יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
ש'ינג'יאנג הוא מחוז אוטונומי של המיעוט האויגורי, אחד מחמישה מחוזות אוטונומים בסין. האויגורים, שהם מיעוט אתני בסין, רואים מאז ומעולם בסינים (בני הגזע ההאני) פולשים. הם מעולם לא ראו עצמם שייכים לסין, ואכן הם מעולם לא היו כאלה.
 
למרות המאבק הרוסי-בריטי במאה ה-19, על שליטה במרכז אסיה, לקחו לבסוף הסינים את שטח המחוז והחלו במרץ ליישבו בהאנים, הרואים את האויגורים כנחותים מהם. במהלך מלחמת האזרחים הסינית, החל משנת 1933, שלטו האויגורים באזורם בהקימם את הרפובליקה של מזרח תורכסטן (ETR). עם נצחונו של מאו, והקמת סין הקומוניסטית ב-1949, חזר שלטון סיני לאזור. הקמת מסילת הברזל הזרימה לאזור האנים, המהווים כיום אוכלוסייה כמעט שווה בגודלה לאויגור, ומהווים רוב בבירה אורומצ'י. ב- 5 ביולי 2009 החלו מהומות בין האנים לאויגורים, אלפי קילומטרים ממחוז הבית שלהם, במזרח סין. זהו הפתיל שהצית מהומות וונדליזם אויגורי כנגד האנים באורומצ'י, מלווה ברוח גבית של אויגורים מחוץ למדינתם. לא היה לזה כל קשר לאירוע במזרח סין המרוחקת, אלא הצתה מחודשת של מאבק שמעולם לא נגמר. הדיכוי ההאני תוך התגבשות תוך לאומית, באזור כל כך רגיש, רק מקצין, וסיר הלחץ רק עולה בפוטנציאל ההרסני שלו.


אויגורים

מהו המחוז האוטונומי ש'ינג'יאנג?

ש'ינג'יאנג (Xīnjiāng) הוא מחוז אוטונומי של המיעוט האויגורי, אחד מחמישה מחוזות אוטונומים הקיימים בסין.
הידוע שבהם הוא המחוז האוטונומי טיבט, עליו שומעים בכל העולם. על מונגוליה הפנימית, שאף היא מחוז אוטונומי בסין, שומעים פחות, אם כי מונגוליה החיצונית מוכרת כמדינה עצמאית. על המחוז האוטונומי ג'ואנגש'י נכתבו כתבות רבות (גם באתר זה), ובמיוחד על אזור גווילין, יאנגשו וטרסות האורז שליד לונגשן, אם כי לנושא מיעוט הדג'ואנג, שעבורו הוקמה האוטונומיה והוא המיעוט הגדול ביותר בסין (יותר מטיבטים או אויגורים), מתייחסים פחות.על המחוז האוטונומי המוסלמי נינגש'יה ממש לא מדברים, בשל נחשלותו וחוסר חשיבותו הכלכלית והתיירותית.
 
לאחרונה עלה על מפת התקשורת העולמית מחוז עלום, שמרבית המבקרים בסין אינם מגיעים אליו, והוא המחוז האוטונומי ש'ינג'יאנג, מחוזם של האויגורים. זו טריטוריה מרכז אסייתית, המרוחקת ממרכז סין וחלקה אף קרוב יותר לישראל מאשר לבירת סין.למחוז זה יש חלק במכלול המדינות המרכז-אסייתיות, אליו שייכות חלק מרפובליקות בריה"מ לשעבר ואפגניסטן. במחוז חיים מוסלמים ממוצא טורקמני, הנראים כמו אוזבקים או טורקים, דוברים שפה הדומה לשפות האוזבקיות-טורקיות וכותבים בכתב ערבי.

