יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
ביום של ים סוער, כשהג'אנקה (סירה סינית) נאנקה בים וחישבה לטבוע, עמדה על הסיפון נערה צעירה וציוותה על הים לשקוט מזעפו וכך ניצלו אנשי הסירה. לא הייתה זו אחרת, אלא אלת הים, שבאה להציל את הנוסעים מטביעה – כך האמינו, ובשנת 1488 בנו לכבודה מקדש הפעיל עד היום.


שער הכניסה למקדש א-מה העתיק

הפורטוגלים בפיקודו של וַאשְקוּ דָה גַאמָה הצליחו ב-1497 לעקוף ימית את המצור העות'מאני שקטע את דרכי המסחר לאסיה. הם הגיעו לחופי מאלבר ההודיים, ובהמשך למיצרי מאלקה, ומשם המשיכו לחופי סין. מהקפת "כף התקוה הטובה" ועד לנחיתה בחופי שפך נהר הפנינה הסיני, עברו רק כ-15 שנה. בתחילה נחתו במקום בו תוקם הונג-קונג, ולאחר מכן חצו את שפך הנהר וחנו בסמוך לאי. כאשר שאלו מהו שם האי, ענו להם המקומיים שזהו מקומה של אלת הדייגים א-מא – בסינית "א-מא-גאו", שם שהונצח בפורטוגלית: "מא-קאו". היה זה מהמקומות הראשונים באסיה שיושב על ידי אירופים, והמקום הקולוניאלי האירופי האחרון שפונה ב-1999, לאחר כחצי מילניום של זיקה או שליטה אירופית. מרכזה העתיק של מָקָאוּ הוכרז כנכס שימור עולמי. נימוקי אונסק"ו הם: "מרכזה ההסטורי של מָקָאוּ מספק עדות ייחודית למפגש של השפעות אסתטיות, תרבותיות, אדריכליות וטכנולוגיות ממזרח וממערב. הוא מעיד על אחד המפגשים המוקדמים ומאריכי הימים ביותר בין סין והמערב, מבוסס על החיוניות של סחר בינלאומי". ברשימות אונסק"ו נכללים 22 מבנים לשימור – מגדלור, מצודה, כנסיות וקתדרלות, בתי אחוזה של סוחרים ועוד. הדגש ניתן למפגש בין סין והמערב, אולם לא ניתן דגש רב לקשר בין מָקָאוּ ליפן.


כיכר הסנאט, הריצוף הגלי האופייני

פורטוגל יצרה בתחילת המאה ה-16 רצף של מושבות – אנגולה, מוזמביק, גואה, דיו, מלאקה, מָקָאוּ, וב-1543 הגיעו שלושה סוחרים פורטוגליים ממָקָאוּ לאי טאנגשימה בדרומה של יפן. הם הציגו לדַאִימְיוֹ המקומי סחורה שלא הכיר – רובים. הוא קנה מהם את "מקלות האש המסוגלים לצוד ברווזים ממרחק", ושילם על שיעורי ירי. מאוחר יותר, עד סוף המאה, ייצרו היפנים יותר רובים מבאירופה ואף שיפרו אותם. עוד ועוד סוחרים פורטוגלים החלו להגיע ליפן כי שמעו שהיפנים מוכנים לשלם והיו מסבירי פנים. הפורטוגלים מכרו ליפנים כלי נשק, משי ומוצרים סינים, אך גם מוצרי מזון חדשים מהעולם החדש – בוטנים, תפוחי אדמה, עגבניות, תירס וטבק. בעקבות זאת החלו נפוצים ביפן מוצרי מזון חדשים: פאן, טמפורה, עוגות – קסטלה. היפנים שילמו בעיקר במתכות כסף, נחושת וגם זהב. המסלול בין מָקָאוּ לנאגסאקי הפך לרווחי יותר כאשר מינג נתנו לפורטוגלים מונופול על הסחר עם יפן בשל ריבוי שודדי הים היפניים והסינים.

במשך מאה שנים פעלו קוי המסחר בין מָקָאוּ דרך מנילה למקסיקו, בין מָקָאוּ ליפן ובין מָקָאוּ דרך הודו ואפריקה לפורטוגל. היה זה תור הזהב של מָקָאוּ. העושר שהגיע לפורטוגל ממָקָאוּ זיכה את מָקָאוּ לתואר "עיר שם האל של מָקָאוּ, אין נאמנה ממנה".


ריצוף פורטוגלי בכיכרות העיר

ההולנדים שהיו בשיאם, כשכבשו מושבות פורטוגליות באינדונזיה, קוצ'ין וציילון, התיישבו בטאיוואן וסחרו עם יפן. הם ניסו גם לתקוף את מָקָאוּ, אולם בצבא זעיר שעיקרו עבדים אפריקאים ורק פורטוגלים בודדים, הניסו המגינים את הצי ההולנדי העדיף. היה זה ניצחון מזהיר כשפגז פורטוגלי פגע במקרה בחבית חומר נפץ על ספינה הולנדית והצי ההולנדי ניגף בהשאירו 300 הרוגים וארבע ספינות טבועות, בעוד שהפורטוגלים איבדו רק 6 אנשים ועוד מספר עבדים. ניצחון פורטוגלי זה זכה להערכה סינית רבה.

ירח הדבש בין סוחרי מָקָאוּ הפורטוגליים ליפן הסתיים כאשר עלה שוגון שסגר את יפן להשפעות זרות. הוא ראה בנצרות הקתולית המיסיונרית סיכון ליפן. ב-1636 יצא צו המוציא את הפורטוגלים מיפן. הפורטוגלים שחשו שיש להם הרבה להפסיד וניסו לשכנע את היפנים לתת להם לשוב. בשנת 1640 הגיעה אונייה פורטוגלית ממָקָאוּ לצורך משא ומתן והשוגון הוציא אותם להורג. יותר לא באו פורטוגלים ליפן. בכך נגדע הקשר הריווחי ביותר של מָקָאוּ. אבל היה גם צד שני לסגירת יפן רדיפת היפנים הנוצריים גרם לגירוש הנוצרים ואלפים בחרו לברוח למָקָאוּ, כך שכיום רבים מתושבי מָקָאוּ הם בעלי מוצא סיני או פורטוגלי, מעורב עם יפני. המזכרת היפנית החשובה ביותר היא חזית האבן המגולפת להפליא של כנסיית סנט פול, שנבנתה בין השנים 1620-1627 על ידי בעלי המלאכה נוצרים יפנים, שהפכו לפליטים מרדיפתם במולדתם.


פיסול האבן היפני-ישועי בחזית כנסיית סנט פול ההרוסה

ב-1641, אבדה לפורטוגל גם מלאקה שנכבשה על ידי ההולנדים, ובכך נסגרה הדרך ממָקָאוּ להודו ולפורטוגל במסלול הקצר. מכאן והילך החלה שקיעתה של מָקָאוּ.


מסלול טיול לאורכה של מָקָאוּ העתיקה

כדי לראות את מיטב עיר המורשת העולמית של מָקָאוּ, נתחיל ממצודת ההר - הנקודה הגבוהה ביותר במסלול, ומשם נלך 2.5 קילומטר דרך נכסי המורשת העיקריים של העיר עד מקדש א-מה והמוזיאון הימי.


מפת מסלול מורשת במָקָאוּ העתיקה

מצודת ההר, מוזיאון מָקָאוּ ושרידי כנסיית סנט פול

לקראת סוף עידן הזהב של מָקָאוּ, בתחילת המאה ה-17, כאשר בנו הישועים את כנסיית סנט פול, הייתה זו כנסיית ענק עשירה באזור בו פיראטים רבים שלטו בדרכי הים. כדי להגן על הכנסייה, בגבעה הסמוכה לכנסייה, ממש בתוך האדמה, נבנתה מצודה שהוקפה בחומה נמוכה עם תותחים אחדים. הגנה זו הצדיקה את עצמה כשההולנדים תקפו את מָקָאוּ. המצודה שוקמה לקראת סוף המילניום, והפכה למוזיאון לתרבות והיסטוריה של מָקָאוּ. זהו מוזיאון עשיר ומעניין בן שלוש קומות. המצודה מוקפת במדשאה שקטה ושלווה המשקיפה על העיר ובשעות הבוקר לא נדיר לשבת שם בלב המדינה הצפופה בעולם ולהרגיש במקום רגוע, כשזקנים מתרגלים סביב טאי-צ'י והציפורים מצייצות. מעלית לוקחת את המבקרים מראש הגבעה לסמל של מָקָאוּ, וזו כנסיית סנט פול, או לפחות מה שנותר ממנה לאחר שהוחרבה. החזית הדרומית שלה ומדרגות הכניסה, הם כל שנותר מהכנסייה שהייתה הגדולה והמפוארת בין הכנסיות הקתוליות באסיה. למרות שאין כנסייה של ממש מאחורי קיר החזית, עדיין זהו תיעוד מרשים ביותר ליכולות ולכושר האומנותי של הישועים שבנו אותה.


חזית כנסיית סנט פול ההרוסה – מסמלי מָקָאוּ

כיכר הסנאט

הכיכר החשובה ביותר בעיר העתיקה היא כיכר הסנאט. זו לא ממש כיכר, אלא רחבה מאורכת, המרוצפת בגלים שחורים ולבנים המזכירים כיכרות בברזיל הפורטוגלית. שם הכיכר, "לארגו דו-סנאדו" (כיכר הסנאט), ניתן לה בשל בית הסנאט שלמרגלותיו נמצאת הכיכר. בחלקה הדרומי ניצבת בגאון כנסיית דומיניק הקדוש – מבנה מרשים של המסדר הדומיניקני. זו הכנסייה העתיקה ביותר במָקָאוּ ויש בה מוזיאון המציג את ראשית הקתוליות במָקָאוּ. המשך הכיכר הולך ונפתח ומגיע למזרקה שהחליפה פסל של פורטוגלי שהרג סינים רבים, וכשמָקָאוּ שבה לרשות סין הוחלף הפסל במזרקה. לצידי הכיכר ישנם בתים מסורתיים ועשרות חנויות ואלפי תיירים גודשים את הכיכר הכל כך מרכזית בעיר.


כנסיית סנטו דומיניקו בראש כיכר לארגו דו-סנאדו

כיכר סנטו אוגוסטינו

מעט דרומית לכיכר הסנאט נמצאת עוד כיכר יפה, הקרויה על שם אוגוסטינו הקדוש. כיכר זו הוקמה על ידי נזירים אוגוסטינים בסוף המאה ה-16 והיא מרוצפת יפה בגלים שחורים ולבנים בסגנון הפורטוגלי. לצד הכיכר נמצאת כנסיית אוגוסטינו הקדוש, המפוארת מבפנים. בתוך הכנסייה, על כן נישא, ישנו צלם של ישו הנושא את הצלב. האגדה מספרת שפעם, כשהפסל נלקח מהכנסייה לקתדרלה של העיר, באופן לא מוסבר הפסל שב למקומו. כל שנה חוגגים אירוע זה בפסטיבל "תהלוכת אדוננו של התשוקה" (Nosso Senhor dos Passos).

המבנה המרשים הנוסף שישנו בכיכר הוא תיאטרון על שם דום פדרו החמישי. זה היה התיאטרון המערבי הראשון שהוקם בסין, עוד בשנת 1860. הוא מזוהה באדריכלות הניאו-קלאסית עם עמודים וגמלון משולש. גם היום הוא משמש באירועים מיוחדים, להופעות של עד 360 איש. בכיכר, לצד כנסיית יוסף הקדוש, ישנה הספרייה על שם סר רוברט הו-טונג. בניין זה נבנה כאחוזה עבור דונה קרולינה קונה, אך נמכרה להו-טונג ב-1918. בזמן מלחמת העולם ניצל הו-טונג את האחוזה וגר בה, ולאחר מותו ב-1955 הוצע הבית לממשלה להקמת ספרייה על פי צוואתו של הו-טונג. הבניין בן שלוש הקומות הוא דוגמא מצויינת לבתי האחוזה, עם גן לצידו.
 

כנסיות יוסף הקדוש ולורנצו הקדוש

המבנה החשוב הנוסף הגובל בכיכר סנטו אוגוסטינו הוא הכנסייה של יוסף הקדוש, רק שלרוב הכניסה מצד הכיכר סגורה ויש להקיף את הבלוק כדי להיכנס. מרחוב זה כדאי לבקר בכנסיית לורנצו הקדוש וכמובן בכנסיית יוסף הקדוש. זו כנסייה מהיפות ביותר במָקָאוּ. היא נבנתה בסגנון הבארוק הקלאסי על ידי הישועים באמצע המאה ה-18. היופי הייחודי של הכנסייה תמיד משך אמנים. פנים הכנסייה עשיר ומפואר, עם שפע של קישוטים השתמרו היטב. תקרת הכיפה הגבוהה נותנת אקוסטיקה עדינה במיוחד ולכן הכנסייה היא מקום מצוין לקונצרטים בפסטיבל המוזיקה הבינלאומי השנתי.

שתי דקות הליכה דרומה יביאו אותנו לכנסיית לורנצו הקדוש. כנסייה זו הייתה במקור משלושת הכנסיות העתיקות במָקָאוּ, אולם זו שנראית כיום, עם שני המגדלים המתנוססים, היא בת מאתיים שנה. זו כנסייה מפוארת מבפנים. הכנסייה היא מקום טוב לצפות במצעד הדרקון הארוך בו דרקון של למעלה ממאתיים מטר חולף ברחובות (אירוע בתקופת ראש השנה הסיני). מהמדרגות המוליכות לכנסייה היו נשות הספנים מנופפות ליקיריהם לפני מסעותיהם הרחוקים ומתפללים לשובם המוצלח. כשמסתכלים היום ורואים שמקום זה בלב השטח העירוני, מבינים בברור כמה אדמה נוספה למָקָאוּ בפרוייקט יבוש הים וכמה קטנה הייתה מָקָאוּ בעבר.


