יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
לאחר כשעה וחצי הפלגה משער הודו (כעשרה קילומטר מזרחה למומביי), לאחר מעבר האי של חיל הים הנראה כספינה בצורה, ולאחר שחולפים על פני אי המשמש מסוף לדלקים, מגיעים לאי שהיה קרוי קהאלפור או גהאראפון (עיר הנזירים / עיר המערות) ושמו שונה על ידי הפורטוגזים לאי הפיל (אלפנטה) על שם פסל פיל שהיה בכניסה לאי והועבר מאוחר יותר לגן בעיר מומביי. אי זה זכה להגנתו של ארגון אונסק"ו כנכס תרבות עולמי לשימור בשל מערות דתיות החצובות בו, הקרויות מערות אלפנטה.

כיום האי מיושב על ידי אוכלוסיית דייגים קטנה והוא מהווה מקום מפלט מצוין מהמולת העיר. במקום קבוצה של חמש מערות הינדואיות וקבוצת שתי מערות בודהיסטיות. המערות מתוארכות למאות 5-8.
מהמזח לוקחת רכבת צעצוע לאורך מזח וחוף מונגרובים לשער הכניסה (5 רופי, כקילומטר). לאחר כ-120 מדרגות עם קיוסקים וקופים רבים נמצא שער הכניסה האמיתי ומיד לימינו המערה החשובה של שיווה טרימוטרי.
במערות המצויות באי לרוב, חיו נזירים הינדים שהוחלפו בנזירים בודהיסטים ולאחריהם בג'אינים. הפורטוגזים שהשתמשו באי כמחנה צבאי העבירו זמנם בקליעה למטרה בפסלי האי, בנוסף לרעידות האדמה וארוזיה טבעית – דבר שפגע בתפארת המקום.
בהודו כולה יש כ-1,500 מערות דתיות, מתוכן כאלף הינדיות, כ-300 בודהיסטיות וכמאתיים ג'איניות. זהו אי של אפר וולקני משוכב, והחציבה אפשרית רק במקומות בהם השיכוב אופקי ולכן יש באי מערות שננטש בעת בנייתן או שקרסו בשל שיכוב לא מתאים. כל מערה על פסליה היא למעשה מונוליט.
מערת המקדש Cave Temple מהמאה ה-8 המשתרעת על שטח של כ-5,000 מטרים רבועים (אולם סגידה - צ'איטיה ולא מנזר - ויהארה). המערה מתארת סצנות מ"שיווה-מאהאפוראנה" - יצירה שהפכה פופולארית במאה ה-5, והסיפור ומסריו הוסבר לעם שאינו יודע קרוא וכתוב על ידי סיפור בידי הכוהנים.

במערה שלושה פתחים. בסריקה מימין לשמאל נגד כיוון השעון:
בכניסה משמאל (9) רואים את שיווה היוגי (Yogishvara) המודט לאחר מות סאטי אשתו (שחזרה כפרוואטי). תמונה זו מייצגת הן את הכוח הקוסמי והצורה האידיאלית של האדם היוגי. אנרגיית הבריאה והיצירה נאספת בקונדליני. אנרגיית השאקטי הנקבית הקיימת בכולם וממוקמת בבסיס עמוד השדרה, עולה מעלה כשהיא מעוררת את הצ'קרות, עד להיאספותה בקודקוד הראש, באפשרה את פתיחת הלוטוס של התובנה ובכך להתאחד עם היקום והגעה לנירוונה. כל צ'קרה היא מתג שסוגר ופותח רמות מסוימות בתודעה ואת הצ'קרות תפתח האנרגיה הזאת.


שיווה כיוגישווארה - ראשון היוגים בעולם

בפתח שמאלי (1) מנער ראוואנה מלך השדים את הר קאיילש (Kailasa) – ביתו של שיווה והאלים. ראוואנה נעלב כי שיווה ופרוואטי עשו אהבה על ההר. הוא הרים את ההר, אבל שיווה מסמר את ראוואנה. ראוואנה ברח והפך למעריץ שיווה בעשותו פולחן שיווה במשך אלף שנה.


