יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
כעיר בירה, על בֵּייגִ'ינְג הן לשמר את תפארת העבר המהווה מרכז בגיבוש לאומי, והן לשמש עיר מובילה באדריכלות ובאומנות הסינית החדשה. בהדרגה הופכת בֵּייגִ'ינְג למובילה בתחומים אלה גם יחד, כשמוצבת השאלה אודות מידת הסיניות באדריכלות ובאומנות הסינית של היום אל מול האוניברסליות בעידן הכפר הגלובלי. כתבה זו תציב זרקור תוך סקור מבנה רשות הכבלים הסינית אל מול החוטונגים, ותציג את הכפר האולימפי ואת רובע האומנים 798.


ציורי קיר מודרניים על קיר לבנים ישן בבֵּייגִ'ינְג

בניה מודרנית - מבנה רשות הכבלים הסינית CCTV

הנוסע בכביש הטבעת השלישי, בחלקו המזרחי, יעבור על פני רובע העסקים של בֵּייגִ'ינְג  הקרוי BCD (Běijīng Shāngwù Zhōngxīn Qū) יראה רבים מהמבנים המודרניים של בֵּייגִ'ינְג וגורדי השחקים שלה, ובכללם את גורד השחקים "מרכז הסחר העולמי 3" שנבנה ב-2010. הרובע כולו, שכיום מרכז את הסחר העולמי של סין ואת רבות מהשגרירויות הזרות, הופך גם למרכז למדיה הסינית. אחד המבנים המרתקים ממזרח לכביש הוא בניין "תחתוני הבוקסר הגדולים" המוזר, שנבנה כמרכזה של רשת הכבלים הסינית המפעילה כמעט את כל ערוצי השידור המשודרים בסין. זהו מבנה באדריכלות סופר מודרנית, מכוסה חלונות אטומים על שלד פלדה, הקורא תיגר על כוח המשיכה, כשהוא נראה כשני מגדלים נטויים המחוברים בראשם במרפסת תלויה בגובה של 234 מטר. שני המגדלים חוברו זה עם זה בשעות הבוקר הקרירות כשהפלדה בשני המבנים בטמפרטורה והתארכות אחידה. מדוע בחרו במתכנן הולנדי? מדוע לא בחרו באדריכלות עם מוטיבים סיניים? מדוע לבנות כך באזור בו ידועות רעידות האדמה התכופות? לאנשי הרשות הממשלתית הפתרונים. בכל מקרה, המבנה שנחנך ב-2012, זכה ב-2013 בתחרות עולמית של "המבנה הגבוה המצטיין" מטעם "המועצה לבניינים גבוהים ומגורים עירוניים". בעוד שבגורדי השחקים והמבנים הגדולים של שאנגחאי ניתן לראות ידע מערבי בבניה עם עיצוב הכולל אלמנטים סיניים, דבר זה נעלם ברובע העסקים של בֵּייגִ'ינְג, וודאי שלא נמצא לו זכר במבנה המוזר של מרכז רשות הכבלים הסינית.


מבנה תחתוני הבוקסר הגדולים משמאל למרכז את הסחר העולמי.

בניה מסורתית - סמטאות וחצרות החוטונג

העיר בֵּייגִ'ינְג אף שהייתה אלפי שנה, הפכה לבירת סין רק במאה ה-13 לאחר הכיבוש המונגולי שהקים בה את שושלת יואן. המונגולים ספגו דברים רבים מסין אולם הביאו דברים אחדים וביניהם החוטונג שהוא שיבוש של המילה חוטוג שמשמעה בשפתם "באר". ישוב בנוי סביב באר וכך גם ישוב עירוני טרם התקנת הצנרת הביתית. סביב מקור המים מתפתחת עיר או מושבה של אנשים ממעמד מסוים. החוטונגים של בֵּייגִ'ינְג קמו בעיר החיצונית סביב העיר הקיסרית. כשטח עירוני לא מתוכנן אלו חצרות מגורים בין סמטאות פתלתלות ברוחב של בין רחוב לסדק בו עובר אדם בקושי. זהו גם הקסם של סיור בחוטונג, המאפשר לראות את סין הפשוטה והיפה, החיה בבתים צמודי קרקע במעין קהילות, עם חנויות זעירות ובתי משפחה מסורתיים, המאפשרים לתושבים לשחק, לקנות סחורות, לעסוק ברכילות ולהתחבר, בעוד ששערי המבנים והחומות מסתירים את הקורה בפנים.


בתים מסורתיים בחוטונג

המבנים מאחורי החומות הם בתי משפחה אפורי גגות במבנה סיני אופייני הקרוי סיהייואן (SìHéYuàn) מילולית "חצר המוקפת מארבעת צדדיה". בשער הבית בחוטונג יש בין 0-4 מדרגות המציינות את מעמדו וייחוסו הציבורי של בעל הבית. האריות בשני צידי הכניסה עומדים על תוף עגול אם הוא איש צבא ועל קובייה רבועה אם הוא איש ציבור. המבנה עצמו משמר על קוהרנטיות וחיבור עם הטבע על פי עקרונות הפנג-שוואי, עם התייחסות לכיווני השמש ולאוורור. המבנה סביב חצר פנימית מייצר בידוד מהסביבה החיצונית ובכך מגביר את התחושה של אינדיבידואליות ומודעות עצמית. זה יוצר סביבה שלווה ומקום למדיטציה. גודל המרחב הפנימי יחסי לייחוס המשפחה. אחרי שער הכניסה החדר הדרומי המיוחס ליסוד האש הוא לאורחים הצרכים חמימות. החדר הצפוני בעל יותר מדרגות כיאות לייחוס אבות המשפחה. חדר זה מיועד להורים ולפולחן אבות והיסוד הקשור בו הוא מים. ממערב חדר הנערות המיוחס לזהב (מתכת) וממולו במזרח חדר הנערים המיוחס לעץ. במרכז חצר המיוחסת לאדמה, יש אגרטל בו שתים דגי נוי והוא משמש לאגירת מים לכיבוי שרפות. לרוב נמצא גם גן סיני סמלי עם אבן וצמח ומים באחת מפינות החצר. במבנה זה נמצא את האדריכלות הסינית המושלמת.


אופניים שעומדים זמן רב בחוטונג

בשנות ה-50 החל תיעוש של סין, שדרש מקום, ושכונות מסורתיות רבות נהרסו. שכונות רבות מאד קרסו ברעידת האדמה של שנת 1976. קמפיין "ארבעת המודרניזציות" של 1978 והתיעוש שבא בעקבותיו גרמו להרס נוסף של המורשת התרבותית הסינית הזאת בבֵּייגִ'ינְג . גם סלילת כבישי הטבעות ובניית המתחם האולימפי גרמו לצמצום שכונות החוטונג. למרות הרס החוטונגים המסיבי שנעשה כדי לפתח את העיר, עדיין נותרו עשרות שכונות כאלו, ומשכונות מוזנחות וזולות הפכו חלק מהחוטונגים להיות משאת הלב של תושבים בעלי ממון והמחירים הרקיעו שחקים. במקומות אחדים נפתחו בתי הארחה ומסעדות, ומגורים או אכילה במקומות אלה היא חוויה של אוירת בֵּייגִ'ינְג של פעם, עם הנופים האנושיים והריחות (הטובים והפחות טובים). ביקור בחוטונג יכול להיעשות רגלית אם מוכנים מעט ללכת לאיבוד, או שניתן לקחת ריקשה, שלרוב בעליה ינסה לנקוב במחיר גבוה בהרבה מהנדרש. אך כניסה בריקשה מאפשרת להיכנס ולצאת ללא חשש ולראות את חלקי החוטונג החשובים.


ריקשונרים הממתינים לתיירים

הכפר האולימפי

האולימפיאדה שנערכה בבֵּייגִ'ינְג ב-2008 הייתה חלון הראווה של הממשל הסיני להפגין יכולות. הכפר האולימפי שנבנה הוכיח שתם עידן הבנייה של מהנדסים והתכנון עבר לידי אומנים ואדריכלים הקוראים תיגר על הפונקציונליזם ובונים חזון גרפי. מבחינת המבנים שנבנו באתר אפשר אולי לנתח את כיווני האדריכלות הסינית העכשווית. מגדל השידור "לינגלונג" הוא פגודה מודרנית של שבע קומות משולשות, המתנשא לגובה 128 מטר. מבנה זה משלב מודרנה עם מוטיבים סיניים ומשדר (תרתי משמע) שימור סמבולי של מורשת עם ראייה לכיוון המודרנה. המגדל המרכזי לעומת מגדל השידור, נבנה שלא בהתאם למורשת הסינית, כשעוצב כלפיד אולימפי שבראשו אש התמיד.


