יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
מדינות רבות בעלות מורשת תרבותית סינית עברו תהליך של דמוקרטיזציה. הפגנות יום העצמאות הסיני ה-65 בהונג-קונג 2014, מראות שבשוליים מתחיל לחלחל למדינה החשופה לעולם הגלובלי הרעיון של דמוקרטיה. במאמר זה אנסה לבחון ולהציע האם יתכן ומהו המודל המועדף בו יכולה להפוך סין לדמוקרטית ואלה מרכיבים עשויה סין לאמץ ממודל הדמוקרטיה המערבית.


החלפת ראש הפירמידה מָאוֹטוֹקְרַטְיָה לתיאוֹקְרַטְיָה או דֵּמוֹקְרַטיָה, כשהבסיס נשאר זהה.

עיקר עניינה של השאלה בבחירה מושכלת של מצב רצוי, המתאים לתרבות ולמתרחש בסִין של ימינו. בתשובה לשאלה כזאת עלי לפרט את תהליך ההגעה לדֵּמוֹקְרַטיָה וזאת מכיוון שהתהליך וסיבותיו הם הם שיקבעו את המצב החדש באם יגיע יום אחד. בשל חשיבות תהליך הדֵּמוֹקְרַטיזָצְיַה לתיאור המצב האפשרי של דֵּמוֹקְרַטיָה סִינית, יוקדש פרק נרחב במאמר זה לדֵּמוֹקְרַטיזָצְיַה. מכך אנסה למצוא את הסיבות והנסיבות של סִין, מתוך ניחוש / ניתוח מושכל, ואתאר איך עשויה להגיע דֵּמוֹקְרַטיָה לסִין ואיך תיראה בהתאם לנסיבות בהן הגיעה. כמובן שלא אתחמק מלנסות לתת תשובה לשאלה לגבי דעתי למודל הדֵּמוֹקְרַטיָה המתאים לסִין, גם אם על פי דברי קודם לכן, לא כך בדיוק אני צופה שיתרחש בדינאמיקה המורכבת של סִין.
 
על מנת שנוכל לנתח את תהליך הדֵּמוֹקְרַטיזָצְיַה בסִין, את סיכוייו ואת אפשרות הקיימות שלו, עלינו להקדים ולנתח את מבנה החברה הסִינית, את מהות תהליך השׁינוּי, את התהליכים שעברו על מדינות המרחב הסִיני ואת מושג הדֵּמוֹקְרַטיָה בכלל וההתאמה לתרבות הסִינית בפרט.
 
שאלות אודות דֵּמוֹקְרַטיָה בסִין, מקורן באוריינטליזם אירופוצנטרי, הרואה בחיקוי התרבות המערבית, שמקורה קלאסי מיוון העתיקה והמשכה בתרבויות שהביאו לעולם הדתות הדּוֹגְמָתִיות, האקיסומטיות, הנפוצות בעולם הדֵּמוֹקְרַטי (היהודי והנוצרי) ובעולם הפחות דֵּמוֹקְרַטי (המוסלמי).
שאלת כינון דֵּמוֹקְרַטיָה והתייצבותה במדינות בעלות מורשת קונְפוּצְיָאנית ותרבות בעלת המשכיות של למעלה מארבעה מילניומים, יש בה קושי בשל שוני בולט במושגי היסוד. כיום, עם הגלובליזָצְיַה, יש באפשרותנו לשאול שאלות אירופוצנטריות, אולם התשובות הסִיניות עשויות לענות רק במקצת על שאלות המגיעות מרקע וטרמינולוגיה שונים, ולכן עשויות אך לערפל ולסמא את עיני השואל.

 


תרבות העומדת בסתירה לערכי יסוד של דֵּמוֹקְרַטיָה:

על פי המיתולוגיה הסִינית, כשהאלה נו'-ווא (nǚwā 女娲), בעלת זנב הנחש וגוף האישה, הגיעה לאגם וראתה את עצמה במים, היא החליטה ליצור יצורים כדמותה. היא החלה ללוש אדמת חומר צהובה כדי לייצר את בני האנוש. היא כיירה צלמים קטנים בידה והפיחה בהם את נשמת החיים. ברגע שהניחה אותם והם נגעו בקרקע, הם יצאו במחול. זו הייתה הקבוצה הראשונה של גברים ונשים. עם חלוף הזמן והמשך יצור האנשים, הייתה העבודה קשה ותובענית מדי. מתוך חשש שלא יעמוד לה כֹּחה להספיק לייצר את כֹּל האנשים שבעולם, לקחה חבל פשתן גס ומחוספס, טבלה אותו בבוץ הצהוב, וטפטה ממנו טיפות גסות, שנשרו בכבדות. מכֹּל טיפה נוצר אדם. האנשים היפים נוצרו מדמויות הבוץ שכיירה במו ידיה, בעוד שמטיפות הבוץ שנשרו מהחבל, נוצרו העניים, הרשעים והמכוערים. כך נוצר האדם הסִיני במיתולוגיה, ומההתחלה ישנו בידול בין אנשים ומיון בניהם. לפי המיתולוגיה, בני האדם לא נולדו שווים ולא נועדו להיות שווים, כפי שדורשת הדֵּמוֹקְרַטיָה בין דרישות היסוד שלה.
 
