יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
הארץ, המהווה אזור חיץ בין המעצמות הודו וסין, בין מרומי ההימאליה למפרץ אנדמן, בין דרום מזרח אסיה ותת היבשת ההודית, היא מקום מושבם של למעלה ממאה עמים, שנדודיהם לאזור זה והסימביוזה ביניהם, לצד היסטוריה מורכבת לא פחות של כוח מעצמות אזוריות, הכתיבו היסטוריה מורכבת בנקודת המפגש המורכבת הזאת.
 

ערי הממלכה של פיו

לעמק האירוואדי הפורה, אותו הגדירו שלוחיו של המלך ההודי אשוקה, במאה השלישית לפני הספירה, כ"ארץ הזהב", היגרו שבטים שונים במהלך ההיסטוריה.
כבר במאה הראשונה לפני הספירה הוקמו ערי ממלכה, בעיקר לאורך נהר האירוואדי, של תרבות פיו (Pyu) שנוצרה על ידי מהגרים מדרום סין, שסחרו בנתיבים בין הודו לסין והושפעו משתיהן.
תרבותם שרדה כאלף שנה (עד שנת 840 לספירה). שרידים מתרבות זאת ניתן לראות במקומות שונים ובמיוחד בקרבת העיר פיאי (Pyay).
במהלך המאות 8-9 עלתה בכוחה ממלכת נאנזאו (Nánzhāo) הסינית, שמרכזה היה באזור העיר דאלי ביונ'אן שבסין. הממלכה התפשטה צפונה על חשבון קיסרות טאנג בגסיסתה, וכן גם דרומה בכובשה שטחים מלאוס, תאילנד ובורמה, ובכך הביאה לקיצה את שליטת בני פיו.


בגאן - שרידים מתקופת פריחתה של בורמה

שבטי מון ובאמר - העיר בגאן בפריחתה

במאה ה-9 נדדו שתי קבוצות חשובות לבורמה: בני מון, שיישבו בתאילנד ובגבול בורמה כבר במאה ה-15 לפני הספירה, נדחקו על ידי הקאמרים (הקמבודים) ממקומם במרכז תאילנד, מערבה לבורמה, בעוד שקבוצות של אנשי באמר הסינו-טיבטיים, חדרו במורד הנחלים מסין דרומה לבורמה. באותה עת היו מעורבבות בשטחי בורמה דתות הבודהיזם, על כל שלושת זרמיהם העיקריים: טראוואדה, מאהיאנה ו-וז'ריאנה. בני מון הנחילו לדרום בורמה את התהראוואדה, בעוד שהבאמר הביאו מסין פולחנים מקומיים ופולחן אבות.
שתי ממלכות קמו במקביל: בבגאן הממלכה הבאמרית (בורמזית)ובדרום ממלכת מון. ההתנגשות היתה בלתי נמנעת, ובאמצע המאה ה-11, החליט מלך בגאן לא רק לישר קו ולהפוך את בני עמו למאמיני הטראוואדה, כי אם גם לקחת מבני מון את הכתבים הקדושים של עיקרי הדת הטראוואדית, וכל זאת כדי להמיר את בני עמו לזרם זה של הבודהיזם. זו היתה יריית הפתיחה לבנייה המטורפת של מבני דת בבגאן.

הממלכה הבורמזית שקמה בבגאן (Bagan) במאה התשיעית, הייתה הראשונה ששלטה בכל שטחה של מיאנמר של ימינו. אך שליטיה לא הצליחו לאחד את הקבוצות האתניות השונות שחיו באזור, והממלכה נפלה, בעקבות פלישה הסינים-מונגולים, בראשות נכדו של הקיסר קובליי-חאן ב-1287.

