יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
אזור טרסות האורז "לונגג'י טיטיאן" (LongJi Titian חוט שדרת הדרקון), המופיע בכל מצגות הצילומים מסין אינו המרהיב ביותר בסין אבל בהחלט אזור הטראסות הנגיש והמפורסם ביותר ואחד משלושת אזורי הטראסות הגדולים בסין.


טראסות האורז לפני הקציר

האזור משתרע על כ- 65 קמ"ר כ- 23 ק"מ מעיר המחוז לונגשנג (Long Sheng), כ- 80 ק"מ צפונית לגווילין, בצפון מזרח המחוז האוטונומי גואנגש'י (Guangxi) על הרים בגבהיי 300-1200 מטר מעל פני הים, במקומות אחדים מגיעות הטראסות ממש עד לפסגות גבעות כשחלקן העליון מקבל מים בצנרת.
שיפועי הגבעות בדרך כלל 26-35 מעלות כשבמקומות אחדים עולות הטראסות בשיפוע המפחיד של 50 מעלות. תחילת בניית הטראסות לפני 700 שנה בתחילת שושלת יואן, וסיום בנייתן לפני 300 שנה ומאז מעובדות ברציפות.
הטראסות נבנו, טופחו ומשרתות את אנשי מיאו אדומים מהכפר ג'ינקאנג (Jin Keng). אנשי שבט דזואנג (Zhuang) מהכפרים פינגאן ולונגג'י (PingAn / LongJi) ואנשי שבט יאו (Yao) מהכפרים זונגלו, דאזאי וסיאודזאיי (Zhonglu, Dazhai Xiaozhai).למרות שבשם התיירות פוצצו הסינים טראסות רבות במעלה ההר לכפר פינגאן, עדיין אפשר להיחשף לנוף ולאווירה הכפרית הרגועה ביציאה מהכפר פינגאן לטיולים רגליים בהרים, אותם אפשר לערוך במשך יום ארוך או יומיים.


בנייה אופיינית לבני הדזואנג

העיר לונגשנג

העיר לונגשנג (LongSheng) היא בירת חבל בשם זה בצפון המחוז האוטונומי גואנגש'י. במשך שנים רבות הייתה העיר נקודת היציאה לביקור באזור טראסות האורז. בשנים האחרונות נפתחו בתי הארחה רבים בכפרים פינגאן ודאדזאי שבלב הטראסות עצמן ולפי פרסומים רשמיים ישנם יותר מ- 1500 מיטות בכפרים, ועקב הבינוי המואץ ועדכניות הקטלוגים הרשמיים המספר וודאי כפול ויותר, ולכן העיר לונגשנג נזנחת על ידי התיירות וחוזרת להיות בירת חבל סינית מנומנמת. למרות כל זאת העיר היא עדיין מקום טוב לבקר ולשהות בו במסע באזור.
חבל לונגשנג הוא החבל הוותיק ביותר בדרום סין, בו חיים כ- 170 אלף איש ממיעוטים שונים. מזג אוויר סוב-טרופי עם מונסון קיץ, טמפרטורה ממוצעת 18 מעלות, גשם 1,500-2,400 מ"מ בשנה וכ- 50 לילות בשנה עם טמפרטורות נמוכות מאפס צלזיוס.
התמצאות בעיר: הכביש המביא לעיר מלווה מימינו את נהר ליו (LiuJiang). בקצה הכביש ישנה צומת "T" ממנה ימינה נמתח גשר על הנהר. מעבר לגשר הדרך מובילה דרך שוק יפה לאזור מסחרי עם סוכנויות נסיעות ואינטרנט, ומרכזי קניות להצטיידות לטיול בסביבה. שמאלה מהצומת נמצאת תחנת האוטובוס ומלונות זולים. אוטובוסים יוצאים לגווילין (80 ק"מ, 2-3 שעות 24 יואן כל 15 דקות) ולג'ינקאנג בשמורה (33 ק"מ 1.5 שעות 7 יואן כל חצי שעה, ממשיך לכפר Da Hu Shan) . ול"סאן-ג'יאנג" (שעתיים, 20 יואן בתדירות סבירה).
מקום לינה פשוט וידידותי בעיר הוא המלון הרב-קומתי "ריוורסייד" (Riverside Hotel) הקרוי בסינית "קאיקאי לושה" (KaiKai LuShe) הנמצא כמאה מטר לפני הגשר של לונגשנג, בצמוד לנהר.  שלט קטן ודלת פח נגללת מסמנים בקושי את המלון בכניסה מהרחוב. במלון כחמש קומות חדרים קטנים וזולים, מומלץ לבחור באלו הפונים לנהר, ולהתמקח על המחיר.    מנהלת המקום היא מורה לאנגלית, שממש תכריח אתכם לאכול בקומת הקרקע ארוחה ביתית לפי רצונכם ובמחיר נוח, וכן תעזור במציאת דברים בעיר כמו אינטרנט, סוכנויות נסיעות ואוטובוסים, וכן תייעץ לכם על טיולים בסביבה. היא גם תשמח להכין אוכל ביתי לאנשים שאינם מתגוררים במלון, ופרט לדוכנים ומסעדות רחוב אין יותר מדי אפשרויות לקבל אוכל מפנק בעיר.
מלון "פורין-טרייד" הקרוי בסינית "וואיי-מאו בינגואן" (WaiMao BinGuan) הוא מלון זול משמאל לכביש לאחר מעבר הגשר, בו ישנם חדרים גדולים עם מקלחת חמה, אבל במיקום מעט רועש והקירות הדקים מעבירים את קול הטלביזיה של השכנים.
המלון הממשלתי לונגשנג (LongSheng Gezu Zizhixian Zhengfu Zhaodaisuo) טלפון 86-773-7512503 במעלה רחוב ShengYuan Lu הוא מלון זול בו יש חדרים טובים ומבודדים מרעש אם כי טחובים מעט.