הדֵּמוֹקְרַטיָה, כוללת מרכיבים רבים ואין דֵּמוֹקְרַטיָה אחת דומה למשנתה. לכן כשדֶנְג שְׂיָאופִּינְג אמר כי בסִין כבר יש את הדֵּמוֹקְרַטיָה הרחבה ביותר שהתקיימה אי פעם בהיסטוריה, ולא כדאי בכל מקרה לכונן דֵּמוֹקְרַטיָה בורגנית בנוסח מערבי, נתקשה לפסול על הסף אמירה שכזאת, הרואה במִפְלַגָּה כפועלת על פי דעות העם ושתפקידה הקונְפוּצְיָאני לדעת מה טוב לעם ולדאוג באופן פטריארכי נאור לטובתו - כפי שדואגת הדֵּמוֹקְרַטיָה המערבית לטובת העם. תפקיד השלטון לפי הקונְפוּצְיוּניזְם להבין את צרכי העם ולהזדהות עם מצוקותיו. לעומת זאת, הצייתנות של העם אינה צריכה לנבוע ממורא לב או מחשש מיד קשה, אלא מכבוד והערכה. אכן, הקונְפוּצְיוּניזְם עשוי להתנגש עם זכויות הפרט וחופש ביטוי, שהם נר לרגלי הדֵּמוֹקְרַטיָה הלִיבֶּרָלית בצורתה המערבית, כשהוא מדגיש נאמנות לחברה, למשפחה ולאומה המיוצגת על ידי ההנהגה, כשתפקידה של זו להיות אב נאור, הדואג לאומה צייתנית מתוך הרמוניה חברתית. בחברה בה תסתמן ירידה בדומיננטיות של הערכים הקונְפוּצְיָאנים, תיתכן עלייה בתמיכה בשיטת ממשל דֵּמוֹקְרַטית יותר, אשר תאפשר ביטוי רב יותר של הציבור. המודרנה והגלובליזם עשויים במידת מה לנטרל את כֹּחה של המסורת הקונְפוּצְיָאנית ולתת סיכוי רב יותר לדֵּמוֹקְרַטיָה.
 
בניגוד ללֶנִיניזְם, הרואה במִפְלַגָּה ובעם זהות אינטרסים, ובניגוד לצנטרליזם-הדֵּמוֹקְרַטי, בו החלטת הגוף המייצג שאינו נבחר, נעשית בצורת דֵּמוֹקְרַטיָה פנימית המחייבת את הגוף השלטוני באחדות דעים יחסית, כשאנחנו במערב מדברים על דֵּמוֹקְרַטיָה ולו ברמתה הנמוכה, אנחנו מדברים על יכולת אֶזְרָחים להשפיע ישירות או בעקיפין (באופן של דֵּמוֹקְרַטיָה ייצוגית), על הממשל והחלטותיו. כפועל משלים אנו מצפים לקיומן של זכויות אֶזְרָח ברמה זו או אחרת, לאפשרות שוויוניות החוק והזכויות המוקנות לאֶזְרָח.
אנו מצפים לזכויות התאגדות, לחופש ביטוי, לזכות להיבחר למוסדות המחליטים, ולשלל זכויות המגבילות את כֹּחַ הממשל בהתערבות בחיי האֶזְרָח. על פניו, למרות הראיה הסִינית המוצהרת, אין התנהלות סִין קרובה לאידיאל הדֵּמוֹקְרַטי המערבי כפי שהתקרבו מדינות אסיאתיות רבות בעשרות השנים האחרונות.
אין בכך לרמוז שמדינות אסיה הדֵּמוֹקְרַטיות עונות על כֹּל האידיאלים הדֵּמוֹקְרַטיים (כמו שגם מדינות אירופה ואמריקה אין בהן דֵּמוֹקְרַטיָה אידיאלית), אולם בסִין בת זמנינו, קיים מרחק רב בין המקובל לקרוא דֵּמוֹקְרַטיָה לִיבֶּרָלית חופשית, לדרך ההתנהלות של סִין דה-היום.
 
בנאום בן למעלה משעתים לפני הקונגרס הלאומי ה- 17, באוקטובר 2007, השתמש הנשיא הסִיני חוּ גִ'ינְטָאו בביטוי "דֵּמוֹקְרַטיָה" יותר משישים פעם.[1]. חודש לפניכן, בספטמבר 2007, אסרה הממשלה על ההצבעה במסרונים בתכניות טלוויזיה פופולאריות מסוג "סופר גירל" (chāojí nǚshēng), המקבילה לתכנית האמריקנית "אמריקן איידול", לאחר קבלת מדדי צפייה של 400 מיליון איש, והצבעה דֵּמוֹקְרַטית במסרונים של 3.5 מיליון איש לזוכה.[2]  ההגבלה הייתה כנראה בשל הכרת השלטון בכֹּחַ שיש להמונים להתאגד בעולם הטכנולוגי המודרני והמשמעות של זה באפשרות ניתוב הצבעת ציבור בתחומים אחרים. כֹּחַ הציבור בהכרעות אינו חלק מהמורשת הקונְפוּצְיָאנית.

 

דֵּמוֹקְרַטיזָצְיַה:

