יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
שבטים רבים מגזעים טיבטו-בורמזים השתנו ללא הכר בשל הקולוניאליזם הבריטי בבורמה. כקבוצות מיעוט שמעולם לא היו מאוגדות ומעולם לא הקימו ממלכה, קבלת רקע אמוני אחיד מהממירים הנוצריים, יצר זהות של ניגוד מהסביבה הבודהיסטית, ובהמשך גם קואליציות של קבוצות שונות, בתהליך של "המצאת מסורת" הובסבאומי. האיחודים הללו הוציאו מתוכם כוחות לוחמים, שדיכויים איגד אף יותר את השבטים, שעתה זכו ליחס אכזר אחיד מהממשל. רבים מהם נוצלו לעבודות כפייה של סלילת כבישים, כפריהם נשרפו ונשותייהם נאנסו, והגברים שימשו כמגלי מוקשים, כשהם נשלחים בראש הכוח כדי שייתפוצצו לפני החיילים. רבים מהם הפכו פליטים במדינה השכנה, תאילנד.


קארן (Karen), פה-או (Pa-O) ופאדונג ("ארוכות הצוואר")

הקארן היא מהקבוצות הגדולות במיאנמר, עם כ-4 מיליון איש ועוד כמיליון בתאילנד. הם מאמינים שמוצאם מעבר למדבר גובי אך אין איש יודע מהיכן הגיעו. הם פרוסים בעיקר על קו הגבול בין תאילנד ומיאנמר, ובמיאנמר חיים בעיקר במדינות קאין וקאיה. השם קארן הוא "אינגלוז" של השם "קאין" וזהו שם מדינתם.

הממירים הבפטיסטים זכו להצלחה רבה בקרב הקארן, וזהותם הנוצרית של חלקים ניכרים מהם ייצרה ניכור ביניהם לשכניהם הבודהיסטים, אם כי גם הנוצרים שביניהם נותרו אנימיסטים במהותם. הבפטיסטים הפיצו ביניהם את סיפור האל והאח הלבן, שעזבו אותם ואבד להם הספר המוזהב הקדוש. מאז הם עבדים של מלכי מון, בורמה, תאילנד ואחרים. יום יבוא וישוב האח הלבן עם הספר ויציל אותם מיריביהם ושלום ישרור על העולם. זהות פאן-קארן אתנית היא יצירה מודרנית יחסית, שהחלה בראשית המאה ה-19 עם המרתם של כמה קארנ'ס לנצרות. הנוצריים שבהם הועדפו על ידי השלטונות הקולוניאליים הבריטיים וקיבלו הזדמנויות שלא היו זמינות לרוב הרוב הבורמי, כולל גיוס לצבא ומושבים בבית המחוקקים. בהדרגה נוצרה זהות אתנית קארנית.

הקארן לחמו נגד היפנים ומשתפי הפעולה הבורמים במלחמת העולם, ונחשבו ללוחמים טובים, ואכן הרמטכ"ל של בורמה בייסודה היה קארן. כמו המון והראכין, גם לקארן לא ניתן לקחת חלק בייצירת האיחוד של בורמה, והם נלקחו כמובן מאליו, דבר שגרם למרי, שלמרות שנרגע בינתיים, עדיין ישנם אזורים לא בטוחים בשטחם וצבא השחרור הלאומי של הקארן KNU ממשיך להתקיים. על החיים כאמריקאים חטופים בידי הקארן ואגדת האח הלבן בספר "להציל דגים מטביעה". על דיכוי הקארן בידי המשטר בסרט הפעולה רמבו 4 (2008).


