יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
בכתבה הקודמת עשינו היכרות עם ארץ הנאש'י של ליג'יאנג.
בכתבה זו אמליץ על מקומות מעניינים בהם כדאי לבקר בעיר ליג'יאנג. 

 

מה עושים בליג'יאנג?

ראשית להיות שם. להסתובב בסמטאות וללכת לאיבוד, לגלות לאט את פינות החמד, לשבת במסעדות הרחוב עם הפנים לרחוב, לאכול מטעמים דרום-סיניים ולהקשיב לתחרות הזמרה הלוך ושוב בין מסעדות סמוכות.להעפיל למרומי הר האריה מוקדם בבוקר ולראות את הערפל, הנח על העיר ומתפזר לאיטו. לשוטט בסמטאות המרוצפות בבוקר גשום ולראות את בוהק אבני המדרכה, להיענות להפצרות נערות הנאש'י ולתת להן להדליק נר בסירת פרחים, המשוחררת במורד הפלג לעת לילה. לרקוד עם הזקנות את הריקוד המונוטוני שלהן בכיכרות. לשמוע מוסיקה המנוגנת בכליהם העתיקים של הנאש'י. לאכול, לטייל, ושוב לאכול ופשוט להירגע וליהנות, ולאכול כבר אמרתי?


להיענות להפצרות נערות הנאש'י ולתת להן להדליק נר בסירת פרחים  

בתי הנאש'י  - אחוזת משפחת מו (Mu Mantion)

מו וואנג (Mu Wang) שלט באזור העיר ליג'יאנג בסוף תקופת שושלת מינג (המאה ה-17) והצליח לייצב את המצב הפוליטי בין המשפחות השונות ולהביא לשגשוג לעיר ולשבט הנאש'י באזור.
המבנים הבולטים שנבנו באותה תקופה, הם: ארמון דבאוג'י (DaBaoJi) בכפר באישה, ואחוזת משפחת מו בליג'יאנג.
האחוזה הנוכחית, השוכנת למרגלות הר האריה, נבנתה בשנית לאחר רעידת האדמה בשנת 1996. גם האחוזה שנהרסה הייתה שיחזור, שנעשה לאחר שנהרס המבנה ב- 1870, אבל בסין כמו בסין, בונים מחדש בסגנון הקודם, והבניה נעשתה בדיוק בשיטות שנבנה המקום בתקופת מינג. על פי דברי ההלל של המשורר ש'ו-ש'יאקה  (Xu-XiaKe):  "יופיו של המבנה הזה, יכול להשתוות למגורי נסיך".  הדרה המלכותי של האחוזה, מרהיב העין ושובה הלב, מוכיח את כוחו המיוחד של המנהיג מו-וואנג ואת מעמדו, מבין כל מנהיגי דרום-מערב סין בחמש המאות ו- 22 הדורות של שושלות מינג וצ'ינג. היום משמשת האחוזה, שהייתה בית אצילים משך מאות בשנים, כמוזיאון.


