יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
ראג'סטן, ארץ טרשים בראשיתית, מצולקת בארות מדרגות, המעלות מהאדמה את סם החיים היקר, בשורה של דליים זולגים, כשצמד שוורים סובב ומפעיל משאבות מים ממי התהום הרדודים. ארץ בה צומחת השיטה הקוצנית ותפוח סדום ואנטילופות שהסתגלו למדבר מדלגות ורצות בה. אגמי מלח מתייבשים. שקיטן (פלמינגו) אדום נוצות ומעוקל מקור, עומד בהם בלהקות ענק וקוצר אצות מלאות כלורופיל, המאדים את נוצותיו במטען ברזל חלוד.ארץ שאיש לא לוטש עיניו אליה, בה מולכים בגאון הראג’פוטים, לוחמים אמיצים עשויים ללא חת, החיים לפי קודי כבוד וחוקי מלחמה הדומים לחוקי ה"בושידו" היפנים, חוקים לפיהם כניעה אינה אפשרות כלל. בכתבה ראשונה בסדרה, ראג’סטן - ארץ המלכים הגאים (חלק א') תוארה ההתאבדות הטקסית ההמונית שנערכה במבצר צ'יטור במאה ה-14. 


שער מבצר קומבהלהגאר

דרום ראג’סטן - קומבהלגאר

אחרי הג'והאר (התאבדות המונית) של שנת 1303, בו פתחנו את הכתבה הראשונה בסדרה זו, חזר טכס הג'והאר במבצר צ'יטור גם במצור שערך בהאדור-שאה בשנת 1535. מספר שנים מאוחר יותר, בפברואר 1568, הקריבו עצמם על מזבח הכבוד מספר עצום של 12,000 לוחמים ראג’פוטים ו- 18,000 נשים וילדים. הם שרפו עצמם לדעת כדי לא להיכנע לשליט המוגולי הענק אקבר וצבאותיו, שכבש את רוב הודו, בהקימו את האימפריה הגדולה ביותר שידעה הודו מאודה. אקבר, הקיסר השלישי בשושלת המוגולית, נצר ל'ברזל הפיסח' (טימור-לנג) האוזבקי ולח'אן המונגולי הגדול צ'ינג'ס.
 
אקבר, האנאלפבית הנאור, שבנה את המבצר האדום (לאל-קילה) בעיר אגרה ואת העיר המפוארת פוטפור-סיקרי, נכנס לחבל הארץ הזנוח של הראג’ות לצרף אותו להודו. בדרכו השמיד רבים שעמדו בדרכו. מצודה לא פחות מרשימה ואולי אף יותר מדגימה את כוחם וביצוריהם של הראג'ות של דרום ראג'סטן היא זאת של קומבהלגאר (Kumbhalgarh). חומותיה באורך של 36 קילומטרים, מקיפים ארמון רב קומות שהוקם בידי הראנה קומבה (Maharana Kumbhakarna) מלך מייוואר, במאה ה-15. יש האומרים שזו החומה השנייה באורכה בעולם רק לחומה הסינית, והארוכה ביותר שנותרה בשלמותה גם לאחר פגעי הזמן. זהו מבצר שפחות אגדות סופרו עליו אבל את כוחו ומעמדו אפשר לראות גם כיום. המבצר הגבוה ביותר בראג'סטן, בגובה של 1,100 מטר, שבתחום חומותיו 360 מקדשים, מרביתם ג'איניים והשאר הינדים, וכ-700 עמדות תותחים, כולל ארמונות וגנים פורחים ופרט לכיבוש אחד עצר במרבית ההיסטוריה את הכובשים הפוטנציאליים והבוזזים מהמדבר מלבוא בשעריו.


חומותיה האדירות של קומבלגאר

אודאיפור

מהתאבדות הג'והאר של צ'יטור ב- 1535, ברח המלךאודאיי-סינג השני בן ה-44, ראשית לקומבהלגאר, ולאחר מכן לארמון שהקים 9 שנים קודם לכן בעיר חדשה, אותה קרא על שמו: אודאיי-פור. עיר מדבר רומנטית על אגם, שכמו פושקר ואחרות יש בה בעלת קסם מופלא, ויש האומרים שהיא מהרומנטיות בעולם. אודאיפור היא עיר של ארמונות, שבראשם ארמון המים מלא ההוד וההדר, שהפך למלון יוקרה. מתחם הארמונות שלחוף האגם, חלקו מוזיאון וחלקו האחר גם הוא מלון - והרי צריך להתפרנס, ופרנסת ראג’סטן מתיירות היא.


