יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
אזור גוילין בצפון מזרח מחוז גואנגש'י הוא אזור תיירות מוכר וידוע בסין הדרומית, במיוחד בשל הנופים הקארסטים המשתרעים ממנו ועד למפרץ טונקין בצפון וייטנאם. קארסט הוא אזור בסלובניה וקרואטיה בו הוגדרה תצורת הנוף של חתרונים עשויים סלע משקע קשה, שבמהלך ארוזיה של מים, פוסל לעמודי אבן שאינם מצייתים לכוחות המשיכה, כאילו מרחפים באוויר ומצביעים אלעל, כשנחלונים חותרים תחתם ובהם - יש המופיעים עלי אדמה, ויש המפעפעים כמעיין או נחבאים במנהרות תת-קרקעיות מלאות זקיפים ונטיפים. מי הגשמים החוברים לפחמן דו-חמצני מהאוויר וכן מהקרקע, יוצרים חומצה, הממיסה את הקרקע הגירנית, ביוצרה חללים תת-קרקעיים. במהלך הבלייה קורסים חלקים מהקרקע שאיבדה את משענה, והחללים שעדיין לא מוטטו את הגיר שמעליהם נותרים כמערות חרוזות נטיפי וזקיפי גיר.


פסגת היופי המבודד מראש פסגת המערבולת

אזור אגן נהר הפנינה הדרומי ליאנגדזה, ומוצאו לים באזור הונג-קונג, היה פעם ים קדמון, שלפני מאות מיליוני שנה בתקופת הקרבון בעידן הפליאוזואיקון נלחץ מעלה והתרומם מעל הים, בהשאירו רמת סלע משקע ימי קשה. תהליכי הבלייה הממושכים, הותירו את התצורה הקארסטית, המדהימה ביופייה, בעוד שאקלים טרופי כיסה את עמודי הסלע בצמחיה ירוקה, הלוחמת על אחיזתה בסלע האנכי כמעט.

תופעת טבע מדהימה זו יוצרת נופים שסופרים, ציירים ומשוררים כתבו עליה, דבר שבתורה הביא לפרסום ותיירות וברבות השנים לתעשיית תיירות שהפכה את חשיפת המקום לנגיש ונוח.


נופי הרים מנהר לי

לאנשי סין המסורתית של עמקי הנהר הצהוב והיאנגדזה, לא היו להם שאיפות מהאזור שמאחורי ההרים הדרומיים (נאן-לינג) המפריד את אגן היאנגדזה מאגן נהר הפנינה, המבודד גיאוגרפית בעוצרו את הרוח הצפונית היבשה המשתחלת ממדבר גובי דרך הנהרות הגדולים. זה היה ועדיין מקום מושבם של שבטים שונים שמעט עניין היה לממלכות הצפוניות בהם. כאן ישבו להם בבטחה אנשי דזואנג עד שהקיסר הצהוב צ'ין שה-חואנג די באחדו את סין במאה השלישית לפני הספירה, כבש לראשונה אותם. בהרים שבצפונו של המחוז השליטה המרכזית הייתה תמיד רופפת עקב היות בני המקום משבטי מיאו (ה'מונג) ו-יאו (מיאן) שבטים לוחמים שאחזו באזורים הקשים למעבר בהרי נאן-לינג. מייד לאחר כיבוש גואנגש'י על ידי צ'ין שי חואנג-די במאה השלישית לפנה"ס, החלה כריית תעלת-לינג המקשרת את אגן הניקוז של נהר הפנינה עם היאנג-טסה. התעלה בת 66 הקילומטרים חיברה את נהר ש'יאנג (Xiang Jiang) הזורם ליאנגדזה, עם נהר לי (Li Jiang) הנשפך לנהר הפנינה. נתיב השיט והמסחר העלה את חשיבות האזור לאורך נהר לי, לצידו הוקמה גווילין במאה הראשונה לפני הספירה. גווילין היא חורשה (=לין) של עץ הקאסיה הריחני (="גווי", בלטינית Osmanthus) העץ המפיץ את ריח הקינמון בחדשי החורף בפריחתו הצהובה. 


פרחי עץ הקאסיה (גווי) שנותנים לעיר גווילין את שמה

במהלך השנים גדלה להיות עיר נמל פנים-יבשתית חשובה על המסלול בין מרכז סין לנמלים הדרומיים שבים כמו נמל קנטון (גואנג-דונג). מאז חיבורו לסין ועד השושלת המונגולית של קובלי-חאן במאה ה-13 לא החשיבו בני ההאן את האזור ליותר ממקום טרופי בו חיים שבטים אקזוטיים את חייהם הפשוטים חסרי התרבות. מימי עבר, אויבי ההאנים תמיד באו מהצפון, והדרום לא נחשב מעולם כמוקד סכנה שיש להתייחס אליו. שם המחוז ניתן בתקופת שושלת סונג שקראה לאזור אנשי שבט דזואנג את השם גואנג-נאן-ש'י (דרום מערב גואנג) שקוצר לאחר מכן לגואנגש'י (מערב גואנג). קובלי-חאן בכבשו בסערה את מישורי קאתאי (שמה של סין אז), וברודפו עד חורמה אחרי מלכי סונג הדרומית מהאנגדזאו, השתלט על הדרום כולו והשאיר פקידות לנהל עבור קיסרות יואן את האזור. העיר גווילין התפתחה יותר בתחילת שלטונה של שושלת מינג שצברה את ראשית כוחה ותחילת דרכה בדרום, ובמאה ה - 15 הייתה בירת האזור עד להעברת השלטון לנאן-נינג. בתקופת זו (מאות 14-17) הוקם בעיר מבצר וחיל משמר שלט בעיר וסביבתה והתפתחה החקלאות האזורית. סעיף של השושלת הקיסרית, ובראשו נכד של מייסד שושלת מינג, מצא מקומו בעיר גווילין ובנה בה עיר אסורה קטנה ועיר קברים מלכותיים. האזור פרט להיותו מושא להערצת ציירים ומשוררים שחיו בזמן שושלות טאנג וסונג לפני אלף שנה, לא היווה מקום בעל משמעות כלכלית או אסטרטגית ולכן נשאר כושל ועני, מחוץ למוקדי העניינים עד לפתיחת המאה העשרים הסוערת. מהומות והתקוממויות היו מנת חלקו של אזורי הספר בכל תקופת חולשה של שושלת, ומאמצע המאה ה - 19 שאיפות המעצמות האירופיות ובראשן צרפת גרמו לקרבות בין המקומיים לסין ומרידות בשנים 1851, 1885 ובתקופת מלחמת צרפת-סין.