ליג'יאנג, בית אחוזת "מו" בלילה  

תזמורת הנאש'י

חוויה תרבותית ייחודית, שמקורה עממי, ולאט הופכת תיירותית מידי, ובכל זאת מראה פינה תרבותית של מוזיקה מעולם אחר. המוזיקה, מתקופות עתיקות בסין, סיימה את חייה ביתר המדינה, אך נשתמרה כאן, כשכלי הנגינה העתיקים הוחבאו ושרדו את מהפכת התרבות. כעשרים נגנים מנגנים, ואת נגינתם מלווה בהסבריו המלומדים מר שואן קה, בעל המוזיאון הפרטי.
בלהקה, שקובצה על ידו בשנת 1978, מנגנים מוזיקאים זקנים, בעלי זקן ארוך, ונשים צעירות יותר, בכלי נגינה עתיקים. הרפרטואר כולל שירים מתקופת שושלות טאנג וסונג (מאות 7 - 12), שירים טיבטיים, וכן מוזיקה נאש'ית, כל זה בלבוש צבעוני מימים עברו.
כמה מכלי הנגינה הם כלים ייחודיים שאינם נמצאים כמעט בסין, בהם: סוג'ודו (SuGuDu), שהוא כלי פריטה צר תיבת תהודה, ממקור מצרי, שהגיע לליג'יאנג מהודו ולא המשיך דרכו ליתר סין; קתרוס פרסי עתיק ועוד אי-אלו כלי פריטה וכלי קשת שונים ומשונים.
לעיתים מתקיימים קונצרטים בכיכר השוק, אבל הקונצרט האמור מתקיים כל ערב בשעה 20:00 למשך כשעה וחצי, בעלות 50/80/100 יואן (בהתאם למיקום הישיבה), כששורה ראשונה שמורה למוזמנים. בשל הביקוש הרב להופעה, עדיף להזמין כרטיסים בבוקר המופע לכל הפחות, ורצוי אף מוקדם יותר.
מתווכים מוכרים כרטיסים במחירים מופקעים בכל העיר. 


תזמורת הנאש'י של ש'ואן-קה 

המוזיאון הפרטי של מר ש'ואן-קה (Xuan Ke ZhuSuo)

אוסף פרטי של חפצי שבט הנאש'י, שאסף האיש המשכיל (ויש האומרים מעט שנוי במחלוקת), שנכלא בשנת 1950 לארבע שנים והמשיך בעבודות כפייה במכרה עופרת, בגבול וייטנאם, למשך עוד 17 שנה. הוא חזר לעירו במטרה לסגור מעגל חיים ולתרום להצלת תרבות הנאש'י מכליה, בהוצאת כלי הנגינה העתיקים ממחבואם, הצגתם במוזיאון ונגינה עליהם, בחשיפת התרבות לעולם ובהקמת תזמורת הנאש'י.חדר התצוגה נמצא בקומה השנייה של ביתו, ובו מוצגים בגדים, כלי נגינה עתיקים, ציורים ומספר רהיטי עץ. הרהיטים יוצרו במיוחד לגופו גדל המידות של ג'וזף-רוק (Joseph Rock), אוסטרי-אמריקני שחי באזור ליג'יאנג בשנים 1922-1949, חקר את תרבות הנאש'י והצומח בסביבה והיה ידיד המשפחה של ש'ואן-קה ואביו.
המוזיאון נמצא בסמטת JiShan,המקבילה ממזרח, לרחוב הראשי המחבר את כיכרות השוק. 


גן ציבורי "מעיין הירקן" ו"ברכת הדרקון השחור"

מעיין הירקן (YuQuan GongYuan) הוא מקור הנחלים הזורמים בעיר העתיקה, והוא נמצא למרגלות הר הפיל (Shiang Shan). ברכת הדרקון השחור(HeiLongTan) נבנתה בשנת 1737 כדי לעצור את מי מעיין הדרקון. זהו אגם קטן, הנמצא בלב גן מטופח, שבו גשרים ומספר מבנים. התמונה הקלאסית מביקור בליג'יאנג היא של דמות הר דרקון הירקן המושלג, המשתקפת בברכה זו, ורצוי שיתווסף להם גשר חמשת הקשתות (WuKong Qiao)  ופוויליון חמשת הפניקסים (WuFèng Lu). פוויליון זה הוא מבנה תלת-קומתי, שנבנה בסוף תקופת שושלת מינג (1601) במקדש פוגואו, כשלושים קילומטרים מערבית למקומו הנוכחי. בשנת 1979 הוא הובא לפארק והוצב בקצהו הצפוני המרוחק. גג המבנה, שקצותיו מרקיעות אלעל, מסמל את מעוף עוף החול האגדי, מביא המזל, הפניקס. 