שיווה וראוואנה

בתגליף (2) נראים שיווה ופארוואטי אשתו מהמרים בקוביות במרומיי הר קאיילש. כאשר האלים זורקים קוביות, זו השתקפות הגורל שלנו שהוא תוצאה של גחמות האלים. שיווה תמיד מנצח, ביושר או ברמאות, פרוואטי מכעיסה אותו על ידי הצבעה על הכללים. שיווה בכעסו מסתיר את השמש.


שיווה ופרוואטי בקאיילש

עוד משמאל (3) מופיע ייצוג מרתק של שיווה האדרוגני (Ardhanarishvara ) שהוא גם זכרי וגם נקבי, או שמא חצי שיווה וחצי פרוואטי והקשר שלא ניתק. חלקו הימני אוחז מראה, יש לו חזה נשי ותנועת אגן של רקדנית, בעוד שחציו השמאלי גברי ונשען על נאנדי הפר. בראהמה, הבורא, שיושב לימינו של שיווה, ניסה לייצר יצורים חיים שיפרו את עצמם, אבל הם לא יכלו להתרבות. שיווה הציע לפצל את גופו. שתי הצורות המופרדות יוצרות מה שאנחנו יודעים היום כזכר ונקבה.
דעה אחרת נסמכת על ספרות האופנישד בה ה"פורושה" נחלק לשני חלקים כדי להתרבות - דבר שדומה לסיפור חוה שחולקה מאדם. ברמה הסמלית עולה מפסל זה שהזכר והנקבה הם חלקים בלתי נפרדים - אחדות של ניגודים ביקום, והקשר בין ה"פורושה", הכוח הזכרי הסביל עם ה"פרקטירי" הפעיל והמחולל, איחוד הדיכוטומיות של היקום. רעיון זה מקביל ליין והיאנג בדאואיזם הסיני. מעשית הייתה בהצגת מופע זה כדי לאחד בין מאמיני שאקטי (הנקבית) ושיווה, באמירה שאין צד חשוב או חזק יותר, אלא צדדים שונים של אותה אלוהות.


שיווה האנדרוגני

בחזית המרכזית (4) שיווה טרימוטרי בעל שלושה ראשים, בגובה 6.1 מטר, כבורא, משמר והורס. הדמות הנשית מימין היא פניו של שיווה הבורא (אישה=בריאה). משמאל, גברי עם שפם הוא באהירב או רודרה-שיווה האיום, ההורס, ובמרכז, במבט מדיטטיוי זהו שיווה בתפקיד וישנו המשמר והשומר.


שיווה טרימוטרי

מימין לטרימוטרי (5) מוצג סיפור על ילדי המלך סאגארה (Sagara) שבצע טקס קרבן סוס (Ashwamedha Yajna), כדי להוכיח את עליונותו. האל אינדרה, הוכה בחרדה מתוצאות הטקס אז הוא החליט לגנוב את הסוס כדי שהטקס לא יושלם. הוא עזב את הסוס באשרם של קאפילה (Kapila), שהיה במדיטציה עמוקה. 60,000 הבנים של המלך סגארה (נולדו למלכה סומאטי), ובנו Asamanja (שנולד למלכה קשיני) נשלחו למצוא את הסוס. כאשר 60,000 הבנים מצאו את הסוס באשרם של קאפילה, הם חשבו שהוא גנב אותו. כשהם התכוונו לתקוף את הרישי (הנביא) העושה מדיטציה, פקח קאפילה את עיניו. ומכיוון שבני המלך סאגארה פגעו בכבוד אישיות כזאת גדולה, אש יצאה מהגוף שלו, ושרפה אותם באופן מידי לאפר.
מאוחר יותר, המלך סאגארה שלח את נכדו כדי להשיב את הסוס. קאפילה השיב את הסוס ואמר לנכד שהבנים של המלך סאגארה יכולים לשוב לחיים אם גאנגה תרד לארץ ותשטוף אותם במים הקדושים שלה. נינו של המלך סאגרה, (משמאל למטה) פנה לאמא גאנגה, ובקש ממנה לבוא לארץ. היא השיבה לו שנפילת הגאנגס מהשמיים יהיה גדול מדי לכדור הארץ כדי שייתקיים, ושהיא זקוקה למשהו כדי לבלום את הנפילה. הנין התפלל לאל שיווה, שהסכים לקבל את הנהר שיירד על ראשו. זה נתן לגאנגה שעל ראשו, המיוצגת בשלושה ראשים (גאנגס, יאמונה וסראסוואטי) לרדת במורד שערו הארוך אל הארץ ולהחיות את הנערים. לאחר שהגאנגס נפל על אפרם של 60,000 בני המלך סאגארה הם שבו לחיים. מאז הגאנגה נחשבת אשתו של שיווה, כי האירוע נתפס כמעשה ניאוף. מימינו של שיווה יושבים האלים בראהמה ואינדרה ומשמאלה של פרוואטי, וישנו על כלי הרכב גרודה.

