יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
 
בֵּייגִ'ינְג, משמעות שמה "הבירה הצפונית" כדי לבדלה מנאנגִ'ינְג, הבירה הדרומית. המזרח התיכון והמזרח הרחוק שמם נובע מנקודת מבט סובייקטיבית אירופוצנטרית. גם בֵּייגִ'ינְג הייתה פעם "הבירה הדרומית" כשבירת הקיץ הייתה בשאנאדו הצפונית לה. כשהוכרזה ב-1274 כעיר הבירה של סין כולה לראשונה בהיסטוריה הסינית, נקראה דאדוּ או "הבירה הגדולה" בשפת השליטים המונגוליים. מאז, כמעט ללא הפסקה, שימשה בֵּייגִ'ינְג בירה של סין.


העיר האסורה במבט מהר הפחם

זו לא הפעם הראשונה שהעיר הייתה בירה. היא הייתה בירה של ממלכות אחדות בתקופות שונות במהלך 3,000 השנים האחרונות, אולם ההיסטוריוגרפיה הסינית בוררת לעצמה מי הייתה שושלת שלטת בסין ומי המשיכה שושלת קודמת, כך שלמשל שושלת גִ'ין ששלטה על שטחים נרחבים בסין העכשווית במאה ה-12 ובירתה בחלק מהזמן הייתה בֵּייגִ'ינְג (או בשמה אז: "הבירה המרכזית" דּזוֹנְג-דּוּ) אינה נחשבת סינית ואינה נמנית על שושלות סין המוכרות. ברשימה הארוכה של בירות סין העתיקות נמצאת האנְגדּזוֹאוּ בירת סוֹנג הדרומית המקבילה כרונולוגית ולא בֵּייגִ'ינְג בירת גִ'ין. חצי מילניום מאוחר יותר, אותם אנשי ממלכת גִ'ין שלטו על כל סין מאותה בירה, רק שאז נקראו "קיסרות צ'ינג".
 

בירת סין בתקופת יואן

הכובש המונגולי קוּבּלַאי-חַ'אן, נכדו של צ'ינגיס-חַ'אן, כבש את העיר משושלת גִ'ין ובילה את ימיו באי עליו ניצבת היום הפגודה הלבנה באגם הצפוני בייחאי, כשסביבו דּזוֹנְג-דּוּ ההרוסה. הוא התאהב במקום והחליט ב-1264 לבנות בו את בירתו הדרומית לאחר שכבר החל לבנות בירה צפונית בשאנדו. אז לראשונה על פי ההיסטוריוגרפיה הסינית, הפכה בֵּייגִ'ינְג לבירת סין. לעירו קרא "הבירה הגדולה" (דאדוּ או טאי-טו) למרות שהייתה מוכרת יותר כ"עירו של החַ'אן" (חאנ-באלוק), או בשפתו של האורח האירופי ששהה שם זמן רב – קָאמְבְּאלוּ. מרקו פולו טוען שעיר הבירה של המונגולים, לה הוא קורא טאי-טו, נבנתה על פי עצת אסטרולוגים לא בדיוק בקָאמְבְּאלוּ שהם צפו שהיא מרדנית, כי אם מעבר לנהר, במקום בו נמצאו הארמון. העיר נבנתה כריבוע מבוצר שכל צלעותיו 10 קילומטר (6 מייל), ובמרכזה המדויק מגדל הפעמון הקוצב את הזמן ("במרכז העיר יש פעמון גדול בבניין ייעודי, הנשמע כל לילה, ולאחר הצלצול השלישי איש לא מעז להימצא ברחובות אלא במקרה חירום..." p. 174). מכך עולה שהארמון לא היה במקורו במרכז העיר או במרכז חיי העיר הישנה, וכן גם לא במרכז העיר החדשה. למרות היותה בירה, מתאר מרקו פולו שהקיסר נמצא בה רק בחדשי החורף. בעיר נחפרו והורחבו שישה אגמים שסיפקו מים לעיר – מקור החיים לערים מבוצרות. העיר דאדוּ שמסוקרת מעט בהיסטוריה, הגיעה בשנת 1327 לכמיליון איש בנוסף לכשני מיליון איש בסביבתה הקרובה, כשהייתה ככל הנראה העיר המאוכלסת ביותר בעולם באותה העת.


