יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
שנגחאי אחת הערים הגדולות בעולם והשנייה בגדלה בסין נמצאת בדלתא של נהר היאנגדזה בשפך לים, משני גדותיו של נהר הואנג-פו (Huangpu Jiang). זוהי עיר מודרנית תעשייתית ועמוסה המושפעת רבות מהעולם החיצון, אחת מארבע ערי מחוז בסין (ביחד עם בייג'ינג, טיאנג'ין וצ'ונגצינג), המאכלסת עם פרבריה כאחוז בודד מאוכלוסיית הסין (17 מיליוני איש) ומייצרת כמעט חמישית מהתוצרת של סין. העיר מעולם לא הייתה בירה, אבל בתקופות שונות ובמיוחד מאמצע המאה ה- 19 ועד אמצע המאה ה- 20 הייתה מהערים המשפיעות ביותר בסין כולה, כמו שהיא ממשיכה להיות עד היום. נקראה הזונה של המזרח והושוותה לפאריז, ויש המשווים אותה (ואת רובע פו-דונג) למנהטן בשל בנייניה הנישאים והתחבורה המסועפת והמודרנית שבה.


נהר פו ומבט על הגדה המערבית (פוש'י) ובנייני הבאנד

היסטוריה: המקום מיושב כאלף שנה אבל סין שמעולם לא חששה מתקיפה זרה ולא עסקה בסחר חוץ ניכר לא ייחסה למקום האסטרטגי של שפך נהר היאנגדזה חשיבות ייתרה, וגם הציים הגדולים של שושלת מינג לא דרשו נמלים מוגנים. האירופים שמורשת קרבות הים מוכרת להם מצאו במקום אסטרטגי זה, כמאה ק"מ מקו החוף, על נהר הואנג-פו את ההגנה הדרושה לצי סוחר, לייד הנגישות הקלה לנהר הענק שהוא עורק מסחר מהותי בסין, המחובר אף בתעלה הגדולה לעורק התחבורה של הנהר הצהוב. עם כניסת המעצמות לסין בתחילת המאה ה - 19 נוצר פער ביחסי המסחר לרעת הבריטים רוכשי המשי והתה, שאילץ את אותם לתקנו ביבוא ומכירת אופיום לסין. צעד חד-צדדי זה הוביל להתנגדות בקרב הסינים ולפריצת מלחמת האופיום הראשונה שבסופה 1842 כבשו הבריטים את  שנגחאי, הכניעו את הסינים ואילצו אותם לחתום על הסכם נאנג'ינג המשפיל בו  שנגחאי (ביחד עם הונג-קונג, גואנגג'ואו, טיינג'ן, פוג'ו ואמוי) תימסר בחלקה לשליטה ולשיפוט בריטי, דבר שהביא לכניסת ייתרת המעצמות ובניהן צרפת ארה"ב ויפן לשליטה בעיר. תוך זמן קצר הפכה העיר לנמל הגדול במזרח, והנקודה האסטרטגית החשובה, ומקום בו הושקעו יותר כספים על ידי המדינות האירופיות מכל מקום אחר.
החשיפה לתרבות הזרה והאחיזה הרופפת של שושלת צ'ינג המתפוררת באזור, גרמה לבום תעשייתי ותרבותי לצד כאוס חברתי אליו נדחקו כוחות ורעיונות זרים, שליטה של מאפיות וכוחות פשע לצד תפארת קולוניאליסטית תרבותית. בראשית המאה העשרים היו ימיה העליזים של העיר כשנבנו המבנים המפוארים אל מול הנהר, והסחר העולמי מהמזרח נוהל משם, וחיי ההוללות של סמים, מאפיה, זנות ופאר אקסטרווגנזי מצא את בסיסו בעיר שזכתה אז לכינויים הזונה של המזרח ודומיהם. אחד הרעיונות שחלחל מהחוץ לסין דרך שנגחאי הוא הקומוניזם שהחל דרכו בכינוס שנערך ברובע הצרפתי של העיר בהשתתפות מאו-דזהדונג 1921, כינוס מכונן של המפלגה הקומוניסטית הסינית. שביתת המסחר והמהומות של 1925 בראשות ג'ואו-אנלאי שהמתין לחיזוק מצ'יאנג-קאישק, הסתימה באופן הפוך ברצח הקומוניסטים על ידי דו-יז'אהשנג - ראש ארגון פשע וסוחר סמים אופורטוניסט שתמך ברפובליקנים, יצר את הקרע הגדול בין הקומוניסטים לרפובליקנים ואת מלחמת האזרחים שנמשכה בהפסקות כרבע מאה.