 
שיווה ובני המלך סגארה ומקור הגאנגס

התבליט הבא (6) הוא של חתונת שיווה עם פארוואטי הניצבת מימינו (מסמל שהם עדיין לא נשואים). במבט מלפנים, משמאל לזוג למטה, כורע אביה של פארוואטי. מעליו צ'אנדרה אל הירח המגיש כד עם נקטר. מימין בראהמה ארבעת הראשים ככהן מחתן ומימינו וישנו המברך, כשמתחתם אימה של פארוואטי. למעלה מלאכים או אלים המשתתפים בחתונה.

 
חתונתם של שיוה ופרוואטי

בתבליט (7) שיווה מופיע בצורתו של באהירב. יש לו שמונה ידיים כי הוא כועס על השד אנדהאקה Andhaka) =החשוך/העיוור) שאחוז בידו. כל פעם שבקלשון שבידו הימנית הוא דוקר, מטיפת דמו מוכפל השד בסגנון "שוליית הקוסם", ולכן שיווה אוחז כלי קיבול לאיסוף הדם אותו תשתה קאלי, הפורום הכעוס של פארוואטי אישתו. החנית נראית אך בקושי בשל נזקי הזמן.
אנדהאקה היה בן של שיווה שנולד כששיווה עצם את עיניו ולכן נולד עיוור וניתן למלך חשוך בנים. הוא עשה מדיטציה אלף שנה וחתך אבר בגופו בתפילה לבראהמה. לבסוף נאות בראהמה לבקשותיו להשיב את ראייתו ולהנחיל  לו אלמוות, וזאת בתנאי שיתאהב במישהי שהיא כמו אם עבורו, ואכן התאהב בפרוואטי אימו (תסביך אדיפוס) ולכן שיווה לחם בו והרגו. לאחר מכן השיבו לחיים ולמשפחתו, ומכך ניתן לראות את שיווה כאל שיש לו חמלה לברך את מי שהוא הורס.


שיוה כבאהירב  הלוחם בשד אנדהאקה

התבליט מימין לכניסה (8) הוא של שיווה הרקדן הקוסמי (Nataraja) ההורס את העולם בהלמות ריקודו. שיווה, הגיע לכפרים מחופש כקבצן, כדי להוכיח שהתושבים לא הדחיקו את כעסם. הוא רקד להם בעירום, והכפריים הורו לסרס אותו. הפאלוס שלו נפל על האדמה, והכפריים ראו מה הם עשו. הם התחננו לסליחה, וקיבלו אותה, בתנאי שהם יבצעו את פולחן הפאלוס שלו לנצח.

