יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
שבטים רבים שומרים על ייחודם התרבותי אולם נשאבים במרוץ הגלובליזציה לעבר הזרם המרכזי הבורמזי, ובכך מאבדים במקצת את האוטנטיות. לקבוצות מיעוט מוחלשות יותר, דווקא הבידול החיצוני והקנאות בשמירת המרכיבים התרבותיים היא מהותם, והיא הנותנת להם חשיבות וכבוד עצמי.
 

אנשי אקה (Akha)

האקה, שבסין מוכרים כמיעוט "האני" (Hānízú), מונים כ-770 אלף איש בוייטנאם, סין, לאוס, תאילנד ובורמה. זהו השבט הנמוך ביותר בהיררכיה בין שבטי ההרים בלאוס ותאילנד (במחוז יואניאנג בסין הם דווקא האצילים אם כי ב-ש'ישואנגבאנה הסינית הם שוב הנמוכים הסולם החברתי). לליסו יש אגדה מעניינת לגבי מוצא עמם. יום אחד בא שיטפון גדול, אשר הטביע את כולם פרט לאח ואחותו. ביודעם על הטאבו של גילוי עריות, הם חיפשו סימנים כדי לעזור להם להחליט אם לתת למין האנושי למות או להמשיך אותו. בסופו של דבר הם נישאו והולידו ילדים שבתורם נשאו זה את זה כדי להקים דור ולייסד את כל עמי העולם! בהמשך האגדה ישנו טוויסט מוזר, כשהם מספרים שאיש אחד שלא מצא זיווג נאלץ להתחתן עם קופה והוא זה שמילדיו החל שבט האקה.

זהו שבט טיבטו-בורמזי שמוצאו בצפון טיבט. הם נדחקו בשיא התפשטות קיסרות מינג הסינית לבורמה, ובמאה האחרונה לתאילנד. המקומיים והשבטים הסמוכים אליהם לא רוכשים להם כבוד רב והם בתחתית הסולם החברתי. הם קוראים לעצמם "קה" אך בתאילנד קוראים להם "הא-קה" שמשמעו "עבד". אין להם גם כבוד עצמי רב ורבים מהם מקבצי נדבות בצורה תקיפה ומעצבנת. אחוז המכורים לאופיום הוא גבוה ביותר ובמיוחד בקרב הגברים, וזה עיקר סיבת עוניים. בתאילנד, עיקר בעייתם היא היחס של הסביבה והשלטונות. אלה מכירים כאזרח רק במי שהוריו אזרחים, ולכן המהגרים החדשים לא זכאים לתעודות זהות ולכן גם לא לרווחה, בריאות וחינוך. גם אם ילכו לבתי ספר לא ייזכו לתעודה שתשלב אותם בחברה ותטיב עם עתידם ולכן הם מחוסרי מוטיבציה לשלוח את ילדיהם ללמוד. לכן רבים פונים לעיסוקים לא חוקיים כגון סחר בסמים, פשע וזנות. במיאנמר מצבם טוב יותר, אולם לא בהרבה. מי שבוחר לעבור מהכפר לעיר נמצא בשוליים וחש את עוניו אף יותר מאלה שנשארים בכפרים.


אשת אקה בהופעה אופיינית

כפר אקה מזוהה בקלות בלבוש הנשים שעל ראשם מגבעת ממחרוזות ומטבעות - רבים מהם מהמשטר הצרפתי שהיה בהודו-סין. דת אקה מתוארת לעתים קרובות כתערובת של אנימיזם ופולחן אבות, המדגישה את הקשר שלהם עם האדמה והמקום שלהם בעולם והמחזור הטבעי. בניגוד לדתות האנטרופוצנטריות, הרואות את האדם במרכז הבריאה, האקה חיים בעולם אנימיסטי בו הרוחות, החיות והאדם שווי חשיבות. לעתים קרובות אקה דוחים את הסיווג של הדת שלהם ככזאת, באמרם שזה מפשט ומצמצם את משמעותה. דת אקה מדגישה טקסים בחיי היומיום ומדגישה את הקשרים המשפחתיים החזקים. הם מפחדים מרוחות רעות הנמצאות בכל מקום ואפילו במים ולכן נמנעים מלהתרחץ.

הבנות מתחתנות בגיל 12-14 וחיות במשפחות מורחבות. גבר יכול לקחת למעלה משלוש נשים, אולם אסור שיהייה לבעל ולאשתו אב משותף בששת הדורות האחרונים. לידת תאומים הוא סימן מבשר רעות ובעבר היו ממיתים את אחד התאומים (ראש הסרט "להאיר את השמיים" 2013). למוצא האתני של אקה יש קשר הדוק לדת אקה. אפשר לומר שכדי להיחשב האקא אתני יש על אדם לתרגל את דת אקה. הם מגדלים חזירים ותרנגולות וכן כלבים המשמשים לציד אך גם נחשבים למנת בשר איכותית.
 


שער הרוחות עם קמיעות ופסלים אירוטיים

בפתח כל כפר ישנה דרך ראשית ולידה דרך משנית עליה בנוי "שער הרוחות", שהוא שער עץ עם עיטורים מלאכת יד, וסמלים של מין - סמלים פאליים ובובות עושות אהבה, ולפעמים גם רובים מגולפים. זוהי אמנם דרך משנית, אבל למעשה זהו שער הכפר הרשמי בו אסור לעבור. הוא חוסם את הרוחות הרעות מלהיכנס לכפר בשל דמויות המין והרובים, ובכך מפריד בין הכפר, בו שולטים אנשים וחיות הבית, מהחוץ, בו שולטים הרוחות הרעות וחיות הבר. כל שנה מכינים שערים חדשים ומציגים בהם את ספלי הכישוף, הקמעות והפסלים ובכך מסמנים לרוחות את התחום אליו אסור להן להיכנס.

דבר נוסף שיש במרכז הכפר הוא נדנדת ענק הנוצרת מקשירת ארבע צמרות לחבל אנכי. נדנדה טקסית זאת נבנית כל שנה לפסטיבל תרם הקציר בסוף אוגוסט, 120 יום אחרי השתילה, פסטיבל של ארבעה ימים המקושר עם פריון האורז. הפסטיבל נחשב לראש השנה של הנשים, ובו הן מציגות לראווה את הבגדים שעשו במשך השנה, שדרך סימנים מוסכמים מראים גם את היותן בשלות לנישואין. הנערות מתנדנות בנדנדת הענק ובוחרות בן זוג. מעניין לראות בכל כפר את הווריאציה המקומית על אלמנטים אלה. מי שיחפש ימצא!!


כובע אשת אקה אופייני

על פי אמונתם של אקה, הרוחות ובני האדם מגיעים מאם משותפת, אולם הם רבו ביניהם, ובני האדם פנו לכפרים והרוחות ליערות, והן עדיין קיימות ומזיקות לאדם ולכן יש למנוע את כניסתן לכפרים. כפר שיותקף על ידי הרוחות אנשיו יחלו וחיות הבית ימותו, ולכן, לאחר תקופת שתילת האורז נערך טקס במהלכו עוברים בכפר עם כלי הנשק, ובראש צועד הכהן, ועוברים בין בתי הכפר כשהם מגרשים את הרוחות בקולות תיפוף, ובהזדמנות אוספים מנחות ובסיום המעבר בכפר מגיעים לבית הכהן ומקריבים חיה. בכך מבטיחים שהרוחות הרעות אינם בכפר.


שער הרוחות עם קמיעות ופסלים אירוטיים

מרכיב חשוב בכפר אקה הוא נדנדת האוהבים. כל שנה בשיא העונה הגשומה, באוגוסט או ספטמבר, נערך פסטיבל נדנדת האהבה. הנדנדה של שנה שעברה מושמדת. קבוצות של צעירים יוצאים ליער לכרות ארבעה עמודים מתאימים. חופרים בורות בקרקע אחרי שמבקשים רשות מהרוחות ומשחדים אותן באלכהול, תוקעים את המוטות במרחק של כארבעה מטרים זה מזה כמו ויגוום ענק, וקושרים אותם בקצה העליון ממנו משתלשל חבל שבתחתיתו ענף עליו יושבים ומתנדנדים. הנערות שהגיעו לפרקן ורשאיות לראשונה ללבוש את הלבוש הבוגר מוזמנות להתנדנד בתחילה כשהן במרכז תשומת הלב של הגברברים הצעירים מהם תבחר הנערה בן זוג. ליד הנדנדה ישנה רחבה עם מושבים שמשמשת להתאספות, לשירה וריקודים ובעיקר לחיזור בין בני הזוג הצעירים שמקובל להאמין שאם יקיימו יחסי מין הנערות יתבגרו והנערים ייתעצמו. כאשר תיכנס הנערה להריון היא תבחר בן זוג לנישואין. את הלידה היא תעשה בעזרת מילדת מקומית, ובמקרים רבים זה יהיה בשדה האורז. היה ונולדו תאומים, המשמעות היא מזל רע לה, למשפחתה ולכפר כולו, ולכן יהיו מקרים שאחד התאומים יומת מיד. אם ידעו שישנם תאומים המשפחה תגורש מהכפר ויוטל עליה חרם (ראה סרט "להאיר את השמים").


נשות אקה בכפרים נידחים

נשות אקה מתהדרות בכובע מיוחד אותו לא יסירו אף בלכתן לישון. הכובע שונה במעט בין המקומות השונים בלאוס, תאילנד ומיאנמר, אולם הוא תמיד מהודר במטבעות כסף, בחרוזים, בכדורים, בפיסות פרווה ונוצות. לרוב יש להן פח ניצב מאחורי הקודקוד. מהכובע נשרכות מחרוזות רבות התלויות על החזה. הבגד העליון בצבע כהה עם רקמה בהירה, ובמקרים רבים קשור על כתף אחת. הן לובשות חצאית שחורה עם רקמה בהירה ומלפנים מתהדרות באבנט רקום. על השוקיים הן לובשות חותלות רקומות ומקושטות. האבנט, החגורה, החותלות וגם שאר פרטי הלבוש במידת מה, מעוטרים בכל מה שעומד לרשות הרוקמת המשלבת צדפים, חרוזים, זרעים צבעוניים ועוד. הילדות לובשות בלויי סחבות וככל שמתבגרות מתווספים אביזרים מסורתיים, ובהגעת הנערה לפרקה היא עוטה את כובע הבוגרות המפואר.


אשת אקה עם כובע אופייני

אקו

קרוביהם של ה-אקה


הופעה אופיינית של נשות אקו עם עגילים כבדים ומקטרת סוף

אנשי אאן (Ann / Enn / Eng)

שבטים רבים יש בחלק זה של העולם, פזורים במשולש הזהב בחבל ש'ישוואנגבאנה הסיני, במחוז נאמטה בלאוס, בצפון תאילנד ובחבל צ'יאנג-טונג במיאנמר, אולם אנשי האאן ייחודיים למיאנמר. אלה אנשים נחמדים וביישניים, שגם הדור הצעיר שלהם אוהב להלך עם הבגדים המסורתייים. כמו ה-ווא, לואי ופאלונג, גם אאן דוברים שפה מון-קאמרית וחיים כבר מאות שנים באזור צ'יאנג-טונג, הרבה לפני הגירת השאן לשם, וכן גם אנשי לאהו ואקה שהיגרו רק במאה האחרונה לשם. הם חיים רק במספר כפרים מצפון וממזרח לצ'יאנג-טונג. אלה הם האנשים החיכניים ביותר באזור, וניתן לראות אותם בקבוצות גדולות בשוק העיר כשהם מנסים למכור את מרכולתם.

הם חיים בשיפולי ההרים בבתי במבוק מוגבהים על עמודים. הם מגדלים אורז וירקות בעמקים ובשיטת חקלאות נדודים "כרות ושרוף". הדת האנימיסטית חזקה, אולם בתלות באינטראקציה עם שכניהם חלקם אימצו בודהיזם או נצרות עם מרכיבים אנימיסטיים חזקים. כאשר מקבלים דת מקבל זאת הכפר כולו, ונבנה מקדש לדת זאת. בשל בעיות זמינות וגישה, הם לרוב נמנעים מלימוד ומרפואה, ועד לאחרונה היה להם שיעור מחריד של 50% תמותת ילדים ובערות נרחבת. רובם דוברים גם את שפת שאן, אבל לא בורמזית. כבר מגיל צעיר הם לועסים אגוזי ארקה (באטל) והשיניים השחורות מודגשות עוד בשל הליפסטיק וצביעת השיניים בשחור בפחם מקליפת עץ, שנועד להגן על השיניים מריקבון. שפתיים שחורות הוא סימן של אישה נשואה. שימו לב לעגילים הכבדים המאריכים את תנוכי האוזניים, ולעיתים אף מקושטים העגילים בצינורות פלסטיק או בשרשראות צבעוניות. תלבושת הגברים כחולה. הם בעלי שיער ארוך עם סרט על המצח, ולהליכה לעיר מתקשטים הגברים בנקודות אדומות על הפנים, תכשיטים וצמידים.


נשות אאן


כתבות המשך:

♦   מזרח מדינת שאן – צ'יאנג-טונג
♦   טרקים במזרח מדינת שאן
♦   אנשי מיאנמר א'
♦   אנשי מיאנמר ב'