שׁינוּי יכול להגיע בהפיכה/מהפכה או באופן הדרגתי. כדי שיהיה שׁינוּי חייב להיות כֹּחַ חיצוני או פנימי שידרוש זאת ויספק את האנרגיה הדרושה לשם כך. השׁינוּי יכול לבוא מלמטה או מלמעלה, בהשפעות פנימיות או חיצוניות. עוצמת הלחץ תכתיב את מידת הבהילות ואת לוח הזמנים של השׁינוּי. שׁינוּי מקורו תמיד בחוסר יציבות. בהגדרתו, פוטנציאל לשׁינוּי קיים אך ורק במצב חסר יציבות, בו נדרשת השקעה מועטה של אנרגיה כדי ליצור שחרור אנרגטי גדול. כך בפיזיקה וכך בתחומים אחרים. מידת חוסר היציבות והפוטנציאל האצור בה, הם שיקבעו את קצב ועצמת שחרור האנרגיה - בין אם באופן מבוקר בו פרץ האנרגיה ניתן לתיעול, ובין אם ככאוס המייצר עבודה בלתי יעילה.
אם נבחן את הדֵּמוֹקְרַטיזָצְיַה במדינות האזור הסִיני על פי קריטריונים אלה, נמצא כי:
*  בקוֹרִיְאַה הדרומית היתה אצורה אנרגיית תסכול רבה ופרקטיקה מקובלת של מחאה. השׁינוּי נבע מלחצים מלמטה, בצירוף לחץ מתון מבחוץ, שמנע מהשליט לחסום את הלחץ מלמטה והכריח פשרות של שׁינוּי (ראה מאמר קוריאה הדרומית - התפתחות המחאה והדמוקרטיה).
*  ביַפָּן, דֵּמוֹקְרַטיָה ראשונה בסוף המאה ה-19 היתה מהשלטון, מלמעלה, כהעתקה של גישות השוררות בעולם, ללא לחץ מהעם, מלמטה. דֵּמוֹקְרַטיָה שנייה בשנות ה-40 המאוחרות, הוכתבה מכֹּחַ אמריקני חיצוני, ושוב - ללא לחץ מלמטה. האנרגיה לצורך המשכיות וקיום השׁינוּי הגיעה מתיעול כֹּחות לבניית מדינה ותנופה כַּלְכַּלית מטאורית של יציאה מבור עמוק.
*  בטָאִיוְוָאן הלחץ מהעם, מלמטה, ביחד עם נטישת התמיכה לשלטון מבחוץ, בשעת משבר הנהגה (או קשיים בשמירת שרשרת הנהגה), הביאו לבחירה מושכלת מלמעלה, לסגת לקו חוזקה חדש, מתוך יצירת שׁינוּי לעבר הדֵּמוֹקְרַטיָה. ההנהגה בחרה להסתכן באובדן חלק מהשליטה, על מנת לשפר את יכולתו של הממשל להתמודד עם איומים על יציבותו הפנימית והישרדותו הבינלאומית. מות החלום על כיבוש היבשת, בשל ירידת התמיכה החיצונית, הקל על הורדת מצב החירום שמנע דֵּמוֹקְרַטיזָצְיַה. האנרגיה נבעה משנות דיכוי של החלק הילידי בעם, עם פירוק חלקי של אידיאולוגיה ישנה.
*  בסֽינְגָפּוּר השאיפה לקחת חלק בעולם הגלובלי, להמשיך לקבל השקעות זרות ומעמד בקהילת האומות הנאורות, הייתה התמריץ לדֵּמוֹקְרַטיזָצְיַה חלקית, ללא זכויות אדם מלאות. המצב הכַּלְכַּלי הנוח מנע לחץ מלמטה, והלחץ - גם אם היה פנימי - נוצר מהשאיפה להתמזגות בעולם חיצוני.
*  בהוֹנְג-קוֹנְג, השׁינוּי היה חיצוני, כשללחץ פנימי אם היה, לא היתה משמעות בקבלת ההחלטה של שליט בריטי חיצוני בסוף דרכו, להנחיל את מורשתו ולהטביע את חותמו. ובכל מקרה, דֵּמוֹקְרַטיָה השומרת לעצמה את השלטון בשיריון נציגים פרו-בֵּייְגִ'ינְגים, משמעותה בעיקר רגשית, כשהדֵּמוֹקְרַטיָה זוכה יותר ויותר ללֶגִיטִימציה עממית ולִיבֶּרָליזם גדול יחסית.

הטמעה של השיטה הדֵּמוֹקְרַטית:

בשלב שני לאחר מעבר לדֵּמוֹקְרַטיָה - בין אם התהליך היה כ"הנחתה חיצונית" והן כתוצאה מלחצים פנימיים או בחירה מושכלת של הנהגה, השלב הקשה לא פחות, הוא שימור הדֵּמוֹקְרַטיָה ומתן לֶגִיטִימציה רחבה לדרך זו. לכך חוברים גורמים רבים: רמת שביעות הרצון, רמת השותפות והמעורבות במרקם החיים הדֵּמוֹקְרַטיים, לֶגִיטִימציה  ואמון רחבים, שותפות מרבית וכדומה.
ררוב מדינות אסיה שהפכו לדֵּמוֹקְרַטיות, זכו לפריחה כַּלְכַּלית ברמת המדינה כמו גם ברמת האדם הפשוט, דבר שהקל לקבל את השיטה החדשה וללמוד לתת לה לֶגִיטִימציה מספקת. במקביל, גם מדינות לא דֵּמוֹקְרַטיות, כגון מלזיה וסִין, זכו לפריחה דומה ולרווחה כַּלְכַּלית לפרט, ולכן זוכות לאותו שקט תעשייתי וגיבוי עממי לשלטון האוטוקרטי.
יציבות וקיימות של משטרים דֵּמוֹקְרַטיים חדשים, תלויות בראשונה ברגיעה, המושגת לרוב בשגשוג כַּלְכַּלי ברמה האישית. לאידיאולוגיה במשטר לא דתי יש מקום שולי בכך. אוֹפּוֹזִיצְיָה המשחקת את המשחק הדֵּמוֹקְרַטי רק מעצימה את חוזקת הדֵּמוֹקְרַטיָה. כֹּחות אנטי-דֵּמוֹקְרַטיים, הפועלים מחוץ למשחק הפּוֹלִיטִי הדֵּמוֹקְרַטי, יכולים לקבל מענה הולם מהרוב הדֵּמוֹקְרַטי, על ידי בידוד - לרוב גיאוגרפי, או בהדרה מקבלת נתח בעוגה השלטונית. הקושי של דֵּמוֹקְרַטיָה יכול לבוא דווקא מקיומם של כֹּחות חתרניים, אנטי-דֵּמוֹקְרַטים, המחייבים דֵּמוֹקְרַטיָה מתגוננת. במדינות המרחב הסִיני שהוזכרו להלן, לא נדרשות הדֵּמוֹקְרַטיות להקדיש משאבים גדולים בהתגוננות מפני מתקפה חיצונית או פנימית בעלת משמעות גדולה. הדֵּמוֹקְרַטיות - בין אם נכפו מבחוץ ובין אם הוכתבו מלמעלה או חדרו מלמטה, השכילו להתבסס ולנתב את מרבית הכֹּחות המתנגדים לפעולה מתוך הדֵּמוֹקְרַטיָה, בצורת אוֹפּוֹזִיצְיָה פנימית ויטאלית. המעניין הוא שהדֵּמוֹקְרַטיות האסיאתיות - ובעיקר אלו של יַפָּן וקוֹרִיְאַה הדרומית, עיקר כֹּחן והלֶגִיטִימציה שלהן, נשאבים מהתחתית - קרי מהאיכרים הפרובינציאלים, ולא מהאוכלוסייה שמקובל לראותה כמחוללת המהפכות - הבורגנות המשכילה. יש בכך וודאי להצביע על כֹּחה של מורשת קונְפוּצְיָאנית, התקפה בעיקר בקרב המעמד הנמוך. במורשת זו ההשכלה תפקידה לאתגר את השלטון ולשפרו, בעוד שהעם הפשוט רואה בשלטון אב בעל מנדט שמימי. קיומה של אלטרנטיבה פּוֹלִיטִית הצומחת ממעמד הביניים, הוא רק לבנה בבנין יציב של דֵּמוֹקְרַטיָה, אותה מספק מעמד זה, שברובו הוא עירוני, החבר במערכת הכַּלְכָּלָה האוטונומית הפורחת, ובכך אינו מהווה סכנה של ממש לקיום הדֵּמוֹקְרַטיָה כשיטת ממשל. מעמד זה והפלורליזם הנאור שהוא מביא, מחזק את היווצרותה וקיומה של החברה האֶזְרָחית, ובספקו אלטרנטיבה פּוֹלִיטִית אך מבסס ומייצב את הדֵּמוֹקְרַטיָה, ביוצרו מערכת של איזונים ובלמים ובהיותו מעין כלב שמירה על המשטר, ובנטרלו את הכֹּחַ המוחלט של השלטון.
 