היכל ההרמוניה העליונה

עלייתו של הקיסר יונגלה

עירו של החַ'אן הפכה לראשונה לבירת סין בשנת 1274 ונותרה במעמדה כמעט מאה שנה. מרידה מדרום והתפוררות פנימית בשל רעב והצפות הובילו לסיום השליטה המונגולית בסין והקמתה של שושלת סינית חדשה השלטת מבירתה הדרומית. הנסיך ג'וּ-די נשלח לספר הצפוני לכהן כנסיך יאן בתחומה של בֵּייגִ'ינְג. הבירה הנזנחת של סין שירדה מחשיבותה ועמדה בחורבנה מאז 1368, חזרה למוקד עם הפיכת החצר שעשה ג'וּ-די כשהפך לקיסר מינג השלישי תחת השם יוֹנגלֶה. העיר, שהייתה מוקד כוחו של הנסיך יאן שחשק בשלטון, הפכה לביתו ובירתו כשלקח את השלטון בכוח, כשהוא עולה על הבירה הדרומית של אביו ואחיינו היורש - נאנגִ'ינְג. לבֵּייגִ'ינְג בה התגורר בימי בחרותו, ובה שוטט ברחובות וישן בביבים נידחים כשחיפשו להרגו כשהוא מתחזה למשוגע פרוע ומלוכלך (מנזיס, 34), שב כקיסר כשחיסל את אחיינו הקיסר.

מיד לאחר עלייתו של יוֹנגלֶה לשלטון ב-1402, החל לתכנן את עיר בירתו בבֵּייגִ'ינְג. האגדה מספרת שהחלטתו להשיב את הבירה לבֵּייגִ'ינְג הייתה לאחר שיועציו הביאו אותו לגבעות סביב נאנגִ'ינְג והראו לו כמה פגיעה העיר להתקפת תותחים. הסיבה ככל הנראה הייתה שמוקד כוחו היה בצפון והדרום, למרות הקטל הנרחב שעשה בבני משפחתו ויורשים פוטנציאליים, עדיין רחש בנאמנים לבית המלוכה הקודם ויריבים אפשריים אחרים. סיבה נוספת הייתה שבאותו הזמן זמם טימור-לנג, הכובש מאוזבקיסטן, לעלות על צפון סין ולכבוש אותה – דבר שנמנע בשל מותו בדרך לסין ב-1405.


הקיסר יונגלה, בונה העיר האסורה, בקברו

החלפת בירה בזכות ג'ירפות

המנדרינים ששלטו בפועל בהתנהלות הממלכה, יכלו לו רצו לעצור כל מהלך, ולא נטו לקדם את מעבר העיר ובני ביתם לצפון הקר, אולם יונגלה, ששלח צי בראשו של אדמירל שמינה מקרב נאמניו הסריסים, המוסלמי ג'אנג-חה, לערב ולאפריקה, קיבל ממנו צמד ג'ירפות מסומליה, אותן הציג כחיה המיתולוגית "צ'ילין" (QíLín) בעל חי שגוף לו של צבי, זנבו זנב השור, פרסותיו של סוס, מצחו כזאב ועל ראשו קרן. הצ'ילינים הגיעו ליונגלה בנובמבר 1416 והוצגו על-ידו כאות משמים שמנדט השמים בידו. מיד כינס את המנדרינים ובעזרת אות זה העביר את החלטתו לקביעת בירתו בבֵּייגִ'ינְג. ארבעה חודשים מאוחר יותר, עם חלוף החורף ובברכת וליווי המנדרינים, יצא הקיסר באחרונה מבירתו בדרכו לבֵּייגִ'ינְג בירתו החדשה.

