באזור הפורה ביותר בהודו, דרומית לרכסי ההרים הגבוהים בעולם, משכן העננים (הימאליה) וההרים השחורים (קארקורם), באזור בו מתנקזים חמישה נהרות, נמצא חבל פנג'אב, שמשמעות שמו "חמשת הנהרות". לאזור פורה זה המהווה נקודת מפגש בין הודו, סין ומרכז אסיה, התנקזו גם אנשים ותרבויות רבות. מקום זה הוא ערש התרבות ההודית וגם זו הנותנת להודו את שמה – ארץ חמשת מקורות נהר האינדוּס.
 
באזור זה, בתקופת הברונזה, נוצרה אחת משלושת התרבויות העתיקות בעולם (ביחד עם מסופוטמיה ומצריים). כאן התפתחה התרבות ההארפית, מכאן חדרו להודו האריים, שם יצרו את ראשית התרבות ההודית. מכאן הגיעו גם הכובשים היוונים, קושאנים, ר'אזנאווים, אפגאנים, טימורואדים ומוגהולים. לא בכדי אזור זה בו נפגשו תרבויות ודתות הפך בעצמו לכור היתוך בו נוצרה דת המשלבת חלקים אריאניים הינדואים עם איסלם. זו דת הסיקיזם. אולם באלף השני לספירה, בתקופה של שלטון מוסלמי ואוכלוסייה הינדואית, הפנג'אב היה תחום מיושב, מרובה באוכלוסיות בעלות דתות שונות – מתכון ידוע לחיכוכים רבים ומאגר טינה הנוטה להיות נפיץ.


מקדש הזהב וברכת הנקטר

דת חדשה מוקמת

במאה ה-15 נולד ילד לאלמנה בראהמינית שנטשה אותו במשפחה מוסלמית. שמו היה כאביר. בבחרותו כתב שירה הפונה אל העם הפשוט. הוא קרא לעזוב את הדוגמתיות של הקוראן האיסלמי והוודות ההינדואיות. לא ללכת לקיצוניות של סגפנות, לא להתפלל לצלמים, אלא לדבוק באל – דבר שהיה חלק מתנועת הבהאקטי (דבקות) ההינדואית וההטפה של המוסלמים הסופיים. הוא התנגד לסממנים חיצוניים, לכתות חברתיות ולהכתבה לגבי הקשר בין המאמין לאל. הוא דגל בגישות מיסטיות בהן הקשר לאל הוא חוויה רוחנית ישירה של התעוררות המאמין. עוד בחייו היה נערץ על ידי מוסלמים והינדואים כאחת.

את רעיונותיו אימץ הגורו נאנק שחי בזמנו. כהינדואי שחי תחת שלטון אפגני מוסלמי, גם הוא לאחר אירוע מיסטי בחייו הודיע שאין איסלם ואין הינדואיזם. הוא דחה את ריבוי האלים וקיבל את גלגול הנשמות. דחה את הסממנים החיצוניים והעליה לרגל, וקיבל את האל היחיד, הבלתי-נראה. הוא הטיף לחיים שוויוניים ללא כתות, בעזרה לזולת ובדבקות ישירה באל. הקבוצה הדתית שהלכה בדרכו התגבשה לכדי דת חדשה שנקראת סיקיזם מהמילה הסנסקריטית "תלמיד" או "הוראה". בתהליך ארוך של עשר דורות של מורים רוחניים ותחת אימתו של המשטר המוסלמי, התגבשה הדת, ובדברים אחדים הפכה את עורה, כדי ליצור קבוצה נבדלת ומתבדלת של אנשים גאים המזוהים בעולם יותר מכל עם הדימוי ההודי, למרות היותם מיעוט קטן ומבוטל כמעט בכלל אנשי הודו.