היופי של עיצוב המדרון

לאזור הטראסות מגיעים מצומת חהפינג בה נמצא מרכז מטיילים גדול בו רוכשים כרטיסי כניסה וממנו יוצאים אוטובוסים "ירוקים" המגיעים לפאתי הכפר פינגאן. בדרך לשם מוליך כביש צר לאורך נחל, צר מדי לעומס תנועת המכוניות המשתרכת לאורכו מאז הבום התיירותי לשמורה. הכפרים הבאים אותם עוברים הם כפר הדזואנג "הבמבוק הזהוב" Jinzhe, אחריו הכפר הקרוי על שם הנהר לאורכו נוסעים "הנהר הזהוב" JieJiang וכפר היאו Huang-Luo
הכפר אליו נסלל כביש המגיע כמעט למרגלות הכפר, הוא פינגאן (Ping-An). זהו כפר קטן וציורי במרכז אזור טראסות האורז הבנויות על מדרונות הגבעות שמסביב, המהוות מחזה מרהיב ומושכות מבקרים רבים. בכפר הנמצא מצפון לנחל, בגובה 1,100 מטרים מעל פני הים, חיות כחמישים משפחות במשך דורות רבים. עם התנופה הכלכלית שהביאה התיירות, התווספו אליהם מנצלי הצלחה כלכלית רבים שמצאו בתיירות מקור הכנסה רב.


שיבולי אורז על רקע הטראסות

המיניבוסים היוצאים לכפר פינגאן עוברים את הנהר וחולפים על פני מפל מימין, עד הגעתם לחנייה ושער הכניסה בו נבדקים כרטיסי הכניסה שנרכשו קודם לכן. הדרך הרגלית למעלה הכפר עוברת שורה של דוכנים ומסעדות, בינות שדות אורז יפים, כשלאורך הדרך כולה רצים סבלי אפריון שייקחו את התייר היגע במעלה הדרך לכפר ואף מעבר לו.


למתקשים ללכת יש מוניות שירות

בכפר אפשר לראות את השינוי החד שעבר מאז סלילת הדרך והפיכתו לנגיש, כשכמעט כל הכפר בפיתוח בנייה לתיירות ומסחר. אפשר לראות מבגדי האנשים שלכפר שהיה בלעדי של אנשי דזואנג החלו להזדמן גם אנשי השבטים האחרים כמו נשות היאו ארוכות השיער ונערות המיאו בתלבושת הייצוג הצבעונית וכובעי המתכת המפוארים שלהן המנסות להצטלם עם תיירים. הנופים היפים יותר מזומנים ליוצאים מהכפר במעלה ההר לכיוון דרום, כשנקודות הנוף מסומנות במספרים. מי שזמנו בידו ואוויר בריאותיו מומלץ לו להמשיך הלאה לאחר שורת התיירים והדוכנים ולצאת למרחב בהמשך דרכי השדות או אף לצאת לטרק של מספר שעות בסביבה.

