יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
רמת הדקאן מדרום למישורי הגנגס המנקזים את ההימאליה, ולגבעות סטפורה, מתרוממת לה רמה מישורית בגבהים של 100-1,000 מטר, שגבולותיה הם שרשרת הרי הגהאט המערביים, שרשרת הרי הגהאט המזרחיים ובדרום גבעות נילגירי. הקרקע מבוססת סלע משאר וולקני, שנלכד בהתפרצויות געשיות לפני כ-60 מיליון שנה.


מציורי הקיר במערות הבודהיסטיות באג'נטה 

אורנגבד Aurangabad

אזור העיר, בלב רמת הדקאן, במדינת מהארשטרה במרכז הודו (7 שעות נסיעה ממומבאיי צפון-מזרחה), במקום אסטרטגי על דרכי מסחר, היה מרכז תרבותי דתי מיושב כבר לפני אלפיים שנה. כאן התקיימו זו לצד זו דתות שונות בתקופות פריחה ממושכות, ולראייה ניתן לראות עוד היום מערות, המפארות את הדתות הבודהיסטיות והינדואיסטיות, ולאחר מכן גם את הדת הג'יינית, הפזורות באזור נרחב סביב אורנגבד.
 
היסטוריה:
מהמאה ה- 12 נבנתה במקום עיר חומה בצורה בשם דולאטאבאד, עד להקמת העיר אורנגבד במקומה הנכחי על ידי מאליק-אמבר בסוף המאה ה- 17. העיר מהווה מרכז ממנו מגיעים רבים לראות את מערות אלורה ואג'נטה, אולם יש בעיר דברים רבים לראות בנוסף לביקורים במערות. אורנגזב, אחרון הקיסרים המוגוליים הגדולים, וזה שהפך את העיר לבירתו ונתן לעיר את שמה, נקבר לא הרחק מהעיר, בעיירה קהולדבאד (Khuldabad), עיירת מבצר קטנה הסמוכה למערות אלורה. הוא קבור בקבר חשוף וצנוע בחצר הדארגה שבעיירה, בעוד שאשתו נקברה בתחום העיר אורנגבד, במבנה מפואר הנושא את השם "קברה של גברת" (ביבי-קה-מקאברה).
התמצאות:
העיר העתיקה של אורנגבד, היא היום מרכז מודרני וסואן של חנויות יוקרה. מרבית התרמילאים מתרכזים באזור תחנת הרכבת בדרום העיר, שם ישנם מלונות זולים ומסעדות טובות. אוטובוסים לכל יעדי מהארשטרה יוצאים מהתחנה בצפון העיר, כשני קילומטרים מצפון לתחנת הרכבת. העיר מהווה מרכז לטווית כותנה ומשי, וליצור בירה ואופנועים.


פיסול קיר במערות אורנגבד

מערות אורנגבד Aurangabad Caves

מערות בודהיסטיות הנמצאות כ- 5 ק"מ ממרכז העיר, על צלע ההר המשקיפה אל העיר. במקום נמצאות 12 מערות בשני ריכוזים, בהן ישנו פיסול בודהיסטי מעניין עם השפעות טאנטריות. המערות אמנם לא מהוות תחרות של ממש למערות המפורסמות של האזור, באלורה ואג'נטה, אך הן מהוות דוגמה יפה למערות דתיות מהמאות 3 עד 7. מחיר כניסה:  100 רופי לשני ריכוזי המערות (יש לשמור על הכרטיסים). 


"הטאג' מהאל לעניים" – ביבי-קה-מקברה 

ביבי-קה-מקברה Bibi-Ka-Maqbara

יש המכנים אותו "טאג' מהאל לעניים" בשל הארכיטקטורה המוגולית האופיינית, אך להיתלות באמירים גבוהים כל כך, עושה רק עוול למבנה היפה בזכות עצמו. בניגוד לסיפורים הרווחים, לא היה זה הקיסר המוגולי אורנגזב שבנה את המבנה לזכר אשתו האהובה, אלא בנו, הנסיך עזאם שאח שבנה את מבנה הקבר בשנים 1651 - 1661 לזכר אימו Dilras Bano Begam. אכן, אפשר לראות במבנה השפעה לא מועטה של המבנים שנבנו באגרה רק מספר שנים קודם לכן (1631 - 1648) על ידי המוגולים הגדולים. שם המבנה ביבי-קה-מקברה, משמעו "קברה של הגברת". המבנה איננו עשוי שיש אלא טיח מסויד, ובמרכזו, בקומת הקרקע, נמצא הקבר מכוסה שטיח. מארבעת כיווני הארמון נמתחות בריכות מים, וגן ענק בן 132 דונם מקיף את המבנה. מחיר כניסה: 100 רופי. הכנסת מצלמת וידאו: 25 רופי. 


