יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...

נאש'י (NaXi) ומוסואו (Mósuō) הם מקבוצת המיעוטים האתניים החיים בסין. למרות מספרם הקטן יחסית, חשיבות קיומם של מיעוטים בסין לסיניות עצמה, גדולה משחושבים. דווקא בהיותם שונים הם המחזקים את הזהות הסינית ומגבשים אותה או שמא יוצרים אותה מלכתחילה.


אשת נאש'י מוכרת נרות להשטה על פלגי המים

מי הם הח'אנים ולמה צריך מיעוטים?

אתניות אינה נמדדת בתכנה אלה בגבולותיה, בשוני ובבידול בינה לסביבה. סין בהיותה תרבות אינקלוסיבית, הצליחה לאורך ההיסטוריה לעטוף את הזר והשונה ולהפכו לסיני, לאחר שהנחילה לו את ערכיה, אמונותיה, שפתה התרבותית והמבנה החברתי שלה. ובכן, מה היא סיניות? גזע? ח'אן אינם בני גזע אחד ולמרות העירוב יש ביניהם בני גזעים נבדלים. ניבחן את הח'אנים בסין ונגלה ביניהם קבוצות רבות ושוני ניכר. אולם אמרתי קודם שהתוכן אינו חשוב אלא קו הגבול, ולשם כך צרכים הסינים הח'אנים להכיר או אף לייצר סינים שאינם ח'אנים, שייצרו את אותו קו גבול המבדל אותם מהאחר. הצגתו כשונה בחזקת אחדות פלורליסטית עוזר לחזק את הרגשת העוצמה והאחדות הפנימית. הזהות הח'אנית זקוקה לקו גבול ברור כדי להגדיר את עצמה, והמיעוטים מספקים לה קו זה.
 

הכלת מיעוטים כדאית גם חומרית

סיבה נוספת לקבלת מיעוטים למסגרת המאחדת של סין היא הסיבה החומרית. המיעוטים בסין הם רק 8% מהאוכלוסייה, אולם הם מחזיקים כ-60% משטח סין. בחלק לא קטן משטחים אלה, המיעוטים מהווים את הרוב באוכלוסייה. בחלק מאזורי המיעוטים יש אוצרות טבע וחומרי גלם משמעותיים וחלק מהמקומות מייצרים מזון ייחודי. במחוז שׂינְגְ'יָאנְג יש נפט וגז טבעי (ושדה ניסויים גרעיני), במחוז טִיבֶּט יש אורניום, זהב וכסף. במונגוליה הפנימית יש הרבה שטחי מרעה. רוב מוצרי החלב מגיעים משטחי מרעה אלה. תעשיית החלב תלויה בבקר שמגדלים במונגוליה הפנימית. השטח אינו רק עתודות של מחצבים, הוא גם אסטרטגי. האזורים הללו מהווים רצועת ביטחון על סין גופא. מאז שנות התשעים אזורי המיעוטים הפכו ליעדים תיירותיים חשובים. גם תיירות הפנים, שמהווה את רוב התיירות בסין, יש בה אחוז גדול של התמקדות במיעוטים.


נשות נאש'י הן הפעילות ביותר בחברה

המצאת מסורת

מיעוטים אחדים עברו סיניפיקציה לפני מאות שנים ולא נבדלו מהסינים לפני "פרויקט סיווג המיעוטים" שנעשה בסין. קביעת "מיהו מיעוט אתני" נעשה על ידי הח'אנים, אולם התקבל והוטמע במהירות, והמיעוטים החלו לחזק את המורשת שחלקה נשכח או אף יצרו מורשת בחזקת "המצאת מסורת" בסגנון ספרם של הובסבאום וריינג'ר. לא ברור האם הדזואנג ממחוז גאונגש'י ראו עצמם שונים לפני שניתנה להם אוטונומיה. לא ברור איך המציאו אנשי באי מנפת דאלי את התלבושת האופיינית לאחר שהוכרו כמיעוט, או מדוע החלו ח'אנים לזהות עצמם כמנצ'ורים לפתע.
 

