יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
במדינה ריכוזית כמו סין, נבנו במהלך השנים פרויקטים בממדים מגלומנים על פי כל קנה מידה. השליטה באיתני הטבע היו מאז ומעולם חלק במנדט השמים של הקיסרים לדורותיהם, ובתקופת קיסר חלש הכו כוחות הטבע את האומה ברעב, בשיטפונות ובמכות ברק, מלחמות ורעידות אדמה. לשם צידוק מנדט השמיים, נבנו רשת החומות שחוברו יחדיו ל"חומה הגדולה" ונחפרו רשת תעלות שחוברו יחדיו ל"תעלה הגדולה". גם היום ממשיכים הסינים לבנות פרויקטים מגלומנים שאין אומה שיכולה להקים כמו הרכבת לטיבט ועיר המגדלים על אדמת הביצה בפודונג-שנגחאי.

מאמר זה עוסק בפרויקט פחות מוכר - שליטה על נהרות בטכנולוגיה עתיקה וייחודית הפועלת יותר מאלפיים שנה, במפעל המים העתיק שעומד בלב מוקד רעש האדמה של 2008 שפקד את מחוז סיצ'ואן שבסין.

 

מפעל המים העתיק דוג'יאנגיאן  DūJiāngYàn Irrigation Project

המחוז הדרומי סיצ'ואן (SìChuān), שמרכזו עמק הפרוש למרגלות רמת טיבט, הוא אזור מעונן וגשום כמעט כל השנה. דרכו זורמים ארבעה ממקורותיו הגדולים של נהר היאנגדזה (Cháng Jiāng) ובכך נותנים למחוז את שמו שמשמעו "ארבעה נהרות". האזור המישורי המתהדר בשם "מחסן השמיים" (TianFu ZhiGuo) הוא אזור מבורך בשפע חקלאי אבל כשמפשירים מי השלגים בטיבט, עולים הנהרות על גדותיהם ומציפים את המישורים החקלאיים והורסים את כל הנקרה בדרכם. כך היה מאז אלפי שנים ודבר זה הטריד את מנוחת כולם וגם את שליט ממלכת שו (סיצ'ואן של ימינו) לי-בינג  (Lǐ Bīng) שחי לפני 2,300 שנה בממלכת צ'ין שלפני איחוד סין, בסביבת בירת מחוז סיצ'ואן הנוכחית: צ'נגדו (ChéngDū). בשנת 256BC, הוא, בעזרת בנו אר-לאנג (Er Lang) וכל תשבי האזור, בנו על נהר "מין" (Mín Jiāng), אחד מאותם מקורות היאנגדזה, את מפעל המים - אחד הגאוניים והאפקטיביים בתקופתו וכן אף כיום, במטרה לווסת את גובה פני הנהר בתקופות השפל למטרות השקיה, ולהקטין את הזרימה בו בשעות הגאות על מנת למנוע הצפות, וכל זאת ללא צורך בסכר, תוך ויסות אוטומטי, בטכנולוגיה פשוטה לאותה תקופה, וקלה יחסית ליישום. מאז הקמת הפרויקט, מישורי צ'נגדו אינם סובלים מהצפות. כיום המפעל מהווה חלק חשוב בשליטה ובהספקת המים של סיצ'ואן ושליטה על שיטפונות והצפות. הוא מספק מים לשדות המישור כמו גם לכחמישים ערים באזור ונחשב ל"אוצר של סיצ'ואן".
גם היום לאחר למעלה מ- 2,200 שנה, עדיין פועל מפעל המים של לי-בינג, והוא מערכת ויסות המים היחידה בעולם הפועלת ללא סכירת נהר, ולכן הוכר על ידי אונסק"ו כנכס מורשת עולמית לשימור תרבות. זהו מפלאי העולם ההנדסי העתיק ואחד שלמרות אלפי השנים שעברו מבנייתו, עדיין מתפקד.
השלמת מפעל המים אפשר את הקמת העיר צ'נגדו שהיא העיר המרכזית של סיצ'ואן מאז ובמשך 2,300 שנה.


גשר הצמד - מהמפורסמים באתר דוג'יאנגיאן

מבנה הפרויקט

בנהר עוברים כל שנה 15 מיליארד קוב מים הסוחבים איתם 15 מיליון טון של אבנים וחול, וכל ויסות זרימה בכדי שימשיך להתקיים לאורך זמן חייב לטפל בעודפי המים כמו גם בסחף האדיר. מפעל המים בסיסו בחלוקת הנהר לשני חלקים בנקודת המעבר של הנהר מההרים למישור.
החלק הראשון במעלה הנהר קרוי "פי-הדג" (YuZui), והוא מחלק את הנהר במבנה בצורה הידרו דינאמית המזכירה ראש של דג לשני ערוצים: הנהר הפנימי (DuJiang) והחיצוני (מערבי) שהוא הערוץ המקורי הראשי של נהר מין. הערוץ הפנימי הוא בעל תחתית מעט נמוכה יותר מתחתית הנהר בערוץ החיצוני. הפרש גבהי הערוצים מאפשר זרימה מתמדת במהירות גדולה מאשר בנהר (הערוץ החיצוני).