"מוטב להיות תושב  גווילין ממלאך בשמיים"
אמר פקיד קומוניסטי, ואמרתו נחקקה בגבעה בעיר.


נופו הקארסטי של נהר לי העובר בגווילין

הקומוניזם שהחל דרכו בשאנגחי, ונרדף כמעט מיידית לאחר מכן, מצא את מקומו באזורים חקלאיים נידחים, ומכיוון ש"אויבו של אויבי הוא ידידי", קליקת גואנגש'י ששלטה גם בגואנגדונג (גואנג המזרחית) עזרה לקומוניסטים בהובילה את ההתנגדות ללאומנים של צ'יאנג-קאישק (גואומינדאנג). בתקופת השלטון הקומוניסטי במחוז הואץ בו הפיתוח ומהגרים רבים שנמלטו מאימת היפנים בצפון מצאו את מקומם במחוז והאוכלוסייה הכפילה עצמה במהירות במהלך המלחמה עם יפן. המאבק הקומוניסטי בכוחותיו של צ'יאנג-קאישק נמשך במחוזות גואנג לסירוגין עד לכיבוש היפני שלהם בשנת 1944 בסוף מלחמת סין-יפן השנייה בכוונה יפנית לחבר בקו הרכבות הנשלט על ידי היפנים המוביל מסין לוייטנאם. מחוז גואנגש'י צורף לסין בדצמבר 1949 חודשיים אחרי "שחרור" סין, והיה חלק מסין עד שנת 1958, במהלכה, בהמלצתו של ג'ואו-אנלאי, ניתנה למחוז אוטונומיה של בני דזואנג המהווים פחות משליש מהתושבים. המחוז שמעולם לא היה לו מוצא לים, קיבל חתיכת חוף ממחוז גואנגדונג, חוף שהוחזר ולבסוף התקבל בשנית 1965 ומאז יש למחוז חוף ימי. עד כינון הרפובליקה העממית היה האזור מבוסס כלכלית על חקלאות ועבודות יד, ובשנות החמישים הגיעה התעשייה התחבורה וההנדסה. אבל למרות העלייה בכלכלה, מבחינה דמוגרפית חל פיחות מתמשך באוכלוסיה. כניסת התיירות לעיר ולאזור צפון מזרח המדינה ייצרה שינוי חד שאין דומה לו וכאשר רואים את הכפר פינג-אן או את העירה יאנגשואו בשתי נקודות זמן סמוכות, רואים מהו נזקה העצום של התיירות. בעוד שהטבע המדהים נותר אחד ויחיד בעולם, הרי ההשפעה של הפתיחות הקפיטליסטית וגלי התיירים המציפים את האזור, יצרו שינוי בלתי הפיך ומחריד בעוצמתו בהפכו את אנשי העיר גווילין לאנשים חמרניים ולעיתים בלתי נעימים לתייר.

"צוק נורא הוד קדומים לבן.
בו צמח עטוי פריחה רבת צבע,
בלב מראת מים המבליחה באור נגוהות.
גוזרת את דמותו באוושת המים"
כתבתי אני..


דייג עם קורמורנים האופיני לדרום סין, בנוף הגבעות הקארסטיות של גווילין

העיר בשאיפה להשאיר את התיירות במקום, הפכה מספר אתרים שרבים יש שכמותם לאורך הנהר, ליעדי תיירות, בהשקעת משאבים רבים ואפשרות נגישות קלה. כהמשך למדיניות זו נחפרו מחדש אגמים מלאכותיים ונבנו גשרים מגוחכים מתרבויות העולם. המערות הוכשרו לביקורים בהוספת תאורה מלאכותית פסיכדלית שוודאי עונה לציפיות של התייר הסיני הממוצע. יפה יותר ומרתק יותר הוא ביקור במעט האלמנטים האוטנטיים שנותרו בעיר וסביבתה ובמיוחד לתייר שאינו מבקר תכופות בדרומה של סין וצפונה של וייטנאם, ואלו הם השווקים המקומיים בהם נמכרים הכל מכל בערבוביה של צבי מים, שורשים שונים ומשונים, ירקות, נחשים ושרצים שונים, ומתנהלת בהם פעילות כגון הגרלות רחוב, דוכני רפואה מסורתית של עיסוי וריפוי סיני בהם אנשים תמימים הבאים לעיסוי משחרר מקבלים מכות רצח בתהליך "פירוק והרכבה" כפי שמכונה שיטת העיסוי הזאת.
 
כתבות נוספות על אזור גווילין: