יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
(הטיול לאיים האזוריים התאפשר תודות לחברת "חבלי ארץ" המוציאה טיולים למקום זה)

"כאשר אדם וחווה עזבו את גן העדן, מלאכית החמלה הבחינה בפרחים הרבים שננטשו שם ללא איש שיטפל בהם. היא עטה עליהם ואספה מלוא הזרוע מהם, כדי להביאם ולשמח את המעון בשמיים. אך בעוד היא במעופה מעל האוקיינוס, תשעה מהפרחים נפלו מזרועותיה והים הרחום קלט אותם ואחז בהם באהבה כשהוא מחביא בהם את כל טובו. כאשר ראתה זאת מלאכית החמלה, היא חייכה וברכה את הפרחים האהובים והם הפכו לאיים האזוריים".
כך כתבה המשוררת סוזן דבניי, בת האיים, במאה ה-19.


רוח הקודש השורה מעל הכנסייה של הורטה בירת האי פאיאל

תשעת האיים האזוריים של היום בשינוי לא רב, נשארו דומים לכפי שהיו במאה ה-19 בתקופתה של סוזן דבניי. בחודשי האביב פורחות האזליאות והקמליות. בחדשי הקיץ מתמלאים האיים בשפע פריחה של ההורטנסיה בכחול, לבן וורוד. בסתיו הקונטיירה (ג'ינג'ר-לילי) מכסה את צידי הדרכים בצבעי כתום וצהוב ובניחוח מתוק, מחליפה את ההורטנסיה כגבולות לשדות ולכבישים. צבעי האגמים הכחולים שבלב לועות הרי הגעש הישנים, שחור אדמת הבזלת, עליה נטועים בתים קטנים בלבן ואדום, טחנות הרוח הפלמיות וכל כך הרבה ירוק. כמעט כל השטח למלוא העין הוא שדות מרעה ירוקים, מגודרים באבנים שסוקלו, ופרות שחור ולבן המעלות גרא.


נוף פליימוש - החלק הפלמי של האי פאיאל, עם פרחי הורטנסיה

לטוב ולרע, האיים האזוריים הם חומר בידי היוצר – מעטפת כדור הארץ והאדם המתיישב. האזוריים הם סדרה של הרי געש ברכס המרכז-האטלנטי, בחיבור בין הלוחות הטקטוניים האפריקני, הצפון-אמריקני והאירופי, שצצו ועלו מעל פני המים בהתפרצויות חוזרות ונשנות מנקודה חמה בלב כדור הארץ, בעוד שערמות הלבה המהוות את האיים זזות להן עם הלוחות הטֶקְטוֹנִיים.
כשעולה הלחץ בלב אימא אדמה, רוגזת זו ופולטת גל נוסף של חומר מתוכה, כשהיא מגרגרת ומרעידה את האיים כולם. בכל פרץ רוגז של האדמה נושף עוד גל עפר שלאחר שיטוייב יהפוך בידי האדם למרעה או חורש. לועות הקלדרה הענקיים של התפוצצויות וולקניות יהפכו עם השנים לאגמי מי אזמרגד בוהקים.


אגם לגואה פורנאש באי סאו-מיגל

למצוקי הבזלת הבולטים בלב ים, המרוחקים מכל יבשת, לא הגיע צומח או חי כמעט, מיליוני שנות חשיפה ובלייה היו גורלם עד שהגיע אליהם האדם – ככל הנראה בתחילת המאה ה-14, לפני עידן התגליות הגדולות. במאה ה-15 החלו להתיישב אנשים באיים הנידחים שהפכו למרכז עבור השבים מהודו ואמריקה, כשהזרמים והרוחות מביאים את הבאים לשעריהם חזרה לאירופה לאחר מסע תגליות או הבאת אוצר מארצות ניכר רחוקות. אחרי הצבאים מגיעים הנמרים ואת האיים החלו לפקוד תכופות שודדי הים הפריבטירים שחיפשו כסף קל, אספקה ונשים. בינתיים ייושבו האיים כולם והאדם הביא איתו את הצומח והחי שבחר להביא - במקרים רבים מתוך גחמות וללא תכנון - דבר שיצר שואה אקולוגית כמו באיים מבודדים רבים כגון הוואי או ניו-זילנד. התרבויות הפורטוגלית והפלמית של המתיישבים נמזגה בתרבויות אחרות ביוצרה תרבות ייחודית לאיים האזוריים ולכל אי בנפרד. גם דת ייחודית פשטה באיים - כנסיית רוח הקודש - שיש האומרים שהיא הקלה על היהודים המומרים או בשמם "הנוצרים החדשים", למצוא את דרכם לתפילה ללא איזכור ישו והקדושים.


