יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
רק כשלושים משפחות מונגוליות חיות במדבר באדאין-ג'אראן – משפחה אחת – אגם אחד, ובינם לשכניהם רכסים של חול. המשפחות מסתייעות בגמלי באקטריה כפולי-דבשת, ועבורם צמר, בשר וחלב עיזים וגמלים, הוא שורש הקיום, כשהגמלים משמשים לקשר ותחבורה. לפני כעשרים שנה הגיע סוף סוף הקשר האלחוטי, ובהדרגה נכנסו גם אופנועים ורכבי שטח. הילדים שיוצאים ללמוד בעיר אינם חוזרים יותר למדבר, ולכן אוכלוסייה זאת תיעלם במהרה. הזקנים ואלה שנותרו ממשיכים דרך של אבות אבותיהם, למרות ידיעתם הברורה שזהו סוף חיי הרועים במדבר.
 

אנשים של העבר

"אני לא מבינה את העולם החיצון. אני רק יודעת לאכול, לשתות, ולטפל בחיות הבית", אומרת זקנה מקומית. "זה מה שעשו הורי והוריהם, אבל החיים הישנים של רעיית מקנה וגמלים באים לקיצם. הנוער לא חוזר הביתה אחרי שהולך לבית הספר. העתיד הוא לא בין גבעות החול והעמקים הלא סלחניים. אבל עבורי, אני חיה במקום הזה עד שאמות." אנשי המדבר המונגולים הם אנשים נוחים ומסבירי פנים – אנשים מיוחדים.


חליבת נאקה – אחרוני המונגולים המדבריים

מדבר באדאין-ג'אראן (Bādānjílín Shāmò), הוא המדבר הרביעי בגדלו בעולם, ואחד היפים לעין והמרתקים גיאולוגית. פרושות בו החוליות (דיונות החול) הקבועות הגבוהות בעולם – יותר מאלו של מדבר נמיב, ערב וסהרה. בין ערמות החול בנות 500 המטרים נפרשים אגמי מים זכים – תופעה עליה נעמוד בכתבה זו. מדבר באדאין-ג'אראן פרוש על שטחם של מחוזות סין: גאנסו, נינגש'יה ומונגוליה-התיכונה, ונמשך עד מונגוליה החיצונית (מדינת מונגוליה). הוא משתרע על שטח של 49,000 קילומטרים רבועים, מצפון לאזור הגיאוגרפי הקרוי מסדרון חאש'י ושיפולי התרוממות רמת טיבט, כשהוא נמשך צפונה עד מונגוליה.


ערמות חול השולחות את נחשוליהן לכל עבר

מדבר האגמים המסתוריים

במדבר באדאין-ג'אראן נמתחות מאות מגה-חוליות (דיונות), שהן ערמות חול נטו, שכל אחת מהן בגובה של עד 500 מטרים ובאורך של מספר קילומטרים. אלו הדיונות הקבועות הגבוהות בעולם (החוליות הנודדות הגבוהות ביותר נמצאות בדרום פרו) והיווצרותן, כמו גם קביעותן, דורשות הסבר. מופלא עוד יותר ומקסים בהרבה, הוא מראה כ-140 המעיינות בין ערמות החול. אלו יוצרים אגמי מים זכים, הנותנים למדבר את שמו, באדאין-ג'אראן, שפירושו בעגה מונגולית מקומית "האגמים המסתוריים". גם המצאות מצבור מעינות זה בלב האזור הצחיח דורשת הסבר, וכן הקשר שאולי קיים בין האגמים לחוליות הענק.


צילום לווין של הדיונות והאגמים במדבר באדאין-ג'אראן (צילום: Google Earth)

הטיול במדבר באדאין-ג'אראן הוא רק בקבוצה מאורגנת היוצאת מהעיר לנדזאו (Lánzhōu), בירת מחוז גאנסו (Gānsù) בסין. הטיול כולל רכבי שטח, מסעות גמלים או קטעי הליכה רגליים ואורך 4-9 ימים. אין זה טיול קל או זול אולם זו חוויה ייחודית. הטיול עובר באגמים אחדים המאפיינים את המדבר הזה. יש מביניהם שכבר יבשו, ויש שנשארו גופי מים גדולים. האגם הגדול ביותר במדבר, בו עוברים הטיולים, הוא אגם נוארטו (Noertu). זהו אגם המשתרע על שטח 1,500 דונם ועומקו המרבי 26 מטר. הקפתו ברגל עשויה לקחת 2-3 שעות.


מיקום המדבריות של סין – מדבר באדאין-ג'אראן בצהוב

מהו מדבר?