חתן וכלה סיקים בתלבושת אופיינית

העיר אמריטסר והעדה הסיקית

בניגוד לערים רבות בהודו, המתהדרות באלפי שנות היסטוריה, אמריטסר ומקדש הזהב שבה, בני מאות שנות קיום אחדות. את השטח לבניית העיר נתן השליט המוגהולי הנאור אכבר במאה ה-16 לגורו השלישי של הסיקים. אכבר, שהיה פתוח מאד בתחום הדתי, ששלט בעזרת העולמעא המוסלמית אך הלך אחרי הסופים וגם נישא גם לנשים הינדואית ונוצרית, והאזין לדברי חכמי דתות רבות כשגיבש את דתו "הדין האלוהי" כשהוא מבטל מיסים שהוטלו על בני דתות אחרות. הגורו הסיקי השלישי ויורשו העמיקו את האגם ובנו מקדש בליבו, ועיר סביבם. המקדש שהוקם בלב "אגם נקטר האולמות" (בסנסקריט "אמריט סרוברה", ברכה שנתנה לעיר את שמה) הפך למשכנו של הספר בו נאספו דברי מנהיגי הדת הקודמים.

תקופת הזהב של סובלנות דתית של אכבר חלפה עברה לה, בעוד שהכת האזוטרית של הסיקים צברה תאוצה והפכה לדת בעלת זהות, וגַ‏'הַ‏אנְגִיר בנו ויורשו של אכבר, סובלנותו לדת זרה זאת הייתה קטנה והוא הוציא להורג את מנהיג הדת החמישי בעינויים קשים. מכאן והילך הופכת הדת לנרדפת, ומגבשת בשל כך סממנים שונים משאיפת מייסד הדת. הדת הופכת לכוח חמוש ומתחילה לגבש סממנים של עם ולא רק של דת. ירושת המנהיגות שהייתה במינוי למנהיג הראוי הפכה להיות תורשתית, כולל מינוי גורו בן 5 שמת בגיל 8. הגורו התשיעי נרדף והוצא להורג גם הוא על ידי המוגהול הפנאט בדתו אורנגזב, ובנו ויורשו כגורו העשירי, יצר למעשה עם בעל ממסד וסממנים מבדלים - כל כך רחוק ממשנתו של מייסד הדת. הוא קבע שכדת נרדפת, דווקא אם ידרוש בידול חיצוני יפריד בין השייכים לאחרים, כשהוא קובע את חמשת הסממנים החיצוניים המזהים סיקים גם כיום. השער שאין לספרו, מסרק, סכין, צמיד ובגד תחתון רפוי. מכאן ישנה זהות בין דת לעם מומצא. גם השמות שונו כדי ליצור משפחה מלאכותית. הגברים זכו לשם סינג (אריה) והנשים נקראות קאור (לביאה). בניגוד לגורו נאנק שהתנגד לסממנים, לקאסטות ולעליה לרגל, הסיקים קיבלו את ספר דברי מנהיגיהם בתור הגורו ה-11 והאחרון שלהם, לו יש מעמד קדושה. הם מתהדרים בסממנים חיצוניים, מקיימים מעמדות ועולים לרגל לאגמים קדושים ובראשם לברכת הנקטר סביב המקדש החשוב שלהם באמריטסר.


ילדים סיקים העוטפים את שערות ראשם

המקדש

המקדש, "הארי מנדיר סאהיב" – מילולית "מקדש האל האדון", בו נמצא במשך שעות היום ה"סרי גורו גראנת סאהיב", הספר עב הכרס המשמש כגורו ה-11 של הסיקים, הוא האתר הקדוש ביותר לסיקים.  המקדש הותקף על ידי האפגנים, ובשנת 1984 על ידי הצבא ההודי, וכל פעם חודשה תפארתו. כשהמוגהולים ירדו מגדולתם, והמראתים כבשו את מרבית הודו, האפגנים כבשו את אמריטסר, אך הונסו מאוחר יותר על ידי הסיקים. בראשית המאה ה-19 הקים המהארג'ה ראנג'יט סינג את האימפריה הסיקית ששרדה כארבעים שנה. בתקופתו הפכה אמריטסר לעיר חשובה יותר מלאהור. הוא ציפה את המקדש בזהב וריצף בשיש את המתחם. ממלכתו לא האריכה ימים לאחר מותו ולאחר שתי מלחמות נגד הבריטים נכבשה פנג'אב על ידי הבריטים, והסיקים הפכו לחיילים הטובים ביותר בשורותיהם, ובמיוחד זכו לאמון והערכת הבריטים במרד ההודי הגדול 1857. מספר אירועים אלימים במיוחד עברו על העיר, והם הטבח בגן ג'אליאנוואלה 1919 וההפרדה בחלוקת פנג'אב בקבלת עצמאות הודו ופקיסטן 1947, המתוארים בכתבה אמריטסר - לא רק מקדש הזהב ומבצע כוכב כחול 1984 בו תקף הצבא בטנקים את המתחם הדתי בו התבצרו מורדים לאומניים הלוחמים לקבלת מדינת קהליסטן עבור הסיקים.