קבר אשתו של אורנגזב 

פנצ'אקי Panchakki

טחנת הקמח העתיקה נבנתה בשנת 1695 על ידי מלך הדקאן האתיופי מאליק אמבאר (Malik Ambar), בונה העיר אורנגבד הנוכחית, כמאגר מים וכטחנת קמח לעולי הרגל הרבים המגיעים לעיר. הטחנה נחשבה לפלא הנדסי, ועובדת גם כיום, כשצינור חימר באורך שמונה קילומטרים מביא ב'סיפון' את המים לתעלה מוגבהת, ממנה צונחים המים על כנפי הטחנה ומסובבים אותה. בבריכה מזרקת מים המצננת את האוויר, ועץ פיקוס ענק בן מאות שנים המצל את צידה הדרומי של הבריכה. בסמוך לבריכה נמצא קברו של החכם הסופי מבוכרה האוזבקית, שהיה מורו הרוחני של אורנגזב. מחיר כניסה: 20 רופי. 


טחנת הקמח העתיקה פנצ'אקי 

מוזיאון שיוואג'י Shivaji Museum מוקדש למלך המאראתי הגדול שיוואג'י (Chhatrapati Shivaji), שלחם באימפריה המוגולית במאה ה- 17. במוזיאון מוצגות חליפות שריון, הקוראן של אורנגזב, וחפצים  שונים מתקופת גדולתה של העיר, במאות 16-17
המוזיאון סגור בימי ב' ופתוח בשעות 10:30-13:30, 15:00-18:00. 


טווית משי בנול יד באחד ממפעלי הטוויה בעיר 

מטוויות המשי Urangabad Himroo Industery

טוויית המשי בעיר, הנקראת הימרו [1]  Himroo נחשבת לאומנות ייחודית למקום, למרות שהמשי עצמו מגיע מאזורי באנגלור (הכותנה מגודלת באזור העיר). טוויה של הימרו נעשית בהזמנה מראש בחוטי משי מצופים זהב וכסף, כמו גם חוטי משי וכותנה צבועים. הדוגמאות דורשות הפעלת הנול על ידי שתי נשים בו זמנית, בהתקדמות של 10-15 מילימטר ליום (סארי אורכו כחמישה מטר, והטוויה יכולה לקחת למעלה משנה וחצי!). אומנות הטוויה הזו פרחה באזור במאה השנייה, וכמעט נעלמה בעידן המודרני, אך לאחרונה פורחת שוב האומנות, עקב הזמנות עשירי האזור. אין דמי כניסה לראות את תהליך הטוויה, אבל יש לראות דוגמאות המוצגות למכירה, ואולי אף לרכוש משהו. כתובת: 113 Zaffer Gate, Monda Rd. ליד שוק העיר. 


הימרו מחוטי משי מצופה זהב 

מבצר דולאטאבאד Daulatabad Fort

מבצר נישא שמשמעות שמו בפרסית הוא "עיר השגשוג". נבנה במאה ה- 14 במקום בו הייתה עיר מהמאה ה- 6,  שהייתה תחנת דרך של אורחות מסחר. האזור היה מוקד להחלפת שלטון ופריחה תרבותית מאז המאה ה- 2 לפנה"ס, ומרכז תרבותי-דתי, כפי שאפשר להתרשם במערות אורנגבד ואלורה הסמוכות ומערות אג'נטה הלא רחוקות. מלכים רבים ממלכי רמת הדאקן שלטו במקום, ובתקופות הזוהר של סולטאני דלהי הרחיבו הללו את שטחי שלטונם גם לאזור זה. גם המוגולים הגדולים ראו במקום נקודה מרכזית וקבעו כאן את בירת הקיץ שלהם. 