מטריארכליות בניגוד לקונפוציוניזם

מהקבוצות הקטנות והבולטות בסין, הן הקבוצות השוברות את המורשת הקונפוציאנית המושרשת כל כך, בהיותן מטריארכליות כביכול. אלו הן קבוצות הנאש'י מנפת ליג'יאנג ואחיהם המוסאו מאזור אגם לוגו. קבוצות אלו בהיותן מטריארכליות במידת מה, מהוות דוגמא לא שגרתית, כמעט קיצונית, של גיוון תרבותי ואתני בסין. למרות לחצים עצומים בתקופות שונות בקיסרות ובקומוניזם, הם שימרו את אורח החיים שלהם. תרבותם היא כמעט היפוך של התרבות הקונפוציאנית מכמה סיבות. התרבות הקונפוציאנית מקדשת את הקשר הפטריארכלי בין אב לבן. האב קובע הכל והשושלת עוברת דרך האב. יש דגש ושמרנות בכל הקשור למוסד הנישואין, ליחסים רומנטיים לפני ואחרי הנישואין. התרבות הסינית רואה במשפחה מודל למדינה ונותנת לה חשיבות ממעלה ראשונה. בנוסף, הנחיתות המובנית של האישה בקונפוציוניזם אומרת שאין לה זכויות כמעט בכלל, כאשר לגבר יש אפשרות לקחת מספר נשים ואף לגרש נשים. במוסואו, הכל הפוך. מנקודת מבט של סינולוג זה מדהים שקבוצה קטנה הנמצאת במרכז סין מצליחה להחזיק מעמד עם תרבותה המיוחדת. זו דוגמא המפריחה את המיתוס הקונפוציאני שטוען שהקונפוציוניזם תמיד בלע את התרבויות ה"נחותות". זו דוגמא לקבוצה קטנה המצליחה להתנגד למערכת הקונפוציאנית הגדולה.


ציור של מבנה משפחתי הירארכי אצל המוסואו

מטריארכליות של המוסואו והנאש'י

המוסואו היא קבוצה אתנית מטריארכאלית קטנה, שחייה במחוזות יוּ'נַּאן ובסְצְ'וַאן שבסין. רוב האוכלוסייה, המונה כ-50 אלף איש, חיה בקרבת אגם לוגו ("אמא אגם") ובמישור יונגנינג. בגלל התנאים הטופוגרפיים, חייתה הקבוצה בבידוד עד שנות השמונים של המאה ה-19. מאז הפך חלק גדול מהאזור לאזור תיירות ענֶף. אצל המוסואו, האישה היא במרכז. הנשים חזקות ודומיננטיות. ראש המשפחה היא האישה המבוגרת ביותר שבחיים והשושלת ממשיכה מאם לבת (מאטריליניות). הדבר המשמעותי ביותר אצל המוסואו, ההופך אותם לבעלי משמעות בפרספקטיבה גלובלית, היא שלא רק שיש מתירנות מינית כביכול, אלא שאין נישואין. המוסואו קוראים תיגר על ההנחה כי לא ניתן להתפתח לחברה, ואי אפשר להתרבות כחברה ללא סוג מסוים של נישואין. השיטה המוכרת כ"נישואי הליכה". כשבחורה מגיעה לבגרות, האם, הסבתא והאחים מקצים לה חדר שבו היא מקבלת את מאהביה. יש סימנים שהיא מסמנת שהיא יכולה לקבל גברים. היא יכולה לסרב. היא יכולה לקבל כמה גברים באותו היום. הם מבלים את הלילה יחדיו, והגבר חוזר בבוקר לבית אימו. אם נולדים ילדים אין להם זיקה לאב. מנקודת מבט קונפוציאנית זו חייתיות. אבות המוסואו נתפשו כהתגלמות הפראיים. נוהג זה נראה לח'אנים מופקר, אולם שרת צרכים שהתגבשו במהלך מאות שנים של מחייה באזורי ההרים בהימאליה, ולא בכדי נוהגים דומים מתקיימים בשבטי קהאסי וג'אינטייה במדינת מגהאליה ההודית, בבהוטאן ובמקומות אחדים בנפאל.