הערוץ הפנימי מימין והערוץ המקורי משמאל

החלק השני של הפרויקט משמש כמסנן. מותקן במורד ערוץ הפנימי ומחברו לערוץ החיצוני.   זהו מפרד חול ואבנים הקרוי "פיישה-יאן" (FeiSha Yan) שתפקידו להפריד את החול והאבנים מהערוץ הפנימי ולהזרים אותם לערוץ החיצוני. הוא עשוי במבנה משולש ממוטות עץ ומחצלות במבוק, מחוזק לקרקעית באבנים גדולות, ודורש תחזוקה שנתית רק של ניקוי החול והאבנים המצטברות.


דגם המחסום / מסנן הפועל בפרויקט

החלק השלישי, המווסת, הקרוי "באופינג-קאו" (BaoPing Kou) בנוי כמו צוואר בקבוק גם ברוחבו וגם בעמקו, תפקידו להחזיר, תוך ויסות צריכה כמותית, את מי הערוץ הפנימי חזרה לערוץ הנהר הראשי. שלושת חלקי המערכת, המלווים גם בדייקים (חומות נגד גלישה להגנת הגדה) גורמים לכך שבנהר הראשי בתקופות השפל עוברים כ- 60% מהמים, בעוד שבתקופות גאון הנהר רק 40% מהמים ממשיכים בנהר, ויתרת המים מהערוץ הפנימי ממשיכים לשדות הרבים באזור עמק צ'אנגדו כשמימיהם נקיים יחסית וכמותם מווסתת. כיום משקה המפעל למעלה משלושים מיליוני דונם של אדמה חקלאית.
הסבר פעולת המתקן.

 

אתר התיירות

האזור כולו הוכשר לתיירות בשם "פארק הר היכל הירקן" (YuLeiShan GongYuan). בכניסה המזרחית לערוץ הנהר, הרבה מעל הנהר עצמו, נמצא מרכז מבקרים ומסביר ומדגים את הטכניקות שבעזרתן יצרו את המפעל, וכן משקיף מגבוה על חלקו הראשי של המפעל ועל "גשר הצמד" ו"פי הדג". דרך יורדת ממרכז המבקרים לרחבה בה ניצבת דוגמא בגודל חי של הקונסטרוקציה ששימשה לבניית הדייקים והמסנן.


גשר הצמד

מרחבה זו יוצא "גשר הצמד" (AnLan Qiáo) בן 261 המטרים שנבנה במקורו מעל שני חלקי הנהר בתקופה שבין שושלת טאנג לסונג (במאה העשירית) ושופץ במאות ה- 17 וה- 19. הגשר מוליך מהגדה לאי המלאכותי היוצר את פי הדג, ומשם ממשיך לגדת הנהר השנייה. במקור נבנה הגשר התלוי הארוך הזה, במאה השלישית לספירה, מעץ התלוי על חבלים עשויים במבוק, הנשענים על 8 תמוכות עץ, עם מאחזי ידיים מבמבוק ושמו היה "גשר זופו" (ZhuPu). הגשר נבנה מחדש בתקופת סונג ונקרא היה "גשר פינגשי" (PingShi) שנהרס בסוף תקופת מינג במאה ה- 17. בשנת 1803 נבנה הגשר בשלישית והאגדה מספרת שבאותם ימים היו עוברים את הנהר במעבורת שהייתה טובעת לעיתים קרובות בתקופת הגאות. שני פושטקים - זאנג ש'יוואו ופאן לאומה (Zeng Xiwu / Fan Laome) היו סוחטים את התושבים עבור העברתם את הנהר. מורה בית ספר צעיר בשם הא-ש'יאנדה (He XianDe) ואשתו, החליטו לבנות גשר במבוק מעבר לנהר.

בליל סערה אחד, המושל המושחת ביחד עם זאנג ופאן הרסו את הגשר והרגו את הא. הציבור הזועם החליט לבחור את אשתו של הא לעמוד בראש הבנייה המחודשת, ולאחר שהסתימה בניית הגשר הוא נקרא על שמם "גשר בעל ואשה" (FuQi Qiáo). או פשוט "גשר הצמד" (AnLan Qiáo). את עלילת האגדה הזו, מספרת אופרה סיצ'ואנית ידועה בשם "גשר בעל ואשה". כיום זהו גשר כבלי פלדה מתנדנד מרוצף לוחות עץ, השעון על יסודות בטון המתאימים למאות האנשים העוברים עליו בכל יום.
הגשר הוא מהמקומות היפים באתר כולו, וממנו נשקף כל מבנה מפעל המים.