תחת שלטון הסינים, המשיכה בגאן להיות מקום מושבם של שליטי בובה בורמזים עד לדעיכה ונטישת העיר. באותה תקופה היגרו קבוצה תאילנדית מבני שבט שאן ("סיאם" בבורמזית), מדרום סין ובורמה מערבה, מעבר לרכס הפאטקאי, לעמק בראהמפוטרה, בהקימם את ממלכת אחום (Axomia), ששלטה 600 שנה באזור הנמצא כיום בהודו.


בני "מון" בתלבושת אופיינית

הממלכות האחרונות

עם ירידת קרנה של סין בבורמה, בדעיכת שושלת יואן ומעבר קיסרות מינג צפונה לבייג'ינג, התרופפה השליטה הסינית בבורמה ובמאה ה-14 קמו שושלות חדשות במיאנמר, ששלטו מבירות באזור מנדאליי של ימינו. באמצע המאה ה-16 אוחדה מיאנמר שנית, כאשר שושלת טאונגו (Taungoo), ששלטה מבירותיה באזור מנדאליי של ימינו, הרחיבה את שטחה לכיוון תאילנד והנחילה תבוסה לסיאמים.
במאה ה-18 התפלגה הארץ שוב, כאשר שבטי מון ושבטי הגבעות הקימו ממלכות נפרדות.

ב-1767 פלשו הבורמזים לממלכת סיאם ובזזו את הבירה איותאיה (Ayuthaia), דבר שאילץ את הסיאמים להעביר את בירתם לבנגקוק. אולם המשפחה המלכותית של סיאם, מאז ועד היום, אינה סיאמית כי אם בני מון. בתחילת המאה ה-19, התפשטו הבורמזים גם מזרחה, בהורגם למעלה משליש מתושבי עמק בראהמפוטרה ובהשמידם את ממלכת אחום (כיום באסאם שבהודו). בכך הם פגשו את היריב בו לא היו יכולים להיאבק - האימפריה הבריטית בעת תור הזהב שלה.


ממלכת מינגון - מהערים הנטושות בסביבת מנדאליי

התקופה הקולוניאליסטית

התנגשויות גבול שאירעו מדי פעם ושאיפות ההתפשטות של הבריטים מחברת הודו המזרחית, בעיקר על רקע אי תשלום מסים על ייצוא עץ טיק, ופשיטה בורמזית מערבה להודו, גרמו לבריטים לפלוש לבורמה ב-1824, ושוב ב-1852 וב-1883. הבירה המלכותית מנדאליי נוסדה ב-1857 על גדת האירוואדי, באזור בו היו בעבר בירות רבות, על ידי המלך מינדון, ששלט מהבירה הסמוכה אמראפורה. העמק כולו היה מרכז שלטוני החל במאה ה-14, שנדד בין מקומות סמוכים, בהשאירו ארבע ערי שלטון נטושות ליד מנדאליי של היום. הממלכה הבורמזית סופחה להודו הבריטית ב-1885, לאחר המלחמה האנגלו-בורמזית השלישית והמלך הבורמזי ובני משפחתו הוגלו להודו (שלושה עשורים אחרי שהקיסר המוגהולי האחרון הוגלה מהודו לבורמה). הבריטים בנו בבורמה את התשתית הקולוניאלית המקובלת שלהם ופיתחו את ייצוא האורז מהמדינה. הודים, סינים ואף יהודים רבים ממוצא עירקי, הגיעו עם הבריטים וסיבכו עוד יותר את תמונת המצב האתנית במדינה.

ב-1937 נפרדה בורמה מהודו הבריטית, והחלו להישמע בה דיבורים על שלטון עצמי. למרות זאת המשיכו הבריטים להזרים סחורות ונשק, מקצה מסילת הברזל בעיר לאשיו לבירת יונ'אן (והמרכז השלטוני הסיני) בקונמינג (בדרום סין), בדרך בורמה בת אלף הקילומטרים. כל זאת כדי להמשיך להחזיק את כוחותיו של המנהיג הסיני צ'יאנג-קאישק, הנאנקים תחת עול היפנים הצרים על סין וחוסמים את נמליה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה דחקו היפנים את הבריטים מבורמה, באיימם על הודו - הכתר של האימפריה הבריטית.