האם מעמד הביניים הבורגני והמשכיל יכול להוות בסיס לדֵּמוֹקְרַטיָה יציבה? בוודאי. האם הוא יכול להוביל לדֵּמוֹקְרַטיזָצְיַה בסִין? ככל הנראה שלא - לפחות אם אינו מצליח להיות עממי דיו ולשתף את העם כולו, או לחבור לגוף מאוגד כדוגמת הכנסייה, כפי שהיה בקוֹרִיְאַה הדרומית ובפיליפינים בשנות השמונים. מעמד ביניים אליטיסטי כפי שפעל במאורעות טִיאָנְאָנְמֶן 1989, הבז להמון כפי שבז להנהגה, יכול להביא לשׁינוּי רק בסדר הכֹּחַ הפנימי במערכת קיימת, אך לא לשנותה מהיסוד. אפילו קונְפוּצְיוּס עצמו (כמו גם הוגים אחרים בתקופת מאה האסכולות), בשאיפתו להגביר את השפעת מעמד האצולה הזעירה (שְּׁי, ) התכוון לניידות חברתית וסנקריטיזָצְיַה[3] למעמד ממנו בא, אך לא להפיכת המבנה השלטוני, ההירארכי הבסיסי, בראשו עומד בעל מנדט השמיים (TiānMìng).

 

דֵּמוֹקְרַטיָה כמעט מלוכנית במדינות אסיה:

מדינות דֵּמוֹקְרַטיות רבות באסיה סובלות משחיתות שלטונית באופן מוצהר (כמו למשל תאילנד, בה תאקסִין שינאוואטרה ומקורביו זכו וזוכים לאמון ותמיכה רחבה בציבור למרות השחיתות האישית, בדומה לאיטליה של ברלוסקוני). שחיתות באופן פחות מוצהר, קיימת בשליטה של ה"זייבטסו" וחונטת עורכי הדין של אוניברסיטות טוקיו וקיוטו בתפקידים ומוסדות הממשל היַפָּני, וגם היא אינה עולה בקנה אחד עם דֵּמוֹקְרַטיָה טהורה ונקייה משחיתות של קשרי הון-שלטון ונאפוטיזם.
בכל רחבי אסיה, שליטה של משפחות שליטים - לרוב בשל שם המשפחה, גם אם היא נעשית באופן דֵּמוֹקְרַטי בבחירות חופשיות ולא מוטות, הינה שונה מהמתקיים בדֵּמוֹקְרַטיות מערביות. לראייה: השושלות המלכותיות הנהוגות ברבות מהדֵּמוֹקְרַטיות האסיאתיות, שושלות שהחלו במייסדי אומה ומנהיגי אוֹפּוֹזִיצְיָה ולוחמי חופש, כגון זולפיקר- בנזיר- אסיף- בילוואל לבית בהוטו בפקיסטן, בנינו- קורסון- בנינו-III לבית אקינו בפיליפינים (שם גם משפחת מקאפגאל- האב והבת, תרמה שני נשיאים), משפחת בנדרנאיקה לדורותיה בסרי-לנקה, מייסד בנגלדש שייח' רחמן-מוג'יב ובתו האסנה, סוקרנו ובתו מגוואטי באינדונזיה, בקוריאה הדרומית פָּאק גוּן-הְיֶה היא בתו של מקימה של קוריאה המודרנית פָּאק צַ‏'אנְג-חְאִי  וכמובן משפחת נהרו-גנדהי לדורותיה בהודו. מדינות אלו כוללות את מרבית האנשים החיים במשטר דֵּמוֹקְרַטי בעולם (1.9 מיליארד איש).[4] פאטרן זה חוזר גם בדִּיקְטָטוּרות בהן מובעת דעת העם כמו למשל מיאנמר, בה רוצה העם את אונג-סאן סו-צ'י, בתו של אבי האומה הבוגיוקה אונג-סאן וכמובן השושלת הצפון קוריאנית הנסגדת על ידי הציבור. ההצבעה החופשית באופן מובהק דיה, מראה על נטייה של הציבור האסיאתי החי בדֵּמוֹקְרַטיות, למלוכניות בגרסא המודרנית. דבר זה אינו דומה לדֵּמוֹקְרַטיות בהם נבחרים למשרות רמות קרובי משפחה, כגון האחים קצ'ינסקי בפולין, האחים מילבנד- מנהיגי הלייבור בבריטניה, ה"נסיכים" בישראל ומשפחות אמריקניות כמו קנדי ובוש. במדינות אלו בניגוד לאסיאתיות, צרכים האנשים להוכיח עצמם ולהביא קבלות על עשייה בנוסף לשם משפחתם.