פעילות בוקר ברחובות העיר

העיר נכבשה על ידי היפנים ב-1937 והייתה בשליטתם עד לסיום מלחמת העולם 1945 בה רוכזו הזרים בגטאות, ובכללם הקהילה היהודית הגדולה של העיר. בתקופה השחורה של מהפכת התרבות ניהלה כנופיית הארבעה בראשות ג'יאנג-צ'ינג אשת מאו הרביעית ואחרים מהמפלגה הקומוניסטית של  שנגחאי את המאבק להרס התרבות הישנה, מבצע אותו ניהלה הכנופיה ממבצרה בשנגחאי. משם הסיתו את המשמרות האדומים, בעזרתם שילחו כאוס בכל מקום שחפצו. אוניברסיטאות נסגרו והושתקו, אינטלקטואלים, אמנים ועיתונאים נעלמו, פרסום מאמרים מכל סוג חדל להתקיים, ומזכרות מהתקופות הקפיטליסטיות והפיאודליות (כגון מקדשים, מונומנטים ועבודות אומנות) הושחתו ונהרסו עד ליסוד. ההערכות מדברות על מיליוני אנשים שנהרגו או פשוט נעלמו בתקופה שבין 1966 ל - 1969, כאשר הקו המנחה הוא הרס ארבע העתיקויות: המנהגים העתיקים, התרבות העתיקה, ההרגלים העתיקים והחשיבה העתיקה. הסטגנציה של העיר הסתיימה בסוף המאה העשרים וכיום זוהי עיר מודרנית, שמאז הכרזת גדת הנהר המזרחית "פו-דונג" כשטח לבינוי בעל מעמד מיוחד בשנת 1990 עברה מתיחת פנים בקצב מהיר ובינוי מאסיבי, ובה ישנן 25 אוניברסיטאות המפיצות ידע תעשייתי, מחקרי ומדעי בכל סין, ועד לתערוכת אקספו 2010 העולמית עוד תתפתח רבות בדרכה להיות מהערים המשפיעות ביותר בעולם כולו.
עוד על ההיסטוריה של העיר
 
בשטח המחוז חיים כ-25 מיליון איש המייצרים כ-350 מיליארד דולר. נהר ההואנג-פו מחלק את העיר לאזור הישן פו-ש'י (PuXi ממערב לנהר פו) ופו-דונג (PuDong ממזרח לנהר פו) החדיש בו מתנוססים מגדלים רבים ונבנה בו שדה תעופה חדיש המחובר לעיר באחת מרכבות מאגלב היחידות הפועלות בעולם (רכבת הצפה ומונעת על מגנטים הנעה במהירות 350 קמ"ש לאחר שהוקטנה מהירותה מ-431!). את העיר מקיפים שני כבישי טבעת ובה גשרי תחבורה בגבהים של חמישה מפלסים המגדירים מחדש את הביטוי "היי-וואי" ברחפם מעל מבנים רב קומתיים. עיר הישנה בפו-ש'י, ניכרים עדיין עקבות הרבעים השונים: הבריטי, הצרפתי והסיני.
גיאוגרפית נמצאת  שנגחאי בדיוק על קו הרוחב של ירושלים ותל-אביב, אבל מושפעת רבות מהמונסון הקיצי ומהטייפונים של הקיץ והסתיו המגיעים מהאוקיינוס השקט ומתנגשים ביבשה בחופה הדרומי של סין. יולי הוא החודש החם עם 32 מעלות וכן הגשום ביותר, בעוד שדצמבר הוא היבש והקר עם 1-5 מעלות צלזיוס. בממוצע יורדים למעלה מאלף מ"מ גשם בקיץ החם והגשום.
מזג האוויר בשנגחאי

 

הפינה היהודית:

