יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
בשל מיקומה הגיאוגרפי המרכזי בתוך הפדרציה היוגוסלבית, נבחרה בוסניה והרצגובינה כבסיס לפיתוח תעשיית הביטחון הצבאית היוגוסלבית. בעקבות כך נוצר במדינה זו ריכוז גדול של נשק ואנשי צבא.
בשנת 1990, עם נפילת הגוש המזרחי המאחד, החלה התפוררותה של יוגוסלביה, אולם בוסניה והרצגובינה נשארה גרעין של יציבות. בהיותה אחד החלקים העניים ביותר של יוגוסלביה של שנות החמישים, היא השתקמה במהירות במהלך התקופה הסוציאליסטית, תוך ניצול משאביה הטבעיים להתפתחות תעשייתית. הדוקטרינה הקומוניסטית היוגוסלבית של "אחווה ואחדות" התאימה במיוחד לבוסניה והרצגובינה, בשל המגוון החברתי הנרחב ומערכת הסובלנות הטבועה באופי אנשיה, מבחינה תרבותית וחברתית.

מצבות מימי הביניים בראדימלייה, הרצגובינה מצבות מימי הביניים ב-ראדימלייה (Radimlja) הרצגובינה

עירוב אתני

חשוב לציין כי בוסניה וכך גם הרצגובינה, הינם אזורים גיאוגרפיים. אין קבוצה אתנית הנקראת "בוסניה". לעומת זאת סרבים, קרואטים וסלובנים הינם שמות של שבטים סלאביים, שהגיעו לאזור במהלך המאות השביעית והשמינית לספירה ושמרו על ייחודם ושמם לאורך ההיסטוריה. המוסלמים בבוסניה, הנקראים בוסניקאים, הם ברובם אוכלוסיה סלאבית שהתאסלמה במהלך השלטון העות'מאני באזור. אוכלוסיית בוסניה והרצגובינה מתחלקת לשלוש קבוצות נבדלות: הבוסניקאים-המוסלמים המהווים כמחצית האוכלוסייה, הסרבו-בוסניים שהם כ-37% מהאוכלוסייה והקרואטו-בוסניים שהם כ-14%. משפחות רבות הן משפחות מעורבות בהן יש קשרי-דם לשתי קבוצות או יותר. היחס שתופסת כל קבוצה שכזו, כמו גם העירוב הנפוץ בין הקבוצות באוכלוסיה הכללית, הינם חשובים ביותר על-מנת  להסביר את טירוף מלחמת האזרחים.

מבט פנורמי על סרייבו, בוסניה והרצגובינה
מבט פנורמי על סרייבו


למרות היותה של בוסניה והרצגובינה מפגרת ביחס לחלקי יוגוסלביה האחרים, קמה בה אליטה פוליטית בוסנית חזקה, שהצמיחה כמה ממנהיגיה של יוגוסלביה הקומוניסטית . מנהיגים אלו חיזקו והגנו על מעמדה של בוסניה והרצגובינה כישות נפרדת. מאמציהם היו נקודות המפתח באחדות בתקופה שלאחר מותו של המרשל טיטו ב-1980, אולם האווירה הכללית של התרופפות, שהתחזקה עם נפילת הקומוניזם האירופי, הפרה את האווירה הישנה של סובלנות ואחדות, ויצרה הזדמנות לאלמנטים לאומיים ריאקציונרים בחברה להפיץ את השפעתם. כחלק ממאמציו של טיטו לתת תעסוקה לאחד האזורים הנכשלים של יוגוסלביה, מוקמו רוב מפעלי הנשק של יוגוסלביה בבוסניה והרצגובינה. אולם מחסני התחמושת ורוב הנשק הכבד, כולל כמעט כל חיל האוויר, רוכזו סביב הבירה בלגרד, דהיינו נשארו בידיים סרביות, דבר שבא לידי ביטוי במלחמת האזרחים.

גשר אילידזה ליד סרייבו, בוסניה והרצגובינה
גשר אילידזה (Ilidža) ליד סרייבו

 

רקע למלחמה

בבחירות המקדימות לפרלמנט יוגוסלביה בשנת 1990, הוביל מערך לאומי שנשלט על ידי שלוש מפלגות המבוססות על מוצא אתני, אשר יצרו קואליציה רופפת במטרה להדיח את הקומוניסטים מהשלטון. קרואטיה וסלובניה הצהירו על עצמאות, והמצב שנוצר העמיד את תושבי בוסניה והרצגובינה במצב מביך של קרע בנאמנות. נוצר פיצול משמעותי בין המצדדים בהשארות עם הפדרציה היוגוסלבית, אותם הובילו הסרבו-בוסנים, לבין המצדדים בעצמאות - דעת מרבית הבוסניקאים-מוסלמים והקרואטו-בוסנים. באוקטובר 1991 נערך בבוסניה והרצגובינה משאל עם אודות הכרזת עצמאות מיוגוסלביה, משאל שהוחרם על ידי מרבית הסרבים בבוסניה. כך התקבלה ההחלטה שהביאה לעצמאות בוסניה והרצגובינה, במרץ 1992, בניגוד לעמדת הסרבו-בוסנים.  

סימנים עות'מנים בעיר מוסטר, בוסניה והרצגובינה
סימנים עות'מנים בעיר מוסטר (ברקע הגשר המפורסם של העיר)

 

תחילת המלחמה

המלחמה החלה ב-6 באפריל 1992. יריות של חמושים בלתי מזוהים הרגו שישה מפגינים ובינהם שתי נשים שצעדו בצעדת שלום שקטה בסרייבו: אולגה סוצ'יץ', קרואטית במוצאה, וסואדה דיברוביץ', סטודנטית לרפואה מאוניברסיטת סרייבו, בוסניקית במוצאה. הן צעדו על גשר Vrbanja ששמו שונה לאחר המלחמה על שמן. אגב, אפילו אודות ההרוגים הראשונים חלוקות הדעות: הסרבים טוענים שההרוג הראשון היה ב-1 במרץ 1992, בעת תהלוכת חתונה מול הכנסייה האורתודוכסית בסרייבו, בה נהרג אבי החתן, ניקולא גרדוביץ'. היורה, איסמט ביירמוביץ', היה חייל ונשפט לאחר המלחמה על פשעי מלחמה. מיד עם הצהרת העצמאות החלה מתקפה סרבית במזרח ובצפון בוסניה והרצגובינה. תקופה מתוחה של כחודש שררה עד לתחילת המלחמה הגלויה בסרייבו. הכרה בינלאומית בעצמאות בוסניה והרצגובינה, משמעותה היתה נסיגת הצבא היוגוסלבי מגבולות המדינה החדשה. אולם גם לחיילים יש זהות לאומית, וחיילי יוגוסלביה הסרבים מבוסניה, חברו עם צבא עממי של הרפובליקה הסרפסקית (שהיא חלק מבוסניה). עקב היותם חמושים, מאומנים, מצוידים ונעזרים במתנדבים, הם הצליחו יותר מהממשל המרכזי החדש שאך הוקם בסרייבו. ב- 1993, כאשר פרצו הקרבות בין הממשל של סרייבו לקרואטים מהדרום, מרבית המדינה היתה כבר בשלטון סרבי. כך נלחמו שלושת היחידות האתניות זו בזו, כשמבחוץ שופכות שמן למדורה גם רוסיה, אירן ומדינות יוגוסלביה האחרות.  

