יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
בעברי ברחוב הסיני ראיתי אדם השרוע מעולף על המדרכה וקבוצת אנשים סביבו. אדם היודע דבר עיסה את רקותיו כדי להשיבו לחיים. בעודי עומד שם, חלפה משאית בשלולית שבכביש והתיזה מים על כל הנוכחים ועל המעולף השוכב כשמעסים את רקותיו. האיש התעורר לפתע, קם והלך לדרכו. כנראה שעיסוי הרקות בסגנון הרפואה הסינית הועיל. עובדה!


שקים עם שפע מרכיבי תרופות מסורתיות

כאשר נרגיש לא טוב, ימליץ הרופא על תרופה למחלה. המלצתו תהייה וודאי מבוססת על כך שבמרבית המקרים הידועים תרופה זאת תעזור לתקן את התקלה שגורמת להרגשתנו הרעה, או שבמרבית המקרים תעלים את מרבית התופעות שנגרמות מתקלה זאת. הדגש הוא על "מרבית המקרים", כלומר על איסוף מידע סטטיסטי מציבור נרחב של אנשים. כלי ההוכחה המדעי הוא סטטיסטיקה המלווה בהסבר משלים המבאר מדוע יש בכוחה של תרופה זאת לטפל בתקלה או תסמיניה, ולא לגרום לנזק נרחב מדי לתחום אחר בגוף. אולם האם סטטיסטיקה כשלעצמה היא מדע רציונאלי תקף ומושלם, והאם תקפותו באדם אחד יש מכך להשליך על תקפותו לאדם אחר?
 
כאשר "קופת-חולים" ההיסטורית שנתה שמה ל"שירותי בריאות", היה זה בשל הקונוטציה השלילית של "קופה" במשמעות לקיחת כסף, ו"חולים" במשמעות טיפול באוכלוסייה חולה ומוחלשת. בשם הישן אין תודעת שירות או טיפול בבריאות במקום במחלה. בהגדרה האנציקלופדית לרפואה מערבית כתוב: "רפואה היא ענף של המדע ומקצוע, העוסקים באבחון, מחקר, וטיפול במחלות, בשיפור הבריאות וברפואה מונעת. [...] השגייה של הרפואה המודרנית מרשימים ובפרט ניכר הדבר בגידול הדרמטי שחל בתוחלת החיים במאה השנים האחרונות". הדגש הוא על טיפול במחלות ועל תוחלת חיים כקווים מנחים ומדד להישגים. לא נכתב שם על טיפול בחולה ובאדם הבריא ועל אושר כמדד להצלחת הטיפול.


פטריות וחלקי חיות למכירה

הסימנית "רפואה" בסינית מורכבת מהסימן "שמחה" ומעליו "עשבי מרפא". רפואה זו רואה במדע הבריאות כעוסק בשימור השמחה והאושר האנושי בעזרת צמחים ולא בטיפול לאחר שהאדם חולה, וודאי שלא במחלה עצמה. היה ונטפל באדם הבריא, לא יגיע האדם למצב של מחלה.
 
הרפואה המערבית מחוסר בכלים אחרים, מניחה שניסוי מדעי שתוצאותיו מובהקות דיין ומצורף הסבר לקשר בין סיבה ומסובב, הוא ניסוי מוכח ולכן תקף. עקרונות המחשבה המזרחיים רואים זאת אחרת. במקום לטפל במחלה או תסמיניה, יש לטפל בחולה, או למעשה לעזור לחולה להתמודד עם מחלותיו. מכיוון שכל חולה הוא עולם ומלואו ואותה מחלה מקורה בבעיה אישית של החולה, הרי שאין תרופה זהה לאנשים שונים גם אם הם סובלים מבעיות דומות. קוראים לכך "הוליזם" או "כוללנות". גישה זאת מתאימה במיוחד לאנשים הסובלים כביכול ממכלול של בעיות רפואיות, להם הרפואה המערבית תתקשה למצוא צבר של תרופות בשל השפעותיהן ההדדיות. הרפואה המזרחית הרואה את שלמות הגוף והנפש, תוכל לקבוע את המקומות בהן הגוף בוגד והמקומות בהם עצורה אנרגיית החיים, ולהציע פתרון כולל לבעיות אלו. הגישה ההוליסטית רואה בגוף ובנפש מכלול, ואיזון נכון יתרום הן לגוף והן לנפש, ובכך יביא בריאות והרגשה טובה.
 