מבנה קולוניאלי ביאנגון (צילום: אלי עמר)

מלחמת העולם השנייה

החל משנות השלושים, כמו בכל העולם ובהודו השכנה, החלו להישמע קולות של לאומיות ורצון לאוטונומיה גם בבורמה. כשקצב העברת הסמכויות לא תאם לרצון העם, החלו מאבקים בקנה מידה קטן. במלחמת העולם השנייה, שטפו היפנים את דרום מזרח אסיה, בקוראם "אסיה לאסייתיים" - סיסמה שקלעה לרצון העמים הנאנקים תחת היד הקולוניאליסטית (הנאורה למדי). עם הגיעם לבורמה, בחרו רבים מבני בורמה, ובכללם הבגיוקה (גנרל) אונג-סאן, לצדד בכוח ה"משחרר" של היפנים. היפנים מצידם, שעדיין לא סללו את המסילה המחברת את תאילנד לבורמה (ראה את הסרט "הגשר על הנהר קוואי"), הסתמכו בעיקר על אספקה אותה יכלו לשדוד במקום, ובאופן נוקשה הוכיחו לבורמזים בדרך הקשה, שעדיף קולוניאליזם נאור על שלטון צבאי נוקשה וברוטאלי כמו שהביא הצבא היפני. הראשונים להבין זאת היו שבטי המיעוט, כגון הקאצ'ינים, שהיו נוהגים לנוע ביער הגשם, לצוד יפנים ולגדוע את אוזניהם. סיוע רב בהעברת אספקה על פילים וכדומה, התקבל משבטים כגון נאגה וקאמפטי. הכוחות הבורמזים בראותם את ארצם נהרסת על ידי היפנים, החליפו צד בהדרגה והחלו לתמוך בבריטים-הודים ובכוחות הסיוע האמריקנים-סינים.


עשרה רופי בורמזים שהיו בשימוש בתקופת שלטון הכיבוש היפני במלחמת העולם

כיבוש מחודש של בורמה

במהלך השנים 1942-1945 נערכו קרבות רבים בין היפנים לכוחות אמריקנים וסינים, שלחמו לשחרר את צפון בורמה וסללו את דרך סטילוול (על שם גנרל אמריקני שעמד בראש עבודות הסלילה ומראשי הלחימה בצפון בורמה). דרך זו החלה בלאדו, בקצה המסילה ההודית, ונמשכה עד לדרך בורמה המקורית, בגבול בורמה-סין. בינתיים המשיכו ההודים והבריטים בפעולות גרילה בכוחות שונים, ביניהם כוח הצ'ינדיטים של אבי פלוגות הלילה צ'ארלס אורד ווינגייט, שגם נהרג באזור בטיסה חזרה לבסיסו בצפון מזרח הודו. המלחמה האכזרית ביערות, בין היפנים שלא ידעו כניעה מהי, לבין כוח אמריקני-סיני משולב, כוח הודי-בריטי וכוחות מחתרת של שבטי הצפון, השאירה גוויות יפניות של הרוגים, מתאבדים וכן נרצחים על ידי חבריהם, בשל קוד המוסר היפני לא ליפול בשבי בשום מחיר. בסיום המלחמה נרקבו גופות יפנים ברחבי כל בורמה (ראה הסרט היפני "הנבל הבורמזי" 1956/1985).