הלפיד האולימפי – עיצוב מבנה על ידי צייר

לעומת מגדל השידור, "קוביית המים", שהוא המבנה בו נמצאת ברכת השחייה האולימפית, הוא מבנה עתידני המשלב איזון בין הטבע לאדם ואין בו מוטיבים סיניים כלל, למרות שהסבר מאולץ טוען שכהשלמה לאצטדיון המעגלי המסמל בתרבות הסינית שמיים, קוביית המים מסמלת אדמה בצורתה הרבועה. הקירות והתקרה עם הבועות הלא סדורות שעוצבו כמעין חתך בגוש קצף דמיוני, המסמלים מים, תוכננו על ידי אדריכלי חברה אוסטרלית. החיפוי היפהפה של המבנה עשוי בועות מפלסטיק דקיק (0.2 מ"מ בלבד) היוצרות בידוד מחד גיסא, אך מחדירות אור וחום מבחוץ, וחוסכות כשליש מהוצאות החימום של המבנה בהשוואה לזכוכית. המבנה, שזכה בפרסי תכנון וחקויים בעולם, עוצב מחדש בחללו הפנימי וכעת מכיל מיתקני מים ומגלשות, בריכת גלים, ואזורי ספא.


בועות קוביית המים בתאורה של לילה

המבנה המרכזי והמפורסם של האולימפיאדה זכה לשם "קן הציפור". זהו מבנה פלדה המפריד בין פנים פונקציונאלי עם 80-90 אלף מושבים, לחוץ תפאורתי מגאלומני של 45,000 טון פלדה מכופפת שעוצבה להיראות כקן של ציפורים שהוא סמל סיני. המשוואה בין רושם לפונקציונאליות נוטה במבנה זה לאקסטרווגנדיות מוחצנת מוגזמת המתאימה לסין של ימינו, אך משוללת קשר עם הקליגרפיה הנקיה והעדינה המאפיינת את סין ההיסטורית.


מבנה קן הציפור

כיעור תעשייתי מול אומנות פוסט מודרנית ברובע 798 (798 Yìshùqū)

סין היא שמרנית, בכך אין ספק וגם אין חדש, אולם בנקודות הקצה ניתן לראות שצומחת חדשנות שחלקה תמיד היה שם וחלקה אולי מושפע מפתיחת סין לעולם. עם תקופת הרפורמות והפתיחות ההדרגתית מתקופתו של דנג ש'יאופינג בסוף שנות השבעים, החלו בהדרגה להשתחרר המחשבה והביטוי המקורי, ונפתחו הקולנוע הביקורתי של בני הדור החמישי של הקולנוע הסיני, מוזיקת הקסטות שחדרה מהונג-קונג ומטאיוון שהתירה שירה על אהבה לאדם ולא רק למפלגה, וכן החלו לקום מושבות אומנים בפיסול, בציור, צילום, פופ-ארט, מצגים סביבתיים ואומנות אינטר-דיסציפלינארית. כל שנדרש לתחומי האומנות הם מקום המאפשר הקמתה של קהילה יוצרת שתרכז קהל ותאפשר הפריה הדדית.


פסל רחוב מיציקה גסה עם ביקורת לסין המאואיסטית

סין של ראשית שנות החמישים הבינה את קשייה לפתח טכנולוגיה כפי שאירופה ואמריקה עשו. בצר לה פנתה לפטרונה ברה"מ בבקשה לקנות ידע וזו הפנתה אותה לבת חסותה מזרח-גרמניה שהייתה ספקית האלקטרוניקה של מדינות ברית וארשה ובה היה הידע המודרני. בהסכם יקר מאד במושגי סין הענייה, שועבדו משאביה של סין לתכנית ההתעצמות בידע ומומחים, וכסף רב הופנה לבניית מרכז טכנולוגי מזרח-גרמני בשטח סמוך לבֵּייגִ'ינְג של אותם השנים. המומחים הגרמניים תכננו מבנים מסיביים עמידים לרעידות אדמה הרסניות, בתכנון עודף ובזבזני ובאדריכלות באוהאוס אופיינית. למרות מחאותיה של סין, מבני היצור והמגורים נבנו על פי התכניות היקרות מגרמניה. המבנים תוכננו להיות אולמות גדולים וארוכים עם קשתות מחוזקות של גג בטון וחלונות ענק בעברו השני של הגג, כדי לספק אור שמש לתוך האולמות, דבר היוצר שכונה שגגותיה כשיני מסור. החלונות הופנו צפונה, הכיוון בו לעולם לא תהיה השמש בבֵּייגִ'ינְג , כדי שלא יהיו צללים באולמות העבודה. המרכז הטכנולוגי נפתח ב-1957 והיה מקום יוקרתי ומתגמל לעשרות אלפי העובדים בו. זה היה מקום סודי ומוגן, אך גם מקום בו נלקחו לביקור כל שועי עולם מהגוש הקומוניסטי, וצוהר ההתפארות של השלטון הסיני בתקופתו של מאו.