ניתוחים רבים נעשו בגוף האדם וידוע על מערכות אורכיות כגון כלי דם, עצבים, לימפה, מערכת עיכול וסיבי שריר. מעולם לא נמצאו בגוף מערכות אנרגטיות ומרידיאנים השולטים על אנרגיית הצ'י שעל-פיה מבוססת הרפואה המזרחית. מאידך גיסא, ידוע ברפואה המערבית אפקט הפלאצבו, הגורם למערכות הגוף להתגבר על תקלות אך בכוח האמונה, והרי רבות התקלות בגוף הנובעות מחוסר איזון או חולשה של מערכת זאת או אחרת, ואפילו הסרטן גם אם נגרם ביסודו בשל גורם חיצוני, המשך התפתחותו הוא בתאי הגוף בעלי אותו די-אן-אי של תאים בריאים, ולו מערכת החיסון הייתה מזהה תא סרטני לקוי ולוחמת בו, התא היה מתחסל והמחלה הייתה נעלמת. לפיכך, חיים נכונים, מזון נכון ושימוש בצמחים בעלי יכולות רפואיות מוכחות ואף שאינן כאלה, אך המעודדות את גוף המאמין שיש ביכולתן לעזור בריפוי, יגרמו כולם לתמיכה בגוף להגן על עצמו ואף לרפא את עצמו ממַרְעִין בִּישִׁין.


שריונות צב להפקת תרופות

האמונה מייחסת את מקור הרפואה הסינית לקיסר הצהוב האגדי שחי לפני כ-4,600 שנה. שיחותיו של הקיסר עם רופאו ואנשי חצרו במתכון של שאלות ותשובות, נכתבו כנראה לפני כאלפיים שנה, ומהוות בסיס להתפתחות סגנונות רפואה שונים הכלולים בהגדרה של רפואה סינית. אחת היא האם מדובר בדיקור, שימוש בעשבי מרפא או עיסוי ולחיצות או כוסות רוח. אם בתחילת הדרך הרפואה הייתה מושגת בעזרת שמאנים שקשרו את האדם לאבותיו, ובהמשך הייתה הרפואה הסינית הרחקת רוחות רעות ושדים, בהדרגה נטמאה בה הדרך הדאואיסטית בה בכל דבר טמון הזרע של הופכו, והאיזון ביניהם הוא המביא מזור, ולכן אותם קיסרים שחיפשו את שיקוי האלמוות, בנו בחייהם מאוזוליאומים לחיים שלאחר החיים. מכאן התפתחה האמונה באנרגיה הקוסמית המקשרת אדם לשמים ואת זרם האנרגיה אין להפריע. היה והופרעה זרימת האנרגיה הקוסמית שבגוף האדם, יש לאזן את הגוף ולפתוח את הסתימות בעיסוי, דיקור או חימום הנקודה האנרגטית הסתומה. הראיה של גוף האדם כאנלוגיה לחברה ולהפך, הביאה שלל דימויים שהטיפול בהם – הן בגוף והן בחברה – הושקע בו מחשבה רבה.
 
בספר נאי-ג'ינג, חלקו הראשון של "ספר הרפואה של הקיסר הצהוב", אומר הקיסר חואנג-די: "בימי קדם החכמים טיפלו במחלות במניעתן עוד לפני שהתרחשו, בדיוק כפי שמושל או קיסר נבון היה נוקט בצעדים הכרחיים בכדי להימנע ממלחמה. טיפול במחלה שפרצה הוא כמו דיכוי מרד לאחר שפרץ. אם אדם חופר באר כאשר הוא צמא או מחשל כלי נשק לאחר פרוץ הקרבות, אין אלא לשאול: האם אין זה מאוחר מידי?" (תרגום: איתי גל, פרק 2, עמ' 9).
 