הכניסה למקדש הזהב

השאיפה לעצמאות ומבצע כוכב כחול

בהינדרנוואלי היה סיקי כפרי שנולד בזמן הפרדת הודו ולמד לימודי דת. הוא החל בהטפה בכפרים לחזרה לערכי היסוד. כצעיר משפיע בתקופה בה הנהגת הסיקים הוותיקה החלה להראות סימני התבדלות, בתקופת משטר החירום של שנות השבעים בהודו, שלחה אינדירה גנדהי את בנה סאנג'אי לחפש הנהגה חליפית צעירה, ובהינדרנוואלי סומן כהבטחה לשלטון של מפלגת הקונגרס שטיפחה אותו. ב-1982 הוא נעצר באשמת רצח וממשלת הקונגרס העדיפה לשחררו מכיוון שהאמינו שיביא יותר תועלת מנזק. זה לא היה המצב ובהינדרנוואלי עם תומכיו התמקמו במתחם מקדש הזהב והצטיידו בנשק רב ויצרו עמדות ממוגנות.

ביוני 1984 שלחה אינדירה את הצבא לעצור אותו ואת תומכיו ולפרקם מנשקם. סיקים רבים היו בצבא וגם ביחידה שנכנסה במגפיים צבאיות למתחם ופתחה באש. מפקדי המבצע היו סיקים בעצמם. הקרב נמשך מספר ימים ובסופו נספרו כשמונים אבדות לצבא וכ-500 סיקים נהרגו. המקדש עצמו לא נפגע. המתחם נכבש, האופוזיציה דוכאה ובינגראוואלי נהרג, אולם בכך לא הסתיים המרד. לאחר המבצע של 1984 הגיעה גנדהי למקדש והבטיחה לשפצו בכספי מדינה. באוקטובר באותה שנה נרצחה אינדירה על ידי שומרי הראש הסיקים שלה. במהומות שפרצו עקב כך, נהרגו, נשרפו ונבזזו אלפי סיקים בידי המון זועם – בעיקר בבירה דלהי. למעלה מאלפיים סיקים איבדו את חייהם במהומות המוניות אלו. גם הרמטכ"ל ההודי נרצח ב-1986 בידי סיקים בשל אחריותו על המבצע. החלום על קהאליסטן העצמאית נגוז לעת עתה, אולם עשוי לצוץ ביום מהימים. המתחם עצמו שופץ ורק שרידים קטנים עדיין ניכרים מהקרב שנערך בו, אך הפצעים בנשמת האנשים עוד טרם הגלידו. גם מינוי בן המיעוט הזה לראש ממשלה וחיים משותפים בכל רחבי הודו לא יגרמו בהכרח לפצעים להגליד.


מקדש הזהב בלילה

מקדש הזהב

בבניין המתחם יש סמליות הנובעת מהשקפת עולמם של הסיקים. לרוב מבני דת נמצאים במקום מורם, אולם למתחם הקדוש של הסיקים יורדים במדרגות כדי לסמל ענווה (דבר דומה יש בקברו של אכבר בסיקונדרה, אליו יורדים במנהרה). המקדש פתוח לארבעת כיווני השמיים כדי לסמן הזמנה לכל אנשי הדתות השונות לבוא ולהתקבל בו בברכה. גם אולמות האוכל ואולמות השינה פתוחים לכל אחד ללא הבדל דת. הכיפה הסיקית בראשי המבנים היא לוטוס הפוך שבניגוד להינדו מרמז על חיבור שונה בין שמים לאדמה. מוסד חשוב נוסף שיש במתחם הוא אקאל טקהאט. זהו המבנה בו מתכנס בקביעות הפרלמנט הסיקי בבניין בו מתגורר הספר הקדוש בלילה. כל בוקר בטקס רב רושם מוצא הספר באפיריון מוזהב אל מקומו במקדש בלב הברכה, מקום בו ישהה במשך היום וממנו יקראו כל היום ברמקולים ברחבי המתחם בלוויית מוזיקה בטאבלה והרמוניום את הדפים הנבחרים של היום. בלילה, בתרועות חצוצרות יסגרו את הספר הקדוש שיוכנס לאפיריון על מזרון רך, מקושט בפרחים, ובשירה בצעדה קצרה יוחזר למיטתו הקטנה בביתו.
 
כבר מרחוק מתחילים להרגיש קדושה באוויר. מימין לכניסה יש מקום להפקיד נעליים וכן שירותים ציבוריים. אפשר לבקר במוזאון זוועות המציג קדושים מעונים וקרבות עקובות מדם בהיסטוריה הסיקית. הכניסה לשער הראשי למתחם מעבירה באחת מחול לקודש בטרם נכנסים לתחום אחר בו מתקיימת פעילות דתית סביב השעון וכן לאחד המתחמים התיירותיים ביותר בהודו. אל המתחם נכנסים בכיסוי ראש וללא נעליים, אחרי שטיפת רגליים (בחורף מי השטיפה מחוממים) וללא סיגריות, גפרורים או אלכוהול. לאחר ירידה למתחם דבר ראשון רואים את מקדש הזהב בלב ברכת צוף האלמוות. בברכה טובלים המאמינים. זהו המקום בו אפשר לצפות באופן התפילה האישי ובחמשת הסימנים הסיקים - קֵש (שיער וזקן לא-מסופרים), קַ‏אנְגַ‏ה (מסרק), קַ‏ארַ‏ה (צמיד אלומיניום), קִירְפּ‏ַ‏אן (סכין) וקַ‏אצֶ‏'ה (מכנסיים רפויים). על רצפות השיש הבוהק אפשר לשבת או לשכב ופשוט להתבונן, להקשיב לתפילה ברמקולים ולעצור מחשבות. רק לספוג את האווירה. רק יש לשים לב לא להפנות רגליים יחפות לעבר המקדש – זהו עלבון חמור. סביב הברכה ישנם לוחות המציינים תורמים, הרוגי מלכות, מספר מקדשונים לאנשי דת חשובים ושלושה עצים קדושים.


נשיאת הספר הקדוש למשכן הלילה שלו 

סיור במתחם

משמאל לכניסה הראשית נמצא המטבח וחדרי האוכל המשותפים. זהו המקום בו אפשר לראות את הפעילות ההתנדבותית הרבה בקילוף ירקות, ייצור פיתות צ'פאטי, בישול בקדרות ענק ולאחר הגשה גם שטיפת כלים. באולמות האוכל מוזמן כל אחד לשבת ולקבל אוכל, שאחרי כל מחזור מנקים את האולם ומכינים אותו לגל האוכלים הבא. כל תייר מוזמן לאכול, והצעתי לפחות לקחת פיתה ותה כדי לחוות את החוויה. כאן רואים את פתיחות הסיקים לזרים, את הנדיבות וההתגייסות למען הקהילה בה לא מקובל לבקש עזרה ולקבץ נדבות. כל אחד מקבל מהחברה את צרכיו הבסיסיים. במקום זה אוכלים כל יום עשרות אלפי אנשים ולשם כך תראו משפחות שלמות מקלפות שום ובצל, לשות בצק או שוטפות כלים.
 
ממול הכניסה הראשית ישנם אולמות לינה בהם כל אחד יכול לישון עד שלושה לילות, אם כי רבים ישנים גם סביב הברכה על השיש הקריר בלילות הקיץ החמים. המשך הסיבוב בכיוון השעון מביא אותנו לאולם השינה של הספר הקדוש. בבניין זה גם מתכנסים הנכבדים כדי לקבל החלטות לגבי בני הדת והלאום הסיקי. המתחם פתוח כל היום ובחינם. צריך רק לשלם 10 רופי על מטפחת לראש.


קילוף בצל בהתנדבות עבור עשרות אלפי סועדים בחינם


שטיפת כלים בהתנדבות

כתבת המשך: אמריטסר - לא רק מקדש הזהב