"כֹּה אָמַר יְהוָה זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה." (ירמיהו ב) מדבר אינו תאור מקום כי אם "State of mind" ואין הגדרה גיאולוגית, גיאוגרפית או מטרולוגית למדבר. במדבר הקלאהרי (נמיביה ובוצואנה) יורדים בממוצע 250-400 מ"מ גשם, ובמדבר גובי (סין ומונגוליה) יש שלג וקרחוני עד, בעוד שבמדבר אטקמה (צ'ילה ופרו) לא יורד אפילו מילימטר גשם אחד בשנה. "מדבר", "צייה", "ישימון" או "שממה ושיממון", אינם תמיד חול, חוליות והרים חשופים, אלא מושג יחסי שיש לו משמעות רק בהשוואה למקום אחר. מקור המילה בשורש ד-ב-ר, כלומר, הדברת הצאן או קצה שטח המחיה שלו, דבר שדורש כמות עשביה מסוימת. למרות שבתנ"ך בחלקיו האחרונים המדבר מתואר בשקיקה וכמיהה, זהו מקום רע ואכזר, ותמיד היה כזה. עוד כותב ירמיהו בפרק ט "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אוֹרְחִים..." אפילו בבדיחות הדעת ה"פשט" של משפט זה לא נשמע אמיתי! במדבר כיף לבקר, וכיף לטייל, אבל לא כיף לחיות. בכל זאת, יופיו הציורי, ויש הנשבעים גם רוחו השורה מעל, כשהמרחבים מדגישים את קטנות האדם, כפי שעושה זו כנסייה גותית גבוהה או קמרוני ענק של כיפות מבני דת – כולם הופכים את המדבר למקום נורא הוד, שמרתק לבקר בו ולחוות אותו.


מי יתנני במדבר מלון אורחים

סוגי מדבריות

ניתן למנות סיבות אחדות להיווצרות מדבריות:
•  מדבריות חוג הסרטן והגדי החמים, המצויים בין קווי הרוחב 10-30 משני צדי קו המשווה. מעליהם ישנה רמה ברומטרית גבוהה שגורמת להזרמת אוויר חם ויבש מקו המשווה. בין מדבריות אלה נמצאים מדבר הסהרה, מדבריות ערב, מקסיקו ואוסטרליה.
•  מדבריות "צל הגשם" נפרסים מאחורי שרשראות הרים ורכסים גבוהים, וכך מוסתרים מפני האוויר הלח המגיע מהים. במהלך נשיבת הרוח הלחה, היא מטפסת על הרכס ומתקררת, ובהגיעה לנקודת הטל מתעבה הלחות ויורדת כמשקעים בצדו האחד של ההר. לאחר מעבר קו פרשת המים, כשהאוויר יורד הוא מתחמם חזרה ולא מתעבה לכדי הורדת גשם. מדבר יהודה שלנו, רמת טיבט ורמת קולורדו, הם דוגמאות למדבריות כאלה.
•  מדבריות הנוצרים במפגש זרם קר מהקטבים עם היבשת. האוויר אינו זוכה לאידוי מים ואינו נושא משקעים. מדבריות כאלה יש בנמיביה, במפגש זרם הבונגוואלה עם היבשת, והצחיח מכולם הוא מדבר אטאקמה, במפגש זרם האמבולדט עם חופי צ'ילה ופרו.
•  סוג נוסף של מדבר הוא המדבר התוך-יבשתי. כמו למדבר בצל הגשם, גם למדבריות מרוחקים ממקורות מים אין האוויר נושא עימו לחות ולכן אינו מוריד משקעים. דוגמאות לכך הם מדבריות טורקסטן (קיזלי-קום), ומדבריות סין ומונגוליה (גובי, טקלמקאן).


נוף חולית ענק במדבר נמיב

החולות המצלצלים והשאלות הפתוחות

החולות המצלצלים זכו לכינוי זה, בשל הצליל המוזר הנוצר כאשר גולשים במורד החולית, כמו הלמות פעמון גדול עם הד ניכר. בערב, עם נשוב הרוח המעיפה חול מפני החולית, נשמע צליל דומה לצלצול ושריקה, ולעיתים אנקה או גניחה. בתנאים מסוימים אף נוצר רעש הדומה לרעש מנועי מטוס, כזה השולח את מבט המבקר מעלה לשמיים לראות את המטוס בטיסתו הנמוכה מעליו. קולות החול כאילו מדברים אל הדורך עליהם, ועונים ברעם עמום וחריקות לכל שינוי במצבם, שינוי אותו תתקן הרוח, בזמן לא זמן, וכהרף עין ייעלמו עקבות דריכותינו העמוקות שאך פצעו את פני החולית החלקה, הבוהקת. אין זה מדבר מוות. בשל המעיינות והבדידות קמו ברחבי המדבר מנזרים בודהיסטים מונגוליים, שאחד מהן, שקם בשנת 1755, היה ביתם של 80 נזירים. גם רועים מונגולים עם עדרי גמליהם חיים בינות לחוליות הענק והאגמים המסתוריים. מההיבט הגיאולוגי המסקרן, המדבר הזה נותר כמעט ללא חקר, בשל הנגישות הקשה, התנאים העוינים ומפני שחלקו משמש כשדה ניסוי לטילים של הצבא הסיני. שאלות רבות נותרו פתוחות למחקר, וביניהן:
•   איך החוליות הללו נותרו כה גבוהות ולא נשחקו מהרוח?
•   מהו הוא מקור אספקת המים למעיינות הרבים שבלב המדבר, למרות שהאזור מקבל פחות מ- 40 מילימטרים של גשם בשנה?
•   איך נוצר ומשתמר התבליט הייחודי של מדבר זה?
כדי לתת מענה חלקי לשאלות אלו, עלינו להבין את מבנה החולית ולראות את המבנה הטופוגרפי של החוליות והמבנה הגיאומורפולוגי שלהן. לאחר מכן לבדוק את השיכוב ואת הרכב החול הייחודי, כמו גם את הרכבם הכימי של המים באגמים.


שלח החולית ואגם למרגלותיה, מדבר באדאין-ג'אראן

מהי חולית או הקשר בין חומר לרוח

המילה "Dune" היא מילה הינדו-אירופית עתיקה שהשתרשה בשפות רבות, והוראתה "בניית גבעה". זוהי אינטראקציה בין חול כחומר גלם, לרוח כגורם מעצב ואנרגיית בנייה, ביחד עם כוח הכבידה. כאשר הרוח נושבת, היא מסיעה גרגרי חול במעלה החולית. עקב גודל החלקיקים וכוח הכבידה, בהגיע הגרגר לשיא הגבעה, הוא נשפך בשיפוע שפיכה האופייני לחול – בדרך כלל כ- 32 מעלות. לכן, ברוחות בעלות כיוון קבוע, הצד הפונה לרוח משופע פחות, והצד שבצל הרוח תלול. כשהרוח נושבת, בשל החיכוך עם קרקע או מים, נוצרת תופעת גזירת רוח ונוצרות מערבולות, היוצרות אדוות הניצבות לכיוון זרימת הרוח. מרחק הפסיעה ביניהן תלוי באורך הגל או בקשר בין החומר למהירות הרוח. בכפולות של אורך גל זה ישנה התאבכות בונה (כמו זו היוצרת תהודה) המגבירה את גודל האדוות ונוצר גל גדול יותר. גל זה באדמת חול היא החולית. לאחר שקראנו (או דילגנו) על הסבר פיסיקלי זה, בואו נראה איך משפיע כיוון הרוח על בניית החולית: כאשר משטר הרוחות אחיד בכיוונו, נוצרים בניצב לכיוון הרוח גלים או רכסים של חוליות ארוכות. אלו הן החוליות הליניאריות. חוליות יכולות להיות גם בצורת סהר (חולית פרבולית), המקובעת בקצותיה ונודדת במרכזה. אלו חוליות אופייניות לחוף הים. חולית אופיינית נוספת, הנוצרת במקומות בהם הרוח אינה קבועה, היא חולית הכוכב, לה יש לפחות שלושה רכסים (סכינים) הנפרשים מהפסגה לכיוונים שונים. חולית זו מעידה על משטר רוחות בעלות כיוונים משתנים והיא נוטה לצמוח מעלה ולא לרוחב. חולית יכולה להיות נודדת, ולהתקדם בכיוון הרוח עד כמאה מטר בשנה, והיא יכולה להיות קבועה בשל מכלול סיבות.