נשות קארן

פאדונג (Padaong – "ארוכות הצוואר")

הקארן מחולקים לקארן (קאין) החיים בעיקר במדינת קאין, ולקארן-אדומים (קארנ-ני) להם ישנה מדינה נפרדת (קאיה), שנמצאת צפונית למדינת קאין. קבוצת הקארנ-ני המפורסמת והפוטוגנית ביותר הם הפאדונג המכונים על ידי התיירים רעי הלב "ארוכות הצוואר" ואף "נשות הג'ירפה". הם מונים בסך הכל כ-60,000 איש במדינות שאן וקאיה, וכמה מאות בתאילנד. חלקם שברח בשל הלוחמה בשטח הקארן למחוז מא-הונג-סון בצפון תאילנד, הפכו לאטרקציה תיירותית שהיא מלכודת דבש המותירה אותם עם ספירלת ברונזה סביב צוארן, טבעות כבדות על רגליהן וידיהן של הנשים. הופעה זו הפכה אותן למוצג פוטוגני בסגנון גן חיות.

מדרום לאגם אינלה, במדינת קאין (Kayin), בעיר Loikaw, ב-Demawso, כ-18 ק"מ דרומה ובכפר Panpet לדוגמא, חיים בני ובנות הפאדונג וגם בהם עושים סוכני התיירות שימוש לראווה. קיימת דעה הגורסת שכמו ששבטי עדי כיערו את נשותיהם כדי שלא יילקחו על ידי אויבים, והסינים קשרו את רגלי הנשים שלא ייברחו, ובהדרגה הפכו סימנים אלה למעלות יופי, גם הפדאונג בחרו להקשות על נשותיהם לברוח או להילקח על ידי שבטים אחרים. היום זו מורשת ומקור הכנסה מתיירות.


אשת פאדונג עם טבעות לצווארה

פה-או (Pa-O)

הפה-או, שאף הם מקבוצת שבטי הקארן, נבדלו במהלך הזמן מהזרם המרכזי והם יוצרים קבוצה נבדלת שהיא הקבוצה האתנית השביעית בגדלה במיאנמר. למרות מוצאם המאוחד ושמם האנגלי "הקארן השחורים", הם רואים עצמם כנבדלים מהקארן, במיוחד לאור היות הקארן אנימיסטים ונוצרים, בעוד שהפה-או מושפעים ביותר מהבודהיזם. הם מונים 600-850 אלף איש החיים בעיקר בין אנשי דרום שאן ומון. מוצאם מגזע טיבטו-בורמזי. הם מספרים שמוצאם מזיווג של שאמאן ונקבת דרקון. הם הגיעו לאזור בירת מון בטאתון לפני כאלף שנה, אולם כשזו נכבשה על ידי מלך באגאן הם הפכו לעבדים ואולצו להחליף את בגדיהם הססגוניים ללבוש צבוע אינדיגו, כדי לסמל את מעמדם הנמוך. הם השתקעו סביב טונג-גי, לייד קלאו, בסביבות באגו וטאתון, וברצועה המזרחית של המדינה, אם כי חלק מהם שחיו באזור הקארן בגבול תאילנד, נסו לסביבת מא-הונג-סון בעשרות השנים האחרונות בשל מרד הקארן שהפר את בטחונם בישוביהם. כצאצאי אב שאמאן ונקבת דרקון, יש להם שורשים אנימיסטיים, אולם קיבלו בחלקם את דתות המקום וכיום הם בודהיסטיים וחלקם נוצרים. פסטיבל הרקטות Pwe Lu-Phaing בראשית התקופה הגשומה נועד לקרוע את השמיים ולהוריד גשם. פסטיבל כזה מתואר בסרט "לקרוע את השמיים" (2013) אם כי בסרט הפסטיבל הוא הגירסה של לאוס לאותו החג. הם חקלאים המגדלים אורז, שומשום, תפוחי אדמה, תה, שום, בוטנים, פלפל חריף וכדומה, וכן את עצי הקורדייה (Cordia), שפירותיו מוחמצים ועליו משמשים לעטיפת סיגרים. הגברים לובשים חולצה ומכנסיים שחורים ומגבת הקשורה על הראש, בעוד שהנשים לובשות לונגגי שחור, ז'קט שחור עם שרוולים ארוכים, מעל חולצה שחורה חסרת שרוולים, וטורבן בוהק וצבעוני.