סוחרים הגיעו לעיר עוד בראשיתה, ומרקו פולו פגש בהם במאה ה-13. מייד לאחר מלחמת האופיום הגיעו הבריטים ואיתם משפחת ששון העיראקית ליצור טקסטיל וסחר באופיום והביאו איתם קהילה בע'דדית גדולה ותוססת כמו שיצרו בגוג'ראט, מומביי וקולקטה בהודו, ויאנגון הבורמזית שהתיישבה בעיר והקימה בתי כנסת ובתי ספר. גם בתחום האירוח החיי הזוהר לא נפקד מקומם כשאת פעילותם ריכזו הששונים מ"מלון קאתאי" שבבעלותם, המקום הנחשב ביותר במזרח. עם הפרעות של תחילת המאה ה-20 ברוסיה ועד המהפכה, היגרו יהודים רוסיים רבים לסין, וחלקם הגיע לשנגחאי.
בתקופה שאירופה החלה לבעור, הנפיק  הקונסול הכללי של סין בווינה, (ולימים חסיד אומות העולם של יד-ושם) פנג-שאנהו, כעשרים אלף אשרות כניסה לסין ליהודי גרמניה ואוסטריה, בניגוד להוראות הממונה עליו. בכך הציל את חייהם, ומרביתם היגרו לשנגחאי לתקופת המלחמה. בתקופה זו הייתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר במזרח, ואחת מקהילות הזרים הגדולות ביותר בעיר.
עם הקמת מדינת ישראל נעלמה כמעט הקהילה היהודית והוזנחו מוסדותיה, והיום פרט לאנשי העסקים הישראלים החיים בעיר ובית חב"ד המרכז את מעט הפעילות היהודית נשמרים רק מעט מימי הזוהר של יהדות  שנגחאי.  הרובע היהודי בהאונג-קיו עדיין שווה ביקור, ובמיוחד בבית הכנסת אוהל משה ששופץ לכבודם של קלינטון ואולברייט ונפתח למבקרים ב-1999, ובו יש מוזיאון קטן המראה את חיי היהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה.
היום מאורגנים טיולי יום באתרי המורשת היהודית בעיר על ידי סוכנויות Phone: 53062651\53060606


בית הכנסת אוהל משה

הגעה לעיר אפשרית לאחד משדות התעופה פו-דונג או הונג-צ'יאו הישן, בטיסות מישראל דרך הונג-קונג, בייג'ינג, איסטנבול בנגקוק ולונדון.
 
בהפלגה אפשר להגיע מיפן, קוראה או הונג-קונג, וברכבת מכל סין ואף מרוסיה, מונגוליה או וייטנאם.
רכבת מהירה שתוכננה ל-350 קמ"ש אך מוגבלת ל-300 קמ"ש מקשרת את שנגחאי עם בייג'ינג, טיאנג'ין, ג'ינאן, ש'ודזאו, ווחאן, סודזואו ונאנג'ינג וממשיכה הלאה להאנגדזואו.
מערכת המטרו כוללת 15 קוים  והיא הפיתרון להתניידות בעיר.
התנועה בעיר קשה ופקוקה, אבל מוניות יעילות, אבל אופניים והליכה רגלית יביאו אתכם לכל מקום במרכז במהירות ויעילות.
אוטובוס תיירים הפועל מאז 1998, הכולל נסיעה בלמעלה ממאה קוים המאפשר הגעה ליעדי תיירות וכרטיסי כניסה לאתרים מאפשר למי שקצר בזמן לראות לפי בחירתו את יעדי העיר והסביבה. למידע והזמנות (אם כי אנגלית זה לא בדיוק השטח שלהם עדיין): Information Tel: 021-64265555
 

יעדים לביקור בשנגחאי:

על גדתו המערבית של הואנג-פו (הקרויה בסינית פו-ש'י PoXi) נמשכת טיילת הבאנד (Bund) המוגבהת מעל פני הכביש, בה נמצאים רוכלים רבים ואומני רגע המציירים את העוברים ושבים וגוזרים את דיוקניהם. השם הוא מונח הודי-אנגלי לסוללת עפר על גדה בוצית של נהר כדי לעצור שיטפון, תיאור הולם לגדת הנהר הזאת. הטיילת ידעה זמנים בהם הייתה הרחוב החשוב בכלכלה הסינית ומרכז ההתרחשויות קוסמופוליטי של סוחרי אירופה העושים עסקים בסין. מעבר לנהר נשקפת שורת גורדי השחקים של פו-דונג, בעוד שבחזית הרחוב ניצבים מבנים קולוניאליסטים קלאסיים בני 100-150 ומבנים נאו-קלאסיים בני 70 שנה מתקופת הפריחה של סין בטרם מלחמת האזרחים, המדגימים את עברה הקוסמופוליטי של העיר מאז התיישבות הבריטים. באותו רחוב נמצאים בנקים רבים מועדונים יוקרתיים ומסעדות, כמו גם מבני מלון קאתאי (בית ששון) ההיסטורי הקרוי היום מלון פיס (Peace Hotel) ובנק הונג-קונג ושנגחאי בעל הכיפה העגולה, מבנה המכס בעל השעון בראשו ובית בנק יוקהאמה.