ריקודי נשות הנאש'י הותיקות

במערכת הקונפוציאנית ילדים הם הרכוש של משפחת הבעל. אם האם תברח, הילדים יישארו אצל האב. אצל המוסואו, הילדים מצטרפים למשפחת האם והסבתא. האב הוא ביולוגי בלבד. רוב הילדים יודעים מי אביהם, אבל יחסים עם האבא כמעט ולא קיימים. הדמויות הגבריות הם למעשה האחים של האמא. המוסואו טוענים שאין התחייבות, ולכן אין קנאה. כיום בערך 85% מהמוסואו חיים בדרך מסורתית זו. היום האבא שומר הרבה יותר על קשר עם ילדיו. הוא לא גר איתם ולפעמים אפילו לא אוכל איתם ארוחת ערב. הוא יכול לבוא לשחק עם הילד שלו, ואז הולך לפני ארוחת הערב. עד לא מזמן, לאבות לא היה אכפת מילדיהם.

אחת הסברות להיווצרות גישה זו היא שהמנהג התפתח בגלל הדת שהייתה מאוד חשובה בקרב המוסואו. זוהי וריאציה של הבודהיזם הטִיבֶּטי. רבע מהגברים היו נזירים (לאמות). הלאמות יכלו לקיים יחסי מין, אבל לא יכלו לתפקד כאבות. סברה אחרת היא שהמנהג הוא תוצאה של משהו שאפיין את המוסואו בעבר, הוא שגברים של המוסואו עסקו במסעות סחר בשיירות למרחקים ארוכים. גברים אלה היו נעלמים לחודשים וחוזרים לעיתים רחוקות. המוסואו מסבירים את המנהג הזה בכך שמבחינתם האידיאל הוא הרמוניה משפחתית. נקודת התורפה של המשפחה הסינית היא הנישואין, לפיהם הבן מתחתן ובאה כלה. השינוי המשפחתי הזה יוצר מתח גדול בין הכלה לחמה ומהלך זה עשוי להיות טראומתי. דברים אלה שכיחים יותר במקומות בהם החמה חיה עם הכלה. בתרבות מערבית הזוג החדש גר רחוק ונמנע החיכוך. במשפחה הסינית זה לא קרה, החמות גרו עם הכלות ונוצר חיכוך משמעותי. אצל המוסואו, הקשר הוא קשר דם ואין גורם זר שנכנס למשפחה.
זהות קולקטיבית, אמרו כבר כמה חוקרים, היא משהו בסיסי בקיום האנושי. זה לא מותרות, או נספח. כמו שצריך לאכול, האדם צריך זהות קולקטיבית. משהו שהוא חיוני לקיום האנושי. מה שעולה מהמחקרים הקשורים למוסואו, הוא שהמנהג הזה הוא הסמל של הזהות הייחודית שלהם. למרות שבתקופות שונות הם סבלו בשל המנהג הזה, הם שמרו על מנהגיהם, ובשל כך התאחדו כקבוצה.


אשת מוסואו (צילום: אודי נעמן)

מטריארכליות או מטריליניות?

מטריארכליות היא שלטון נשי. מטריליניות היא שיטה חד-קווית, המקשרת בין היחיד והמשפחה הגרעינית, דרך אֶם וסבתא, לאֶם קדמונית משותפת - בין אֽם ניתן להוכיח את קיומה ואת הקשר הגניאולוגי ובין אֽם היא אֶם מיתולוגית, אליה נשמר הקשר בטקסים אמוּניים ובאקסוגמיה קְלַאנית. על פי תורת האבולוציה, החברה האנושית בתחילת דרכה הייתה מבוססת על חיי הפקרות. בשל גורמים ביולוגיים של היריון ולידה, היה קל יותר לעקוב אחר מערכת היחסים הביולוגית של ילדים לבתי-האם שלהם מאשר לאבותיהם. לפיכך, הארגון החברתי, האנושי בשלב מוקדם, סבב סביב אימהות ולא סביב אבות. מהמטריליניות הראשונית התפתחה הפטריליניות, כאשר הגברים היו מסוגלים לעמוד על עליונותם הפיזית והתלות בהם כמכלכלים וכמגינים. חברות מטריליניות ופטריליניות התפתחו במקביל, באופן עצמאי, כשהמטריליניות פוחתת ומאבדת את מקומה כשיטה מובילה. לא תמיד המעבר בין השיטות היה חד כיווני. סין הייתה מטרילינית עד תקופת שושלת שאנג (האלף ה-2 לפנה"ס), ולמרות המעבר לשיטה הפטרילינית, נשאר בסימניה הסינית המבטאת שם משפחה [姓] חלק שמאלי המורה על שייכות המשפחה לאישה[女] . גם שושלות הפרעונים הראשונות היו מטריליניות. שבטים שונים ברחבי העולם עדיין משמרים שרידים של מטריליניות ואף מטריארכאליות, כפי שקיימות בקבוצות בעלי חיים רבות, כגון האריות והפילים ובאופן מובהק יותר בחברות נמלים ודבורים.

 

גם כיום, מדענים העוקבים אחר קירבה משפחתית ומוצא אתני, בודקים זאת בעזרת DNA מיטוכונדרי, העובר מאם לצאצאיה ובדיקת קירבת הדם מתבצעת בקשר העובר אחורה לאם קדמונית משותפת. מטריליניות אינה מטריארכאליות ואין בה כדי להעניק כוח ודומיננטיות לאישה. שיטה זו לא תתקיים בחברה בה הדומיננטיות תלויה בכוח פיזי ובלחימה כמו בחברות פסטוֹרליוֹת או בחברות המבוססות על חקלאות-נדודים, אולם יכולה להתקיים בחברות בהן אין יתרון לכוח וללוחמנות כמו בחברות המבוססות על חקלאות קבע עונתית, או אף בחברה הפוסט-מודרנית בה אישה לעיתים היא המפרנסת העיקרית ומשפחות גרעיניות מתפרקות באופן תדיר. חברות אלו בהן אילוצי המחיה אינם מחייבים תכונות גבריות מובהקות כגון פיזיות, יכולות לאמץ שיטה מטריארכאליות. הסמכות יכולה להיות לכל אחד מהמגדרים או מחולקת ביניהם. הסמכות הגברית לא בהכרח תהייה של הבעל במשפחה המטרילינית בה הוא נטע זר, ואת מקומו כסמכות יכול לתפוס אחי האישה בן המשפחה. דבר זה עשוי להחליש את הקשר הזוגי בתא המשפחתי מתוך קיום נאמנות כפולה של הגבר למשפחת השייכות, כמו גם למשפחה המחותנת.
 
בחברה מטרילינית ה"בעלות על המאה" עשויה להתבטא גם ב"בעלות מסוימת על הדעה" ובמיוחד בנושאים ארגוניים של חלוקת עבודה, תפקידי כהונה דתית ועריכת טקסים, הקצאת משאבים ואף תפקידי שיפוט. השפעות חיצוניות עשויות לגרור שינוי לאורך זמן של סמכויות שהיו אופן מסורתי במגדר אחד והעברתם למגדר האחר. בין גורמי שינוי אלה עשויים להיות שינויי אקלים מחיה, המרה דתית, שלטון זר, מעברים של תיעוש, התיישבות קבע וכדומה.