נשות פה-או עם טורבן אופייני


גברי פה-או

אינתה (Inn-thar)

כמעט כל מבקר במיאנמר שב עם צילום של בן אינתה, העומד ברגל אחת על בוצית קטנה, וחותר ברגלו השנייה. אלה בני האינתה - מילולית "בני האגם". זהו שבט נבדל מקבוצת הבומים, שמאמינים שהגיעו מדרום ממלכת מון, שהתיישבו סביב ובתוך אגם אינלה. הם מונים רק כ-140,000 איש, רובם המוחלט בודהיסטים.

אין יודעים בוודאות את מוצאם. כל החוקרים ממקמים את מקורם בדרום מדינת מון. יש חוקרים שטוענים שהם הובאו לאזור דרום שאן כעבדים שנשבו במלחמות הבורמים נגד מון. על פי Paul Hattaway אחת התאוריות למקורם של האינתה, היא ששני אחים שעזבו את דאווי אשר בדרום, הגיעו לאזור האגם בתחילת המאה ה-13. המלך שהיה מרוצה מהם, הורה להם להביא עוד 36 משפחות למקום. על פי תאוריה זו מוצאם של כל בני האינתה ממשפחות אלו.


דיג של האינתה

האזור הפורה סביב האגם היה מאוכלס על ידי בורמים, שאן ועוד שבטים, ולכן נאלצו האינתה להקים את בתיהם ואת החקלאות שלהם באגם הרדוד, ובהדרגה פיתחו תרבות ואופן מחייה שיתאים למקום מגוריהם. בני השבט מצאו שיטות מקוריות להתמודד עם גידול חקלאות בתוך האגם הרדוד. בעבודה סיזיפית הם עוקרים טיט מתחתית האגם ועורמים אותו על סירות ארוכות, עד כמעט טביעה. מהסירה עורמים את הטיט בערוגות המכילות חומר אורגני רב. ערוגות אלו, נקראות קיוּנפאוֹ. בניגוד לשמן אינן צפות כלל, אלא יצוקות על קרקעית האגם כשהן עשויות טיט וצמחי איכהורניה (יקינטון המים), ומעוגנות לקרקע במוטות עץ ובמבוק, אך מכילות אויר בבועיות הציפה של היקינטון, ולכן אינן קשיחות ויציבות. הערוגות בהן מגדלים מיני ירקות וצמחים שונים, בנויות בשורות, שביניהן תעלות תחזוקה וטיפול. תחזוקת הערוגות שבמשך הזמן מתמוססות חזרה לאגם, היא עבודה קשה ומאד לא נעימה, ובסיור באגם ניתן לראות שרבים עוסקים בתחזוקה השוטפת הזאת.

פרט לדיג וחקלאות, האינתה הם גם אורגים מוכשרים בטכניקות שהובאו מתאילנד, מרקעים עלי כסף וזהב, ייצרני סיגרים ועוד מלאכות יד. צורת חייהם של האינתה היא בבתי כלונסאות שניצבים מוגבהים בתוך ערוגות צפות, באופן שמזכיר את חיי שבט 'אורוס' באגם טיטיקקה בדרום אמריקה. החתירה הייחודית של דייגי האינתה נובעת מכך שכדי לראות את הדגים המשחררים בועות עדינות בין צמחי היקינטון הצפים, יש להביט מגבוה, וכדי לשחרר את הידיים המתפעלות את מלכודות הדגים בצורת פעמון, יש לחתור בעזרת הרגל. הנשים חותרות בישיבה והחתירה הרגלית משמשת לדיג, עם יוצא דופן אחד והוא חגיגות סוף המונסון הנערכות באמצע אוקטובר, אז נערכות תחרויות של שיט בסירות ארוכות עם שייטים רבים העומדים על רגל אחת וחותרים במתואם ברגלם השנייה.


