשי דלהי.
·         מתחם הממשל: מתחם מבני הממשל של הודו.
·         מקדש אקשרדהם: פאר והשקעה בדת.