 

אפשרות לדֵּמוֹקְרַטיזָצְיַה בסִין:

כאמור, כדי שייווצר שׁינוּי צריכה להיאגר אנרגיה פנימית, בעלת כיוון או הכוונה. המצב צריך להיות מעורער דיו וצריך להיות פתיל או מרעום שינער את נקודת המשען המעורערת, ושהאנרגיה המתפרצת לא תתפזר בצורה כאוטית כי אם תתועל לכיוון מסוים. צירוף גורמים אלה בנקודת זמן אחת, יכולים להוביל לכל כיוון של שׁינוּי ובכללם גם דֵּמוֹקְרַטיזָצְיַה. הלחצים שיכולים להוות טריגר לדמוקרטיזציה בסִין הם:
*  לחצים מהמעמד הנמוך: אנרגיה פנימית לאחר עידן הרפורמות יכולה להגיע עם עצירת התנופה הכַּלְכַּלית בה נמצאת סִין כיום. דבר זה לא ייצור רעב כמו בשנות החמישים המאוחרות, אולם יביא לאבטלה גבוהה בשכבות הכפריות הנמוכות, כמו שכבר ניכר בסיצ'ואן הצפופה ובין מהגרי התעסוקה הכפריים בערים הגדולות. שיטת הרישום חו-קוו (hùkǒu), שלמרות ההקלות שבה עדיין מהווה סוג של אפרטהייד, המדיר אוכלוסיות עצומות של מהגרי עבודה כפריים (MingGong) בהיקף של 100 מיליון איש (לשנת 2004) עם גידול מתמיד של 8.5% בשנה.[5][6] אנשים מנוצלים אלה הם מאגר אנרגיה הגדול ביותר לשׁינוּי. האם יש לאנרגיה זו יכולת לכיוון והכוונה? על פניו לא! מרידות מלמטה בסִין היו בייסוד שושלות האן ומינג. ליו באנג (Liu Bang/ Gāozǔ) אכן התחיל דרכו בתחתית, וכך גם ג'ו יְוֵּאן ג'אנג (Zhu YuanZhang/ Hung-wu), אולם כיבוש השלטון בכֹּחַ התאים לתקופות אחרות.
*  לחצים ממעמד הביניים: כמו במהומות הסטודנטים בצרפת בראשות דני לה-רוז', הפגנות הסטודנטים בקוֹרִיְאַה הדרומית, כיכר תחריר במצרים השנה, או רלוונטי יותר - אירועי טִיאָנְאָנְמֶן 1989, המשכילים הם הפתיל הרועם, שיכול לגרום לניעור שיפעיל את האנרגיה. הסטודנטים של טִיאָנְאָנְמֶן כמו מעמד הביניים של האצולה הזוטרה בתקופת מאה האסכולות, רצו להיות מעורבים בשלטון אך לא רצו לשתף בכך את העם. אין זה מרד עממי כי אם בקשה להגברת קצב רפורמות. מכך לא צומחות מהפכות של ממש. עיקר מעמד הביניים הבורגני מרגיש שהוא חייב את הצלחתו לשלטון, וחלקו אף הגיע למעמדו בשל קשר ישיר וקרבה לצלחת השלטונית, כך שהבורגנות הקיימת בסִין אך תיפגע מחוסר יציבות או שׁינוּי שלטוני. הקבוצה הנוספת של מעמד הביניים הם חברי מִפְלַגָּה, שכל זמן שהכל מתנהל כהלכתו, יעשו את המרב כדי שספינת השפע בה הם שטים לא תזדעזע. ממעמד הביניים לא יכול משום כך להגיע הנפץ שישנה את הדרך השלטונית.
*  לחצים חיצוניים: מהפכות אם יהיו, לא יבואו מלחץ ישיר מבחוץ - אין אפשרות ריאלית לבודד את סִין או לאיים עליה. לחצים חיצוניים של אומות העולם לא משפיעים כמעט על סִין, הרואה בעולם ברברים חסרי תרבות שמעט יש לסִין לקחת מהם. לחצים חיצוניים אפשריים הם הפלת ערך רזרבות הדולרים על ידי ארה"ב, שהיא בבחינת "תגסוס נפשי עם פלשתים", או חסימה של מקורות אנרגיה חיוניים. צלילה משותפת לצורך הטבעה אינה זרה לארה"ב שלהבנתי עשתה זאת בפרויקט הבלתי-אפשרי של מלחמת הכוכבים ובכך הפילה את בריה"מ. אולם כדי לעשות זאת עליה לוודא שיש לה אורך נשימה גדול יותר משל מתחרתה ורצון אמיתי לעשות זאת. מחסום הנגישות לאנרגיה בעולם גלובלי, כנראה לא ניתן לביצוע באופן שנעשה כנגד יַפָּן במלחמה הפאסיפית.
*  לחצים בדלניים מבפנים, מסוג לחצים אתניים ואחרים, קל לדכאם והם אינם נתפסים כלחצים של העם כנגד שלטון עריץ, אלא כמהומות של מיעוטים שאין הרוב ההאני מזדהה עימו.
*  הכוונה מלמעלה: אם לא יבוא השׁינוּי מלמטה ולא ממעמד הביניים, וכן לא מבחוץ או מבדלנים, יכול השׁינוּי להגיע רק ממרום הפירמידה, מההנהגה, שבידה גם השליטה במדיה ובקו להמונים, כפי שהופעלו המהפכות כולן בסִין המָאוֹאיסטית ובעידן הרפורמות של דֶנְג. רק לאליטות יש את הידע והיכולת להתערב בפּוֹלִיטִיקָה ולהפעיל ציבור. אך למען ששׁינוּי כזה יקרה, סִין עוד צריכה לעבור האצה במוביליות החברתית, שתאפשר עליית הבורגנות למעמד של אליטה אלטרנטיבית בעלת כֹּחַ. דבר זה יתאפשר יותר ככל שהכַּלְכָּלָה תהפוך חופשית ותלות הממשל בהון הפרטי תגבר. הסיבה שמדינות נדל"ן (Rentier State) כמו הגוש הערבי ומדינות המפרץ, לעולם לא תהינה דֵּמוֹקְרַטיות, אינה נובעת ממנטאליות, אלא בגלל שלמדינה יש משאבים אותם היא יכולה לחלק לציבור, אולם היא לא נזקקת לציבור לקיום השלטון.[7] הפיכת סִין למדינה בה השלטון נזקק להון פרטי לצורך שמירה על קצב הצמיחה, וזאת כדי לשמור על רגיעה בקרב ההמון הפשוט, היא הטריגר שיכול להביא לאותה מוביליות חברתית מהירה ועליית אליטות שאינן חלק מהשלטון הישיר. אותה מוביליות שתיצור עליה של מעמד נוׂבוׂרׅישִים בעלי כֹּחַ מחוץ למִפְלַגָּה, יכולה להביא לבּיזוּר כֹּחות ומאבק שלטוני. מאבק זה מתוך נימוקים טקטיים בלבד ולא אסטרטגיים או אידיאולוגים, יכול לגרור צד אחד של המפה הכֹּחַנית לנסות למשוך את הציבור לצידו ולהציג בפניו אוטופיה דֵּמוֹקְרַטית.
זה לא יהיה לדעתי מתוך לימוד מושכל של דוגמאוֹת בעולם הרחב או של המרחב האסיאתי הצר, כי אם דרך טקטית צרת מבט, של השגת יעדים מידיים, של גיוס כֹּחַ במאבק בין קטבים פנימיים. מאבקים בצמרת ההנהגה היו במשך ארבעים השנים הראשונות של סִין העממית. פעולות שחרור אנרגיה בהפעלת העם לצורך טקטי של כיבוש השלטון, מוכרות ובאו לקיצוניות במהפכת התרבות. יכולות להיות מהפכות אלימות פחות שיביאו לדֵּמוֹקְרַטיָה, אך לשם כך צריך פילוג הנהגתי וגיבוש מוקדי כֹּחַ מבוזרים, שיבואו בפרשת דרכים של אסון בראיה סִינית, כגון עצירת הפיתוח בשל מיצוי משאבים, משבר עולמי פיננסי או כפי שנהוג בסִין - מגה-קטסטרופות טבע בסגנון הצונאמי של יַפָּן, רעידת אדמה, הצפות ענק וכדומה.
בהנחה שהמפלגה לא עוד שואבת את הלגיטימיות הציבורית שלה מאידיאולוגיה, כי אם מיכולתה לשמור על סדר ציבורי וכבוד לאומי במקביל לעליה ברמת החיים של נתיניה, הרי ששׁינוּי טקטי של החלפת הדרך לזכייה מחודשת בלגיטימציה אין בו חשיבות של ממש בדרך אלא בתוצאה בלבד. אם מעבר לדמוקרטיה יהיה האמצעי המועדף לזכייה בלגיטימיות מתוך ביצור מעמד השלטון, כך יעשה.
מעמדו של הצבא בעת שׁינוּי מורכב ביותר. בכל מאבק ינקוט הצבא קו תמיכה או פסיביות מוכוונת על פי דרישת מי ששולט בו באותו רגע. הצבא עד היום היה גורם מרסן כלפי פנים - ולו גם בהפעלת כֹּחַ רגעי כנגד אֶזְרָחים. אולם הצבא יכול לשמור על ריחוק אם יופעל כך בידי הרוצה בשׁינוּי. לא סביר שהצבא יהיה זה שייקח את השלטון כפי שקורה בדֵּמוֹקְרַטיות לא יציבות רבות.