חומות מבצר דולאטאבד והמבצר ברקע 

המבצר בנוי מעל גבעת דאוגירי ( Deogiri   "גבעת האלים"), ומשקיף ממרום 200 מטרים, על נוף יפה למרבית הכיוונים, והוא מספר את אחד מהסיפורים העצובים של הודו: בשנת 1327, שנתיים אחרי המלכת מוחמד-בין-טוגלוק, כסולטאן דלהי, החליט השליט המגלומן שאך רצח את אביו, להעביר את מרכז שלטונו דרומה לרמת הדקאן, הרחק מכוחות המונגולים שבצפון. לשם אכלוס העיר החליט לקחת את כל תושבי דלהי, ולהצעידם 1,100 קילומטרים דרומה, כדי להקים את בירתו החדשה במקום זה בו בנה את המבצר בראש הגבעה ואת העיר המוקפת 4.5 ק"מ חומה כפולה בשיפולי הגבעה. לא רבים צלחו את המסע הכפוי הזה, ולאחר מספר שנים במקום הצחיח, אליו אין אספקת מים שיכולה לתמוך באוכלוסיית עיר, הוא הצעיד את שארית האנשים חזרה לדלהי. העברת אוכלוסייה להקמת בירה חדשה, חזרה רבות בהודו ובעולם (הקמת פוטיפור-סיקרי ע"י אכבר, העברת אנשי נאנג'ינג הסינית לבייג'ינג ע"י יונג-לה, ועוד), אבל מסע כושל כזה לא היה. המבצר שנשלט מאז על ידי מלכי הדקאן, נכבש בידי המוגולים אכבר, ואחריו שאח-ג'אהן ושוב על ידי בנו, הנסיך אורנגזב, כשהמקום מחליף ידיים תדירות. 


מערך הביצורים מראש המבצר

המבצר מיוחד בשל מספר מרכיבים: בתחילת העלייה ניצב מגדל הירח (צ'אנד-מינר Chand Minar), שנבנה ב- 1445 ומתנשא לגובה 60 מטר. מהתופעות הייחודיות במסגד זה היא שהמבנה המוסלמי שלמרגלותיו, הפך לבית תפילה הינדי לאמא-הודו (בהארט-מאטה מאנדיר Bharat Mata Mandir). בהודו ישנם מבני דת הינדים רבים שהפכו למוסלמיים אבל לא הרבה שהוסבו בכיוון ההפוך! בסמוך למגדל הירח נמצאת בריכת הפילים Hathi Haud. 


מגדל הירח צ'אנד-מינר

המבנה הבא בהמשך העלייה, בו עדיין נראים אריחי קרמיקה כחולים, הוא הארמון הסיני (צ'ייני מאהל Chini Mahal) בו כלא הקיסר אורנגזב את עבדול-חסן-טאנא-שאח, מלך גלקונדה האחרון (מהעיר הידראבד) בין השנים 1687-1700, עד למותו. המבנה בעל שתי הקומות, קיבל את שמו מאריחי הקרמיקה הצהובים והתכולים שציפו אותו, והוא נבנה ככלא מלכותי. 


צ'ייני-מאהל - ארמון הכלא - כלוב של זהב 

בהמשך העלייה עוברים על פני עמדה שבראשה תותח ענק באורך 6 מטרים, שיש האומרים ששמו של אורנגזב חרוט עליו. בהמשך נמצא חפיר וגשר מעל המים המוריקים שבו, המביא את המבקר לביצור ממנו הדרך היחידה למרומי המבצר מטפסת במדרגות לולייניות באפלה מוחלטת, שעליהן ועל המנהרה בה הן עולות, קל ביותר להגן. יש להצטייד בפנס, באומץ-לב, ובבוז לעטלפים הרבים, כדי להמשיך את הדרך אל מרומי המצודה. 
בחלקה העליון מביאה הדרך את המבקר לארמון באראדארי (Baradari) , המשקיף על נוף האזור כולו וחומות הביצורים הרבות סביבו. הארמון נבנה בהוראת הקיסר הגדול שאח-ג'אהן, כארמון קיץ, בשנת 1636, והיה המקום המועדף על הקיסר ועל בנו אורנגזב. המבנה הסימטרי בעל שתי הקומות בנוי מאבן בזלת שחורה בצורת מתומן, כשבבסיסו חצר רבועה, מעליה גלריות עם מרפסות המשקיפות על האזור כולו, כשהגג בנוי ככיפה. 
המבצר נמצא כ- 13 ק"מ מאורנגבד, בכיוון מערות אלורה. דמי כניסה: 100 רופי. שעות פתיחה: כל יום 06:00 - 18:00.