פוויליון חמשת הפניקסים לצד גשר חמשת הקשתות, בפארק מעיין הירקן, לצד ברכת הדרקון השחור 

מבנים מעניינים נוספים בפארק: פוויליון חיבוק הירח (Deyue Pavilion)
בשנת 1950 התאבד בו פקיד ממשלתי עם פילגשו, כשהציתו את עצמם ואת המבנה, לאחר משתה פרידה ואולי גם חיבוק אחרון לאור הירח. המבנה הנוכחי נבנה ב- 1963, כהעתק למבנה המקורי מהמאה ה- 17, שנשרף באותו אירוע.  פוויליון אל הדרקון (LongShen) הוא המבנה המזרחי בפארק. הוא נבנה על ידי אנשי הנאש'י המקומיים, בעת הקמת האגם ב- 1737, ונקרא בידי הקיסר צ'יאנלונג על שם אל הדרקון של מעיין הירקן.
הגן הציבורי "מעיין הירקן" נמצא במרחק 15 דקות הליכה מהעיר העתיקה. הוא פתוח בין השעות 08:00-17:00, במחיר כניסה תיירותי 60 יואן. תיירים רבים מרגישים שרימו אותם במחיר הכניסה הגבוה, אבל הכניסה לפארק מאפשרת, ביום בהיר, מבט של השתקפות הר דרקון הירקן במים, התרגעות בגן, למי שחשקה נפשו בכך, ושלוות אגם עם דגים ושקט סביב. הפארק הוא גם הכניסה לדרך העולה לטיול קצר למרומי הר הפיל, ממנו נשקף נוף מדהים של הר דרקון הירקן המושלג. הדרך מעלה עשויה לקחת למעלה משעה, ועדיף לבחור במשעול השמאלי מבין הדרכים העושות דרכן מעלה. יש להצטייד במי שתייה לשעת ההליכה במעלה ההר. הנוף מלמעלה בהחלט מפצה על הקושי בעליה. 
ברכת הדרקון השחור ליד האגם נמצאים מכון המחקר של תרבות הדונגבה (Dongba WenHua YanJiuShi) ומוזיאון הדונגבה (Dongba BowuGuan). במוזיאון ניתן ללמוד על הכתב הפיקטוגראפי המרתק ומעט על תרבות אנשי הדת, המקשרים בין העם לרוחות הרבות שסביבנו, ולפגוש איש דונגבה הלבוש בלבוש מסורתי וכותב בכתב הציורים של הדונגב


כתב הציורים של הדונגבה 

 

שוק העיר האמיתי

מי שמעוניין לראות את ארץ הנאש'י הלא תיירותית, מבלי לצאת מתחומי ליג'יאנג, מומלץ לו שיקפוץ לשוק העירוני בעיר החדשה. בעיקר בשעות הבוקר, אפשר לראות את שפע הירקות והפירות, מיני הבשר השונים, נשות נאש'י לבושות במיטב בגדיהן וגברי נאש'י העומדים בפתח השוק, כשלחלקם בז צייד על זרועם מכוסת כפפת העור. 


בשוק העיר ליג'יאנג 

ביקור ושהייה בעיר העתיקה של ליג'יאנג הם בהחלט מפנינות הקסם של טיול בסין, ולמרות שמשנה לשנה הולך הקסם ופג והצפת התיירות המקומית נהיית נסבלת פחות, ובמיוחד בחגים הלאומיים (שלושת שבועות הזהב: סביב אחד במאי, סביב יום העצמאות בשבוע הראשון של אוקטובר וראש השנה הסינית בד"כ בתחילת פברואר).
שימו לב: הצפת התיירות החלה להביא גם פשע לעיר, בעיקר כייסים במקומות ההומים ואפילו מקרי שוד במקומות המבודדים בקרבת העיר.
 

כתבות נוספות על אזור ליג'יאנג באתר זה:

* ליג'יאנג - ארץ הנאש'י
* מצפון לליג'יאנג – נופים ותרבויות
* שנגרילה - גן העדן האבוד
* נאש'י, מוסואו, ומטריארכליות