יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
מדינת "שאן" כפי שנקרא שמה בבורמזית, או "סיאם" כפי שמבוטא במערב, נשלטה בעבר וגם כיום על ידי אנשים קרובים ביותר לסיאמים או תאילנדים. אולם זהו אזור שבטי בו חיים מעורבים זה עם זה הרבה שבטי הרים ותתי שבטים, בשטח הררי עם נגישות נמוכה.


נשות פאלונג המבקרות בשוק העיר צ'יאנג-טונג

אזור זה, המחבר את תאילנד ללאוס, מיאנמר וסין. בעבר נקרא אזורם "משולש הזהב" או "משולש האופיום", ולא בכדי: אזור זה היה "המערב הפרוע" של גידול ושיווק הסמים לעולם כולו, כפי שמשמשת אפגניסטן בימינו אלה. היו אלה הבריטים שטיפחו את גידול פרג האופיום למסחר, ובמיוחד כמטבע לתשלום בעבור סחורות סיניות. בסיום מלחמת האזרחים הסינית באמצע המאה ה-20 נדחקו הלאומנים גם לשטחי בורמה, ואדם בשם קון-סה, בן לאב סיני ואם שאנית, טיפח את שיווק האופיום כדי לממן את המשך לחימתם ולשפר את רמת החיים באזור הגבול. הוא אמנם גוייס על ידי ממשלת בורמה כדי ללחום לצידה, אך כשהייתה בידו מיליציה מחומשת התהפך על שולחיו והקים עסק שהפיץ הרואין בעולם כולו, ובמשך כעשרים שנה היה גדול סוחרי הסמים בעולם, עד שבחר להסגיר עצמו לממשלה וצבאו התפרק לפני סוף המילניום. מאז חזר השקט לאזור. את שדות פרג האופיום החליפו מטעי עצי הגומי ושאר גידולים. הגבול היבשתי בין תאילנד למיאנמר נפתח, ותיירים רשאים להגיע. הגבול עם לאוס עדיין סגור, והגבול עם סין מוגבל, אולם צ'יאנג-טונג – בירת אזור מזרח שאן והעיר השנייה בגדלה במדינת שאן, פתוחה לתיירות, וממנה אפשר לצאת לבקר בכפרים הרבים שבסביבה וללמוד על שבטי הגבעות השונים באזור.


איסוף שרף הגומי

צ'יאנג-טונג (Kengtung / Kyaingtong)

עיירת המחוז בו חיים כ-370,000 איש, היא עיירה בורמזית רגילה לכאורה, אולם אנשיה ואנשי סביבתה שונים ממרבית המדינה. חלק זה של בורמה, היה נתון מאות שנים תחת ממלכת לאנה (שבירתה בצ'יאנג-מאי) ומכאן ההשפעה הצפון תאילנדית בשפה ובתרבות תאי-קון (Tai Khün). לכן באזור זה המקדשים בסגנון תאי, ונקראים "וואט" (Wat) ולא "צ'ונג" (kyaung), וכן בגדי הנזירים בצבע כתום.
 
השם "צ'יאנג-טונג" (חומות טונג) ניתן לעיר על ידי המלך מאנראי (מייסד צ'יאנג-מאי) כשהוא הקיף את העיר בחומה, שמשבעת שעריה נותרה רק קשת אחת. במאתיים השנים הבאות הייתה נסיכות שאן וגם זה השפיע רבות. לצערנו ארמון העץ של נסיכות שאן שהיה בעיר, כשהייתה נסיכות שאן הגדולה ביותר, נהרס ב-1991. לגיוון האתני והתרבותי מוסיף ערב השבטים הרב שסביב צובע את העיירה בשלל צבעים כפי שניתן לראות בעיקר בשוק העיר.

החלק החשוב של העיר מתחיל באגם שסביבו טיילת, ועולה דרומה ומזרחה לצלם בודהה עומד על גבעה ופגודה מוזהבת בגבעה השנייה, וביניהם שוק בוקר גדול וצבעוני. הגישה לעיר שבמקור חיברה את תאילנד לסין, הפכה קשה בתקופות האופל של המשטר הצבאי ומאבקי הברחות הסמים, וגם היום, כשהעיר נגישה לתיירות, אין הגישה קלה. כביש מוביל לעיר ממעבר הגבול בטאצ'ילק (Tachilek) בכיוון תאילנד. הכניסה ממונג-לה בכיוון סין דורשת אישורים מיוחדים, והנסיעה בת היומיים מבירת שאן טונג-גי (Taunggyi), מותרת כיום רק עם אישורים וליווי מדריך מקומי, דבר ממושך ויקר ביותר. קל יותר להגיע מיאנגון, מנדאליי ו-האהו (Heho, ליד קלאו) בטיסה. סביב העיר אפשר לטייל, אך עדיין אסור ללון בכפרי הסביבה ולכן הטיולים בסביבה הם טיולי יום. פסטיבלים יש בעיר בפברואר כשהקהילה הסינית חוגגת את השנה החדשה, עם החזיזים שלהם, והבודהיסטים חוגגים באמצע אפריל את פסטיבל המים כמו בתאילנד ובמקומות אחרים. בעיר התנועה בטוקטוקים במחיר 1,000 צ'אט, לשדה התעופה 2,000 צ'אט ומוניות ליום שלם מתחילות ב-36,000 צ'אט.


העיר הקולוניאלית המשתקפת באגם

אז מה עושים בעיר?

♦ פעילות מומלצת במיוחד היא ביקור בשוק הבוקר הענק על שם הבגיוקה (גנרל) אונג-סאן הפתוח עד 13:00 אך בשעות הבוקר המוקדמות הוא הרבה יותר תוסס ומרתק לצופים. השוק מציע מוצרים מסין ותאילנד, פירות וירקות, ויש בו בגדים מסורתיים מקומיים, מטבעות עתיקים וחרוזים לעיטור בגדי הנשים וכלים שונים. ניתן לראות בשוק נשות גבעות ההרים בתלבושות מסורתיות העורכות את קניותיהן ומוכרות את תוצרתן. בשוק יש אזור מזון קטן ומעניין.
♦ עלו לפגודה המוזהבת (Wat Jong Kham / Zom Kham) הנישאת מעל מרכז העיר, שמאמינים כי נבנתה בביקורו של הבודהא בעצמו אם כי היא כנראה נבנתה במאה ה-13 בתקופת שליטת צ'יאנג-מאי במקום. הפגודה מצופה זהב וכסף, ואבני אודם, יהלומים, ספיר וירקן תלויים עליה. נמצאת במרכז העיר, ולידה, בלב התנועה נמצאת פגודת Maha Myat Muni (Wat Mahamuni) בסיגנון תאי, בה ישנו צלם בודהא בסגנון מנדאליי.
♦ האובייקט הבולט של העיר הוא הבודהא העומד (Ya Taw Mu) בגובה 20 מטר, הממוקם ליד האגם, בצידה המערבי של העיר. ליד הבודהא נמצא מוזיאון התרבות (Cultural Museum 10am-4pm Tue-Sat; admission $2), בו ישנם תלבושות, חפצי חקלאות ועוד מכשירים שבטיים.
♦ שכרו אופניים ועשו טיול סביב אגם נונג-טונג (Naung Tong Lake) לקראת השקיעה, פגשו אנשים נחמדים שם ובקרו במקדשי השאן, הבורמזים והסינים הרבים. מהמקדש הסמוך לפגודה המוזהבת יש נוף יפה במיוחד. הקולוניה הבריטית העתיקה הייתה לצד האגם ועדיין ישנם בתים קולוניאליים על גדת האגם, כולל "בית הקולוניה" (Colony House, Mine Yen Rd).


הפגודה הגדולה של צ'יאנגטונג

♦ בכביש לכיוון טונג-גי ישנו מיסיון קתולי וקתדרלה, שסיפקו השכלה לאנשי שבטי הגבעות.
♦ "גבעת העץ הבודד" (Thit Ta Bin Taung), היכן שתמצאו עץ ענק ובודד בן כ-245 שנה, שניטע על ידי Alaungmintaya, מייסד האימפריה הבורמזית השלישית, ונוף נפלא של האזור, שיפה במיוחד בשעת השקיעה.
♦ מיד צפונית לכביש שדה התעופה נמצאת פגודה Wat-In בה ישנו אוסף מדהים של בודהות עץ עתיקות, מצופות זהב בכל צורה, גודל ותנוחה. יש עוד המון מקדשים, וכן בתי תפילה לתושבים הסינים החיים במקום.
♦ המאוזילאום של הנסיך תאי צ'ון (Mausoleums of the Tai Khün) בעל כיפת האבן נמצא בסוף רחוב Mine Yen Rd.
♦ בכפר הסמוך Wan Gone של אנשי שאן אפשר לראות את עבודת הקדרות מבוץ נחלים.
♦ כדאי לבקר בבתי המלאכה לראות את עבודות הלכה בסגנון מסורתי (The Shan traditional Lacquer Ware workshop). תהליך יצירת כלי לכה של אנשי שאן באזור זה שונה מזה של באגאן. הכלים מעוטרים בתבליטים במקום ציורים חרוטים על פני השטח.
♦ אולי תשמעו על שוק תאואי המים (water buffalo market). בעבר היה שוק זה בגבול המערבי של העיר, בכביש לטונג-גי. השוק אינו קיים יותר.


שתילת אורז

גישה והיתרים

זרים צריכים אישור לנסוע לצ'יאנג-טונג בדרך קרקעית מאזורים אחרים של מיאנמר, וזה על ידי מכונית פרטית בלבד - 15 שעות נסיעה מ-טונג-גי (Taunggyi); לחלופין, אפשר לטוס לצ'יאנג-טונג מחלקים אחרים של מיאנמר (לא נדרש אישור) או להגיע לשם קרקעית מתאילנד דרך טאצ'יליק (Tachileik). היתר כניסה מקומית כלול במחיר הנסיעה.
 
עיר הגבול טאצ'יליק, מעברה השני של מאי-סאי (Mae-Sai), נמצאת סמוך למשולש הגבולות (משולש הזהב), 62 ק"מ צפונית לעיר המחוז התאית צ'יאנג-ראי, סמוך משולש הגבולות עם לאוס. הגבול פתוח בין 8:30-12:00. מהגבול לתחנת האוטובוסים של טאצ'יליק זה 5 דקות נסיעה בטוקטוק, 50 באט. התחבורה לצ'יאנג-טונג ברכב סטיישן משוק העיר של טאצ'יליק, עולה 600 באט / 10,000 צ'אט ולוקחת 4-5 שעות. בדרך עוצרים באחת או שני בתי הקפה בעיירות Tatlyn /Mong Pyek. ישנו במאי-סאי בחור ששמו ג'ו ויש לו אכסניה שם, שעוקף את הפוליטיקות והבירוקרטיה ומביא ברכב טיוטא משם לצ'יאנג-טונג.

כקילומטר מהגבול בצד הבורמזי, למרגלות הגבעה, ישנו כפר תיירות (Regina Hilltribe Village) של אקה ופאדונג (ארוכות הצוואר), שהוא כפר תיירות שהכניסה אליו עולה 5$ / 180 באט (1/2017) והם נמצאים שם לצילום. הגעה מצ'יאנג-ראי לגבול: יש אוטובוסים כל 15-30 דקות במחיר 40 באט (1/2017), שעה וחצי נסיעה. מתחנת האוטובוסים יש עוד כחמישה קילומטר ובתחנה יש ג'יפים לגבול. יש מיניבוסים במחיר 46 באט שיוצאים כשמתמלאים. במעבר הגבול יש לזכור להעביר את השעון במחצית השעה קדימה!


הבודהה הענק של צ'יאנגטונג

כתבות המשך:

♦   טרקים במזרח מדינת שאן
♦   אנשי מיאנמר א'
♦   אנשי מיאנמר ב'
♦   אנשי מיאנמר ג'