פעילות רגילה בטיילת הבאנד

מחלקו הצפוני של הבאנד יוצאת מנהרה מעבר לנהר, שהיא מנהרה תיירותית ביזארית בה נוסעים בקרוניות כשברקע מצוירות בקרני לייזר סצנות ואפקטים המלווים בצליל תואם של מסע לעובי האדמה.


מנהרת החוויות מתחת לנהר

בקרבת דרום הבאנד במרחק הליכה קצר מערבה נמצאים בצמידות הרובע הסיני וגן יו (יו-יואן). גן זה הוא גן סיני אופייני בעיבורו של אזור הקרוי "צ'איינה-טאון". בגן ישנם כל המרכיבים של גן סיני הכוללים פאוויליונים, מסלעות המייצגות הרים יציבי-עד (פאנג) מעל ברכות מים (שווה) המייצגות אוקיינוס של דינאמיות, בהן משכשכים דגי זהב, בצל עצים מעוצבים ושיחים. המשעול מתפתל ונפתח לכיכרות ושוב עובר בהצרות המסתירות את המתרחש מעבר לעיקול הבא, כשמכל נקודה נשקף נוף שונה המופרד בחומות אבן עליהן שרועים דרקוני ענק בעלי שלוש אצבעות כדי לא להרגיז את הקיסר ולסמן איום עליו.


גן "יו" - פריחה, צמיחה, מסלעה ודרקון

את הגן בנתה במקור משפחת פאן, פקידי ממשל עשירים בשושלת מינג והקמתם ארכה 18 שנה בין 1559-77. הגן נהרס בהפצצה בכיבוש הבריטי של העיר במלחמת האופיום הראשונה 1842, אבל לשם התיירות נבנה הגן מחדש כמו גם אזור התיירות הסמוך לו הקרוי הבזאר או צ'איינה-טאון.
בעברה הקולוניאליסטי של העיר היו חיים הסינים חסרי המעמד באזור זה של העיר, ועוד זוכרים את האגדה האורבאנית המשפילה על חוקי האיסור לכניסה לגנים הבריטיים בשלטי "אין כניסה לכלבים וסינים", אימרה שככל הנראה הייתה באותיות הקטנות של כללי הגן ולא בשלטי חוצות, ובכל זאת זכורה כעלבון משפיל של הסינים בארצם. כיום זהו אזור תיירותי הומה עם בתים "סינים" חדשים, סמטאות מרוצפות ומאות חנויות ומסעדות, וכיכרות עם רוכלי רחוב, ואלפי תיירים סינים ואחרים בתפאורה "סינית אותנטית". בלב העיר הסינית רחבה מרוצפת עם אגם קטן וגשר מזגזג לבית התה שבמרכזו - מקום התרגעות על כוס תה וביצי שלו. מומלץ להקדיש לסיור רגלי בגן יו ובעיר הסינית בין שעתיים לארבע שעות.


בית התה במרכז צ'איינה-טאון

רחובות הרובע הבריטי שמות הכבישים היוצאים מהנהר נקראים על שם ערי סין בעוד שהרחובות הצולבים קרואים על שם מחוזות סין, ושמות הרחובות נשמרו גם בעידן החדש, בעוד ששמות הרחובות הצרפתיים ברובע הצרפתי הוחלפו כולם לשמות פטריוטיים יותר.
 