העיר נבנתה על בסיס עירו של קוּבּלַאי-חַ'אן (אם כי בהיקף קטן יותר) ואת ארמונו בנה על בסיס ארמון קדום של שושלת גִ'ין. העיר הקיסרית ובכללה "העיר הסגולה האסורה" (דְזְה גִ'ין צֶ'נְג ZǐJinChéng), נבנתה בשנים 1406-1420 על פי כל כללי המסורת הסינית והפאנג-שוואי. בבנייה נעשה שימוש בעצי ענק שהובאו מוייטנאם ודרום סין דרך התעלה הגדולה ששופצה להעברת מזון כדי לתמוך בכרך ענק. אבנים גדולות הובאו ממחצבות כששיטת ההובלה היא חפירת בארות ושאיבת מים שקופאים בחורף הקר ועל הקרח מחליקים את האבנים הגדולות. לבנים ואריחים הובאו מסודג'ואו הרחוקה, שם ייוצרו בתהליך הקשיה ייחודי של שרפה במשך חודשים רבים. אוצרות נאספו מכל המדינה, והמבנים שנבנו היו הגדולים ביותר שניתן היה לבנות. העיר הקיסרית כפי שאנו מכירים היום ,עוצבה סופית ונבנתה על ידי יוֹנגלֶה, ומסביבה מקדשי השמיים והארץ, הירח והחמה. גם שם העיר - בֵּייגִ'ינְג – ניתן לה לראשונה בהצהרתו של יוֹנגלֶה על בניית בירתו בראשית המאה ה-15. מכאן והילך, (פרט לשני עשורים במאה העשרים) זו בירתה של סין, ממנה שלטו שתי שושלות קיסריות.


ציור של ה"צ'ילין" ששכנע את המנדרינים במנדט מהשמיים

הארמון שתמיד נשרף

בראש השנה הסיני ב-1421 נחנך הארמון, הוצג לשגרירי עשרות מדינות מרחבי העולם, ושלושה חודשים לאחר מכן נשרף והיה לאפר. ברק שפגע בגג מבנה הצית דליקה שנמשכה כל הלילה כשהיא מכלה את הגדולים שבארמונות המתחם ובאש מתו מאות אנשים וביניהם האהובה של הקיסר שלא החלים ממכה זאת עד מותו שלוש שנים לאחר מכן.
 
מידות ומספרים מופיעים בכל ספר ואתר, המגזימים בתיאור עיר אסורה בת 9999 חדרים, הנוקבים במידות אורך ורוחב וגובה, ומספרי מדרגות ומרזבים וכדי מים שמעולם לא עצרו שרפה בעיר האסורה, ותאריכי שרפות שחלקן מברקים שפגעו במקומות הגבוהים ביותר בעיר, מזיקוקים שנפוצו בחגיגות ומשרפות יזומות על ידי סריסים ועובדי הארמון. אף אחד מפרטים אלה לא מבאר את החיים בעיר האסורה, שהפכה לאחר הקמת הרפובליקה למוזיאון ולאתר שימור של אונסק"ו.

 

24 קיסרים שלטו בעיר האסורה המנותקת מהחיים שבחוץ. הנתק הגדול ביותר היה אולי שלטונו של הקיסר פו-יי בארמון הפנימי שבתוך החומות במשך שנים רבות, למרות שמחוצה לו הממלכה בוטלה והרפובליקה הוקמה. העיר האסורה נכבשה במרד ב-1644, ומיד לאחר מכן על ידי המנג'ורים שהקימו בה שושלת חדשה. פרט לשרפות מהן סבלה העיר הקיסרית, היא גם נשרפה בכיבוש הבריטי-צרפתי ב-1859, ושוב פונתה ב-1900 במרד הבוקסרים. חלקים מהעיר נשרפו ב-1923 כדי להסתיר את הגנבות הנרחבות של הסריסים ממחסן האוצרות. העיר הקיסרית נכבשה גם במלחמת סין יפן השנייה ובמלחמת האזרחים, ובשערה המפורסם, שער השלווה השמימית טיאנאנמן, הוכרזה הרפובליקה העממית השלטת. העיר האסורה הפכה למוזיאון ולאתר מורשת, כשהיא משופצת שוב ושוב, ומעטים בה השרידים מהעיר המקורית שנבנתה לפני 600 שנה. רק המרצפות השחוקות הן מזכרות ליונגלה ולגאונות של יצרני המרצפות מסין העתיקה. כל שאר המבנים הם בנייה בסגנון עתיק או שיפוץ וצביעה חדשים המעתיקים את העבר.