"ארמון המים" באגם באודאיפור – כיום מלון יוקרה

להעלות מים מהבאר

שני החופרים מתיישבים להם על כף המנוף, תלויים מעל הבאר בכבל פלדה דק וישן, בטרם ישלשלו אותם לתחתית באר המים להמשיך ולחפור. איש ממכון התקנים לא היה מאשר הורדת אנשים במנוף פרימיטיבי זה. המנוף המאולתר לקוח מאחת ממחצבות השיש הרבות הפזורות בראג’סטן, מופעל במנוע פועם, גלגל תנופה ורצועות רחבות של חיכוך. בעוד המנוף משלשל את החופרים מטה, ממשיכים בסמוך שני שוורים עטורי קרניים להעלות גרה ולהסתובב במעגל, כשהם מניעים בתמסורת רצועות כדים דולפים, המעלים מים לשוקת שעל פני השטח. בני נאנדי הפר הקדוש, כלי רכבו של שיוה האל ההורס ומחדש, דייר הר-קאילאש הטיבטי ומלך וראנסי, לא עסוקים כעת בנשיאת האל, ויכולים לעזור לבני התמותה לשאוב את סם החיים ממעמקי האדמה.

 

בבאר הסמוכה מניעות את פעולת השאיבה נערות יחפות שחורות רגליים, הממלאות כדי נחושת בטרם יצעדו על כביש האספלט הלוהט חזרה לכפרן, מעבר לאופק בלתי-נראה. הכדים הכבדים על ראשיהן, כמו שצועדות גם הנשים הבוגרות עם ערמות ענק של שיחים וחומרי בערה או עלווה למטרה כלשהי. שיירות הגמלים, המלוות את הכביש עד לאופק הרחוק, מובילות עצי בערה.

 

מים ואנרגיה, בסיס החיים גם במדבר. את השאר יכולים לספק צאן, מקנה ובקר, שיהפכו צומח לבשר, חלב, צמר ועור. אגב כך הם ימשיכו לייצר עוגות גללים, שיאספו ויהפכו ביד אומן הלשה ויוצרת ומעצבת את העוגות החומות, המהבילות, לעוגיות 'בראוניס' שטוחות, שלאחר ייבוש בשמש המדבר היוקדת ישובו למטבח כמקור אנרגיה לבישול.
 
רפי גינת היה מכריז בקולו המאיים והרועם "קו-לי-פורמים צואתיים...", אבל בחיי המדבר אף אחד לא ממש מתרגש מהקשקשת האקסטרווגנטית של כלבוטק ודומיו המתחסדים, שגם הם עושים מטעמים ממוצרים מסריחים וזהב מזבל.


הנשים הן שואבות המים וחוטבות העצים של מדבר תאר

המקדשים הג'איניים של דרום רג'אסטן - רנאקפור, הר-אבו

שורה ארוכה של אנשים ערומים הולכת, כשצעדיה מדודים ומתואמים. זה דורך בעקבות רגלי חברו הצועד לפניו והראשון שבהם מטאטא את המשעול לפני רגליו. גם אם בשוגג יידרכו על נמלה, לא יידרכו על חברותיה - בעצם גם הנמלים הולכות כך בשורה עורפית זו בדרכה של חברתה... אלו הם בני דת הג'אינית, אנשי "הגיבור הגדול" מאהווירה (Mahāvīra). דרום ראג’סטן זרועה בפאר יצירותיהם, בהן הפאר, כמו באדם עצמו, מופגן כלפי פנים, מגולף בפרטי פרטים בשיש לבן בוהק. דרום מדינת ראג’סטן, אנשי הדת הג'אינית הרגועים והשלווים של מדינת גוג'ראט, שככל הנראה עיצבו את דרך השתיקה הרועמת והמרד הפסיבי של "הנשמה הגדולה" מוהאנדס גנדהי, מצאו דרכם גם לחלקה הדרומי של ראג’סטן. המקדשים בהר-אבו וברנקפור שבדרום ראג’סטן, הם דוגמאות נפלאות למתן החשיבות לפרטים הזעירים בעבודת האדם והאלים ומיצירות המופת ההודיות בכלל.


גילופי השיש בחזית מקדש ג'ייני ברנקפור

מרכז ראג’סטן

האם זו קדושה? האם אדי הגראס שבאוויר? מה גורם למבטים המזוגגים של קדושי ההינדואים של פושקר ולעיקשות המונוטונית של זמרת הסופים המוסלמים באג'מר? ולחיוך הסתום על פני התרמילאים הסאטלנים? כשהאל הבורא בראהמה סיים את תפקיד הבריאה, היה צריך לסיים את המאורע בפוג'ה (טקס דתי) בעלת כללים נוקשים. לשם כך קיבל מוישנו את פרח הלוטוס הקדוש, שצמח מטבורו, ובמעופו ברקיע נשמט מידיו במקום שלאחר מכן נוצר אגם. במהלך הפוג'ה היה על בראהמה לטבול באגם בטרם תשקע החמה, ורחצה רומנטית זו עליו לעשות בלוויית אשתו. שלח האל את בנו לקרוא לסארסוואטי אשתו, אבל הבן שפוחז היה, התמהמה, וסארסוואטי, אלת החכמה, בוששה להגיע. בעודו מחפש מוצא, ראה מבטו של האל את בת האיכר החי בסמוך לאגם, ומייד אירגן טקס חתונה מזורז עימה, כדי שיעמוד בנדרו לרחצה עם אשתו. כשהגיעה סארסוואטי וראתה זאת, ברוב זעמה קיללה את בעלה וציוותה שלא יבנו לו מקדשים פרט לזה שיוקם ליד האגם. בהודו ישנם מקדשים בודדים לכבודו של האל בראהמה, אבל זה של פושקר הוא מהמקדשים הפעילים היחידים והחשוב שבהם.


שקיעה באגם פושקר

פושקר

פושקר של היום היא מקום קדוש לעולי הרגל ההינדואים, לנוהרים הבודדים אחר בראהמה, קדוש אף לבני הדת הסיקהית. המקום קדוש גם לסטלן המצוי, המוצא בה את העשב על ניגזרותיו השונות - מבאנגים גדולי ממדים המלאים גאנג'ה, דרך אספקה קלה ושוטפת לעישון ועד לספישל-לאסי, הנוזל הסמיך, המנוקד בשברי התפרחת הנקבית של צמח הקנאביס, שנטחנה עד דק בלהבי המיקסר ושאת השפעתה דוחה שעה קלה עד שנופלת על הלוגם בצורתה המלאה, מפריחה ריכוז בסובב ובזכרון לטווח קצר ומשאירה את הלוגם בוהה בשמש השוקעת מעבר לאגם. לאור שמש אחרונה של שקיעה, משפחות נגני וזמרי הרחוב עושים מאמציהם לסחוט רופיות מספר מתיירים מתרגעים, הבאים לחזות בסיומו של יום, כשהם מנסרים בקשת רפויה של שערות סוס, שבקציה פעמונים, על כלי המיתר הבודד ומיתרי ההרמוניה המתכתיים, תוך כדי שירה מונוטונית.


נגן ראג'סטני בשקיעה שבאגם פושקר

אג'מר

מוזיקת הקוואלי הנשמעת באג'מר, מלווה בטאבלה קצבית, דולק דו-צדדי וארמוניום בעל צלילי העוגב הידני והרמוניות האקורדיון. היא מכניסה למוד אקסטאטי סביב קברו של ח'וואג'א-מוהין-אודין-צ'ישטי, הקדוש הסופי שהגיע מפרס להודו וקבור באג'מר. זו היא הדרך לאקסטאזה רוחנית, המביאה את המאמין לשערי גן העדן ולפעמים לקימה וריקוד סיבובי סוחף, המזכיר את ריקוד הסופים הטורקיים של הדרווישים המחוללים. מוזיקה גם היא סם להמונים ככל הנראה.
הסופיזם (צופיזם) היא המיסטיקה האיסלאמית. יש המשווים אותה לחסידות ויהיה מי שיאמר שזו הקבלה היהודית. כל מי שכנוע לאלוהיו באהבה, הרואה את כל הברואים כחלק מהאלוהות, הרואה באלוהות יצירה של העולם, כאחדות אחת הפועלת במסגרת של חוקים הרמוניים, של שאיפה לאיזון בין נתינה לקבלה, ופועל לשם כך בשירה ומוזיקה, אינו יכול להיות איש רע. עם אסלאם טהור ויפה כזה, עדיף היה שננהל דו-שיח ולא עם חלקיו הלוחמניים יותר.


ג'ודפור - גרמי מדרגות בסגנון ציוריו הפרדוכסליים של אשר

ג'ודפור

ג'ודפור הכחולה היא עיר יפה. כחול על גווניו השונים: מתכול ועד טורקיז עז, בצרוף שמים כחולים וכוס גדולה של מקאיאנה-לאסי ביד. לאסי הזעפרן הסמיך-מתוק-מרווה וטעים, כמו שאין בשום מקום בהודו ובעולם כולו, במרקם קטיפתי מלטף וטעם פריחה מגן העדן.
עיר של מבצר מדהים ממנו נשקפים קירות העיר הכחולים וגגות העיר עליהם חיים ההודים. גרמי מדרגות בסגנון ציוריו המוראליסטים של מוריץ-קורנליס-אשר מופיעים משום מקום ומובילים רק לחלל. אין סדר לעיר. בליל של מבנים בעלי צורות גיאומטריות מוזרות ופינות חדות. בלב בליל הבתים, השוק וכיכר השעון הצבעוניים, כמו שרק ראג’סטן יודעת להיות - צובעים את הרחוב בערב צבעים חמים, בבגדי הנשים ועדייהן וערמת הקצפת הצבעונית שעל ראשי הגברים.


גגות העיר הכחולה ג'ודפור

הריקשונר הצנום

את הריקשות הידניות החליפו אופני "הירו" כבדות, המסוגלות, בערים מישוריות, להחליף מונית, אוטובוס, משאית, מיטה ופינת צל. הריקשונר הוא לא בעליו הגאה של הריקשה אלא רק מפעיל. הכיסא השבור זה שנים לא ממש דורש תיקון, מכיוון שעל המפעיל לרכז את מעט הקילוגרמים של גופו על הדוושה העקומה, כדי להיות מסוגל להניע את המטען האנושי או המסחרי שעל הריקשה. "שב, שב, אני אקח אותך עד לשם, אני חזק" מתפאר הילד הצנום שיש מי שהפקיד בידיו את הרכב בעל קופסת הפח. הוא מנסה להשליך אותי מהמושב, בעודי משתדל להתמיד בישיבתי על הספסל המוטה קדימה.


"גלגל ענק" ידני בעת סובו, כשהגמל המסיע יכול לנוח

טבע חי ונושם

ראג’סטן יושבת במדבר. מדבר מלא חיים, מאנטילופות ועד לציפורים, כמו שיש בעונות המתאימות בביצות שליד הכפר בהארטפור. ה"פארק הלאומי קאולאדאו גהאנה" שהוצף בהוראת הראג’ה, כדי לשמש שדה קטל לעופות - אספקה שוטפת למטבחו, הפך לשמורה, בה מקננות עופות מים וביניהן חסידות רבות, משמונה מינים לפחות. המרתקת מהן היא החסידה האסייתית פתוחת המקור (Asian Openbill Stork).

 

על גדת הצ'או פראיה שבתאילנד, מצפון לבנגקוק בואך איותיה, ניצב מקדש פאי-לום, הנקרא על שם החסידה הזו. מסלול הנדידה של הציפור המוגנת הזאת הוא מהודו לתאילנד. בסוף העונה הרטובה, בנובמבר, היא מגיעה לתאילנד לקנן, ובתחילת המונסון, במאי, חוזרת לבהאראטפור שבהודו. בהודו, עקב הבצורת הקשה הפוקדת את ראג’סטן בשנים האחרונות, נאלצת החסידה למצוא מקלט במקורות המים שנשארו באזור. מספר העופות יורד בהדרגה, אבל עדיין מגיעות להקות גם לאזור שליד בהארטפור.


חסידת המקור הפתוח האסייתית – רואים מהיכן מגיע שמה

הציפורים והעופות הקבועים שאינם נודדים, נמצאים בשמורה גם בתקופות הקשות. כך גם אוכלוסיית אנטילופות ותנים רבים שורדים משך כל השנה ברחבי השמורה, שעציה נכרתים בידי תושבי הכפרים שבסביבה למטרות הסקה וסחר. האושר היחיד שנותר למבקר החורף בשמורה הוא פגישה עם צמד העגורים הסיביריים, המגיעים לחרוף בה - הזוג האחרון שעדיין זוכר את הדרך לשמורה, לאחר שנים בהן היו מגיעות להקות גדולות של הציפור המלכותית הזאת.


זוג העגורים הסיביריים וצבי כחול, החיים יחדיו בשמורת בהארטפור

יש עוד בראג'סטן - גם המוזיאון הפתוח המצויר על קירות הבתים בעיירות סביב מנדווה, העיר ביקנר ומקדש העכברושים, עיר המבצר הזהוב ג'אי-סאלמר, שהפכה מלכודת תיירים אכזרית, טיולי הגמלים והג'יפים במדבר, ועוד אוצרות תיירות נוספים. אך יותר מכל האנשים הגאים והצבעוניים ביותר שיכולה הודו להציע למבקר הסקרן, אבל על כך בכתבה נפרדת.