הסיפור המקורי על שיווה המתאבל על סאטי ומוותר על הלינגה שלו

אחרי מותה של סאטי, אשתו האהובה, משוטט שיווה הלום יגון ולא מוצא מזור לנפשו הפצועה. שיווה לבש דמות קבצן – בהיקשאטנה (Bhikshatana) וכך כשהוא מרוח באפר לבן מכף רגל ועד ראש, יחף, חשוף שת, כשאיבר מינו זקור וצבוע אדום, פשט את ידו לקיבוץ נדבות. כשראו רעיות החכמים את שיווה בעירומו, סחפה אותן תשוקה חסרת מעצורים, הן זנחו את עבודות הבית ופיזזו סביב שיווה סחור סחור. החכמים הבחינו בטירוף החושים שאחז בנשותיהם והחלו לקלל אותו "רשע ארור... ביזית את האשרם ויושביו ועל כן יפול הלינגה שלך על פני האדמה". וכך היה. הלינגה נשר מגופו של שיווה, ביקע את פני האדמה וחדר לעולם התחתון. שיווה, שניכלם מאובדן הלינגה, לבש דמות עובר ושב והתחבא במערה. מיד לאחר נפילת הלינגה היכו אסונות נוראים בשלושת העולמות. הרים רעדו ועמקים נימחו, שביטים שזנבם אש, נפלו מן השמים, הים גאה והציף את היבשה.
האלים נחרדו מן החורבן ופנו בשאלה לבראהמה האם הגיע העת לקץ העולם. בראהמה הגה בדבר ובכוח תבונתו האלוהית הסביר לאלים שהאסונות קורים בעולם מכיון שהיוגים ביער אנאטרה הפילו בכח קיללתם את הלינגה של שיווה בכיר העולם. בראהמה הורה לאלים ללכת לשיווה ולבקש ממנו להחזיר את הלינגה למקומו. שיווה דוחה את בקשתם באומרו שמותה של סאטי החשיך את עולמו ולכן הניח ללינגה לנשור מגופו. האלים מנסים לנחם את שיווה ואומרים לו שסאטי עתידה להיוולד מחדש בדמותה של פרווטי, בתם של מנא והימאליה, אך רק לאחר שבראהמה הבטיח שהאלים ובני האנוש יסגדו לנצח נצחים ללינגה שלו, נעתר להם שיווה.
בראהמה וישנו ושאר האלים ירדו אל מעמקי העולם התחתון ועבדו בלהט את הלינגה. שיווה התרצה להם והעניק להם את הזכות להביע משאלה. השניים ביקשו מהאל הכביר לשכון יחד עימו בתוך הלינגה, על מנת שיוכלו להתאחד בשלמות בת שלושה מימדים. שיווה הסכים וחיבר את הלינגה לגופו. אז עיצב בראהמה צלם של לינגה מזהב טהור זהה בכל לשיווה לינגה. כשסיים את מלאכתו הוא הכריז בקול גדול שהידהד בשלושת העולמות: "זה הלינגה הראשון וגילפתי אותו מזהב. אם בני האדם ילכו בעיקבותי, יעשו פסלי לינגה מזהב טהור, מאבנים טובות או מיהלומים ויעבדו את הלינגה שלוש פעמים ביום, יפתח להם נתיב השגב העליון".


שיוה כנטראג'ה - הרקדן הקוסמי

במרכז המערה ישנו שיווה לינגאם ענק אליו יש לעלות ברגליים חשופות. על כל פתח שומרים שני יצורים מיתולוגיים. שם היצורים Dvarpala והם חושפים ניבים מאיימים.
עוד מכלול גילופים יש בחדרון מימין (מערב), ובמיוחד בחדרון שמשמאל  (מזרחית) למערה העיקרית. זהו חדר אפל עם גילופים יפים וחדרון שיווה-לינגאם בו יש תהודה מדהימה – נסו לשאת תפילת "הום.." בחדר זה.
סירות שטות לאי מ"אפולו באנדר" שבמומבאי, (בסמוך לשער להודו) אחת לשעה, 09:00-14:00 כל יום, בעלות של 150R ועוד 10 רופי לעליה למפלס עליון של הספינה; מומלץ להימנע מהגעה בסופי השבוע הצפופים.

כתבות נוספות על העיר מומבאי באתר זה:

מומבאי - הכרות כללית
מומבאי - העיר הקולוניאליסטית
מומבאי - שליחי האוכל היעילים בעולם
מומבאי - שווקים צבעוניים
מומבאי - גבעת מאלבר, גנים ואתרי דת
מומבאי - בוליווד וצפון העיר