המרידיאנים, אנרגיית הצ'י הסיני, הצ'אקרות ההודיות ושאר דברים שאין להם חזקה במדע המערבי, הפכו לעיקר, כשהאמונה ביכולת המרפא ובאלפי שנות ידע נצבר עשתה ככל הנראה את מרבית הריפוי. כן. גם ישו או קדושים נוצריים הקימו נכים והביאו עיוורים לראות, ובעיקר עקב חוזקה של הפסיכוסומטיקה שעצרה את הנכים במקומם. אולם אין זה רק האמונה.


חרדונים מיובשים, צבים וג'ינג'ר

ישנם צמחים שמוכרים למדע כתורמים בטיפול במחלות או בתסמינים. השימוש בצמח מונע מלריה הפך לתרופה מערבית מוכרת, השימוש בקנאביס להפחתת כאבים ידוע ומוכר היום, וכן הלאה, צמחים בעלי יכולות רפואיות בהם נעשה שימוש ברפואה הסינית.
 
מאידך גיסא, הדימוי של קרן הקרנף שאינה אלא קֶרָאטין טהור, לזכרות זקורה, והפיכתה לויאגרה סינית, כמעט גרמה להיעלמותו באסיה ובעולם. גם הנמרים והטיגריסים אוכלוסייתם פחתה בשל האמונה המיסטית המופרכת ביכולת אבריהם לשמש כתרופה. חוות דובים שהוקמה בשנות השמונים, עם נקז המושתל בגופם לניקוז מיץ המרה שלהם לשימוש כתרופה, אמנם הצילה את חייהם כביכול, אולם לא ניתן להצדיקם כלל ועיקר. סוסוני ים, צבי מים ושאר חיות ממשיכים לשמש כתרופה, ולצידם אף צמחים שחלקם נמצא שהם רעילים ומזיקים לבריאות. 13,000 תרופות וכ-100,000 מתכונים שהיו קיימים בספרות העתיקה, ושכללו אף אברי אדם ובכללם ציפורניים, שער, קשקשים, הפרשות שונות, שעוות אוזניים זיעה ועוד, מעטים מהם בשימוש עכשווי, אולם הבסיס לקיומם ברישומים אינו מראה שניתן להסבירם באופן דידקטי ומתודי. גם ההימנעות הכמעט גורפת בביצוע ניתוחים אומרת שדברים שרפואות מסורתיות רבות עשו אלפי שנה, לא הצליחו לחדור לסין המסורתית. תרופות אחדות כגון מיצוי מקרפדה אסייתית, אבקה ממרבה רגליים וחיפושיות אחדות נמצאו כרעילות ומסוכנות לבריאות.
 
המספרים מדברים בעד עצמם. בשנת 1949, עם כינונה של סין בת ימינו, לאחר למעלה מאלפיים שנות שימוש ברפואה המסורתית, תוחלת החיים בסין הייתה 36. בחצי המאה האחרונה עם הגעת הרפואה המדעית, תוחלת החיים עלתה לכמעט 80 שנה. על פי מדדי הרפואה המערבית זו הצלחה מסחררת, המעמידה בספק רב את יעילותה של הרפואה המסורתית שכמעט בכל מחקר מדעי נחותה מהמערבית. ובכל זאת, מכיוון שגם במדינות המערב יש ביקוש רב לתפילות, קמעות, לחשים וברכות, וכולם עוזרים על פי דעת המאמינים, הרי שגם לרפואה הסינית יש מקום כל עוד עוסקים בה אנשים בעלי השכלה רפואית מערבית היודעים את מגבלות השיטה.