 
לבוש מסורתי של נשות האויגור ומותח אטריות בשעת עבודתו

האויגורים חיים במחוז ש'ינג'יאנג, לצד האנים, מונגולים קזאחים, קירגיזים, טאג'יקים ואחרים. זהו המחוז הגדול ביותר בשטחו בסין (גדול אף מטיבט), ששטחו 1,66 מיליון קמ"ר - כגודלן של אירן או מונגוליה, שלוש פעמים צרפת ו-80 פעם ישראל. זהו אחד המקומות המגוונים ביותר בעולם – אולי המגוון ביותר. תמצאו בו הפרשי גבהים מהמרשימים בעולם: בקעת טורפן (Tǔlǔfān), שתחתיתה בעומק 155 מטר מתחת פני הים, במקום השני בעולם אחרי ים המלח, ועד לפסגה השנייה בגובהה בעולם - פסגת K2, המתנשאת לגובה 8,611 מטר.
בש'ינג'יאנג נמצא המקום הרחוק ביותר בעולם מכל ים או אוקיינוס, ובכל זאת, מהמחוז זורמים נהרות גם לאוקיינוס ההודי, וגם לאוקיינוס הארקטי!!
המרחק הרב של המחוז מבירת סין ומרכז האוכלוסין של מרבית סין, יוצר מצב בו יש מקומות במחוז הקרובים יותר לישראל מאשר לבייג'ינג!
בשל החובה הסינית להשתמש בשעון בייג'ינג הרשמי, השמש זורחת בשעה מאוחרת, יותר משעתיים אחרי השעה בה היא זורחת בבייג'ינג. והחיים בעיר קאשי מתחילים לאחר 10 בבוקר והשמש שוקעת בשעות הערב המאוחרות, כך שהמקומיים חיים עם שני שעונים –מקומי ורשמי, ושעתיים מפרידות ביניהם.
 
בנופיו נפרש המחוז ממדבר טאקלמקאן הצחיח, המשכו של מדבר גובי, ועד לקרחוני העד של רכסי ההרים שמסביב. מרכזו של המחוז הוא מדבר צחיח ובעל הפרש הטמפרטורות הגדול בסין: הוא משתנה מקרוב ל-50 מעלות צלזיוס בקיץ ועד למינוס 35 מעלות בחורף ואף מתחת לכך.


מחוז ש'ינג'יאנג באדום, במערב סין שבצבע קרם

מפגש תרבויות ודרכים עתיקות

ש'ינג'יאנג מוקפת בהרי השמיים הטיאן-שן, הרי קראקורום ופמיר, והרי קון-לון (KunLun Shan). המחוז, למרות היותו רק מחוז ולא מדינה, מוקף וגובל בשמונה מדינות ריבוניות וכן בטיבט וייתרת סין - יותר מכל מדינה ריבונית בעולם, ומהווה נקודת קשר בין כולם: הודו, פקיסטן, אפגניסטן, טג'יקיסטן, קירגיסטן, רוסיה, קזחסטן ומונגוליה, וכמובן מחובר גם לטיבט ולסין המסורתית, העתיקה, ולפיכך מגוונת גם במבחר האנושי.
במחוז עוברות שתי דרכים עתיקות וצומת חשובה ביותר. החל מקצה החומה הסינית בדון-הואנג, שבין סין המסורתית, ל"מדבר ממנו אין שב" כמו שהוא מכונה, יוצאות שתי דרכים מערבה: האחת למרגלות הרי טיבט הנישאים, הקרויה "הדרך הדרומית", בה הגיע הנוסע והסוחר מרקו-פולו בביקורו בסין של קיסרות יואן בראשות המונגולי קובליי-חאן במאה ה-13. "הדרך הצפונית", המקיפה את המדבר הגדול, עוברת בבירת המחוז של היום: אורומצ'י (Wūlŭmùqí), בה מתנהלות בימים אלו ההפגנות עליהן אנו שומעים בחדשות בקיץ 2009. הדרכים ממשיכות ונפגשות ממערב המדבר, בעיר קאשי, הידועה גם בשם קאשגר.


מסעדת רחוב אויגורית אופיינית

קאשי – אמצע העולם הנידח ביותר

מקאשי יוצאות דרכים רבות: למעבר ההרים שבין פקיסטן והודו, ממנו הגיע הנזיר הנוסע האגדי ש'ואן דזאנג (Xuán Zàng), עם מטען הספרים הבודהיסטים, שתרגומם בתקופת הטאנג (במאה ה-7) גרם להפצת הבודהיזם בסין. אודות מסעו העובר במחוז, נכתב הרומן הקלאסי "מסע למערב" ((Xī Yóu Jì. הספר נכתב במאה ה-16, ונחשב ספרות מופת פופולרית גם כיום.
לספר נעשו ארבעה תרגומים לעברית: "קוף", "הטאו של קוף", "מסע למערב - קוף" ו"קוף ודלעת הקסמים".
מקאשי יוצאות גם דרכים לקזחסטן (ודרכה לים השחור ולים התיכון) ולמרכז רוסיה האסייתית.
זהו המקום הקוסמופוליטי אליו באים לסחור מכל מדינות הסביבה. ביושבי במסעדת שיש-קבאב, הוזמנתי לא מעט לשיחה על ידי סוחרים פקיסטנים, שבאו לקנות בעיר, ועם סוחרים קירגיזים. אפשר גם לשבת בבתי הקפה הסופר מודרניים של משפחה אמריקאית, ולשכוח לרגע, שאם יש מקום שהוא ממש קצה העולם ויחד עם זה המרכז שלו, זוהי העיר קאשי. בעיר זו התנהל, במשך כל המאה ה-19, "המשחק הגדול", שהיה למעשה תחרות שליטה דרך אנשי ביון, בין רוסיה לבריטניה, על השליטה במרכז אסיה.


השחזת סכינים בקאשי

שוק החיות בעלות המזל וחסרות המזל

בעיר נערכים מהשווקים הגדולים והצבעוניים במזרח, כששטיחים פרסיים ואביזרי ריקועי פח, מתערבבים עם פירות וירקות, צאן ובקר העומד למכירה, לצד חמורים, סוסים וגמלים.
השוק המיוחד הוא שוק החיות של יום ראשון מאל באזר (Mal-Bazaar). יש המבלבלים בינו לשוק יום ראשון, אבל למרות ששניהם פועלים בימי ראשון, שוק החיות נמצא במרחק של מספר קילומטרים מאחיו המפורסם. זהו שוק החיות הגדול בסין, והוא אפילו לא כולל את הגמלים הנמכרים בשוק אחר ומרוחק. בשוק החיות נמכרים צאן, מקנה, בקר, סוסים וחמורים, לצד כרכרות, אביזרי פרזול וחבלים, ובצדי השוק מתבשלות אחיותיהן חסרות המזל של החיות בדוכני האוכל הרבים. ברחבה ניתן לראות מרוצים וניסויי כלים של סוסים, כרכרות ועגלות חמורים, בדהירה מטורפת, תוך שינויי כיוון כדי לבדוק את הסחורה בטרם קנייתה.
 
שוק אחר המתקיים באותו יום הוא "שוק יום ראשון". השוק מתקיים כל השבוע, אולם ביום ראשון, זהו השוק הגדול ביותר באסיה ואולי בעולם כולו. עשרות אלפי מבקרים מגיעים אליו לחלקו המקורה ולהמשכו ברחובות הסמוכים, כשהמעדן המקומי - ראשי עיזים, מבושלים ומפוצחים, ומהם מוגש מרק בו צף רבע מראשה של עז. 

 
פסל מאו ענק המנופף לשלום העם ומרק ראשי עיזים אופייני

כרכרה בכוח תיש

במהלך השבוע, עיקר העניין הוא בכיכר המרכזית, מעליה מתנוסס פסלו העצום של מאו-דזה-דונג, ובעיקר ברחבת הענק, הפעילה כל היום לצד המסגד הגדול והחשוב ביותר - מסגד עיד-קיח. ברחבה יש אוכל, סחורה, תזמורת ובילוי לילדים, כמו גמלים בקטריאנים כפולי דבשת למטרת רכיבה וכרכרת ישיבה להובלת ילדים בכוח תיש אחד. ברחבה זו יכולים עשרות אלפי מאמינים להתפלל בחגים וימי מועד.
 
מי שבוחר לנשום אויר פסגות, לראות נופים, ואף לטפס להרים הגבוהים, ייסע לכוון מעבר ההרים בגבול פקיסטן, לפחות עד "האגם השחור" (קאראקול Karakul בקירגיזית), מעליו נישאים שני הרים גבוהים מ-7,500 מטר מעל פני הים.
אגם קאראקול נמצא כארבע שעות נסיעה דרומית לקאשי. סביב לאגם פזורים ישובים ויורטות של נוודים קירגיזים עם עדרי היאקים, הגמלים והכבשים שלהם. זוהי נקודת יציאה וחזרה לטרקים במעלה ההרים.


יורטות באגם קאראקול

חשיבות אסטרטגית

לאחרונה הפך המחוז האוטונומי ש'ינג'יאנג, למקור לאנרגיה הסינית וראש גשר יבשתי ליבוא ויצוא סחורות מהמדינות השכנות. כל מי שיזכה לצפות באלפי המשאיות העמוסות העושות דרכן בדרכי העפר,בין קאשי למעבר ההרים לקירגיסטן, הנושאות טקסטיל ומוצרי פלסטיק, ואותן משאיות בדיוק, השבות ממרכז אסיה עם גרוטאות ברזל לסין, מובטחת לו חוויה מרתקת. גם המדבר בו פזורים אלפי "חרגולי" שאיבת נפט, פזורים כאילו הושלכו במדבר כערמת גרוטאות.
 