כל סמלי האזוריים - גפנים, יין, פרחי הורטנסיה והיונה של כת רוח הקודש
ציור קיר בפתח כנסיית רוח הקודש באי טרייסרה

באיים בהתאם לגילם ותכסיתם, פותחו גידולים שונים ומשק חי שונה וכלכלות שונות. האיים כוסו בעצי הארז היפני הגדל מהר אך אינו טוב לשימוש. עצים וצמחים אחרים הובאו מקצוות תבל – מאוסטרליה וניו-זילנד, מיפן ומההימאליה, וכולם נקלטו כשהם מצרים את חגורות מעט הצומח הטבעי – יערות הדפנה והאברש ואיתם את מיני החי הבודדים האנדמיים למקום.


תעשיית צייד הליוויתנים האופיינית לאזוריים 

האי הגדול והמאוכלס הוא סאו-מיגל, האי הירוק, ובירתו פונטה-דלגדה. כשהחל להיות מיושב היה שני איים, אך התפרצות געשית חיברה אותם יחדיו. זהו אי עם מערכת געשית, מסטה-סידאדש במערב לנורדאשטה בצפון-מזרח. סטה-סידאדש, "שבע הערים", מרמזת על אגדת יבשת אטלנטיס, שאולי הייתה במקום ואולי לא. היום אלה מספר לועות געשיים, שהמרכזיים בהם משכנים אגם טורקיז ואגם בצבע הירקן וביניהם גשר ועיירה חביבה, והכל מוקף בטבע מדהים ופריחה יפה.


אגמי שבע הערים באי סאו-מיגל 

בלב האי נמצא עמק פורנאש המוקף פעילות וולקנית ערה ובליבו אגם פורנאש. סילוני אד עולים אלעל מעשרות הנקיקים המרתיחים מי מעיינות. באד זה מבשלים את ארוחות "קוזידו פורנאש" המיוחדות - ירקות ומיני בשר המבושלים יחדיו בקיטור מהאדמה. טיול בהיקף האגם על גדתו ניצבת הכנסייה הניאו-גותית של "גברתנו של הניצחונות" הוא טיול יפה.


קוזידו פורנאש, אוכל המבושל באדים גיאוטרמיים באי סאו-מיגל

אזור לגוואה – מילולית "האגם", גם בו אגם הנצפה היטב ממרומי ההר הגבוה באי. צפון מזרח האי, נורדאשטה, הוא המקום היחיד באירופה בו מגדלים תה. גם בבירת האי, פונטה-דלגדה יש מה לעשות ומה לראות. זהו המקום היחיד באזוריים בו יש מעט הרגשה בינלאומית בשל שדה התעופה הבינלאומי וספינות התענוגות העוצרות בעיר בדרכן מאירופה לארה"ב.


אגם האש (לגואה דו-פוגו) באי סאו-מיגל

בבאי פאיאל, האי הכחול בשל שפעת פרחי ההורטנסיה הפורחים בקיץ, תחשבו לרגע שהגעתם להולנד עם טחנות הרוח המעוצבות, אבל מה עושה בהולנד הר געש שבלועו מכתש בעומק 400 מטר? יפה באי זה גם להסתובב במרינה לראות את מאות הציורים שהשאירו ימאים מתוך אמונה שהשארת ציור תבטיח את שובם בשלום ובבטחה לביתם. מרתק באי זה ללמוד על כוחו הרב של כדור הארץ בקפיליניוש (הגלימה הקטנה) - אזור חדש שנוצר בהתפרצות געשית אך לפני כשישים שנה, שכל סביבתו אפר וולקני חשוף.


