לאמריטסר מובילות היום דרכים בודדות, אך היא נמצאת בלב הפנג'אב, בסמוך ללאהור הפקיסטנית במעבר גבול מוגבל למעבר. המגיע לאמריטסר מגיע לרוב כדי לראות את מקדש הזהב הקדוש לסיקים. היה והזדמנת לשם, יש בעיר עמוסה ומאובקת זאת עוד דברים לראות. מאמר זה הוא המשכו של המאמר העדה הסיקית ומקדש הזהב באמריטסר.


דלת מריקועי כסף במקדש דורגינה

 

לאומיות הודית והטבח בגן ג'אליאנוואלה 1919

במרחק הליכה קצר מזרחה ממקדש הזהב נמצאת רחבה סגורה עם משעול כניסה צר המוביל אליה. זהו גן ג'אליאנוואלה המהווה את אחד האתרים החשובים ביותר בבניין הלאומיות ההודית. בגן זה נערך טבח גדול בשנת 1919, שהשפעתו על ההתארגנות ההודית כנגד השלטון הבריטי גדולה ביותר, ולכן זהו אתר ידוע וחשוב בהודו העכשווית.
מאז המרד ההודי הגדול 1857 הייתה חשדנות בריטית וחשש מפרוץ מרי נוסף. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נלחמו הודים רבים לצד הבריטים אך אחרים מצאו לנכון לתקוף את השלטון הבריטי בעודו עסוק במלחמה עולמית. לכן הוצאו תקנות חירום כדי לשלוט בתסיסה הציבורית ולשרש קונספירציה. התקנות אישרו לממשל לכלוא ללא משפט כל אדם החשוד בטרור, כדי לתת לרשויות הבריטיות כוח להתמודד עם פעילות מהפכנית. אמנם כ-1.3 מיליון חיילים ועובדים הודיים גויסו להילחם לצד הבריטים אך במחוזות בנגל ופנג'אב התעורר מרי נגד הבריטים בעזרה גרמנית. לאור חוסר השקט נחקק בסיום המלחמה "חוק-רוולאט" שאף העצים את הדרקוניות של צעדי החירום.


פגיעות הכדורים בקירות הגן

בתחילת אפריל 1919 המתח והאלימות נגד הבריטים החלו לתפוס תאוצה. לאחר הפגנה לשחרור אסירים שנערכה מול בית מושל אמריטסר ופוזרה ביריות לקהל, נעשה כמעט לינץ' במיסיונרית, נשרפו בתים ותחנת רכבת. אלימות נמשכה גם בחלקים אחרים של פנג'אב. קווי רכבת נחתכו, קוי טלגרף נהרסו, בנייני הממשלה נשרפו ושלושה אירופים נרצחו. המפקד המקומי הכריז על חוק צבאי ואיסור התאספות של יותר מארבעה אנשים. בסוף אותו שבוע, ביום חג בגן בעיר אמריטסר, התאספו 15 אלף איש למחאה שקטה. המפקד הבריטי פירש את החוק בדרכו, חסם את הכניסה היחידה לגן והכניס את חייליו (גורקה, בלוצ'ים ופתאנים) והעמידם בשורות ופתח באש על הקהל הכלוא בחומות סביב. בירי שנמשך עשר דקות עד לסיום התחמושת, נרצחו 369 איש ונפגעו ב-1615 איש מתוך 1650 כדורים. רבים מתו בקפיצה לבאר שמשמאל לכניסה ממנה נמשו 120 גופות ורבים נרמסו במהומה. הבריטים אף לא נשארו לטפל בפצועים שהמשיכו לגסוס. הטבח, אף שגונה בידי הממשל הבריטי, גרם לשוק בהודו כולה והתגייסות אחרי מהאטמה גאנדי ודרישתו מהבריטים לעזוב את הודו. הבאר וכן קירות לבנים בהם רואים את פגיעות הרובה, נותרו לדיראון עולם. בגן נבנתה ב-1961 מצבה לה נוספה אש התמיד ונשתלו שיחים בצורת חיילים מכוונים רובים.