היותו של מחוז ש'ינג'יאנג מקור לאספקת נפט, גשר למעבר גז ממרכז אסיה, צינור תחבורתי לסחורות, גישה יבשתית אסטרטגית למדינות רבות, וכן גם מגרש הניסויים הגרעיניים של סין, ביחד עם נתח אדמה אדיר, המיושב בדלילות על ידי כ-9 מיליון אויגורים, אליהם צירפה סין כ-8 מיליון האנים וחיים בה עוד מיעוטים בכל מדינות הסביבה, הופכים את המחוז לנכס אסטרטגי ממדרגה ראשונה עליו לא יוותרו הסינים לעולם.


נופי הרי קרקורום בדרך לפקיסטן

בדרכי ש'ינג'יאנג

למרגלות הרמה הטיבטית, בדרום המחוז, נגמר המדבר ומתרוממת החומה הבלתי-עבירה של רכס הרי הקונלון (Kūnlún Shān). לאורכו עוברת דרך המשי הדרומית, דרך גבול המדבר ושורה של ערים עתיקות: יארקאנד, חוטאן, יוטאן ואחרות, בדרכן למסדרון חאש'י המוביל לסין.
מצדו הצפוני של המדבר, במרכז המחוז, עוברת דרך המשי הצפונית, דרך הערים העתיקות: אקסו, קוצ'ה, קורלה וגולת הכותרת התרבותית והתיירותית - בקעת טורפן.
 
בקוצ'ה, באם תגיעו ביום שישי, כדאי לבקר בשוק. אין זה השוק של קאשי, אבל הבזאר הצבעוני מתקיים,בשונה ממרבית הבזארים במרכז אסיה, ביום ו' (יום אל ג'מעה), וזאת בשל ההשפעה המוסלמית הרבה. מיקום השוק כשני קילומטרים ממערב למרכז העיירה, ואפשר למצוא בו חפצים מקוריים ואותנטיים. אפשר גם סתם להביט במקומיים עומדים על המקח, או להציץ במסגד הסמוך, השני בגדלו אחרי עיד-קיח בקאשי.

מכאן ומערבה, מתחילים אתרי "מערות אלף הבודהה", החצובות בהרים מתחילת הגעתה בודהיזם לסין במאה השלישית, ובעיקר בפריחה הבודהיסטית בתקופת הטאנג (מאות 7-10). גם ליד קוצ'ה יש מקום מרשים כזה, בו חצובות למעלה מ-200 מערות בודהיסטיות בצלע ההר, שאת מרביתן הרסו המוסלמים והקומוניסטים בתורם.
 
בהמשך הדרך מזרחה, עוברים בקורלה (Kurla) , שגם היא עיר עתיקה על דרך המשי. העיר גבוהה יחסית ולכן קרירה ויבשה. בקיץ הטמפרטורה המדברית משפיעה היטב, ורבים מעדיפים לנסוע שעה צפונית מהעיר לאגם בוסטן (Bosten),שהוא מאגר המים המתוקים הגדול בש'ינג'יאנג. ליד האזור הקרוי אגם לופ (Lop Nur), שכיום הוא שטח צחיח, נמצאת הממלכה העתיקה לואלן. לא הרבה נשאר ממנה, אבל מי שזמנו בידו יכול לבקר בלופ-נור ובחורבות לואלן.


שוק הירקות

בקעת טורפן

בקרבת המקום הכי נמוך וחם בסין, נמצאת בקעת טורפן (Tǔlǔfān), שהיא נווה מדבר ועיירה קטנה. העיירה מעניינת ומשופעת בגפנים שמספקים צל וקרירות. יש בעיר שוק נחמד וכמה מסגדים פזורים בה. מסביב לעיר ישנם כמה אתרים היסטוריים מעניינים, כגון מערות אלף הבודהות, מהן גנבו הטורקים והגרמנים את ציורי הפרסקו המרתקים ומהפכת התרבות הסינית פגעה באחרים, ובכל זאת זו שכיית חמדה. בסביבה ישנן ערי מבצר עתיקות עשויות לבני בוץ, שמעט הגשם מצליח בקושי להשיבן למצבן הטבעי כערמות חול חרסיתי.
מאד מעניין לבקר בעיר העתיקה גאוצ'ינג, שהיתה בירה במאה ה-9, ועדין ניתן לראות שהיא השתרעה על שטח של קילומטרים רבועים רבים. בעיר ישנם מבנים שנשארו וערמות חול, שבחלקן ניתן לראות שהיו בעבר מבנים גם הן.
 