פסל סביבתי על רקע בתי המסור התעשייתיים

הרפורמות והפתיחות המחשבתית שבאה בעקבותיהן, ביחד עם ההפרטות שגרמו למפעלים ממשלתיים להתחרות בכלכלת שוק, ולפיכך להקטין בזבוז ולהתחרות בשווקים פרטיים או ביבוא, גרמו למפעלי טכנולוגיה סיניים רבים להצטמק או להיסגר, ורבים ממפעלי הרובע נסגרו או עברו, והרובע נותר נטוש בחלקו וזול במחירי השכירות שלו. קהילת האומנים של בֵּייגִ'ינְג, שהחלה להתגבש משנות ה-80 ועברה ממרכז למשנהו, נדרש לה מרחב זול וקרוב, ומבני התעשייה בקצה העיר התאימו לצרכיה. בהדרגה החלו בשנות האלפיים להיפתח גלריות ומרחבי יצירה ותצוגה, ובעקבותיהם גם בתי קפה וחנויות, וכך נוצר אוונגרד של דיסוננס מדהים בין בתים גרמניים סובייטיים אפורים, עם צינורות קיטור וארובות גדולות וחלודות, לחיים ולמצגים הפוסט-מודרניים שברחוב ובמבני התעשייה המאיימים. היום זהו אזור יקר ויוקרתי למרות הבנייה התעשייתית המכוערת שמאפיינת את המקום. למרות ניסיונות של השלטון למחוק את העבר ולבנות ברובע מבנים מודרניים, שדולות האומנים כנראה מצליחות בינתיים לעצור את המודרנה ההרסנית ולהשאיר את הרובע על כנו כפי שהיה. גם הפיסול והכרזות באחדות מפינות הרובע משמרות את העבר באופן פוסט-מודרני. רובע האומנות 798 גדול ומגוון ומרתק לביקור לפחות כמו הסוהו או הגריניץ'-וויליג' אם לא יותר.


מצג בגלריה ברובע 798

הביקור באתר, בדרך לשדה התעופה, מתחיל בשכונת דאשאנזי (Dashanzi) בכניסה מוגדרת, ממנה יוצאים רחובות וסמטאות אורך ורוחב. אחרי סריקת הרחוב המרכזי, בו מצטלמים זוגות רבים לאלבום החתונה, מומלץ לחדור לרחובות הצדדיים יותר ולהיכנס לגלריות הרבות ולראות את האומנות הסינית הביקורתית כל כך, נגד מלחמה, נגד מודרנה, נגד שמרנות ונגד כל דבר, ולהביט גם על סיסמאות אדומות מתקופת מאו שנותרו בתקרות ומכונות יצור שהפכו למוצגי אומנות כשהאומנות עוטפת אותם ומשתמשת בהם ולא מטאטת אותם מפניה. אפשר בקלות להעביר מספר שעות בסמטאות ולנשום את האווירה של סין החדשה והחדשנית המורדת והבועטת, לפני שחוזרים לסין השמרנית או זו חסרת הצביון שבמקומות אחרים.


לוחמים בהסוואה של פרחים


כתבות נוספות על בֵּייגִ'ינְג

בֵּייגִ'ינְג הקיסרית – 700 שנות היסטוריה
פרויקטים מגלומניים בסין - ארמון הקיץ
פרויקטים מגלומניים בסין - הר הפחם
המחאות בכיכר טיאנאנמן בבֵּייגִ'ינְג
מקדשים בבֵּייגִ'ינְג - דת בעיר חילונית
• אומנות ואדריכלות בבֵּייגִ'ינְג
להתמקח ולחפש מציאות - קניות בבֵּייגִ'ינְג
החומה הגדולה של סין