הבאר אליה קפצו רבים וממנה נמשו 120 גופות

מקדש דורגינה (Durgiana Mandir)

מאורעות 1919 הסבו את תשומת הלב ההודית לעיר הנידחת אמריטסר. בשל הטבח השיב רבינדרנאת טאגור את אות האבירות שלו למלך הבריטי. בעקבות זה, החליט יזם לבנות באמריטסר מקדש דומה למקדש הזהב ובשטחו לבנות מקדשים לאלים הינדואים נוספים. המקדש שנבנה במהלך שנות העשרים בסגנונו של מקדש הזהב, גם הוא בלב אגם רבוע, נקרא על שם האלה דורגה, אך גם על שם לקשמי-נראיין (Lakṣmīnārāyaṇa, שילוב של וישנו ואשתו). המקדש מכונה "מקדש הכסף" על משקל "מקדש הזהב", בשל תשע הדלתות היפות שלו, שהן עבודת מחשבת של ריקוע בפח כסף. בכניסה בשער המתחם יושב צלמו של היזם. לאחר גשר ארוך נכנסים למקדש בו יש צלמים של אלים. הברכה עצמה בניגוד לזו הסיקית, יש בה מזרקה המקנה קסם למקום. במתחם פזורים מקדשים לאלים האנומן, גאנש, לאקשמי, ראמה, קרישנה ואחרים. מקדשה האחר של דורגה (Mata Shitla Mandir) היה בשטח המתחם עוד לפני בנייתו והוא מיוחס בגילו לגילה של העיר. הנטייה הטבעית להשוות בין מקדש זה למקדש הזהב, אין לה מקום. זהו מקדש בפני עצמו, ושכזה, מרשים ויפה ומהווה מקום שקט לביקור ומפלט מהעיר הלוחצת. המקדש נמצא לא הרחק מתחנת הרכבת של העיר. המקום נסגר בצהריים כך שעדיף להגיע בשעות הבוקר הקרירות.


בחצר מקדש דורגינה

צלקות ההפרדה ומעבר הגבול לפקיסטן

מהאירועים המשפיעים ביותר על הודו, הייתה חלוקתה למדינות על בסיס דתי בידי הבריטים ב-1947. החלוקה בשתי החזיתות, בבנגל ובפנג'אב, הייתה במתיחת קו שרירותי באזורים מיושבים, שאין דרך לחלקם באופן הגיוני בלי לפגוע במיליוני אנשים. לקביעת גבול החלוקה הוקצו 40 יום. החלוקה שהתרחשה הותירה מיליונים של הינדואים, סיקים ומוסלמים, בצד "הלא נכון" והובילה לעקירת אוכלוסין ולבריחה עצומה. בין אוגוסט לדצמבר 1947, כ-15 מיליון איש עברו את הגבולות. גם הפסימיים ביותר לא יכלו לחזות מה ילד המהלך הזה. מיליוני מוסלמים עזבו את מרכזה של הודו ואת דלהי, בדרכם לפקיסטן שאך נוצרה. מיליוני הינדואים וסיקים עזבו את בתיהם ונדדו מזרחה להודו. הטרנספר הזה היה הגדול ביותר בהיסטוריה. ברגל, ברכב וברכבות נטשו אנשים את מכורתם ועברו לחבלי ארץ חדשים. נהרות האדם נפגשו זה עם זה והרצח שעשו אלה באלה הוא בלתי ישוער. רכבות שלמות יצאו עם נוסעים והגיעו עם גוויות בלבד. עד כמיליון איש נרצחו בדרך. רבים מהם היו סיקים שעזבו את בירת פנג'אב לאהור בדרכם לאמריטסר הסמוכה. מעבר הגבול בין ערים חשובות אלו הוא עדיין המעבר הראשי בין מדינות הודו ופקיסטן. במעבר זה מתרחש מדי יום מחזה ביזארי העולה על כל דמיון.


משאית פקיסטנית ממתינה למעבר הגבול מהודו לפקיסטן

בין לאהור לאמריטסר מפרידים כארבעים קילומטר בדרך חקלאית מישורית. במושגים הודיים אלו כמעט ערים שכנות. הכביש המוביל ביניהן, העובר במעבר הגבול וואגה (Wagha) הנמצא במרחק 30 ק"מ מערבה מאמריטסר, הפך לאסטרטגי בהקמת מעבר הגבול הראשי בין מעצמות הגרעין שאינן מפסיקות להילחם זו בזו. מעבר הגבול מאפשר לאנשים ולסחורה חקלאית ואחרת לעבור בין המדינות. מעבר הגבול שמור ומאובטח ופתוח אך בשעות היום, ולכן נפתח בבוקר ונסגר בסוף היום. הטקסים של פתיחה וסגירת הגבול הפכו להצגה המושכת תיירים מקומיים וזרים משני צדי הגבול. הצגה זו של זקפה לאומית, וטקסיות מופרזת, יכולה למלא את ליבות הצופים בגאווה או בגיחוך, אך תמיד מהנה. זוהי הצגה של תרנגולים נפוחים בעלי נעליים מוגבהות וכושר תיאטרלי וגמישות, המציגים ברצינות יתירה טקס צבאי מגוחך.