אתרים נוספים

ברחבת הכניסה לגשר התלוי, על גדת הערוץ הפנימי למרגלות הר "יולאי" (YuLei) נמצא "מקדש שני המלכים" (ErWang Miao) שנבנה כדי לשמר את זכרם של בוני המתקן לי-בינג ובנו אר-לאנג. המקדש הוקם בתקופת ממלכות הצפון והדרום (מאות רביעית עד שישית) אז היה קרוי ChongDe. המקדש נבנה מחדש מספר פעמים מאז. המבנים הנכחיים של המקדש נבנו בתקופת שושלת צ'ינג (מהמאה ה- 17). אלו מבנים בסגנון צ'ינג מכוסי גגות רעפים ירוקים ואדומים בינות עצים ירוקים המשרים אווירה רגועה ונעימה. קליגרפיה מרובה חקוקה על קירות האבן של המקדש, מתארת את עבודות החפירה, וכוללת את הוראות הפעלת המתקן כפי שהורה בינג עצמו כגון "יש לנקות את החול והאבנים", "יש לחפור את קרקעית הנהר". בחזית המבנה המרכזי ישנה מפה של המפעל שצוירה במאה ה- 19. ישנו גם צמד מצבות עם כיתוב המהלל את לי-בינג ואר-לאנג. באולם המרכזי ניצב פסל מתכת שיוצר ב- 1974, של לי-בינג ובנו הנערצים ומובאים להם מנחות על ידי המקומיים כשניחוח הקטורת לא חדל מלעטוף את חלל המקדש. פולחן ההאלהה נמשך כבר למעלה מאלפיים שנה ובכל שנה בסביבת יוני-יולי  (לפי לוח השנה הירחי) נערך במקדש פסטיבל לזכר האיש ופועלו.

על הגבעה, דרומית לאתר, בתוך "גן ההתבודדות" (LiDui GongYuan) ניצב מקדש דאואיסטי "מקדש ריסון הדרקון" (FuLong Guan) במקום שעל פי המסורת הכניע לי-בינג את הדרקון הרע של הנהר וקבר אותו תחת הגבעה - ביטוי ציורי סיני לגבורתו וחשיבותו של האיש. המקדש הוקם במאה העשירית והורחב בתקופת צ'ינג. הוא בעל שלושה גגות במבנה מדורג מלפנים אחורה. בחלקו הקדמי של המקדש ניצב פסל אבן בגובה 2.9 מטר ובמשקל 4.5 טון של לי-בינג שנוצר בשנת 169 לספירה, ועל חזה הפסל הקדשה ותאריך היצור. הפסל נמצא טבוע במים בעת ביצוע חפירת שיפור התעלה ב- 1974, והוא בעל חשיבות עליונה. בחלקו האחורי של המקדש ישנה תצוגה חשמלית מצועצעת של הפרויקט כולו. המבנה הגבוה ביותר באחורי המקדש הוא "פוויליון גואנלאן" (GuanLan). רכבל מושבים בן שני קטעים לוקח את המבקרים למקדש הזה למקדש שני המלכים ואל מרומי הפארק.

אחרית דבר:

מאז הקמת מפעל המים של לי-בינג למדו הסינים לשלוט על המים וכוכם הרב כדי למנוע הצפות, לווסת זרימה וכן להפיק אנרגיה הידרו-אלקטרית "ירוקה", אבל במחיר כבד של הגליית מיליוני תושבים והצפת שטחים נרחבים וכפועל יוצא גם הרס בלתי הפיך של טבע והשמדת מרחבי המחייה של בעלי חיים אנדמיים עד לכיליון מוחלט כמו שקרה לאחרונה לדולפין נהר היאנגדזה (Lipotes vexillifer)  המופיע ברשימת עשרת המינים בסכנה החמורה ביותר אף כי בסקר שנערך בשנת 2006 כבר לא נמצא ולו פריט אחד בחיים.
סכרי הבטון המפלצתיים הניצבים כמעט על כל נהר סיני לא מסוגלים להתמודד בהצלחה עם המציאות הסיסמוגראפית של חלקי סין הנרחבים, ולכן מהווים פצצה מתקתקת לאזורים מאוכלסים בצפיפות ניכרת, ועשויים להביא לשואות אנושיות כמו שהעולם אינו מכיר.

מפעל המים העתיק של סיצ'ואן לא רק שלמרות אלפי שנות פעולתו עדיין מתפקד, אלא גם שאינו מהווה סכנה רבה כמו שמהווים מאות הסכרים המצויים באזורו. רעש האדמה הקטלני שפקד את האזור שבמרכזו ניצב מפעל המים העתיק, וסדרת רעשי המשנה לאחריו, לא הצליחו להחריב את האתר, בעוד שחלק מהסכרים החדשים נפרצו וחלקם עדיין מועמדים לקריסה ולהבאת הרס ושואה על מאות אלפי אנשים החיים לאורך נהר מין.
 

פרטים נוספים

מפעל המים נמצא כשישים קילומטרים מערבית לצ'נגדו.
פתוח בין השעות 09:00-17:50 בעלות 90 יואן.
למקום מגיעים אוטובוסים מתחנת הרכבת הסמוכה.