יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
סיאול הבירה היא עיר בת כ-600 שנה, ואזוריה השונים התפתחו בהתאם לנסיבות. כל שכונה התפתחה באופן שונה בהתאם לאוכלוסיה שחיה בה. בסמוך לארמונות חיו בני המעמד העליון, היאנגבאן, בעוד שבמקומות המרוחקים יותר חיו בעלי מלאכה, סוחרים וכן אוכלוסיות אופורטוניסטיות שהגרו לעיר בתקופות שונות, ובמיוחד עקב מלחמת קוריאה. כל אזור קיבל ציביון אחר, וכתבה זו עוסקת בשכונות המרכז הישן של העיר סיאול, מחוז עירוני שנקרא צ'ונג-נו ("רחוב הפעמון" על שם מגדל הפעמון שהיה משכים את תושבי העיר בבוקר ומשכיב אותם לישון בלילה).


בילוי בנחל צ'ונג-גי שבלב העיר סיאול

שכונת פוקצ'ון המסורתית (Bukchon Hanok)

בין ארמון קיונג-בוק, ארמון צ'אנג-דוֹק והקבר הקדוש של צ'ונג-מיו, היה אזור המגורים של בכירי שושלת צ'וסון - האנשים הקרובים ביותר למלכים ובני משפחותיהם האצילים. בסימטאות של שכונה זו, בין בתי האנוק (Hanok) מסורתיים, נשמרת אוירת המאה ה-19 של קוריאה המסורתית. בשכונה זאת, הסמוכה לארמונות סיאול, התגוררו אנשי מעמד היאנגבן - מעמד עליון במערך המעמדות הניאו-קונפוציאני הקשיח של קוריאה בתקופת צ'וסון (מאות 14-20). בתי "האנוק" (מילולית "בית קוריאני") מסורתיים בנויים במקורם מעץ ברוש או אורן, המקנה ארומה ייחודית לחצר הפנימית של הבניינים. הבתים על פי הפאנג-שוואי בנויים בעקרון כשההר מצפונם ומים מדרומם. בכניסה יש סף גבוה מאד ואחריו חצר פנימית בה יש כד גדול עם צמחי מים. זהו אלמנט עיצובי אך פראקטי, במקום בו בתי עץ ומחיצות נייר היו נוטים להישרף ונדרשו מים לכיבוי ובמיוחד לאור מערכת החימום הביתית בארץ קרה, בה יש חלל אבן מתחת לבית ואש מזרימה אויר חם אל מתחת לרצפת עץ עליה ישנים. מערכת חימום זו נקראת "אונדול" (Ondol). זו שיטה ייחודית שקיימת אלפי שנה בקוריאה. ישנו אח סגור, אחריו יש אבן גדולה המונעת כניסת אש לחלל שתחת הבית. רצפת הבית עשויה אבנים אוגרות חום, שעליהם חיפוי עץ. בסוף הבית יש בור אגירת חום עם שקע לאיסוף אפר. אחריו יש הצרה למניעת זרימת רוח פנימה וארובה בקצה הרחוק של הבית. השם "אונדול" או "גונדול" מגיע במקורו מהמונח הקוריאני ל-"אבן מחוממת" (Guun-dol).


בתי שכונת פוקצ'ון האנוק

החומרים לבנייה מסורתית הם אבן, עץ ואדמה. הבתים בצפון הקר בנויים עם חצר סגורה, בעוד שבדרום המדינה הם בצורת "ר" פתוחה או בקו ישר, כדי לאוורר את הבתים בחום הקיץ. מבנה הבית הדגיש את מעמד בעליו, כשאנשי היאנגבן כיסו את ביתיהם בגגות רעפים, עם שדרה מוגבהת בשיא הגג, המייצגת את הדרקון השומר, וקצוות הגג מעוטרים בהטבעות קירמיקה מעוצבות. פשוטי העם בנו את הבתים מבוץ או אבן עם גגות קש, כשגם בין בתיהם יש הבדלים במעמד ובאזור המגורים. בקירות בית העץ החיבורים בין קורות העץ הם חיבורים משתלבים או שילוב בעזרת טריז בין שני חריצים, כך שהמבנה יציב ללא דבק ומסמרים. הרובע הזה הוא שכונת מגורים שלא יועדה לתיירות, אולם הפך ליעד למאות אלפי תיירים המפריעים את מנוחת התושבים, ולכן השתדלו לא לעשות רעש מופרז. סיור עם מדריך מקצועי אותו כדאי לתאם כשלושה ימים מראש, לוקח כשלוש שעות. הרובע נמצא כ-300 מטר מתחנת Anguk בקו 3, יציאה 2. ונגיש גם בהליכה מהארמונות הגדולים או מאינסה-דונג.


גגות הרעפים של שכונת פוקצ'ון

רחוב אינסה-דונג (Insadong-Gil)

שכונת אינסה הייתה שתי מושבות פקידים שאחת שמה הסתיים ב-"אין" והשנייה ב-"סה". הכיבוש היפני הכריח את העשירים, צאצאי הפקידות הגבוהה, לעזוב את השכונה וחפציהם העתיקים החלו להימכר בחנויות המקום שהפך מרכז לעתיקות ובהמשך, אחרי מלחמת קוריאה למרכז לאומנות ולחיים האומנותיים ובהדרגה לאזור בילוי של בתי תה ובילוי. המקום היה פופולרי והיווה חלון ראווה של העיר משנות השישים ועד התשעים, אז ירד במעט מגדולתו ולאחרונה מתח את פניו ומושך אלפי מקומיים ותיירים להסתובב, לקנות ולבלות. רחוב אינסה-דונג-גיל (דונג=שכונה, גיל=רחוב) אורכו 800 מטר והוא הרחוב המייצג את "תרבות העבר וההווה". הוא מכיל תערובת של אווירה היסטורית ומודרנית, והוא ייחודי בעיר בכך שבאמת מייצג את ההיסטוריה התרבותית של העם.
 
רוב המבנים המסורתיים שייכים במקורם לסוחרים ופקידים שחיו בסמוך לשני הארמונות הגדולים. רוב הבניינים הישנים האלה משמשים כיום כמסעדות או חנויות. זהו אזור תיירותי בו מבקרים מאות אלפי תיירים, והמקום אליו לוקחים לביקור את המבקרים הנכבדים כגון המלכה אליזבת השנייה והנסיכים של ספרד והולנד. ברובע זה נמצאות 40% מחנויות העתיקות וגלריות האומנות של קוריאה וכ-90% מחנויות מכשירי כתיבת הקליגרפיה המסורתית. מבחינת מציאות, חלק מהמוצרים הם זיוף סיני, והמחירים לא בהכרח זולים (יש הרבה תיירים במקום ולכן המוכרים אינם לחוצים). יופי מיוחד יש דווקא בסמטאות הצרות סביב הרחוב הראשי העמוס בתיירים. קו 3 מגיע לתחנת Anguk בצפון הרחוב, ממנה אפשר לצאת ביציאה 6 לרחוב, או ביציאה הצפונית לביקור בבאקצ'ון. קווים 1/3/5 לתחנת Jongno-sam-ga יציאה 5 מביאים סמוך לדרום הרחוב.


חנות כלי קליגרפיה בחנות באינסה-דונג

מקדש צ'וגיה (Jogye-Sa)

בין הארמונות הגדולים, בשכונת אינסה-דונג, נמצא מקדש סון בודהיזם של כת צ'וגיה, הכת הבודהיסטית הגדולה בקוריאה, שנתנה למקדש את שמו "צ'וגיה-סָה". הסון קשור במהותו ל"צ'אן" הסיני ול"זן" היפני. המקדש עצמו, שנבנה ב-1395, שרד למרות הניאו-קונפיוציאניות של הממלכה. בחצר נערכים פסטיבלים שונים ובהתאם החצר מלאה בעציצי פרחים או קישוטים שונים בהתאם לעונות השונות. הקישוטים מסומנים בשמות התורמים למקדש - תרומות שהופכות אותו לעשיר ביותר ואת המנהיג הדתי לאמיד הנוסע במרצדס בנץ.

בקירות המבנה המרכזי יש תיאור יפה של חיי הבודהא. באולם המרכזי ישנם שלושה צלמים מוזהבים - האמצעי שאקיה מוני (בודהה), השמאלי מאיטרה העתידי והימני בודהה של הרפואה. הכניסה לאולם המרכזי ברגליים יחפות נעשית מהצד ולא מהחזית. לצד האולם המרכזי יש פביליון תוף, בו מדי פעם נערכת קריאה לתפילה בתיפוף בתוף. ליד המקדש עץ בן 450 שנה ולא הרחק ישנו אורן לבן נדיר שהובא לשם מסין לפני 550 שנה. בשנים האחרונות חלה העץ וכשהבריא שמו לידו צלם של נזיר תינוק שישמור עליו. המקום פתוח מסביב לשעון בחינם. המקדש קרוב מאד לרחוב אינסה-דונג-גיל, לפתחו של ארמון קיונג-בוק ולשכונת בוקצ'ון-האנוק.


מקדש צ'וגיה-סה

"גן הפגודה" טאפגול (Tapgol)

פארק קטן של כעשרים דונם הנמצא בתחילת רחוב אינסה דונג גיל, ברחוב הראשי צ'ונג-נו. זהו הפארק הראשון המודרני בסיאול, ויש לו חשיבות היסטורית גדולה. יש בו גן עם פרוויליון ומגדל פגודת אבן בת 12 קומות מתקופת שושלת קוריאו השמורה במבנה שקוף. החשיבות של הגן מוצגת בכניסה הדרומית: מכאן יצאה בשורת העצמאות בראשון למרץ 1919 ובפווליון המתומן הוכרזה עצמאות קוריאה מהיפנים. מונומנט גדול מראה זאת. זה היה גם נקודת הסיום של הפגנות 1986 שהביאו לדמוקרטיה. יש במקום גם פסלים של סופרים ומשוררים. הגן נמצא ברחוב צ'ונג-נו סמוך לתחנה ga-sam-jongno ונגיש בקוי תחתית 1,3,5. כניסה חינם, פתוח כל יום בין 09:00-18:00.


מונומנט הקראת מגילת העצמאות 1919

מגדל הפעמון והפעמון (Jongnu/Bosingak)

בתקופת צ'וסון, השעון של העיר היה הפעמון שבמגדל הפעמון - זה שנתן לרחוב ולרובע צ'ונג-נו את שמו "רחוב הפעמון". החל משנת 1396 הפעמון היה מצלצל 33 פעם בשעה 04:00 כדי להשכים את התושבים ולסמן לפתיחת שמונת שערי העיר, ו-28 פעם בשעה 22:00 כדי לסגור את שערי העיר ולהתחיל את עוצר הלילה. הפעמון שימש גם כצופר הזעקה בחירום. למספר 33 מיוחס ל-33 הצורות שאלת הרחמים הגיעה לעולם להצילו על פי הבודהיזם, בעוד ש-28 מגיע מחלוקת העולם בימי קדם לארבעת כיווני השמים המחולקים כל אחד לשבע. יש גם דעות אחרות על משמעות המספרים, המייחסים את המספרים לגרמי השמיים ולישויות שמאניות.
 
הפעמון המקורי הותך בשריפה ב-1468, וזה שהחליפו נמצא במוזיאון, אולם בשנת 1985 בעזרת תרומות הציבור, יצקו פעמון חדש. תכנית צלצול בפעמון נערכת בכל שבת, השני והרביעי בחודש, הכוללת ניקיון האזור, שיעור היסטורי וצלצול בפעמון. כל יום בצהריים (למעט ימי ג') יש תכנית תרבותית בה מצלצלים בפעמון 12 פעמים, עם תהלוכה בבגדים מסורתיים וטקס ייחודי. זרים יכולים להשתתף בתנאי שיגיעו עד 11:40. בליל סוף השנה נערך צלצול בפעמון לקבלת השנה החדשה. מגדל הפעמון נמצא בקרבת קו תחתית 1, תחנת Jonggak ביציאה 4.