הרמת רגל מוארכת מעל כרבולת תרנגול בביצוע פקודת דום

הכביש לגבול שופץ ב-2008 לאחר קיום ראלי-פרארי שבו נהרסו מכוניות. לפני הגבול יש חנייה ואחריה ניצבות משאיות פקיסטניות מרהיבות. כחצי קילומטר מהגבול ישנן חניות לרכבים. משם יש לצעוד רגלית. בדרך יש תור ארוך של בידוק ביטחוני הדורש לשריין לפחות חצי שעה. בכל צד מצדי הגבול יש אצטדיון המכיל 16,000 מקומות. לפני האצטדיון תיירים מורשים להראות דרכון ואז ניתן להקיף משמאל את האצטדיון ולהיכנס לאזור המכובדים (לא לאזור ה-VIP שנמצא עוד קרוב יותר). בחגים עשוי להיות צפוף ביותר במעבר הגבול ויש לשקול האם לנסוע לשם (ההודים יכולים להיות אלימים בתורים!!). אין להכניס תיקים, תיקי צילום, סיגריות וגפרורים/מצית – רק דרכון, מצלמה ופאוץ'. לפני הטקס לעיתים יש ריקודים ספונטניים וקריאות עידוד "תחי הודו" (זינדאבד, הינדוסטן) הנענות מצד שני ב"תחי פקיסטן". במהלך הטקס יש הצדעות וצעידות משונות בהנחיית המאמנים של קבוצות החיילים משני הצדדים. הטקס נגמר בנעילת השער והורדת הדגלים במקביל משני הצדדים.


הקהל המריע לחיילים המשתתפים במצעד האיוולת המרהיב

דודי מים פונג'אביים

דודי מים פלסטיים הפכו את ההודי כמאל ג'אין למיליונר ואפשרו לו לבנות בנפאל את צלם האל שיווה הגדול בעולם. מאז המצאת המשאבה החשמלית לדודי המים תפקיד חשוב בבית. כל גג בעולם משולבים בו אנטנות ודודי מים. אבל בפנג'אב תפסו דודי המים תפקיד ביזארי חדש לחלוטין! זוהי אומנות הבארוק האוונגרדי המוחצן של בתי העשירים. וכי למה לעצב דודים כאלה? למשפחות סיקיות רבות יש לפחות אדם אחד העובד בחו"ל - בבריטניה, קנדה ואוסטרליה. דודי המים המצועצעים הממוקמים על גגות אזור אמריטסר הם סמלים של עושר שהעובדים הגולים הביאו למשפחותיהם. זו תחרות סטטוס בין הדיירים הגאים בדוד שלהם. הדודים גם עוזרים בהתמצאות במקום בו הכתובות אינן בעלות דגש או אינן קיימות.


מבחר דודי מים על גגות פנג'אביים

חקלאות מתקדמת ואנשים חרוצים

מחוץ לעיר בשטח מישורי נרחב אפשר לראות את חיי הכפר הסיקים. פנג'אב ידועה בפוריותה, אך גם בחריצותם של אנשיה. פנג'אב, ששטחה כפול מישראל ורק 1.5% משטחה של הודו, מספקת 2% מהכותנה בעולם (70% מהכותנה בהודו), 2% מהחיטה בעולם (40% מהחיטה ההודית) ו-1% מהאורז בעולם (15% מהאורז בהודו). גדלים בה גם קנה סוכר, תירס, ירקות ופירות. היא גם אחת משלושת יצרני החלב הגדולים בהודו. אולם לא רק בשל כך היא מובילה את הודו במיעוט הסובלים חרפת רעב. בכל כפר ובמיוחד בסופי שבוע, יש אפשרות לכל אדם להיכנס לאתרי האכלה מאולתרים אליהם מוזמן כל עובר אורח ובו יקבל בחינם תה, צ'אפטי ואוכל חם, בדיוק כמו בחדרי האוכל במקדשים. המצרכים כולם תרומת עשירים והעבודה בהתנדבות. רק צריך להוריד את המנעלים בכניסה לשטח הבור המגודר זמנית, להתיישב ולקבל מזון. חלקות החקלאות מעובדות ויפות ואין קבצנים המבקשים נדבה המנוגדת לדת הסיקית. כמו בכל אזור פורה בהודו, ובמיוחד באזורה של דת המתנגדת לעישון, מרובים צמחי הקנביס המצויים בין הבתים, שמרביתם הם חצר חקלאית בה מגדלים חיות בית ואוספים גללים, ומסביבה חדרי המגורים של המשפחה. ביקור בכפר סיקי מזמן מבט מעניין על החיים בהודו ועל המאמינים הסיקים.


צמחי נוי ריחניים בין בתי הסיקים בכפר


כתבה קודמת: העדה הסיקית ומקדש הזהב באמריטסר