 
הטראסות לאחר הקציר

הכפר איבד את צביונו החקלאי והפך למוקד תיירות בו עיקר העיסוק והפרנסה הם גלי התיירים הרבים הפוקדים את המקום ולכבודם נבנו מלונות רבים ומסעדות ודוכני ממכר של כל דברי הסדקית והחטיפים הסינים. למרבה המזל עדיין בניית הבתים בכפר ובעמק כולו היא בסגנון "דיאוג'יאולואו" (DiaoJiaoLou = ניצב עלי מים) של בתי עץ הנתמכים בכלונסאות על מדרון ההר, כשכל קומה רחבה מהקומה תחתיה וגגות הבתים מצועפות ברעפי חמר אפורים.
לאחר אוקטובר ובחדשי החורף הטרסות קצורות ויבשות ולקראת האביב נשתלים צמחי האורז והאזור מקבל את צבעו הירוק תקופות מומלצות לביקור הן הסתיו והאביב.


בתים מסורתיים בסגנון "בנוי עלי מים"

טרקים באזור לונגג'י

עקב עומס התיירים הרב והכסף שניתן לגבות על הכניסה נסגר אזור הטראסות והוכרז כשמורת תיירות אליה נכנסים אחרי השלשת 50 יואן שאינם הולכים למטרת שיפור השמורה, אחזקתה או לרווחת המקומיים.
אל האזור אפשר להגיע בטיול יום המוביל אל השמורה בדרגי העפר היפות בינות כפרים ציוריים.
ביציאה מלונגשנג יש לנסוע באוטובוס לכיוון פינגאן/גווילין עד לצומת חהפינג (Heping)  הצומת החד בו לא יכול אוטובוס לעבור בפנייה רגילה. לצומת מוליכה הדרך בגשר ארוך. גשר מקביל נמצא בתוך הכפר, ואינו הגשר הנכון ליציאה למסלול ההליכה.   מראשית הגשר על הכביש הראשי בכיוון לונגשנג, מתחילה דרך עפר העולה בהדרגה על צלע ההר. משם ממשיכה הדרך לטרק של 4-5  שעות רגליות בנוף הררי כפרי, דרך הכפר "טונגה" (Tonga) והכפר הגדול שעל שמו נקרא האזור, לונגג'י (Long-Ji), לאזור הטראסות והכפר פינגאן, שם אפשר להתמקם באחד מהמלונות הרבים הנבנים בכפר.
מפינגאן אפשר להמשיך מסלול מעגלי של 5-6 שעות דרך מכרה נטוש ומפל קטן, חזרה לצומת היציאה, או לרדת מפינגאן במיניבוס למרכז המבקרים בסמוך לכפר אנשי היאו, הואנגלו לאורך הנהר, ומשם אוטובוס חזרה ללונגשנג. נקודות בלבול בטרק זה, בהן אפשר לטעות, הן נקודת היציאה לטרק והיציאה מהכפר לונגג'י, הנמצאת ממש בקצהו העליון של הכפר. יש להצטייד במים, ולא לסמוך על אספקה בכפרים.
נקודת היציאה בחהפינג נמצאת כשעתיים באוטובוס מגווילין, או חצי שעה מלונגשנג. מי שיעדיף לשהות בחהפינג ולצאת מוקדם בבוקר, יכול לנסות את מלון "גונג-סיאו" (Gongxiao Lushe)


נופים בטרק

אפשרות טרק נוספת היא לנסוע את כל מסלול האוטובוס אחרי צומת פינגאן ולהגיע לטראסות של אנשי המיאו ג'ינקאנג או לכפר הזואנג דאדזאי בו ישנם מלונות לרוב ובסביבתו ישנן שלוש נקודות נוף:
מדאדזאי לנקודת התצפית בזריחה (#1) כעשרים דקות הליכה, לנקודת התצפית בשקיעה (#2) כרבע שעת הליכה, בעוד שסיבוב שלם דרך שלושת הנקודות בו עוברים בנקודת נוף (#3) ממנה נשקפת תצפית פנוראמית מרהיבה של 270 מעלות, לוקח כשלוש שעות הליכה.
הסדר המומלץ הוא ללכת לנקודה  #3, וממנה להמשיך דרך #1 ל- #2.
ליד נקודה #3 יש מלון בשם Chang Bei בו יש תנאים בסיסיים לאכול ולהעביר לילה וגם ליד נקודה #1 נבנה מלון, אבל מרבית המטיילים מעדיפים ללון שני ק"מ ממרכז הכפר דאדזאי בחלק הכפר הקרוי Tian Tou Zhai:
 