מזכרת למורשת הפלמית  

ההאי פיקו – מילולית "פסגה", הוא פסגתם של האזוריים ושל פורטוגל כולה, כשבראשו, אפוף בענן ובמעטה שלג ניצבת הפסגה הגבוהה ביותר של פורטוגל, הנראית אף מהאיים הסמוכים. פיקו, האי השחור בשל צבע האבן הוולקנית, הוא ארץ היין. כדי לא לסקל את האבנים הרבות למרחק, ערמו אותן לגדרות אבן המגינות בפני הרוח, ובמשבצות האבן נטעו גפנים משתרעות את ענביהן מתסיסים ליין מתוק וטוב. באי זה ניתן לראות את מתקני ההפקה של שמן ליוויתני-הזרע שהיה מקור הכנסה לרבים מאנשי האזוריים עד שנות השבעים של המאה שעברה. מוזיאונים מציגים את שיני ועצמות הליוויתנים שניצודו, כשהן מצויירות להפליא.


פסגת הר פיקו - הגבוה ביותר באזוריים ובפורטוגל כולה

ההאי טרייסרה, האי הסגול, הוא בעל חשיבות היסטורית רבה, כשממנו נשלטה פורטוגל כולה למשך זמן מה במאה ה-16 וכן במלחמת האזרחים של המאה ה-19. בירתה, "אנגרה של האמיצים", היא עיר לטינית קסומה כשמעליה המבצר של הר ברזיל, השומר על המפרץ של אנגרה. שדות ירוקים בהם רועות פרות לא מסגירים את הבידור הנפוץ באי, והוא שחרור פרים פראיים ברחובות הערים כשבני המקום השתויים בשלב זה של יום החגיגה, מתגרים בפרים ומוצאים את עצמם לפעמים על קרני הפרים כשהם מוטחים לקרקע או נשלחים לאוויר.


פסל מלחמת הפרים המשתוללים של טרייסרה

האי סנטה-מריה, האי הצהוב, הוא אי מבודד ואינטימי. כשעומדים על ראש פסגת האי ומשקיפים סביב סביב, רואים רק ים מכל עבר, ואף לא סימן לאי אחר. גם כשסובבים את האי הקטן ומבקרים בישובים הירוקים על צלע ההר ולצד צוקי החוף, ורואים את התנפצות גלי האוקיינוס הנשברים את סלעי הלבה, כשסביב דממה דקה, מרגישים שלווה ובדידות. רק במקום אחד בו יש חוף חולי יפה, מתכנסים אורחים רבים כל קיץ לפסטיבל מוסיקה גדול.
בקצה הצפון-מערבי, בכפר שנקרא אנג'וש (מלאכים), ישנה כנסייה עתיקה אליה באו אנשיו של קולומבוס לתפילה ראשונה לאחר גילוי אמריקה. הסיפורים שהפיצו אנשיו של קולומבוס, נראו למקומיים קשי היום כבדיות והם כלאו את השקרנים ומפיצי האגדות על יבשות לא ידועות, בכלא. היום מתנוססת דמותו של קולומבוס ליד הכנסייה הקטנה והנידחת.


מגדלור בקצה האי סנטה-מריה

יישנם עוד איים בארכיפלג, סך הכל תשעה איים וכולם מיושבים. אל האיים אפשר לטוס מפורטוגל כל השנה וממספר ערים אירופיות וארה"ב בחדשי התיירות בקיץ. בין האיים יש טיסות סדירות ומעבורות, ויאכטות מכל העולם כמו גם ספינות תענוגות עוגנות בנמלי הערים הראשיות.
 
אם חיפשתם מקום אותנטי שאינו מושחת עדיין בזרמי תיירות, אם אתם חפצי יופי ופסטורליה ויש לכם נטיות אסקפיסטיות של בילוי ללא הפרעה בין אגמים ומצוקים, שדות מרעה ופריחה לרוב, במקום שיש אוכל טוב – מאכלי חלב וגבינה, בשר בקר ויין, אם לשבת בכפר ולראות את גלי הענק מתנפצים לסלעים עושה לכם טוב, האיים האזוריים הם המקום עבורכם.