 

אז איך עשויה סִין להפוך לדֵּמוֹקְרַטיָה?

מהאמור לעיל, לדעתי האנרגיה לשׁינוּי ולדֵּמוֹקְרַטיזָצְיַה טמונה בשכבות הנמוכות, במצב של עצירת הפריחה הכַּלְכַּלית. ציבור זה יישאר נאמן לשלטון בכל צורה - אוֹטוֹקְרַטְיָה או דֵּמוֹקְרַטיָה, אולם האנרגיה לשׁינוּי תגיע ממנו. מעמד הביניים, כֹּל תרומתו בשׁינוּי דֵּמוֹקְרַטי יהיה בגיבוש חברה אֶזְרָחית בלתי תלויה בשלטון, הדרושה כֹּל כך לדֵּמוֹקְרַטיָה, וכן באנשים משכבה זאת, שעקב מוביליות חברתית, יהפכו לאליטות חדשות בצברם כֹּחַ כַּלְכַּלי רב. הם יהיו הבסיס לאוֹפּוֹזִיצְיָה הדרושה למרקם חברתי דֵּמוֹקְרַטי. הטריגר לשׁינוּי יהיה לדעתי פיצול בהנהגה עקב חוסר יציבות שתעורר עצירת קצב הפיתוח. הפלג השולט במדינה, כקו טקטי של הגנה, ובשלטו בצבא ובמנגנון הביטחון, יבחר באופן מושכל - בדיוק כמו שעשה צְ'יאָנְג צ'ינגקואו (Jiǎng Jīngguó) בטָאִיוְוָאן - לוותר על השלטון המוחלט כדי להתבצר בקו הגנה יציב יותר וכדי שתהיה לו כבשה שחורה להפיל עליה את החוליים בחברה והקשיים של האדם הפשוט. בפילוג שכזה, שיעשה מתוך עמדת כֹּחַ, יוכלו המנהיגים והמִפְלַגָּה להאשים את הפלג המתנגד בשחיתות, בבלימת הכַּלְכָּלָה, בחוסר נאמנות למדינה, ובכל שיבחרו, בהנחה שהשליטה ברשויות המבצעת והשופטת תישאר שלהם.
כלומר לדעתי, גם אם התנאים שונים, המעבר לשיטה הדֵּמוֹקְרַטית אם יהיה, יהיה דומה לדרך הטָאִיוְוָאנית. המעבר יתרחש מהר, באופן יזום על ידי הנהגת המִפְלַגָּה או חלק עיקרי בה. הוא יהיה שׁינוּי טקטי ולא אידיאולוגי, ישאיר הגמוניה כמעט מוחלטת של השלטון וגופי השליטה בידי המִפְלַגָּה הקוֹמוּנִיסְטִית, אך לא ילחם ישירות בפלג האוֹפּוֹזִיצְיָוני. ייקח שנים אם בכלל, במהלכן כמו בטָאִיוְוָאן וביַפָּן, שהאוֹפּוֹזִיצְיָה שתמשיך להתפלג, תיצור קואליציות חזקות דיין כדי לאיים על הגמוניית המִפְלַגָּה. מאספקט זה קיים דמיון בתהליך הדֵּמוֹקְרַטיזָצְיַה לטָאִיוְוָאן, למרות הנסיבות השונות.