בניין עיריית סרייבו, בוסניה
עיריית סרייבו

 

הסתבכות המלחמה ורצח עם

שנתיים נמשכה הלחימה, בה נלחמו הבוסניקאים בקרואטים, ושניהם בסרבים, כשלרבים מהלוחמים ההגדרה העצמית כלל אינה ברורה עקב שייכות מפוצלת, והבלגן מהווה כר פורה לסגירת חשבונות אישיים שאינם קשורים למוצא אתני או דתי. בוסניקאים וקרואטים רבים טענו שהמלחמה הייתה תוצאה של תוקפנות קרואטית וסרבית, בזמן שהסרבים החשיבו את הסכסוך למלחמת אזרחים – והרי הם רצו בתחילה להישאר כחלק מיוגוסלביה. בשלביה הראשונים של המלחמה תמכו הסרבים בשמירת האחדות היוגוסלבית. מהר מאוד נזנח רעיון זה לטובת הקמתה של "סרביה הגדולה" – חלומה הגדול של סרביה מאז הקמתה של הממלכה הסרבית הראשונה במאה העשירית, חלום שכלל גם גישה לים האדריאטי. על מנת ליצור את "סרביה הגדולה" יש צורך לספח שטחים, והיות ואלה מאוכלסים היו על ידי קבוצות אתניות אחרות, החלו הסרבים לבצע "טיהורים אתניים" שכשמם כן הם – טיהור אזורים שלמים מתושביהם אם על-ידי הפחדה או בהשמדה פיזית. חשוב לציין שגם הקרואטים ביצעו טיהורים אתניים. יחד עם זאת, דו"ח מיוחד של האו"ם שפורסם לאחר המלחמה, קבע כי
בסביבות %90 מהטיהורים האתניים בוצעו על-ידי סרבים ואילו רק % 10 על-ידי הקרואטים. הגם שרוב המשתתפים במלחמה ראו בסרביה כתוקפנית האמיתית בסכסוך, חשוב לציין שחלקה התנהל גם בין קבוצות אתניות אחרות. מפורסם במיוחד המצור הקרואטי על האוכלוסייה המוסלמית בעיר מוסטר, מצור שבמהלכו נהרס הגשר העות'מני המפורסם שמאז נבנה מחדש. הזעם הבינלאומי על זוועות פשעי המלחמה הסרבים, בעיקר טבח סרברניצה, בו נרצחו על פי הערכות כ-8,000 בוסניקאים-מוסלמים ביולי 1995, הביאו לשבירת השוויון במלחמה, ו לבסוף לחתימת הסכם בין פרניו טודמן , מנהיג קרואטיה, לבין סלובודן מילושביץ' היוגוסלבי. ההסכם הביא לסיום כמעט ארבע שנות שפיכות דמים. ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בסוף 1995 ידועות כהסכם דייטון.  

גשר מוסטר וקופץ מתכונן למלאכת יומו
גשר מוסטר וקופץ מתכונן למלאכת יומו

 

סוף דבר (?)

במסגרת הסכם דייטון זכתה רפובליקה סרפסקה הסרבית באשרור בינלאומי, כישות עם אחריות בינלאומית מוגבלת, עם זכות לכינון יחסים מקבילים ומיוחדים עם יוגוסלביה דאז, סרביה היום. לצידה הוקמה הפדרציה הקרואטית-בוסניקית. שתי הישויות מרכיבות את בוסניה והרצגובינה. לשם המדינה הארוך, הכולל את שמות שני חבלים, אין קשר להיות המדינה בעלת שני חלקים מנהליים. לכל אחת מהיישויות הללו ממשלה משלה, הבוחרת את נציגי הממשלה העליונה של בוסניה והרצגובינה, עם רוטציה בתפקידי ראש הממשלה והנשיא בין שלושת הקבוצות האתניות – סרבים, קרואטים ובוסניקאים. כמה יציבה המערכת הזאת? אין לדעת! אולם כיום הרגשת המבקר במדינה היא שזהו מקום שליו, הנע על מי מנוחות. במהלך קרבות מלחמת האזרחים נהרגו כמאה אלף איש, נפצעו מאות אלפים, נעקרו מבתיהם כשני מיליון איש, ואין כמעט משפחה שאינה נושאת את הצלקת המדממת הזו בליבה.  

אמנים בבוסניה והרצגובינה

 

* תודות ליובל כלב על התוספות וההערות המחכימות.