כוכבי ים, נחשים, פטריות ושאר תכשירי בריאות

בספר "קריאת קרב" של לו-ש'ון, גדול סופריה המודרניים של סין, כותב המחבר ב-1922 על בית הספר בו למד ביפן: "... נזדמנו לידינו גלופות העץ של חיבורים כדוגמת 'מסה חדשה על גוף האדם' ו'מאמרים בתורת הכימיה וההיגיינה'. עדיין היו שמורים בזכרוני אבחוניו ומרשמיו של הרופא ההוא [שטיפל באביו] וכשהשוותי אותם עם הידע שרכשתי אז, התחוור לי קמעה-קמעה שהרופאים הסיניים אינם אלא חבר מאחזי-עיניים, קצתם זדוניים, קצתם תמימים. בה בשעה נעורה בי גם תחושת הזדהות עם החולים המרומים ובני משפחותיהם. מספרי הסטוריה מתורגמים למדתי, שתנועת ההתחדשות ביפן [הרסטורציה של מייג'י] התבססה בראשיתה על ממצאי הרפואה המערבית." הוא כתב זאת לאחר שבילדותו קנה כתרופה לאביו החולה צמד צרצרים טהורים מאותה המחילה וקני סוכר שעברו שלוש שנות כפור ("הקדמה", תרגום: אמירה כץ) ובסיפוריו מופיעה תרופה עממית מקובלת לשחפת - לחם חם טבול בדם של קורבן הוצאה להורג ("תרופה").

 
מאידך גיסא, פסילה גורפת של מסורת רבת שנים בסגנון "מהפכת התרבות" בסגנונו של לו-ש'ון, יש בה רווח שהפסד לצידו. זוכת פרס נובל הסינית הראשונה בתחומי המדעים לשנת 2015, פרופ' טו-יויו, קבלה את הפרס על עיון בספרי החכמים מהעבר, ופיתוחה של תרופה חדשה למחלת המלריה מצמח "לענה חד-שנתית" (Qing Hao), המופיע ב"מצבור המדיקה" של לי שידזן מ-1578 וידוע זה 2,000 שנה בסין כ"תרופה למחלות חום מחוסר", הגדרה המתאימה גם למלריה. מיצוי קר של החומר הפעיל מצמח זה, שנעשה בהשפעת ספר רפואה של האלכימאי הסיני גה-הונג מהמאה ה-4 לפנה"ס, מהווה פריצת דרך במאבק במחלת המלריה הקוטלת אלפי אנשים כל שנה. לדברי ועדת הפרס: "התגלית של התרופה נוגדת הטפיל - "ארטמיצינין", שינתה את הטיפול במחלה פרזיטית, המשפיעה על מאות מיליוני אנשים החיים על כדור הארץ. התרופה הזו מצילת חיים, מונעת תמותה, מונעת את התסמינים הקשים, עוצרת את מעגל ההדבקה, ומאפשרת לחולים לשוב לחיי שגרה רגילים ואף לצאת ממעגל העוני."


הרוקח ש'ו ש'יאן לפני בית המרקחת המסורתי  - פסל בהאנגדזו

במערב העיר ש'יאן, בין הכבישים ההיקפים 2-3, בדרך וואנשואו (Wanshou) הקרובה לכביש למחפורות חיילי הטרקוטה, ישנו שוק ענק לתבלינים, עשבי תיבול ותרופות מסורתיות. זהו אחד מ-17 שווקים של תרופות מסורתיות המאושר על ידי השלטון. הוא פרוס על שטח של 450 דונם עם כ-15,000 מ"ר מבונים בהם ישנן כ-500 חנויות ועוד כ-1,500 דוכני רחוב בהם איכרים וסיטונאים מוכרים שקים וארגזים של עשבים, מזון רפואי ותרופות. זהו שוק שמגלגל כחצי מיליון יואן ביום, כשהוא מוכר את תוצרתו לכל רחבי סין כולל המחוזות הרחוקים וכן לארצות בעלות אוריינטציה סינית ברחבי העולם. שעות העבודה בשוק הן 9:00-18:00 בתלות בעונה ובמזג האוויר.
 
בתי חרושת מעניינים לתרופות מסורתיות, בהם רוקחים תערובות של תרופות ותבלינים, ניתן לראות גם במדרחוב העתיק "האפאנג" בעיר האנגדזו.