 

איך תיראה הדֵּמוֹקְרַטיָה הסִינית ואילו אלמנטים דומים למדינות המרחב?

הדֵּמוֹקְרַטיָה תוצג לעם כהמשך ישיר למשנתו של ד"ר סוּן יַאטסֶן, כחלק מ"שלושת העקרונות של העם" (Sān Mín Zhǔyì), המעלים על נס את ערכי הדֵּמוֹקְרַטיָה, הלאומיות והרווחה, (民權, 民族, 民生), כבסיס לכינון שלום עילאי, חירות ושוויון במדינה. השליטה בתקשורת תמשיך להתקיים בשלב ראשון וממושך בידי המִפְלַגָּה השלטת מתוך נימוקים של שמירה על סדר ציבורי. מערכת המשפט כמו בסֽינְגָפּוּר, תמשיך בנאמנותה המלאה לשלטון ויעשה בה שימוש לנטרול כֹּחות אוֹפּוֹזִיצְיָוניים, בהסתמך על סעיפי חוק של נאמנות לאומית ושמירה על הסדר הציבורי.
 
סִין לא תאמץ את המשטר הפֶדֶרָאלי. פֶדֶרָצְיה בהיסטוריה הסִינית כמו כֹּל בּיזוּר, היתה תמיד חלק מהתפרקות המשטר המרכזי. "מדינת המרכז" תמיד תראה בבּיזוּר התרופפות שלטון שמשמעה הרס סִין. המחוזות האוטונומיים בחלקם (לפחות טיבט וש'ינג'יאנג) יוגדרו כאזורים בעלי משטר שונה, בהם יגבר המאמץ ליישבם בבני האן אך עם הגברת הפיקוח הצבאי בהם. האלמנטים הפֶדֶרָטיביים אם יהיו, יושתו על החיים הכַּלְכַּליים, ועל בחירת נציגים המרכיבים את הקונגרס הלאומי של העם. כמו בקוֹרִיְאַה הדרומית, הבחירות האזוריות יהיו לרוב על בסיס רגיונלי וינטרלו בחירות רעיוניות על בסיס אידיאולוגי.
 
כמו ביַפָּן, התקדמות נציג תהיה מותנית בתמיכת פטרון מבחירי המִפְלַגָּה, לו תינתן נאמנות מלאה בתמורה לקידומו מהספסלים האחוריים לקדמת הבמה. האוֹפּוֹזִיצְיָה תהיה מפולגת עם קואליציות רופפות כמו בטָאִיוְוָאן בשנות הדֵּמוֹקְרַטיָה הראשונות. הבניית הלֶגִיטִימציה של המשטר החדש בעם תהיה פשוטה בהרבה מזו של הוֹנְג-קוֹנְג: מעמד הביניים הבורגני המשכיל יהווה אמנם אוֹפּוֹזִיצְיָה קולנית לעיתים, אולם העברת כֹּחַ ההצבעה לציבור ההמונים הכפריים, כפי שמכירה המִפְלַגָּה הקוֹמוּנִיסְטִית משחר לידתה, תיתן לה תמיכה מלאה בעם הפשוט ותיצור יריב משותף לה ולהמונים - זה שאחראי לשחיתות ולעצירת גלגלי הפיתוח - האוֹפּוֹזִיצְיָה כמובן. זה לא יהיה באופן שנעשה בתחילת שנות ה-50 ב"קמפיין שלושת האנטי" (Sān fǎn). זה יהיה באופן רך ביותר, ללא דה-לֶגִיטִימציה לאוֹפּוֹזִיצְיָה שתהווה כאמור לבנה במבנה הדֵּמוֹקְרַטי וכבשה שחורה להטלת אשמה בחוליים חברתיים.
 
לגבי שליטה במוסדות, כמו במפא"י ההיסטורית, ראש המדינה יהיה גם שר הביטחון וראש המִפְלַגָּה ואין בכך כֹּל סתירה לדֵּמוֹקְרַטיָה. זכויות אֶזְרָחיות כגון הזכות להתאגד והזכות להבעה חופשית, תהיינה השונות ביותר מהמקובל אצלנו כחלק מהנדרש בדֵּמוֹקְרַטיָה לִיבֶּרָלית מערבית. מאמין כי בנושאים אלה סִין תדמה יותר לסֽינְגָפּוּר, או ביתר דיוק לאוזבקיסטן של איסלם קרימוב, שם כֹּל גוף אֶזְרָחי או דתי מותר בהתאגדות, בתנאי שיבקש זאת באופן רשמי בהציגו רשימות המראות קיום די אנשים רשומים במספר מחוזות מעל לתקן שנקבע. שיטה זו מאפשרת במידת הצורך לפסול התאגדות או לרדוף את אנשיה הרשומים באם מוחלט כי הרשימה חתרנית או מאיימת על סדר ציבורי.
 