הטרק מהטראסות של ג'ינקאנג לכפר פינגאן לוקח כארבע שעות, שם אפשר ללון, לחזור במיניבוס או להמשיך ממנו ל- 40 דקות למטה לכפר הואנגלו או שלוש שעות הליכה לכביש דרך הכפר לונגג'י לאחד הכפרים המצויים ליד הכביש הראשי בו עוברים האוטובוסים לשמורה או אף להמשיך לחהפינג על הכביש גווילין לונגשנג.
מפינגאן ללונגג'י כשעה הליכה בדרך התחתונה העוברת את מלון "מאה-לין" (Mae-Lin) ומתחתית הכפר לונגג'י הדרך ברורה לכפרים שליד הנהר.
בפינגאן אפשר לקחת טיול מודרך ברמת קושי גבוהה ומשעול תלול של 4-6 שעות למרומי ההרים בגובה 2,000 מטר, או ללכת לאגם דזונגלו (Zhonglu) במסלול האורך כשעתיים לכל כיוון.


נופי הטראסות

טרק נוסף של פחות משעה במעלה ההר מכפר היאו הואנגלו (Huang-Luo) לפינגאן, זה היה משעול ההגעה המסורתי לפני פיצוץ ההר וסלילת הכביש למרומי הטראסות. תחילת הדרך במאבק בנשות היאו המנסות לשכנעך שתזדקק למורה דרך מכיוון שאינך יודע אותה. החמדנות עשויה להביא אותן עד כדי לתת מידע שגוי ולכן אין לשאול אותן ביחס לדרך ופשוט להתעלם מהן. חפש את משעול מדרגות האבן ומשם הדרך ברורה לחלוטין. ממשיכים דרך הגשר המשופץ ממול לתחנת העצירה של האוטובוס. היה וחצית את הנהר בגשר השני, לך שמאלה עד הגיעך למקום בו הגשר הנכון משמאלך, מגרש כדורסל מלפנים ומדרגות הסלע מימין, בהן עולים מעלה עד לכפר פינגאן.

 

אנשי דזואנג

אנשי הכפרים פינגאן ולונגג'י הם בני שבט דזואנג (Zhuang) שהיא הקבוצה האתנית השנייה בגדלה בסין אחרי ההאנים. מונה לפחות 18 מיליון איש המרוכזים במרביתם במחוז האוטונומי שניתן להם - גואנגש'י, גם במחוז האוטונומי שלהם הם מיעוט באוכלוסייה. אנשי דזואנג הם חלק מקבוצה ענקית בשם הכולל "תאי" שהגרה ממרכז סין ואכלסה את מרבית דרום מזרח אסיה, מקבוצות בוייטנאם, מרבית אנשי לאוס, כמעט כל תאילנד, צפון מיאנמר ועד אסאם בהודו. מעולם לא הייתה להם ממלכה אחידה, אבל את זיהויים כ"תאי" משייכים לשפה, ולמושג המעורפל "סיאם" שהפך ל"שאן" במיאנמר ול"אסאם" בהודו ולחגיגת השנה החדשה "סונקראן" (Songkran).
בבגדי הדזואנג הם מכנסי בד שחורים רקומים וחולצה בהירה לעיתים עם ג'קט שחור רקום, ומגבת צבעונית העוטפת את ראשי הנשים, בעוד שהגברים לובשים בגדים סינים רגילים חסרי צביון.


נערת דזואנג


בגדי הדזואנג המסורתיים

אנשי יאו

הנשים המתגוררות בכפר דאדזאי (Dazhai) והואנגלו (Huang-Luo) הצובאות על התיירים בנקודת היציאה של המיניבוסים למרומי הטראסות של פינגאן, המכונות על ידי התיירים "ארוכות השיער" (ביטוי מגעיל לפחות כמו "ארוכי האף" ליהודים או "ארוכות הצוואר" לנשי הקארן-פאדונג המסכנות מצפון מזרח תאילנד) הן משבט "יאו" (Yao), שם שניתן להם על ידי מאו-דזה-דונג בשלב מיון וסיווג הקבוצות האתניות של סין בשנות החמישים.
שם השבט הוא "מיאן" (Yu-Mien) אבל הסינים החליטו לקרוא להם על שם שפתם. בשפתם "מיאן" משמעו "אנשים" אבל בוייטנאם הם נקראים Man שהיא מילה בסינית עתיקה שמשמעה "ברברים" כמו שנקראים גם שבטי גבעות אחרים. ההיסטוריה שלהם ידועה זה אלפיים שנה כשיצאו מצפון סין בדרכם דרומה. בין המאות 15-19 נדדו בעקבות המסחר באופיום דרומה ללאו, קמבודיה ותאילנד, כשמרכזם בדרום סין וייטנאם.
אנשי "יאו" מונים כ- 2.7 מיליוני איש בסין ועוד כחצי מליון בוייטנאם, 40,000 בתאילנד ומספר עשרות אלפים בלאוס ומיאנמר וכן קהילה של כ- 40,000 איש בארה"ב - בעיקר בצפון קליפורניה, אורגון ודרום וושינגטון. קהילה עלומה שהחלה לקום לאחר שבשנת 1979 קבלו מעמד של פליטים, בעיקר מוייטנאם ולאוס בהן עזרו לאמריקנים בשנות המלחמה ולכן לא זוכים למעמד שווה תחת הממשלות הקומוניסטיות הקיימות שם.
נשות השבט לבושות שמלות שחורות וחולצות רקומות בצבע בסגול, עם עגילי כסף כבדים הדורשים תמיכת חוט תפירה הכרוך סביב לתנוך האוזן למניעת קריעת האוזן כליל. הן ידועות בשערן הארוך המועשר בהמשך שיער השזור בשערן כדי להאריכו. תמורת מעות מספר ייפרמו את תהילת ראשן, וישזרו את זנב הסוס בקשרים ועיגולים כמו מגבעת רחבה סביב ראשן.