כנסיית לורנצו הקדוש

כיכר המעיין ובית המנדרין

כיכר לילאו נקראת על שם המעיין הטבעי סביבו נבנתה. זו כיכר מרוצפת יפה וקטנה שנחשבה מאוד על ידי המתיישבים במָקָאוּ בשל המעיין שאומרים שמי שישתה ממימיו לעולם לא ישכח את מָקָאוּ. לצד הכיכר נמצא מכלול הבתים שנקרא "בית המנדרין". זהו מתחם משפחתי ענק של משפחת דזנג. הוא נבנה בשנת 1869 על ידי עשיר קנטונזי. בנו היה דזנג גואן-יינג – משכיל וסופר, שכתב בבית זה את "מילות הזהרה בעיתות שגשוג" – ספר חשוב שתרם למודרניזציה של סין. מקבץ המבנים כולל שילוב של סגנונות סיניים-קנטונזים עם השפעה מערבית והוא הבית הפרטי הגדול במָקָאוּ. יש במתחם 60 מבנים על שטח בנוי של כ-4,000 מטר רבוע. המתחם עבר מתיחת פנים ונפתח לציבור כחלק ממסלול המורשת של מָקָאוּ העובר באתרי המורשת של אונסק"ו.
 

המחנה המורי

בתקופת הזוהר של האימפריה הימית הפורטוגלית, פורטוגל החזיקה במושבות רבות לאורך ציר העושר – מאנגולה ומוזמביק, דרך גואה ומאלקה ועד מָקָאוּ. חיילים הודיים שגויסו לשמור על האימפריה, שוכנו בבסיס צבאי שנבנה סביב 1870 בהתאם למורשתם ההודית, עם השפעות מוסלמיות וויקטוריאניות. הם בנו מבנה הודי שהזכיר לפורטוגלים את המבנים המורים (מוסלמים ששלטו בתת היבשת האיברית) ולכן קראו למבנה "מוריש בארקס" (Moorish Barracks). אין עוד מבנה עם השפעה אדריכלית מוסלמית בכל מָקָאוּ, המשלב דוגמאות אופייניות בקירותיו ופתחיו. היום זהו מקום ממשלתי המשמש הנהלה למוזיאון הימי.
 

מקדש א-מה

כפי שנפתחה כתבה זו, האלה החשובה של הדייגים שישבו בקו החוף היא  א-מה (או בשמותיה האחרים: טין-האו [מלכת השמיים] בהונג-קונג, מאזו [אם קדמונית] בטאיוואן ומאזופו [סבתא] בפוגי'יאן). הייתה זו נערה בשם לין מוניאנג, שחיה בכפר בפוג'יאן בשנים 960-987 לספירה. במאה ה-12 החלו לסגוד לה והיום מקדשים לרוב יש לה, מסידני ומלבורן ועד טאיוואן, וייטנאם ויפן, וכמובן לכל אורך חופה של סין. המקדש לכבודה הוקם במקום זה עוד במאה ה-15, ונתן בטעות את השם לאי כולו שנקרא "המקום של א-מה" – א-מה-גאו.

זו נקודה שלווה וירוקה עם פעילות פולחנית לאורך היום. יש על צלע גבעה ירוקה מקדש ומסלול המטפס על הגבעה עם עוד מקדשונים נוספים. הקטורת הנשרפת כל היום מקבלת במקדש זה צורה מעניינת של קונוסים יפים שנראים כמו נברשות. יש חדרי תפילה אחדים לאלה עצמה ולאלים נוספים וכן ישנם אוצרות תרבות ופסלים רבים. זהו המקום לחוות את העצמה הדתית העממית.

האם זהו מקדש דאואיסטי, עממי או בודהיסטי זו שאלה מרתקת ללא תשובה ברורה. הבודהיסטים מאמינים שמאזו היא גלגולה של גוואן-יין – הבודהיסטווה של החמלה, ולכן אלה שלהם.


נברשות הקטורת הקוניות במקדש א-מה

ממקדש א-מה קרובה הדרך אל הים ולכביש החוף של האי ולמוזיאון הימי. זהו אולי אינו מוזיאון גדול ומרשים במיוחד, אולם הוא מציג את תרבות החוף של דרום סין לצד הצגת תקופת הזוהר של התגליות של ספני פורטוגל. מוצגים בו דגמים של ספינות פורטוגליות לצד ספינות סיניות ועזרי ניווט ימיים.

לכתבה קודמת: מָקָאוּ – בירת ההימורים העולמית