נאנג'ינג דונג-לו (NanJing Dong Lu), רחוב נאנג'ינג מזרח, הקרוי על שם הבירה הדרומית נאנג'ינג, הוא קטע של הרחוב המוליך ממלון פיס בצפון הבאנד, והולך מערבה לפארק העם וכיכר העם שם מחליף שמו לנאנג'ינג ש'י-לו. קטע הרחוב שזכה לשם "מייל הזהב" הפך עוד בתקופה הקומוניסטית האפלה לטיילת יוקרתית והומת אדם ומקדש תפילה לתרבות הצריכה הקפיטליסטית מוציאת העיניים. זהו חלון הראווה של העיר. במרכזו של הרחוב לרגלי מלון סנטרל פרושה כיכר, ולאורך כקילומטר ומחצה אין תחבורה פרט לקרוניות זעירות המסיעות את העצלים והמתקשים, וייתרת הציבור שחלקו הלא זניח הם מוכרי קשקושים בפרוטה או מתווכים החים מדמי הבאת התייר לחנויות. לכל אורכו של הרחוב חנויות מותגים לא זולות, מסעדות מהן רבות ג'אנקפוד מערבי בעטיפה יוקרתית, ואורות ניאון סטייל לאס-ווגאס. זהו רחוב הקניות המפואר, בעל השם האגדי בסין, מקום בו הסוחרים העשירים מתהדרים במותגים בעוד שחסרי האמצעים ואנשי הפרברים מביטים בהם ובזגוגיות הראווה במבט ירוק של קינאה. ככל שחולף הזמן רבים הסימנים שמיצה עצמו והקהל הולך ומעדיף אזורי קניות יוקרתיים לא פחות כמו רחוב הואי-חאי שברובע הצרפתי בו משקיעה העירייה משאבי פיתוח ניכרים.


רחוב נאנג'ינג בלילה

אלטרנטיבה זולה וטובה לאוכל בערב ניתן למצוא בשוק הלילה הנמצא במרחק הליכה קצר מהבאנד ברחוב יונאן בקרבת רחוב נאנג'ינג. זהו שוק מזון בו פותחים שולחנות רחוב ומאביסים את העוברים והשבים במבחר מנות סיניות זולות ומשביאות.

האזור שקיבלה צרפת במאה ה- 19 כזיכיון קרוי הרובע הצרפתי (Xīntiāndì גן עדן החדש). הוא מעולם לא היה צרפתי באמת, וכמעט כל אוכלוסייתו הייתה סינית, עם נציגות רוסית משמעותית, אבל הניחוח הצרפתי היה קיים, במיוחד בשם הרחובות. הרחוב המרכזי בו הוא רחוב הואי-חאי (Huaihai Lu) שהולך והופך בהדרגה לרחוב הקניות והמרכז הקולינארי המוביל בעיר ושם דבר בסין כולה. כל הרחוב מוצף מרכזי קניות וחנויות כלבו, כשלאורך הרחוב אדניות פרחים בסגנון צרפתי. עיקר העניין הוא בבתי הקפה שליד מלון ג'ין-ג'יאנג (JinJiang Hotel) והסמטאות הקולוניאליסטיות הזנוחות סביב רחוב יאן-אן לו (YanAn Lu). מחוץ לרובע הצרפתי, על גדת אגם, נמצא המבנה בו נערכה פגישת ההקמה של המפלגה הקומוניסטית, ולכן הפך המבנה לאתר עליה לרגל.


בתי הקפה ויצירות האומנות ברחוב הרובע הצרפתי

במקום בו היה פעם מגרש מרוצי הסוסים, היום ישנה כיכר העם ופארק העם, ולצידם מוזיאון  שנגחאי החדיש והמפואר.   נפתח בשנת 1994 ועלה למעלה מחצי מליון יואן ופרט לצורתו המעניינת כמו סירה עגולה המונחת במהופך על ראשו, ופסלי החיות המיתולוגיות במבואתו, כולל ארבע קומות המציגות בתאורה נכונה וכיתוב הסברים הולם מוצגים מסין הפרה-היסטורית, קדרות, ציור וקליגראפיה, פיסול עתיק, רהיטים של שושלות מינג וצ'ינג, חותמים, מטבעות, אומנות ג'ייד, וטקסטיל ומנהגים של מיעוטי סין, וכן תצוגות מיוחדות כגון אומנות איטלקית מהמאה ה-17, אומנות אמריקאית ואחרות.
פתוח בין השעות 09:00-17:00 (כניסה מותרת עד 16:00) בשבת עד 19:00 כניסה 45元 כולל כניסה לתיאטרון או 50元 כולל התיאטרון והגלריה לאומנויות הסמוכים למוזיאון. למוזיאון יש להקדיש לכל הפחות שעתיים רק כדי להקיף את התערוכות בכל ארבעת הקומות ולהספיק גם לקפה בקומה שנייה. בכניסה נערך שיקוף לכם ולחפציכם ואין להכניס גפרורים או מצית שיוחרמו. שימו לב!.