משאיות על דרך סטילוול (צילום: צבא ארה"ב)

עצמאות וחופש (1948-1962)

בורמה קיבלה אוטונומיה עוד בשנת 1937 אבל הפלישה היפנית, בתחילה בתמיכת מנהיגי בורמה, טרפה את הקלפים. ברחבי המדינה נלחמו הבריטים-הודים בדרום והאמריקנים-סינים בצפון, ועם תבוסת יפן קיבלה שוב בריטניה את השלטון בחבל ארץ קרוע ומסוכסך זה. בשנת 1948 זכתה בורמה בעצמאות וכמעט מיד נקלעה המדינה החדשה לעימותים פנימיים, כאשר שבטי הגבעות, הקומוניסטים, המוסלמים ובני מון פתחו כולם בהתקוממויות, בהן נרצחו גם מייסד האומה, הבגיוקה (גנרל) אונג-סאן וארבעה משריו. בשנים אלו על אף אי היציבות, תחת שלטונו של טאקין (או)-נו, ידיד ישראל וחבר אישי של דוד בן-גוריון, הייתה בורמה מהמדינות היחידות באסיה שהכירו בישראל ואף קנו מישראל את מטוסי הספיטפייר הישנים. בשנים אלו כבר חדלה בורמה להיות מיצואניות האורז המובילות בעולם, אך תרמה רבות לישראל של שנות הצנע.


מנהיג בורמה או-נו עם משה דיין בביקור בארץ 1955 (צילום:GNU)

סוציאליזם, משטר צבאי ומהומות 8888

בשנת 1962 הדיח מרד צבאי שמאלני, בראשות הגנרל נה-וין, את הממשלה, והמדינה הפכה סוציאליסטית. במהלך 26 השנים הבאות הלך המצב הכלכלי בבורמה והידרדר, ואיתו המצב החברתי, עד למהומות הדמים של השנים 87-88, בהן נהרגו אלפי אזרחים בחודש וחצי ובעקבותיהן הוכרז שלטון צבאי. המהומות של 1988 שהחלו בתאריך בעל משמעות של מזל (8-8-88), הביאו למחאה של נזירים בודהיסטים, סטודנטים ואנשי העם הפשוטים, שהסתיימה תוך עשרה ימים ברצח-עם נרחב, בעיקר של נזירים וסטודנטים, שהפך לתירוץ לממשל להתעמר בעם ולקחת את מעט זכויותיו האחרונות. במהלך ההפגנות עלתה קרנה של  אונג-סאן סוצ'י שדרשה בחירות חופשיות לעם, בהפכה את מפלגתה "הליגה הלאומית לדמוקרטיה" (National League for Democracy) לבעלת תמיכה של כ-80% בעם.

מאז מהומות 8888, נתונה מיאנמר תחת שלטון צבאי מדכא. בשנת 1990 נערכו בחירות חופשיות בהן זכתה ברוב מוחץ אונג-סאן-סוצ'י, אך מייד בוטל המינוי והגברת הושמה במעצר עד לפני מספר שנים, אז שוחררה למעצר-בית. למרות קבלת פרס נובל לשלום 1991 והכרה בין לאומית, היא עדין הוגבלה לביתה בלבד. ב-2012 שוחררה אונגסאן ובראש מפלגת אופוזיציה נבחרה לפרלמנט ועומדת בראש בראש ועדה פרלמנטרית לפיקוח על שלטון החוק. למרות זאת,‏ עד היום המדינה נשלטת בפועל על ידי שלטון צבאי מושחת ומשחית, החי בפאר בעוד המדינה שוקעת בעוני מחפיר ונמצאת ברשימת עשר המדינות העניות בתבל, ובמקום של כבוד ברשימת המדינות הרומסות את זכויות האדם.


מהומות 8888 (צלם לא ידוע)

האלף הנוכחי - אסונות טבע והמשך מאבק לעצמאות

בדצמבר 2004, בצונאמי הגדול שפקד את כל חופי האוקיינוס ההודי, נפגעה גם מיאנמר לאורך חופיה ובשפך האירוואדי, הידוע בהיותו "מחסן האורז של מיאנמר". דיווחי ממדי האסון אינם ידועים וגם לא ברור כמה עובדים זרים ממוצא בורמזי נפגעו בתאילנד.