תסרוקת יאו


פריסת השיער של נשות יאו

אנשי המיאו האדומים

"מיאו אדומים" (ה'מונג, מקבוצת דוברי שפת "ה'מונג" המצויים בויאטנם, לאוס, תאילנד וסין, בעיקר במחוזות גוויזואו, יונאן וחונאן ) באזור טראסות האורז "לונגג'י טיטיאן" חיים בכפר ג'ינקאנג (Jin Keng) אבל לצרכי תיירות מופיעים במלוא הדרם בעמדות צילום מעל לכפר פינגאן על במות מאולתרות מהן נשקף נוף הטראסות. היסטורית נחשבים לאחד השבטים העתיקים בסין, מתוארכים ללא פחות מ- 4,000 שנה, מזוהים עם ממלכת "סאן-מיאו" שהתקיימה במרכז סין בתקופת שושלת האן לפני 2,000 שנה.
בחלוקת שמות המיעוטים בסין בשנות החמישים, ניתן לקבוצת השבטים דוברי ה'מונג השם מיאו שמשמעו "עשבים" או "נבטים". מספרם בסין עשוי להגיע לכעשרה מיליון (בספירת 1990 נמנו 7.4 מליון).
פרט לזיהוי עצמי ושפה אין מאפיינים זהים לבני "מיאו": הם חיים בגבהים של 300-1400 מטר מעל פני הים במרחק ממישורי הנהרות וערים סיניות, ועוסקים בעיקר בחקלאות.


בגדי מיאו


מיאו אדומה על רקע טראסות אורז

מלונות בפינגאן:

בכפר יש מבחר אינסופי של מלונות, וכל יום נבנה מלון חדש. מבחר קטן של המלונות הוותיקים מובא כאן:
המלון הראשון שהוקם בכפר הוא מלון לי-צ'ינג (Li Qing GH) המופעל על ידי שתי אחיות בשני בתים בעלי נוף יפה, 70 מיטות, שירותים ומקלחות, אוכל מערבי ומעט אנגלית מדוברת וחיבור אינטרנט. מייל: שמות האחיות הם: Liao Yan Li phone & fax 86-773-7583021 /  Liao Yan Qing 86-773-7583048
בקצהו העליון של הכפר, ולכן בעל הנוף היפה ביותר, נמצא מלון וויו-פלייס  (View Place Inn) יש לבחור חדרים עם נוף יפה שוודאי יעלו מעט יותר. יש חיבור אינטרנט במלון. מייל: טלפון: Lan Yue Ge, 86-773-7583005
מלון לונגג'י (Longji Hotel) שנפתח בשנת 2002 נמצא בדרך לנקודת נוף 1#. יש בו 46 מיטות כולל חדרים זוגיים עם טלביזיה שירותים ומקלחת חמה, אוכל מערבי וסיני ואנגלית טובה מדוברת (המלון שייך לבעלי הבית של "ריברסייד" בעיר לונגשנג). טלפונים 86-773-7583047  בפינגאן 86-773-7511335 בלונגשנג
מלון קאנטריסייד (Countryside Cafe & Inn) שנפתח בשנת 2002 הוא סניף של "גרין לוטוס קפה" ביאנג-שו (Green Lotus Café) נמצא בסמוך למלון "לי-צ'ינג", יש בו 14 מיטות, מגיש אוכל מערבי ודובר אנגלית טובה. טלפונים 86-773-7583020 בפינגאן , 86-773-8822829 ביאנגשואו
 
כתבות נוספות על אזור גווילין: