יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
 
כשראתה אותם מברישים את סוסיהם ומהדקים את רצועות אוכפיהם היטב, כשהם לבושים במיטב מחלצותיהם הכתומות כאש, מסדרים את הטרבאן המגולגל מצעיף בד ארוך, המשמש מכרית ומגבת ועד ממחטה או קסדה, היא ידעה. כבר חודשים שהם נלחמים בכל כוחם נגד יריב עדיף ועיקש. אוכל איין וגם מים מעופשים במשורה, בעוד השמש קופחת כמו ששמש מדבר יודעת - מכה ללא רחם. את קולות האויב שומעת היא, כשבת הקול מהמישור מוגברת, בטפסה במעלה ההר ובחומות המצודה, מעבירה אף לחישה לכדי זעקה מאיימת. הנשים סביבה אטומות מבט, חשות ומביאות כל חומר בערה אפשרי ולו גם מחצלות מקירות בקתות רעועות וקורות שערי הבית, בעורמן מוקדי ענק.


בדרך לתפילה במקדש

1303 לספירה, צ'יטורגאר (מצודת צ'יטור), מצודה בחבל הארץ שלימים ייקרא ראג'סטן. מדבר תאר האינסופי, ארץ קשה של הראג'ות והמאהראג'ות (המלכים והמלכים הגדולים), ארץ שיירות המסחר של הסמים, התבלינים והבשמים ושאר טובין, העושות דרכן לפרס והלאה מערבה. ארץ טרשים בראשיתית, מצולקת בארות מדרגות, המעלות מהאדמה את סם החיים היקר, בשורה של דליים זולגים, כשצמד שוורים סובב ומפעיל משאבות מים ממי התהום הרדודים. ארץ בה צומחת השיטה הקוצנית ותפוח סדום ואנטילופות שהסתגלו למדבר מדלגות ורצות בה. אגמי מלח מתייבשים. שקיטן (פלמינגו) אדום נוצות ומעוקל מקור, עומד בהם בלהקות ענק וקוצר אצות מלאות כלורופיל, המאדים את נוצותיו במטען ברזל חלוד. ארץ שאיש לא לוטש עיניו אליה, בה מולכים בגאון הראג'פוטים, לוחמים אמיצים עשויים ללא חת, החיים לפי קודי כבוד וחוקי מלחמה הדומים לחוקי ה"בושידו" היפנים, חוקים לפיהם כניעה אינה אפשרות כלל.


נשים סיקהיות בתפילה

1303 לספירה, צ'יטור, שמש בזניט חום לוהט. במבצר בעל צורת הדג, החולש על מרגלותיו, שם נאספו צבאות רבים, התכונה בעיצומה. את מעט שמן הבוטנים כבר שפכו על מוקדי הענק. מאז שהוכרז הג'והאר (התאבדות המונית) לא נשמעת מילה ובפנים קפואות ההכנות מתבצעות, ורק צניפות סוסים אחדות נשמעות ומנסרות את חלל האוויר הלוהט. עוד מעט קט ויפתחו השערים וכל הגברים בעיר עד אחד יעלו על סוסיהם במיטב גלימות האש הבוהקות שלהם, ישלפו חרבותיהם וידהרו את מותם הבטוח מעבר לצוק. כבר מוצתת להבת הענק אליה ישליכו עצמן כל נשות העיר הנצורה, מוות של כבוד, ערך עליון. השולטן שחמד את אשתו של המלך הכל החל כשהשולטן הפתאני של דלהי, בן לשבט נוודים לוחמים פקיסטניים, אל-א-דין חילג'י, זכה לראות בחטף את תשקיף בבועת דמותה של ראני-פאדאמיני היפה, שהסבה לה בביתנה שבמרכז הברכה שליד ארמונה. פאדימיני, אשתו של ראוואל-ראטנג-סינג, מלך צ'יטור, כמו הלנה היפה מטרויה אלפיים שנה לפנייה, יופייה היה לה לרועץ, כשמבט חטוף אחד של אל-א-דין בבבואתה, במראת הברכה השלווה, גרם לו לגמור אומר שהיא תהייה שלו ויהי מה. מייד אסף את צבאותיו ויצא להטיל מצור על אחד מהמבצרים המוגנים בארצם מזרת האימה של הלוחמים הראג'פוטים. המצור הלך והתמשך, כשהנצורים אין באוצר מילותיהם את המילה "כניעה". כשכלו כל הקיצים יצא ראוואל-ראטנג-סינג, הקרוי כמו כל הלוחמים הראג'פוטים והסיקים האמיצים אחריו, "סינג" כלומר "אריה", ובראש כוחותיו דהר למוות בטוח, אל מול האויב העדיף. באותו זמן נשות העיר המבוצרת, ובראשן פאדאמיני היפה, השליכו עצמן למדורת הענק שהציתו בלב העיר. ישנן דתות בהן אין אדם רשאי לקחת את נפשו בכפו וישנם עמים בהם אין מושג כניעה, ובהם אנשי ראג'סטן - הראג'פוטים.