עם ערב החולית מגלה את חמוקיה, מדבר באדאין-ג'אראן

חוליות ענק בנות מיליוני שנים

מבט על חוליות מדבר באדאין-ג'אראן מגלה מבנה של חוליות כוכב, המעיד על רוחות משתנות בכיוונן. המדידות מראות שהחוליות קבועות במקומן. לכן יש לחפש את סיבת הקיבוע: האגמים הרבים כמו גם חפירה לעומק קטן בפני החולית, המגלה לחות רבה, מציעים סיבה לכך. כשיש מים בחול, יכולים לצמוח צמחים, ששורשיהם מצמידים את שכבות החול. הלחות יכולה גם להמיס את מעט המינרלים, המהווים קושרנים בין גרגירי החול. הגובה העצום של החוליות במדבר באדאין-ג'אראן הוא תוצאה של גורמים ספציפיים מאוד, שיכולים לקרות רק במקום זה. זהו צירוף גורמים, של חול גס מאוד, בגודל אחיד מאד. עובדה זו מאפשרת לחללים אחידים להיווצר ביניהם (בניגוד לחול הכולל גרגרים ואבק הממלא את החלל בין הגרגרים). הרווחים מסוגלים ללכוד טיפות מים, המאפשרות לצמחים לגדול. במשך הזמן, כאשר שורשי הצמח מיצבים את החול, הצמחים מתכסים ומתכלים ונוצרת שיכבה יציבה יחסית. בתהליך שיכוב רב שנים נבנית החולית. מגה-חולית, הנוצרת במהלך מיליוני שנים, יכולה לגבוה לגבהים נדירים. מעריכים את גילן של בסיסי המגה-חוליות במדבר באדאין-ג'אראן בכ-40 מיליון שנה. כמובן שפני החולית חדשים תמיד, ובסיסה עתיק יומין. האגמים והמעיינות הרבים מהווים תעלומה, שיש הטוענים שמצאו לה פיתרון: מליחות המים מעידה על עתיקותם, מאחר וידוע שאגמים עתיקים הם מלוחים יותר. בדיקות איזוטרופיות העלו השערה שמקור המים מהפשרת שלגים, כ-500 קילומטרים מדרום למדבר, בעוד שיש הטוענים שאלו מים פוסיליים (שנקוו בעבר רחוק במאגר תת-קרקעי ענק ונותקו ממקורם). בכל מקרה, קצב האידוי גבוה בהרבה מקצב ירידת המשקעים ובכל זאת הנביעות ממשיכות להזרים מים לאגמים הרבים – דבר המעיד על כמויות מים עצומות העצורות בקרקעית האקוויפר המקומי.


מבנה החולית, השיכוב מעל מי התהום והמעיינות

גמלי באקטריה

ההסתמכות על הגמלים הדו-דבשתיים (Bactrian camel) המבויתים של מדבריות מערב סין היא מוחלטת. הם יכולים לסבול טמפרטורות קיצוניות, מ-50 מעלות צלזיוס ועד למינוס 50. הם סוחבים 250 קילוגרם ולא זקוקים למים במשך ימים רבים. הם מנצלים מנגנון של עפעפיים כפולים, להגן על עיניהם בסופות חול עזות, והם מורי הדרך הטובים להימנעות מטביעה בחולות נודדים. ניתן להפיק מהם חלב, צמר וכמובן בשר. השם "באקטריה" מקורו בממלכה קדומה במרכז אסיה, שמרכזה היה באזור אפגניסטן של ימינו. גמל זה הוא צאצא של גמל אמריקאי קדמון, ששרידיו הם ארבעת סוגי הלמה והאלפקה הדרום אמריקאים, ואביו של הגמל הערבי המוכר לנו ממחוזותינו. את מצבו הבריאותי של הגמל ניתן לראות בקלות על ידי מבט בדבשותיו: מכיוון שזהו מאגר השומן שלו, גמל עם דבשות נפולות מצבו פחות טוב מגמל בעל דבשות זקורות. ללא הגמלים הללו אין לאנשי המדבר כל זכות קיום. סרט נפלא, המראה את הקשר בין המונגולי לגמלו, הוא הקו-פרודוקציה המונגולית-גרמנית "דמעות של גמל".


גבעות של גמל

טיפוס בקצב הטנגו

מי שינסה לכבוש פסגת חולית, צפויה לו הפתעה. המדרון הוא טובעני ביותר, והרגליים שוקעות עמוק בחול, בהשמיען אנחה היוצאת מהחול כמו גם מפי המטפס. קצב ההתקדמות קטן ביותר, ונדמה שכלל אין תמורה לנשיפות הרבות של המטפס. הטכניקה האפקטיבית היא מציאת ה"סכין" של החולית ועליה בדיוק לעלות. רמת ההידוק של החול על סכין החולית גבוהה ומאפשרת להתקדם. כל פעם שנדמה שמגיעים לפסגה, מתגלה פסגה אף גבוהה יותר. במהלך הטיפוס יש המרגישים כמו בריקוד הטנגו – צעד קדימה ושניים אחורה. אולם כשלבסוף מגיעים לראש גבעת החול הנוף מדהים. מהחולית אפשר לרדת במגוון צורות: אפשר להחליק על שק ניילון או לרוץ הישר מטה – רצוי בזיגזג. יש משוגעים לעניין הסוחבים מעלה מגלשי סקי, ומסוגלים להגיע לרמות חוויה מדהימות. יש לקחת את הזמן בחולות ופשוט להירגע וליהנות. בערב, ניתן להשתרע על החול החם, לצפות בשקיעה ופשוט להתנתק מהעולם.


לרוץ הישר מטה במורד החולית