מערך הביצורים האחרון בדרך למדרגות המובילות למעלה המצודה. מאחוריה עמדת התותח

 

מערות אלורה Ellora

בין המאות השישית והעשירית לספירה, נחצבו בצלע ההר 34 מקדשים ומנזרים בצלע ההר. אין דוגמא טובה יותר לסובלנות הדתית של אותה תקופה, בה ירדה קרנו של הבודהאיזם בהודו והחלה פריחתו של ההינדואיזם, ומאוחר יותר פרח גם הג'ייניזם. נבנו באותו מקום, כאילו תוך תחרות עיצובית, מערות בסלע, כשכל קבוצת נזירים בונה את מקדשיה/מנזריה ללא פגיעה זו בזו. 


מקדש קאילש – המונומנט הגדול ביותר באלורה

סיור במערות אלורה: מהכניסה פונים ימינה (דרומה) למערות מספר 1-12 הבודהיסטיות, שכמעט כולן הן מערות וויאהרה (מנזר) ורק מערה 10 היא מערת צ'אטיה (מקדש). ככל שמתקדמים במספר המערות כך עוברים קדימה במנהרת הזמן מהמאה השישית לשמינית, כשהפאר והגודל הולך ועולה. במערות האחרונות ניכרת תחרות עם המערות ההינדואיסטיות שחציבתן החלה במקביל לבודהיסטיות והמשיכו בבנייתן עוד מאה שנה עד שנת 910AD
 
מערות מספר 13-29 הן הינדואיסטיות, כשמהמרשימות ביותר מבחינה פיסולית הן מערות 14 ו- 15, בהן המכיר את סיפורי ההינדואיזם, ימצא כר נרחב לפרשנות של סיפורי דת, עם דגש חזק על חשיבות האל שיווא. 


שיווא מגיח מהלינגם של עמוד האש שהבהיר לכל האלים מיהו האל החשוב, כשבראהמה משמאלו וווישנו מימינו מברכים אותו 

החציבה המרשימה ביותר, בסדרי גודל אדירים, היא מערה מספר 16 שהיא למעשה הפסל המונוליתי הגדול ביותר בעולם של לפני המצאת הדינמיט. מתוך צלע ההר גולף מקדש ענק המייצג את הר קאילש - משכנו של האל שיווא במערב טיבט - ההר הקדוש ביותר לדתות רבות ובכללן להינדואיזם. המקדש כולו הוא פסל מאבן אחת, ולצורך יצירתו הוצאו מצלע ההר עשרות אלפי טונות של סלע במשך 150 שנה (760AD-910AD) החציבה השאירה אחריה אולמות ועמודים ופסלים לרוב, בהיקף שאינו מוכר בעולם העתיק. קבוצת המערות המרוחקת כוללת 5 מערות ג'ייניות מאוחרות יותר (800AD-1000AD) שהן מערות צנועות יותר, אבל הפיסול בהן מפורט יותר מהמערות האחרות. האתר נמצא כ-26 ק"מ מאורנגבד. הכניסה הראשית נמצאת מול מערת קאילש מספר 16. דמי כניסה: 250 רופי ועוד 25 רופי להכנסת מצלמת ווידאו. 