מוזאון שנגחאי מקומה רביעית

תיאטרון שנגחאי הוא מתחם יפה הכולל מספר מבנים, ובו מוצגת הופעת אקרובטיקה שאינה מומלצת לבעלי לב חלש. זהו המקום לראות את אומנות הקרקס הסיני בו נערות גומי, אנשים הבזים לכוחות המשיכה וייתרת כוחות הטבע, המציגים תוך סיכון נפשי רב את כישוריהם של אדם בזמן ומרחב. ההופעות מתקיימות כל ערב בשעה 19:30 בכתובת:The Shanghai Center Theatre, 1376 Nanjing Xi Lu, Shanghai Phone: (86-21) 6279 8600*6744 To book tickets (86-21) 6279-8663 בהזמנה מראש יש סיכוי להשיג כרטיסים בשורות ראשונות – רק יש לדרוש אותם!
 
בין מבני הדת החשובים ביותר של העיר נמצא מקדש בודהה הירקן (YuFo Si). במקום נמצאים שני פסלי בודהה עשויים אבן ירקן בורמזי לבן (ג'יידיט) ומעוטרים בתכשיטים. הפסל המרכזי של שאקיהמוני (הבודהא, החכם משבט שאקיה), מתנשא לגובה 1.90 מטר ושוקל 205 קילוגרם. פסל נוסף של בודהה שוכב באורך מטר מוצב על דרגש עץ. על-פי האגדה הפסלים הגיעו לעיר בשנת 1881 על ידי נזיר שהביא אותם במסע מפרך מבורמה דרך טיבט לשנגחאי ובנה סביבם את המקדש בשנים 1911-1918. פרט לפסלים ישנם במקום ציורים, הדפסים ופסלים נוספים והוא משמש וכמוקד הבודהיזם האזורי גם מיליוני סינים המבקרים במקום, ובמיוחד בחגים וסופי שבוע. כניסה 20元 בין השעות 08:00-16:30
המקדש נמצא בצפון מערב פו-ש'י (הגדה המערבית של חואנג-פו, העיר הישנה)
בכתובת NyuAn Lu 170 מערבית מרחוב JianGning Lu טלפון 86-21-6266-3668


מבט מהבאנד אל מגדלי פו-דונג

הגדה המזרחית - פודונג

הגדה המזרחית של נהר הואנג-פו קרויה פו-דונג (מזרח פו) ובו על שדות אורז ביצתיים באדמה שוקעת נבנו מגדלי פאר ענקיים וגני דשא פתוחים וגדולים ששינו את קו הרקיע של העיר כולה. כמו כן נבנה שדה תעופה בין-לאומי פו-דונג ונסללה רכבת ברק המחברת אותו לעיר החדשה. את המבנים נאלצים לבנות על מצע בטון יציב ומוסתר מהעין, וטובי האדריכלים יוצרים בבטון מבני ענק שונים ומשונים. בפו-דונג ישנם מספר המבנים הגדול ביותר מעל 400 מטר פרט לשיקגו, והמבנה השני בגבהו בעולם (632 מ.).
 
המגדל הבולט וסמלה של העיר הוא מגדל הטלוויזיה המשונה הקרוי פנינת המזרח שגבהו 468 מטר, והוא המגדל הגבוה בסין והשלישי בגובהו בעולם. במגדל בתוך כדורים הנראים מבחוץ ישנן עמדות תצפית בגבהים 263/350 מטרים המקנים מבט ציפור על העיר כולה, ולעיתים על העננים מחלקם העליון.  אל עמדות התצפית טסים 50 איש במהירות 7 מטר לשנייה. פתוח לקהל בין השעות 08:30-21:30 בעלות 70-135元 בהתאם ליעד במגדל. נמצא בכתובת LuJiaZui Lu 2 בפו-דונג, יציאה 1 ברכבת תחתית בתחנת LuJiaZui טלפון 021/5879-1888.

המבנה הגבוה ביותר בעיר ובסין כולה, והשני בגבהו בעולם הוא מגדל שנגחאי, המתנוסס לגובה 632 מטר ו-121 קומות (נכתב לפני בנייתו של בניין הסקיי סיטי של צ'אנגשה חונאן, בן ה-838 מטר). הוא תוכנן על ידי אותם מהנדסים שבנו את ג'ין-מאו והמרכז הפיננסי העולמי (הפותחן).