אנשי האינתה בחג סוף המונסון

פאלונג כסופים (Pale-Palong) וזהובים (Shwe-Palong)

כחצי מיליון איש שייכים לקבוצת הפאלונג, שבטי הרים מון-קאמריים, היושבים בחבל יונ'נאן (שם הם נקראים דא'אנג Déáng Zú), בצפון תאילנד, ועיקרם במיאנמר בצפון מדינת שאן. מקובל להאמין שהפאלונג הגיעו לבורמה לפני הבורמים והשאן, שהגיעו בתחילת האלף השני למיאנמר. הם חיים ברובם בצפון ומזרח מדינת שאן, בין בירתם נאמסאן, לצ'יאנג-טונג. אין בתרבותם מסורת מונוגמית או איסור על נישואין עם בני שבטים אחרים, ולכן מקובלים כפרים משותפים עם בורמים או שאן ונפוצות משפחות מעורבות.

הם חיים בבתים מוגבהים מעל האדמה, בהם חיים לעיתים מספר משפחות בבית מאורך. מתפרנסים מחקלאות "כרות ושרוף" סיבובית, כשהגידולים העיקריים הם של אורז ותה, אם כי הם מגדלים גם ירקות וכמו שכניהם, נכנסו גם לגידול אופיום כדי לממן את מאבקיהם במשטר. אמנם המחתרת שלהם, שהייתה פעילה בין שנות השישים והתשעים הניחה את נשקה, אולם עדיין ישנם מאבקים מזויינים. הם רואים במשטר את אחד מחמשת האויבים (ביחד עם מגפות, רעב, שטפון ואש).


נערת פאלונג זהובים ביום חג

רוב קבוצות הפאלונג הם בודהיסטים תהארוואדים ובישוביהם מנזר בודהיסטי המשמש קודם כל בית ספר אליו שולחים את כל הילדים מגיל עשר. בגיל השלישי רבים שבים למנזר כנזירים. יש בין קבוצות הפאלונג גם קבוצה אנימיסטית שמעולם לא קיבלה את הבודהיזם. גם הבודהיסטים שבהם חיים בעולם של רוחות רעות, אותן יש לפייס ומהן יש להיזהר. הם מחולקים למספר תתי קבוצות הדוברות שפות שונות – דבר המעיד על ריחוקם הכרונולוגי מהפירוד.

הקבוצות העיקריות הן הפאלונג הזהובים, הכסופים ו-רומאי. הכסופים, (פאלא), לובשים בגדים צבעוניים, לונגי אדום ומטפחת לבנה, ומזוהים בחגורות חישוק ענק מתכתיות. הם מאמינים שהם היו אחים של הקארן, שיום אחד יצאו לצוד יחדיו. הקארן צדו פיל ועשו משתה לכולם. הפאלונג תפסו רק קיפוד, פשטו את עורו והציעו את הבשר לקארן להם לא היה איכפת, כיוון שחשבו שהפאלונג תפסו רק חיה קטנה. אולם שראו את כמות המחטים טעו לחשוב שהפאלונג תפסו חיה עצומה ונתנו להם רק חלק זעום ממנה, ומאז נפרדו מהם, ויש אומרים שבבתי פאלונג יש דלת צדדית מתוך תקווה שהקארן ישובו אליהם.

אגדה אחרת מספרת שפעם מלאך בשם Roi Ngoen ירד מהשמיים ונתפס בטעות במלכודת של בני ליסו (Lisu). הפאלונג, צאצאיו של המלאך, למדו את הלקח ולעולם לא ייתפסו. חישוקי המתכת מסמלות את המלכודת ומספקים הגנה לנשים. בגדי הנשים צבעוניים ביותר. יש להן לונגגי אדום וז'אקט בשלל צבעים. הנשים הנשואות מגלחות את ראשיהן ולכן עוטות מטפחת לבנה. הפריט המזהה אותן במיוחד הם חישוקים גדולים סביב מותניהן.


נערות פאלונג כסופים עם חישוקים על המותניים


כתבות המשך:

♦   מזרח מדינת שאן – צ'יאנג-טונג
♦   טרקים במזרח מדינת שאן
♦   אנשי מיאנמר א'
♦   אנשי מיאנמר ג'