מבט על פרסת המערות באג'נטה 

מערות אג'אנטה Ajanta עיקול פרסה בנהר וואגהור (Weghore), שעל מצוקי גדתו הניצבים, נחצבו במהלך מאות שנים, מערות דתיות, שחלקן מקדשים וחלקן מנזרים ומקומות תפילה. במקום 30 מערות בודהיסטיות שנחצבו בסלע בין המאות לפנה"ס ו- 7 לספירה, (קדומות למערות אלורה). עם נטישת מערות אג'נטה ותחילת פריחת מערות אלורה, ננטש בהדרגה הבודהיזם בהודו ומערות אג'נטה נשכחו ונעלמו מהתודעה, עד לגילוין המחודש בתחילת המאה ה- 19 על ידי משלחת צייד של חיילים בריטיים. המערות (כמו מערות אלורה) הוכרו כנכס עולמי לשימור תרבות על ידי אונסק"ו. במערות פסלים וציורי טמפרה [2] - ציורי קיר שצוירו בדבק מעורב בפיגמנטים. כדאי להביא פנס כיוון שהמערות כמעט חשוכות כמעט לחלוטין. במרחק הליכה קצר אל מעבר לנהר, דרך גשרים שמתחת למערות 8 ו- 27, יש נקודת תצפית טובה על הערוץ שבקירותיו התלולים נחצבו המערות. 


ציור טמפרה מתקלף 

סיור במערות: לאחר הכניסה מטפסים למערה מספר 1, שהיא המרשימה ביותר בציורי הקיר שנותרו בה, ובכללם ציור פאדמאפאני, הבודהיסטווה העתידית, כשהיא נושאת לוטוס פורח, וציורים אחרים. גם מערות 2, 16 ו-17 הן מערות בהן נותרו ציורי קיר ותקרה מרהיבים, ולכן גם אסור בהן השימוש במבזק בעת הצילום. המערות המרכזיות הן העתיקות יותר, בעוד שהקיצוניות הן החדשות יותר והמשומרות יותר. חמש מערות הן מקדשים בעוד שייתרת המערות הן מנזרים. 


פאדמאפאני, הבודהיסטווה העתידית כשהיא נושאת לוטוס פורח 

הגעה: אג'אנטה נמצאת כ- 105 ק"מ צפונית לאורנגבד (74 רופי, שלוש שעות באוטובוס) וכ- 60 ק"מ דרומית לג'אלגאון. מרכז המבקרים והחנויות, הורחקו לצומת ב-2002 כדי לשמור על המקום. הנסיעה למערות, המרוחקות כ- 4 ק"מ ממרכז המבקרים, נעשית באוטובוסים "ירוקים" (מזהמים פחות) במחיר 7 רופי באוטובוס רגיל או 12 רופי באוטובוס ממוזג. דמי כניסה: 250 רופי ועוד 25 רופי להכנסת מצלמת ווידאו. 


עולי רגל בודהיסטים במערות הבודהיסטיות של אג'נטה 

[1] הימרו היא טווית משי עם חוטים המצופים כסף וזהב, האופיינית לאורנגבד לבדה. זוהי טכניקה שהובאה במהלך הסאגה של העברת הבירה מדלהי לכאן ב- 1327. מקורה של ההימרו בפרס. השם הוא שיבוש של Hum-ruh שמשמעו בפרסית "חיקוי", מכיוון שזהו חיקוי של Kum-khwab שהיא טוויה בחוטי זהב וכסף של ממש, שנעשתה בעבר בחצרות מלכי פרס. ההימרו אינו ריקמה, כי אם דוגמא, הנארגת בבד עצמו, בסגנון פרסי מורכב הדורש הפעלת הנול בידי שתי נשים - האורגת בצידו האחד של הנול, ומסדרת הדוגמא ממולה. הביקוש להימרו של אורנגבד גדול וכך גם מחירו. אריגת הימרו לסארי של חתונה דורשת הזמנה ארוכה מראש וסכום כסף נכבד. 
[2] בעוד שפרסקו היא טכניקת ציור קיר בה נצבע הציור על טיח רטוב וטרי (=פרש), טמפרה הוא ציור על טיח יבש, בצבע העשוי מדבק עם פיגמנט, אולם הזמן, הפרשי טמפרטורה ולחות גורמים לצבע להיפרד מהקיר ולנשור. זוהי אחת הסיבות שפרט להוראת אונסק"ו להרחקת תחבורה למרחק 4 ק"מ מהאתר, והסעות משם באוטובוסים "ירוקים", גם נאסר על צילום עם מבזק במערות בהן יש ציורי קיר, ותאורה מיוחדת ודלה על הציורים עצמם.


לא חובה לצעוד ברגל, לפחות לא ברגליים שלך...