העיר העתיקה היפה יותר היא ג'יא-הוא (בין שני נהרות). גם היא עיר חומה משומרת היטב, הניצבת בין שני נהרות. ראשיתה לפני כאלפיים שנה ולמרות ההרס המונגולי, עדיין אפשר לסייר ברחובות ולראות רבים ממבני הבוץ ששרדו. באתר ישנן דרכים רבות להליכה - המבנים שמחוץ לדרכים בסכנת קריסה. גולת הכותרת הוא המגדל שעדיין עומד על תילו, ומקדשים ששרדו בחלקם. כמו כן ישנם בתים רבים מלבני בוץ, שבמידה מסוימת השתמרו וניתן לראות איך היו החיים במקום.
גם ביקור בקברי אסטאנה מהמאות 6-9 מומלץ, ולו רק כדי לראות את שכיות האומנות ואת הקיסרים החנוטים במקום.


העיר שבין שני הנהרות ג'יא-הוא

ההרים הבוערים

נופים יפים ישנם בנסיעה באזור בקעת טורפן, ובמיוחד מראה ההרים הבוערים. זהו רכס הרים מאבן חול אדומה, הנראים כאש ממדורה, בשל החריצים האנכיים העמוקים באבן החול. בחודשי הקיץ הלוהטים, בהם הטמפרטורה המרבית מגיעה ל-49.6 מעלות בצל, וטמפרטורת האדמה ל-70 מעלות, יוצר האוויר החם אשליה של בערה, המודגשת על ידי היעדר חי או צומח על ההרים. ההרים נקראים על ידי הסינים ההרים הבוערים (HuoYan-Shan) וההר האדום (Keziletage) על ידי האויגור, בעיקר בשל המראה המוזר שלהם.
 
רצועת ההרים היא ספח של התרוממות ההימאליה מלפני 50 מיליון שנה, המגיעה לגובה של 831 מטר (מעל העמק השני הכי נמוך בעולם, מינוס 150 מטר). ההרים נמצאים כעשרה קילומטרים צפונית לטורפן, ונמשכים ממערב למזרח לאורך כמאה קילומטר, ברוחב תשעה קילומטר. מרכז המבקרים נראה כמו מסגד מוסלמי קטן מוקף חומה ארוכה, ובו הסברים על ההרים. ההרים והמסע לאורכם תואר ובספר "מסע למערב" שהוזכר קודם.
 
אגדות רבות נקשרו למקום, ביניהן האגדה ההאנית (סינית) ששולבה בקלאסיקה "המסע למערב", על מלך הקופים שעשה בלגן בשמים, כשהתפרע ליד התנור המייצר את עמודי חיי הנצח. כשנזרק מהמטבח נפלו חלקי העמודים, ביוצרם את ההרים הבוערים. האגדה האויגורית יפה יותר, ולפיה הגיבור המקומי לחם שלושה ימים ושלושה לילות נגד הדרקון שהיה במקום, וכשניצח אותו הפכה הגווייה מכוסת הדם להרים הבוערים. שמונה מכות החרב הפכו לשמונת העמקים, ובכללם עמק הענבים הידוע.
גם מראה אגם המלח, ממנו עולה אוויר חם, המשבש את הראות ביוצרו חזיון תעתועים, הוא מראה נוף ייחודי ומרתק.


ההרים הבוערים

הצימוקים הכי טעימים בסין

הבילוי הנעים ביותר הוא בעמק הגפנים (Putau Gou) לצד בקעת טורפן. זהו עמק מדברי ובו עשרות כרמים ומסעדות בצל גפנים. בשל החום הרב בחודשי הקיץ, יוצר ריכוז הסוכר בענבים את הצימוקים הטעימים בסין. בחודשי החורף קוברים את ענפי הגפן באדמה למניעת קפיאתן.
לעמק זה, כמו למקומות נוספים באזור, מביאים מים בקארז - שיטת השקיה שהגיעה מתימן דרך פרס, והיא מבוססת על שורה של חפירות  אנכיות הנראות כחפירות חולד, המשרתות ניקוי, וכריית תעלה תת-קרקעית מאוזנת כמעט, המובילה את המים מההרים לעמק. את שיטת החפירה מדגימים אנשי עמק הגפנים בשני מוזיאונים בעיר טורפן עצמה (כרטיס כניסה לעמק מקנה ביקור במוזיאון הקארז בטורפן).
 