המגדל השני בגבהו בעיר הוא המרכז הפיננסי העולמי בעל צורת הפותחן. הוא מתנשא לגובה 492 מטר ויש בו 101 קומות. הוא היה למשך שנתיים בעל הגג הגבוה בעולם, תואר אותו איבד ב-2010, וכשרואים את אחיו הסמוך, הגבוה ממנו בהרבה, רואים את מהות התחרות חסרת התוחלת לתואר זה.

המבנה השלישי בגבהו בשנגחאי ובסין כולה ומהגבוהים בעולם, הוא מגדל ג'ין-מאו (Jin Mao Dasha) במתחם הסחר לוג'יאג'אי, שגבהו 421 מטר המבנה בצורת פגודה טלסקופית משוכה מעלה המבוסס על המספר 8 שהוא מספר מזל: יש בו 88 קומות ובסיסו מתומן, החלו בבנייתו בחודש השמיני וסיימו לבנותו גם כן באוגוסט 1998. 50 קומותיו הראשונות הן קומות משרדים, מעליהן 6 קומות של חנויות בעוד שבראשו נמצא מלון Grand Hyatt  שעות כניסה 08:30-21:30 (כרטיסים נמכרים עד 21:00 במחיר 30元   60元 למבוגרים מעל גיל 70). המבנה נמצא שלושה בלוקים ממגדל הטלוויזיה, בכתובת ShiJi Da Dao 2  בפו-דונג ליד תחנת לוג'יאג'אי של הרכבת התחתית, טלפון 021/50475101

אחת האקסטרווגנטיות המגלומניות הסיניות היא רכבת מאגלב המשרתת קו אחד בן 30 ק"מ ממרכז פו-דונג לשדה התעופה פו-דונג. הרכבת היוצאת אחת לחצי שעה בעוד שהרכבת הנגדית יוצאת במקביל, לנסיעה בת שבע דקות במהירות שהוגבלה ל-350 קמ"ש (אך היתה 430!) המלווה בכמעט בום על-קולי כאשר גלי האוויר של הרכבות מתנגשים במהירות יחסית של 860 קמ"ש (0.72 מאך!) על ההצגה הזאת שילם העם הסיני 1.2 מיליארד דולר אותם אין כל סיכוי להחזיר כאטרקציה תיירותית. המטרה המוצהרת היא להראות לעולם שבשנגחאי אפשר לעשות הכל ויותר בגדול מבכל מקום אחר בעולם, ואולמות הענק הנבנים לאקספו 2010 יוכיחו זאת, ועד 2015 ירוצו במעמקי האדמה לא פחות מ- 15 קווי רכבת תחתית, וגם אם זה אומר לחפור את כל העיר.


הנוף חולף מחלון רכבת מאגלב

בעיר אפשר לצאת לשייט בן שלוש שעות מספינה היוצאת מהמזח ליד טיילת הבאנד, לראות את העיר על שני גדות ההואנג-פו ועל הפעילות בנמל הפעיל של העיר. שייט מהנה של שעה יוצא בשעת השקיעה בספינות גדולות, תלת מפלסיות, ואפשר לראות בשייט זה את גדות הנהר כשהמבנים מוארים באופן מופלא.
======================================================  
 

על העיר והחיים בה בתקופות השונות נכתבו ספרים לרוב ונעשו סרטים רבים ובניהם:

הסרט שנגחאי אקספרס עם מרלן דיטריך.
הספר אזליאה אדומה של אנצ'י מין בהוצאת מעריב
חיים ומוות בשנגחי של ניין צ'אנג
In search of old Shanghai של ילידת שנגחאי פאן לינג
הספר " קיסרות השמש" ג' ג' באלארד 1984 בתרגום מרדכי ברקאי, זמורה-ביתן 1991
הסרט " אמפריית השמש" של שפילברג 1987 המבוסס על הספר הנ"ל.
חיי היומיום בתחילת המאה העשרים בספר " Beyond the Neon Lights" של Hanchao Lu
מדריך המלונות של  שנגחאי.


כתבות על אותו אזור:

עיירות המים של סין – לחיות בציור
אגדות האגם המערבי בהאנגדזו
• סודזו עיר הגנים
הכרות עם הגן הסיני