כמו ביַפָּן או בסִין עד שנות ה-90, קבוצה של זקני המִפְלַגָּה - הגנרו - תמשיך להיות המטבחון בו מתבשלות החלטות פּוֹלִיטִיות. הפּוֹלִיטִיקה תמשיך להיות כשהייתה, בה סִין נמנעת מהתערבות בבעיות העולם וממענת להשתתף בניהול כֹּחַני של העולם ומשלוח כֹּחות מחוץ לסִין. חשוב מזה, סִין תפעל בקנאות גוברת במניעת התערבות של העולם בענייניה הפנימיים. פתיחת ערוצי תקשורת שהם דבר בלתי נמנע בעולם הטכנולוגי הגלובלי, נתפסים בסִין כאיום חמור ולכן כֹּל התארגנות חיצונית שתרצה להשתתף במימון גופי אוֹפּוֹזִיצְיָה או שתביע את דעתה בסִין, תיתקל בחוסר סובלנות וקוצר רוח מרובים - עד כדי הוצאה של גופים נתמכים מבחוץ אל מחוץ למעגל הדֵּמוֹקְרַטי, כפי שדֵּמוֹקְרַטיָה מתגוננת נוטה לעשות.
 
לֶגִיטִימציה היא מילת המפתח של התהליך כולו. המשך שליטה על המדיה תעזור מאד לגרום למצביע להאמין שהמִפְלַגָּה שנבחרה באופן דֵּמוֹקְרַטי מייצגת אותו וטובתו בראש מעייניה. בשל גודלה הנרחב - גיאוגרפית ודמוגרפית, והקביעה שסִין לא תהיה פֶדֶרָצְיה של שלטון עצמי במחוזות, הדֵּמוֹקְרַטיָה העקיפה מאד תהיה רגיונלית, כשכל אזור ישלח נציגים שתפקידם לקדם את אזורו כלכלית: במיסוי נמוך בשל תנאים קשים, בעזרה מהמדינה באסונות טבע - הצפות, בצורת, טייפון, רעידת אדמה וכדומה. האוטונומיה הכַּלְכַּלית למחוזות אף תגביר רגיונליות כזאת. הטולרנטיות להבעה עצמית והתארגנות אֶזְרָחית כאמור לא תהיה, ורק השתייכות לארגונים ממוסדים תותר, כך שתתקיים שליטה מרכזית דֶּה-פקְטו בכל המתרחש, כפי שיש כיום במשטר אוטורִיטָארִי. למרות שכאמור הדֵּמוֹקְרַטיזָצְיַה תהיה באופן שהיה בטָאִיוְוָאן, הדֵּמוֹקְרַטיָה הסִינית במהותה תהיה דומה לזו של סֽינְגָפּוּר.
 
לו ניתן היה לי לקבוע את צורת הדֵּמוֹקְרַטיָה שתמקסם את התועלת ללאום הסִיני ולסִין כמעצמה תרבותית וכַּלְכַּלית, הייתי בוחר בצורת הדֵּמוֹקְרַטיָה הטָאִיוְוָאנית עם ניהול פֶדֶרָטיבי במחוזות וניהול עצמי של הנפות. כמו שניתן להשליך מהקולקטיביזָצְיַה בשלבה השלישי, במבנה שלטוני בו היחידה הבסיסית גדולה מדי, ניתק הקשר בין הפרט לקולקטיב והיעילות יורדת. לשם כך, מדינות גדולות בנויות לרוב בצורת פֶדֶרָצְיה עם אוטונומיה שלטונית. בסִין, למעלה ממחצית המחוזות בעלי אוכלוסיה גדולה מהפֶדֶרָצְיה של קנדה, וארבעה מחוזות בעלי אוכלוסיה גדולה מהפֶדֶרָצְיה הגרמנית. ניהול פֶדֶרָטיבי יכול להביא ליתר רווחה ולפריון רב יותר מאשר השיטה הריכוזית, ובמיוחד בארץ בעלת שונות גיאוגרפית גדולה כמו סִין. דווקא בנושא השלטון האוטונומי של נפות וכפרים, מאמין שהמצב ישתפר, אולם עד לביטול מוחלט של שיטת הרישום חו-קואו, חוסר המוביליות ימשיך להיות מכשלה הן בזכויות אדם והן במנהל המקומי - במיוחד במחוזות ובנפות העירוניות. דֵּמוֹקְרַטיָה תמיד תהייה מוגבלת במערכת איזונים ובלמים, לכן על פניו היא יותר הרגשה של הבוחרים מהכתבת מדיניות אמיתית דרך הצבעה. מכיוון שדֵּמוֹקְרַטיָה היא בעיקר הרגשת הביטחון של השפעת האֶזְרָח הישירה על המדינה, הרי שעם תהליך מיתון החששות, תלך ותתייצב הדֵּמוֹקְרַטיָה גם בסִין המורגלת לשׁינוּיים.

 


[1] People's Daily Online. The 17th National Congress of Communist Party of China. Hu Jintao mentions "democracy" more than 60 times in landmark report. (2007) http://english.cpcnews.cn/92243/6283193.html

[2] Hays Jeffrey. Dating, Shows, Dramas, Supergirl idols, and other television programs in China. Facts and Details (2011) http://factsanddetails.com/china.php?itemid=235&catid=7&subcatid=43

[3] ביטוי בו השתמש ד"ר אמבדקאר בחיבורו Castes in India: Their Mechanism, Genesis and Development המתאר אימוץ מנהגי שכבה גבוהה על ידי שכבה נמוכה ממנה, כדי להתקדם בסולם המעמדות.

[4] נתונים מאתר CIA The World Factbook www.cia.gov/library/publications/the-world-factbook

[5] Zhang Xueying, “Can rural China keep up?” China Today, June 2004. http://www.chinatoday.com.cn/English/e2004/e200406/p10.htm

[6] Kam Wing Chan and Will Buckingham. The China Quarterly, 195, September 2008. "Is China Abolishing the Hukou System?". p.586 http://faculty.washington.edu/kwchan/Chan-WSB-Hukou-Abolition-CQ2008.pdf

[7] Giacomo Luciani, Hazem Beblawi. The Rentier state. Nation, State and Integration in the Arab World, Vol 2.(1987). P.73