העיירה טורפן היא מרכז הביקור בעמק, והמקום היחיד בו אפשר להתגורר, לאכול, וגם לצפות בתרבות האויגורית(ריקודים וכדומה). בעיר שדרות מוצלות בגפנים, יצירות אומנות ושווקים קטנים, לצד מלונות רבים. בעיר מתנוסס צריח מסגד אמין-טא מהמאה ה-18, המתנשא לגובה 44 מטרים ובולט בנוף. בעיר יש גם מוזיאונים, וביניהם מוזיאון להדגמת שיטת ההשקיה המדברית קארז.

 
עמק הגפנים וריקוד אויגורי

אורומצ'י הבירה וסביבתה

זוהי העיר החשובה והגדולה במחוז ש'ינג'יאנג, הנמצאת מצפון לדרך המשי, בשטח גבעי מעט, ולכן קרירה יותר ונעימה יותר בקיץ הלוהט של המחוז. אין עניין רב בעיר, אבל ממנה יש תחבורה סדירה לכל ערי המחוז, וממנה יוצאים טיולים מאורגנים למקומות שונים במחוז, כמו גם טיסות לערי סין הגדולות.
 
האטרקציה המרכזית באזור העיר הוא האגם היפיפה והנעים מאד הקרוי ברכת השמיים (Tian Chi). זהו אגם קטן, הנמצא 115 קילומטר או שלוש שעות נסיעה מאורומצ'י, באמצע המדבר, ממש כמו בגלויות. אגם קטן בצבע כחול בנופי ירוק והרים נישאים - פשוט מדהים. אמנם הרבה תיירים מגיעים לכאן אבל טיול בגבעות שמסביב הוא חוויה בלתי נשכחת. האוטובוסים מלאי התיירים, יוצאים בבוקר מאורומצ'י וחוזרים אחר הצהריים, וכך לא משאירים מספיק זמן ליהנות מהטיול לחלקו הרחוק של האגם.
תכנון מראש לביקור של יומיים, יאפשר להתרחק מהמוני התיירים, ולהגיע לחלקו הרחוק של האגם, לנקודת תצפית קסומה, להתארח אצל המקומיים, וליהנות מאחר הצהריים, ערב ובוקר שלו על האגם, עד שמגיעים גלי התיירות המקומיים בצהריים למחרת.


תושבים מהמיעוט הקזאחי לייד בקטתם

צפון מחוז ש'ינג'יאנג

 בסמיכות למדינות קזחסטן, רוסיה ומונגוליה, נמצאות כמה מהשמורות היפות ביותר בסין כולה.
בסמוך לקזחסטן נמצא אגם סאיילימו שמשמעות שמו היא "משאלה" בקזאחית, המדוברת בחלק זה של שינג'יאנג. מרבית האוכלוסייה באזור האגם היא של רועים נוודים מונגולים וקזאחים, המגיעים בחדשי הקיץ לרעות את עדריהם, ולתרגל את מסורת ההיאבקות, מרוצי סוסים, ומשחק קבוצתי של מרוץ לתפיסת גוויית כבש והבקעת "גולים" איתה. האגם ממוקם בחלק האוטונומי המונגולי Boertala, (כן, יש אוטונומיה למונגולים גם במחוז האוטונומי האויגורי) בגובה 2,000 מטר, דבר ההופך אותו לאגם הגבוה באגמי ההרים של שינג'יאנג. עומק האגם 86 מטר, ושטחו כמעט 500 קמ"ר, צבעו כחול עמוק, בצל הרים מושלגים ברקע, ומישורי עשב ירוקים זרועים במקנה וצאן. התקופה האידיאלית לבקר באגם היא בחודשים יולי-אוגוסט.
 
בצפון הרחוק, בפינת הגבולות עם מונגוליה, רוסיה וקזחסטן, נמצאת שמורת האנאסי (Hanasi Hu).
זוהי שמורת טבע סביב נהר האנאסי, שהוא הנהר היחיד בסין הזורם לאוקיינוס הארקטי. השמורה נמצאת בקרבת גבולות מונגוליה, רוסיה וקזחסטן, ובה מתרחב הנהר ארטיקס (Ertix), ויוצר אגמים כחולים מוקפים פסגות מושלגות. באזור השמורה רועים נוודים קזאחים, המתגוררים ביישובי קבע וביורטות.


שמורת אגם האנאסי, בגבול סין עם קזחסטן, רוסיה ומונגוליה