בספטמבר 2007, 19 שנה אחרי דיכוי מחאות 8888, נערכו הפגנות שכונו "מהפכת הזעפרן" על שם צבע גלימות הנזירים שעמדו בשנית בחזית המאבק לחופש. למעשה מקור ההפגנות היה המצב הכלכלי המחפיר של אנשי העם הפשוט ולא נושאי חופש וזכויות אדם. הסיבות היו מחירי המזון המאמירים וביטול הסובסידיה על מקורות אנרגיה שהביאו להכפלת מחיר הדלק פי 3 ומחיר גז הבישול פי 6! כשהממשל הוא המונופול לאספקת אנרגיה. בהמשך נערכו הפגנות של עשרות אלפי נזירים וכ- 100 אלף אזרחים בכל ערי מיאנמר. המהומות ארכו כחודש, במהלכן נהרגו מאות ונאסרו אלפים על ידי המשטר והצבא. העולם מחא וקרא להטיל סנקציות. השכנות הגדולות הודו וסין לא הצטרפו להחלטות העולם ובמיאנמר כמו במיאנמר - דבר לא השתנה לטובה.

הצונאמי של ים אנדמן בדצמבר 2004 פגע בכל המדינות הסמוכות, אולם במיאנמר רשמית נהרגו רק כ-90 איש, בשל המצאות מספר איים ששברו את גליו והחוף המצוקי ודליל ההתיישבות בצד הפונה לכיוון הגל.

במאי 2008, הכתה סופת הציקלון "נרגיס", במהירות רוח של 190-250 קמ"ש, תוך הורדת כ- 500 מילימטר גשם, בהשמידה אזורים שלמים בדלתא של האירוואדי ועד יאנגון עצמה. יש פער בין המספרים הרשמיים, של כ- 30 אלף הרוגים, ובין ההערכות של עד רבע מיליון וצפי תמותה מתוצאות השיטפונות של עד למעלה ממיליון. עקב המידע הלקוי הדולף מהמדינה אין יודעים אם ייוודע ביום מהימים, אבל ברור שזה היה מאסונות הטבע הגדולים שהיו בדרום-מזרח אסיה ובעולם כולו.

המדינה רשמית הפכה לדמוקרטיה בראשות נשיא בובה המנוהל על ידי בחירת העם - אונגסאן-סוצ'י, אולם בשל קשיים במשילות, וכן תכונתה הריכוזית ואי מתן אפשרויות ההתקדמות של מדינאים אחרים, העתיד אינו נראה וורוד במיוחד.

 

סרטים וספרים מומלצים:

סרט: הנבל הבורמזי (1956) - כניעת חילים יפניים בבורמה 1945.

סרט: מעבר לרנגון (1995) - תיירת נקלעת למהומות 8888.

סרט: הליידי (2011) - סיפור חייה של אונגסן סוצ'י.

סרט: בורמה VJ - עיתונאי בורמזי מסקר במסתור את המרידות בארצו.
◄ סרט: רמבו 4 (2008) - רמבו מסתבך בהצלת אמריקאים ועזרה למורדי הקארן נגד צבא בורמה בגבול תאילנד.

ספר: "דימדומים מעל בורמה" - על ימיה האחרונים של נסיכות השאן מפי אינגה סארגנט (Inge Sargent), אשתו האוסטרית של נסיך השאן האחרון.

ספר: "יומן בורמה" של דוד הכהן, המספר על שנת כהונתו כשגריר ישראל הראשון בבורמה

ספר: "להציל דגים מטביעה" - קבוצה אמריקנית מסתבכת בארץ הקארן.

ספר: "דרך בורמה" - סיפור הלחימה בבורמה במלחמת העולם וסלילת דרך סטילוול.
ספרים: "אמנות ההקשבה לפעימות הלב" (Das Herzenhören) - רומן מאת הסופר הגרמני יאן-פיליפ סנדקר (Sendker). לספר יצא המשך: "מיתרי הלב".