הרחבה לפני היכל ההרמוניה העליונה שנוטה להישרף תדיר

ביקור בעיר האסורה

מהדברים אליהם כדאי למבקר לשים לב בביקור בעיר האסורה, הם השער בעל חמשת הכניסות – המרכזית לקיסר ולמצטיינים בבחינות הקיסריות, הבאים בתור למיועדים לאצולה ולפקידות הרמה, והקיצוניים לעובדי הארמון. בהמשך מגיעים לרחבה בה שימו לב למרצפות העתיקות. כאן גם רואים את הרחבות המוגבהות ומרזבי הדרקון המנקזים את הרחבות. בהמשך ישנם שלושה מבני ענק זה אחר זה. אלה המבנים הייצוגיים של הארמון. גגות המבנים החשובים כפולי גג כיאה למעמדם. צבע הרעפים צהוב, צבע השמור לקיסר. כל גגות המבנים בעיר האסורה מצופים ברעפים צהובים פרט לבניין הספרייה המצופה בשחור – צבע הקשור ליסוד המים השומרים משרפה, ומגורי יורש העצר המחופה בירוק, צבע הקשור ליסוד העץ ולכן לצמיחה ולבלוב. על פינות הגגות שורה של חיות מיתולוגיות המסמלות אף הן את מעמדו של הבניין, עד לתשע חיות – המספר הקיסרי. יוצא דופן הוא היכל ההרמוניה העליונה, הראשון בשורה והגדול שנמצא במתחם, בגגו יש עשר חיות. ברחבות שימו לב לכדי הענק. אלה הם מצבורי מים למקרה של שרפות. מבנה ההרמוניה העליונה שימש לטקסים חשובים ומפגש עם בכירים. במבנה שאחריו נח הקיסר לפני ובמשך הטקסים הארוכים שנערכו. במבנה השלישי נערכו חזרות לטקסים והשלב הסופי של הבחינות הקיסריות. הדבר המרשים במבנים הן דווקא אבני הענק המגולפות בין גרמי המדרגות העולות לבמות עליהן המבנים. האבן המובילה למבנה הפנימי שוקלת כ-200 טון! גם האבנים המובילות להיכלות האחרים הן אבני ענק. הובלתן לאתר נעשתה בהחלקה על קרח. אחרי שלושת המבנים המרכזיים משתרעת העיר האסורה הפנימית שם חיו הקיסר, נשותיו ופילגשיו ואלפי הסריסים. החלק הצפוני הסמוך ליציאה הצפונית הוא גן אבנים ועצים יפה בו יש פביליונים וכיום גם קיוסקים ושירותים. זה המקום לנוח לפני היציאה לעיר ולגבעת הפחם.


החיות המיתולוגיות על הגגות הזהובים

ביקור בעיר האסורה היא פעילות אותה עושה כל תייר מקומי וזר, אולם רק כשקוראים ספרים או צופים בסרטו של ברטולוצ'י "הקיסר האחרון", אפשר לדמיין ולראות את הטקסים הארוכים והמשמימים שנערכו בחלק הייצוגי של הארמון ואת משחקי הקיסרים הילדים הכלואים בעיר הקיסרית, כששורת משרתים עם סירי לילה וטבחים וטועמי מזון משתרכים אחריהם, ופילגשים שלעיתים כלל לא מגיעות למיטת הקיסר, מרכלות עם זולותיהן ועם הסריסים, הקושרים, גונבים ועוסקים בתככים ומזימות אך גם מנהלים את חיי הארמון. כיום רחבות הענק המרוצפות ואלפי התיירים מקשים לראות שהיה זה מקום חי אך גם כלא של זהב לאלפי אנשים במשך מאות בשנים.
 

כתבות נוספות על בייג'ינג

• בייג'ינג הקיסרית – 700 שנות היסטוריה
פרויקטים מגלומניים בסין - ארמון הקיץ
פרויקטים מגלומניים בסין - הר הפחם
המחאות בכיכר טיאנאנמן בבייג'ינג
מקדשים בבייג'ינג - דת בעיר חילונית
אומנות ואדריכלות בבייג'ינג
להתמקח ולחפש מציאות - קניות בבייג'ינג
החומה הגדולה של סין