בית הפעמון אל מול בניין צ'ונג-נו

כיכר השדרה המרכזית ובית העירייה

משער ארמון קיונג-בוק עד השער הדרומי הגדול נאמדאמון, נמתח כביש ראשי עוד מעת בניית העיר. חלקו הצפוני של הכביש הוא היום שדרה מרכזית של שני כבישים רחבים וכיכר ארוכה ביניהם. בכיכר זו, קרוב לארמון, ניצב פסלו של המלך האהוב ביותר –סג'ונג הגדול, שנתן לעם במאה ה-15 את כתב האנגול הפונטי בו משתמשים בשתי הקוריאות. פסלו המוזהב בתנוחת ישיבה הוא סמל חשוב בעיר. בהמשך הכיכר ניצב פסלו של האדמירל אי סונשין שעל פסלו נראות ספינות הצב שלו. הוא מוצב בהיסטוריוגרפיה הקוריאנית כגיבור שעמד מול הצי היפני בפלישתם בסוף המאה ה-16 (גבורה שלא הצילה את קוריאה מהשואה הגדולה ביותר שחוותה מעולם).

מתחת לשדרה המרכזית, בין פסליהם של הגיבורים הלאומיים של קוריאה, נמצא מוזיאון תת-קרקעי שפתחי הכניסה אליו נעלמים. במוזיאון ישנן תצוגות המיועדות לילדים ומבוגרים כאחת, ובהן סרט על חיי סג'ונג הגדול, תרומתו המדעית, האמנותית, הצבאית והפוליטית, הדגמות לדרך המצאת כתב האנגול, ומוצגים אחרים לגבי המלך החשוב הזה, וכן אולם תצוגה המדגים את ספינות הצב של אי סונשין, ומשחקי ירייה והטבעת אוניות. הכניסה הראשית נמצאת ממש בגבו של פסל סוג'ונג. המוזיאון פתוח חינם כל יום פרט לימי ב' בין השעות 10:30-22:30. ניתן לשכור (בחינם) ערכות תרגום קוליות גם באנגלית, יפנית סינית וספרדית.

בהמשך נמצאת כיכר צ'ונג-גי ותחילתו של נחל צ'ונג-גי. עוד דרומה ניצבים שני מבני בניין העיריה היפני קולוניאלי הישן ששימש בעבר והפך לספריה אך נשאר מורשת חשובה בהיסטוריה של סיאול, ולצידו הבניין המוזר, היפה והיקר (כרבע מיליארד דולר) המשמש כבניין העיריה, ומספק בלוחות סולאריים ובנייה ירוקה חלק ניכר מהאנרגיה הדרושה להפעלתו. לצד בית העיריה נמצא ארמון שהעיניין בו מוגבל אך החלפת המשמרות בשערו יכולה להיות מעניינת.


בית העיריה החדש ומימינו בית העיריה היפני הישן 

נחל צ'ונג-גי (Cheong-Gye-Cheon) וכיכר צ'ונג-גי

בעבר היה הנחל מרכז העיר, כשהוא מנקז ממערב למזרח את האזור שבין ארמון קיונגבוק לנאמדאמון לכיוון נהר האן במזרח. הוא נקרא אז Gaecheon ("זרם פתוח"). לאחר מלחמת קוריאה, פליטים רבים היגרו לסיאול כדי לשקם את חייהם והתיישבו לאורך הנחל בבתים מאולתרים ועלובים. אשפה, חול, ופסולת נילוות, וכן ביוב, דירדרו את התנאים וכיערו את העיר. הנחל שהפך לזרם ביוב, כוסה בבטון בשנת 958, וכביש מוגבה נבנה מעליו על ידי פאק צ'ונגהי ב-1976, כשהאזור הפך דוגמא מוצלחת של תיעוש ומודרניזציה של דרום קוריאה. ב-2003 יזם ראש העיר לי מיונגבאק (מנהל ביונדאי הנדסה ובנייה ונשיא קוריאה מאוחר יותר) פרויקט להסרת הכביש ושיחזור תוואי הנחל. זה נעשה כדי לסדר את התנועה, להביא מחדש טבע לעיר ולקדם עיצוב עירוני ידידותית לסביבה. מטרה נוספת של הפרויקט הייתה לשחזר את ההיסטוריה והתרבות של האזור, שאבדו במשך 30 שנים, ולהחיות את הכלכלה של המטרופולין.


הנחל כתעלת ביוב בתקופת השלטון היפני (צלם לא ידוע)

עד 2005 הושקעו כ-300 מיליון דולר והנחל שוקם והפך לטיילת נעימה באורך 8.4 ק"מ, לאורכה יש שורה של גשרים ופלג מפכפך מוקף צמחיית בר. לפני תחילת הנחל ניצבת כונכייה סמלית, ממנה חרוצה בקרקע הכיכר תעלה סמלית מתפתלת, המסתיימת במזרקה, המספקת את מימיה למפל, ממנו מתחיל הנחל. המים מגיעים בשאיבה מנהר האן ומניקוז תוואי הרכבת התחתית, וחוזרים להאן בסוף הנחל. לאחר המפל משפחות רבות משליכות מטבעות ומצטלמות בסלפי המסורתי בכל עבר. הנחל, שהיה תעלת ביוב שנקזה את אזור בית העיריה והעמק סביבו, נוקה, רוצף בצידו ונשתלו צמחי בר, נבנו עשרות גשרים מעליו והוא הפך לטיילת המנותקת מהרחוב הרועש שבחוץ. תאורת התמצאות בלבד הותקנה לצידי הנחל, והקירות האנכיים בלוויית פכפוך הנחל, בולעים את המולת הרחוב הנמצא מטרים ספורים משם. כשנשאל ראש העיר שעשה מבצע כה יקר זה מדוע השקיע כל כך הרבה מיליונים בכך, ענה בפשטות: "כי זה יפה". פרט ליופי ולשיפור באיכות החיים, יצר הנחל סביבה עם מים נקיים ובתי גידול טבעיים למיני דגים, שמספרם עלה מ-4 ל-25, מיני ציפורים שעלו מ-6 ל-36 ומיני חרקים מ-15 ל-192. זה היה ההישג המשמעותי ביותר של הפרויקט. הנחל גם עוזר לצנן את הטמפרטורה באזורים הסמוכים ב-3.6 מעלות צלזיוס בממוצע לעומת חלקים אחרים של סיאול, והסרת הכביש הורידה את זיהום האויר מ-74 מיקרוגרם מזהמים לקוב אוויר ל-48. הכיכר והמפל מהם מתחיל הנחל, נמצאים לייד בית העיריה הנגיש ברכבת התחתית. הנחל זורם מזרחה בין מיונג-דונג לאינסה-דונג והוא נגיש ממקומות רבים לאורך התוואי שלו.


הנחל - טבע באמצע העיר הסואנת



כתבות נוספות אודות סיאול וסביבתה:

סיאול הצפונית - ארמונות ומקדשים
סיאול הצפונית - בין ההר לנהר
סיאול המרכזית - החיים היפים
סיאול הדרומית - גאנגנאם סטייל
השטח המפורז בקו הרוחב 38° צפון
 

כתבות נוספות אודות אתרי קוריאה האחרים:

הבודהיזם של ממלכת שילה בקְיוֹנְגְג'וּ
קְיוֹנְגְג'וּ - מוזיאון ללא קירות
פּוּסָאן - ריו ד'זניירו של קוריאה
פּוּסָאן - חופים מקדשים ומבנים יפים
צֶ'ג'וּ - נופים געשים ונשים אמיצות
צֶ'ג'וּ - אי של פלאי טבע געשיים
שמורת הר סוראק
שדרות ופריחת האביב בקוריאה