כוח העבודה האמיתי בשבט נאש'י

תכונות של מערכת חברתית מטרילינית:

גם אם בעבר יתכן שהתקיימו חברות מטריארכאליות, בהן השליטה והדומיננטיות היו של נשים כמו האגדות על חברת האָמָזוֹנוֹת המיתית, המתוארת במיתולוגיה היוונית ובתלמוד במסכת תמיד ל"ב ע"א, הרי שכיום כל החברות האנושיות הן פטריארכאליות. אולם מרכיבים שונים של מטריארכאליות מתקיימים בחברות שבטיות אחדות. בין המרכיבים הללו נמצא:
• מטרילוקליות (Matrilocality) חיים של משפחה במקום מחייתה של אם המשפחה, אי-מגורים משותפים של אישה עם בעלה או מעבר הגבר לבית אשתו, הוא בית חותנתו וכל בנות משפחתה, או מגורי התא המשפחתי הגרעיני בסמיכות פיזית למגורי אם המשפחה המורחבת.
• מטריליניות תורשתית (Matrilineal-Succession) מתן שם המשפחה של האם לילדי המשפחה, ייחוס קלאני/לינאג'י לבית האם, שיוך משפחתי על פי קווי השיוך האימהיים.
• מטריליניות ירושתית (Matrilineal-Inheritance) הורשת הרכוש על פי קוים מטרילינים. הגבר עובד לפרנסת המשפחה של אֽמו או של אשתו על פי מקום מגוריו, הרכוש בבעלות אשתו או אֽמו על פי מקום מגוריו והורשת רכוש המשפחה היא לבת הצעירה או לבת האחות אם אין בת צעירה. זאת בניגוד לגישת היהדות המתבטאת ב-במדבר כז' ח': "... אִישׁ כִּי-יָמוּת, וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לְבִתּוֹ."


נערת מוסואו (צילום: אודי נעמן)

נקבה זה "חזק"

על פי אוצר המילים שישנן או אינן בשפה ניתן ללמוד ולהבין את החברה הדוברת שפה זו. אצל הנאש'י השפה היא סעיף של שפת אנשי ה-יי (Yi) הטיבטו-בורמזית. שפות ה-יי מגדירות מעמד גבוה להטיה בלשון נקבה. אבן קטנה נקראת באופן זכרי, בעוד שסלע היא אותה מילה בהטיה נקבית. שתיל הוא זכר ועץ הוא נקבה. אדום בהטיה נקבית הוא סגול חזק בעוד שבהטיה זכרית הוא ורוד חלש. אכן בשדות ובדוכני הממכר באזורם של הנאש'י, כמו גם בשוק, תמצאו רק נשים עובדות קשה מבוקר על ליל, בעוד שהגברים מתבטלים, שותים ומשחקים ועוסקים באומנויות. נשות הנאש'י הן הדומיננטיות בכל עסק ואף בשיחה סתמית, אולם למרות חזקן בחיי היום יום, הפוליטיקה שמורה לגברים. המשוטט בנפת ליג'יאנג ימצא כמעט רק נשים עובדות, נושאות משאות ופעילות, והמשוחח איתן יגלה דומיננטיות בניגוד לביישנות הנשית הסינית. זו לא מטריארכליות, אולם זה החברה הקרובה ביותר לשכזאת. בשפת המוסואו אין כלל מילים למושגים "נישואין" או "בעל". פשוט אין צורך במילים אלו. זו מטריליניות אמתית.
 

 

לקריאה נוספת על חיי המוסואו:

יאנג ארצ'ה נאמו וכריסטין מאתייה, פרידה מאמא אגם, מאנגלית: עודד פלד, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005.

 

 

 

כתבות נוספות על אזור ליג'יאנג באתר זה:

* ליג'יאנג - ארץ הנאש'י
* אטרקציות תיירותיות בליג'יאנג
* מצפון לליג'יאנג – נופים ותרבויות
* שנגרילה - גן העדן האבוד