יפיפייה ראג'סטנית

ג'איפור - העיר החלודה

כשעיר עוברת ממבצר בראש ההר למישור הפתוח תחתיו, מורה הדבר על ביטחון ועוצמה. העיר, המבצר והארמונות של ג'איפור, הוקמו בראשית המאה השבע עשרה, כבירתו של מצביא ראג'פוטי בשם מאן-סינג. העיר ההררית, שכיום קרויה "מבצר אמבר" (עם "ב" נעלמה) התפתחה במשך כ-130 שנה. המלך ג'אי סינג השני מלך אמבר, שהיה לוחם גדול ומדען ענק בתחום האסטרונומיה, החליט שעקב חולשת השלטון המרכזי, המוגהולי, והשקט היחסי, הגיע הזמן לרדת לעמק ולהקים בירה חדשה, מתוכננת, מוקפת חומה, שבמרכזה גן אסטרונומי כמו שבנה מאוחר יותר גם בדלהי, ורנאסי ובמספר ערים אחרות ברחבי הודו. לבירה קרא על שמו - עירו של ג'אי: ג'אי-פור.
 
העיר היתה בצבע צהוב מקומי. לכבוד ביקורו בעיר של יורש העצר הבריטי, בשנת 1879, קבע מלך ג'איפור תקנה לפיה יש לצבוע את מבני העיר בצבע הכנסת אורחים אדום. בביקור שני, ב-1903, מכיוון שאוכל בשר היה הבריטי, ולא ניתן שיזהם את הארמון, נבנה ליורש העצר חדר אירוח מחוץ לארמון, הוא ארמון קבלת הפנים "מובארק מאהל", המשמש מוזיאון הטקסטיל כיום. מיד עם סיום האירוח נשטף וטוהר הארמון הזה במי הגאנגס.
 
בעת החלוקה 1947 המאהרג'ה של ג'איפור עמד בראש המאהרג'ות ושיכנע אותם להצטרף להודו ולא לפקיסטן. נהרו דרש לוותר על הארמונות והשטחים בתמורה לפנסיה וכדי שלא יהיה צורך לוותר על כל הארמונות השכירו אותם והעבירו את ההכנסות מהם ל"קרן" של המאהרג'ה. בנו היה אלוף פולו כשזכה בגביע העולמי, שירת כשגריר הודו בספרד, אך מת בתאונה בפולו בגיל 58. מחליפו היה גיבור מלחמה עם אות ההצטיינות השני בהודו, שלאחר שנת מלוכה רשמית המלוכה בוטלה ונותרה כתואר רשמי בלבד. היתה לו רק בת ויורש התואר והנכסים מאז 2011 הוא נכדו יליד 1995.
 
המבנים, שממילא בנויים היו אז, ובנויים גם כיום, מאבן חול חלודה ומצופים בטיח מאדמת החול האדומה, לא ממש נדרשו לצביעה. השימוש בטיח בצבע אדמה חלוד משמש גם כיום. כמו כל בירה משמשת ג'איפור אבן שואבת לכפריים חסרי כל. אלו צובאים על מדרכות העיר והגנים הציבוריים ומבלים את חייהם בחוסר מעש, ברביצה של שעות וימים, בישול שאריות מזון ונבירה באשפת העיר בחיפוש אחר מוצרים בעלי ערך כלשהו. סביבם עגלות שוורים, חמורים, סוסים וגמלים, מובילות סחורות בשקים אטומים, כשהן מנווטות בין אלפי הריקשות החורקות, המוטוריקשות המעשנות, האופנועים המזמזמים, וקופסאות הפח המצפצפות הקרויות אוטובוס.


ארמון הרוחות, "הוואה-מהאל" של ג'אייפור

תפארת העבר ונופי המדבר של ג'איפור

מזוהם בג'איפור בירת מדינת ראג'סטן. לא זיהום סביבה, זה אינו ייחודי לג'איפור. זיהום אווירה ואוויר. מזמן סלילת הרכבות הבריטיות ברחבי הודו אין מסתמכות דרכי המסחר על שיירות הגמלים, שהיו חוצות ממלכות בארץ המדבר של הראג'ות, שקבלו ברצון את שלטון הגג הבריטי, ובתנאי שיאצילו את המשך סמכויותיהן. את זהבם המירו במסעות פאר בארצות ניכר והוללות לשמה, בעוד שהחקלאות הדלה התקשתה לפרנס. בכך שקעה ארץ הראג'ות האגדית לשפל, ממנו יצאה במקצת רק בזכות התיירות הענפה, שהחלה להגיע כדי לטעום את תפארת העבר ונופי המדבר הגיאוגרפים והדמוגרפים.
זן חדש של ראג'פוטים ומהגרים הודים הציף את ראג'סטן, תוך שהוא נשען על כספו של התייר הזר והמקומי. תעשיית תיירות מבוססת "קומישן" (עמלה) צמחה והצמיחה את כלכלת המדינה, בהופכה את חלק מאנשיה לבלתי נסבלים בעליל לתייר המזדמן לחלק זה של העולם. בעלי החנויות ברחוב שמתחת ארמון הרוחות, "הווה-מאהל", מוכרים בגדים, בדים וסמרטוטים, תכשיטי כסף ואבנים יקרות ומזויפות. הם הפכו דביקים כמו ממתקי הרחוב רוויי הדבש, המוצגים לראווה בגאווה, עטויי זבובים טורדניים. זיהום האוויר כתוצאה של ריבוי מוטוריקשות עצבניות ורועשות ואופנועים נופחי עשן. גם השינוי שחל עם הבאת הניילון והפלסטיק למדינה, שמאות בשנים התקיימה ממיחזור מלא של אשפה, דרך פירוק ופרור לאבק, באם היא עשויה חומר לא שרוף, ובין אם מוחזרה מכלי אוכל עשויי עלים, המשנים צורה במערכת העיכול של הפרה הקדושה בדרכם להיות חומר בערה למנת האוכל הבאה.
רק הזקנים הראג'פוטים הגאים, עטויי טורבן צבעוני ענק וזקורי שפם, והנשים הראג'פוטיות עדויות זהב (תכשיטי כסף עונדות רק המוסלמיות) ושפעת צמידי הפלסטיק המוזהב ומלבושי הצבע העז, מזכירים שזוהי רג'אסטן.


נשות העבודה הקשה

אומנות הצ'אי

האומן יוצר הצ'אי יושב ישיבה מזרחית על מדף מוגבה. למרגלותיו שורק פרימוס הנפט, המוקף פחי חיפוי נגד רוח, כשהוא מלהיט סיר פח מלא חלב עד מחציתו. שרשי ג'ינג'ר מקולפים, לבנים בוהקים בעלי צורת אדם, מגובבים בערמה. שקית מעיתון ישן, פרומת קצה, מגלה זרעי הל ירוקים. צנצנת זכוכית שידעה ימים טובים יותר, מכוסה מכסה פח חלוד, מאכסנת סוכר גס ולא אחיד בצבעו. בקופסת פח רבועה נשמר תה מגורען. שקית נוספת מחביאה אוצרה הסודי, בשורת המרכיבים של משקה המלכים הקרוי "צ'אי".

 

לסינים יש צ'ה, לאנגלים טי, ויש גם תה, אבל הצ'אי ההודי הוא דרך חיים ומוסד ולא רק משקה. החלב כמעט גולש כשהאומן מרים את הסיר ומסובב אותו בבטחה ועדינות כדי להרגיע. חלב של צ'אי צריך להיות רגוע כדי שיקבל את הטעמים. את הג'ינג'ר הוא קוצץ במכתש עץ קטן, וגם מספר פולי הל ירוק מוכנסים למכתש, כדי למצות את טעמם במכות קלות וגריסה, בתנועה סיבובית ושוב כתישה עם העלי. אחר כך בעזרת אצבע מיומנת שואב את התוכן הירקרק, המשחתי, לתוך החלב ומייד גם מספר חופני אבקת תה, כפות סוכר וקמצוץ משקית ההפתעות, מוצא דרכו לחלב שמתחיל להתרגש בשנית ולגלוש. ושוב הרמה וסיבוב אופקי להרגעת הר הגעש שבלב הנוזל המבעבע מהמרכז החוצה, כשהוא מרים איתו מתחתית הסיר את נקודות התה השחורות.

 

הצ'אי-בוי, הילד המחוטט בעל המכנסיים הקצרות בתחתיתם, המגיעות למרכז בטנו בחלקם העליון, והחולצה המשובצת המשמשת כמגבת, גומר לשטוף בשתי אצבעותיו את כוסות הזכוכית במי השופכין שבסיר השטיפה. לא נורא, הצ'אי לפחות עובר הרתחת חיטוי. הכוסות מסודרות בשורה צמודה לטקס המזיגה, הכולל מסננת וסיר צ'אי, האחוז בצבת מתכת שחורה משחור, ונעשה בתנועות הרמה רחבות - כל כוס ומנתה המדודה. זהו רגע החשיבות של הצ'אי-בוי. הוא מסדר שישיות של כוסות במאחז הברזל בעל הידית, איתו יעבור בין הממתינים על שרפרפי העץ הפזורים סביב. איתו ירוץ לחנויות בסביבה, לחלק את סם החיים של שיחות עסקיות ממושכות, הנערכות בין ערמות הבדים הפזורים בהן, או במוסכי הפנצ'רים של האופניים ומוטוריקשות מושבתות. את שאריות התמצית שתיאסף במסננת יזרוק המאסטר לשק, שלעולם לא יתקרב אליו זבוב. חריפות הג'ינג'ר עושה את עבודת ההרחקה של הזבובים, הלהוטים אחר כמויות הסוכר האדירות, הספונות בתמצית הצ'אי הלוהטת ומעלת האד. ציבור הלקוחות מכל רובדי האוכלוסין ומכל הקאסטות, הצובא על שרפרפי העץ, לוקח פסק זמן מהחיים - עצירה רגעית לפני חזרה למרוץ הנוקשה לקיום ההודי. חבילת סיגריות "בידי" קונית שנפתחת מתפזרת במהירות בין אנשים זרים, עוטפת את פינת הרחוב בריח חזק של טבק מנוצל לפני ציבור לוגמי הצ'אי, כשאבחת רוח מביאה את ריח הפלסטיק השרוף ממדורת חימום הידיים של שוכני הרחוב הסמוכים.


זוג ראג'סטני בטקס כלולותיהם 

לכתבת המשך: ראג'סטן - ארץ המלכים הגאים ב'