יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
קוריאה הדרומית היא כיום דמוקרטיה חיה ויציבה, ובכך שונה מרבות ממדינות צפון אסיה בהן מעולם לא היתה מורשת של דמוקרטיה. לרוב מקובל לחבר דמוקרטיה לחברה אזרחית ופעילות לא ממשלתית של ארגוני NGO, אולם בקוריאה להערכתי מדובר בלחצים מבחוץ (בעיקר בשל האולימפידה 1988) ואווירה של כוח הציבור למחות ומורשת של הבעת דעה ומאבק אזרחי - דבר שנראה בקוריאה עוד זמן רב לפני ייסוד הדמוקרטיה.

המחאה בקוריאה לפני החלוקה

חלוקת קוריאה הוצעה כבר ב-1896 אחרי מלחמת יפן-סין. ב"רפורמות קאבּוֹ" הוקם פרלמנט, הוגבל הקיסר, בוטלו זכויות אריסטוקרטיה ובוטלה העבדות.
הפרוטקטורט היפני על קוריאה הוכר בהסכם פורטמות' בארה"ב ב-1905 אחרי מלחמת רוסיה-יפן.
מורשת של התנגדות קוריאנית כנגד השליטה בפועל של יפן, ניכרת ברצח איטוֹ הירוֹבּוּמי 1909 שהיווה את התירוץ לכיבוש הרשמי של קוריאה ע"י יפן.
תנועת המחאה המשמעותית ביותר בתקופה היפנית היא תנועת הראשון במרץ 1919 לפני קבורת המלך קוג'ון. הממשלה הגולה שהוקמה בשאנגחי בראשות ריי, הפעילה התנגדות פעילה המוכרת גם כיום במורשת דרום קוריאה.
1936, באולימפיאדת ברלין רץ המרתון הקוריאני סון קיצ'ונג Sohn Kee-chung שרץ תחת דגל יפן בשם סון קיטאי, זכה וחתם בקוראנית את שמו. בעיתון "יומון מזרח אסיה" נמחק דגל יפן והעיתון נסגר לתשעה חודשים.


הצהרת העצמאות שפתחה את ארועי הראשון במרץ

ראשית המשטר הדרום קוריאני

1945- סוף השלטון הקולוניאלי של היפנים, עם כניעתם במלחמת האוקיאנוס השקט. הייתה זו תקופה של כשלון בינלאומי לקבוע מה יעלה בגורל קוריאה, כך נחצתה קוריאה לשתיים בקו רוחב 38 צפון כחלק ממאבק המלחמה הקרה ב-10/9/45. סיאול בירת הדרום ופיונגיאנג בצפון. הצפון קומוניסטי והדרום דמוקרטי. דרום קוריאה זוהתה עם העולם המערבי. האמריקאים תומכים מתחילת הדרך בהקמתו של משטר דמוקרטי, ליברלי, שייצג את האינטרסים האמריקאיים באזור.
מק'ארתור - הבוס האמריקאי האחראי על יפן, הוא שהעלה את סינגמן ריי (Syngman-Rhee) להיות ראש הרפובליקה הראשונה של קוריאה שקמה ב-1948. הוא היה עוד קודם לכן ראש הממשלה הגולה בשאנגחי 1919-1925. הוא קודם כנשיא על ידי אמריקה. היה שועל פוליטי משופשף מהתחלת כהונתו. התקווה האמריקאית מתגלה במהרה כעריץ מושחת. הוא משנה את החוקה לשיטתו, עושה בה מניפולציות, שחיתויות וכד'. החברה האזרחית לא פועלת נגדו באופן מיוחד. בסופו של דבר הוא מודח מתפקידו ב-1960 כתוצאה מהפגנות לאומיות נגד השלטון שלו. הוא מכריז על התפטרותו, עוזב ומסיים את חייו בהוואי ארה"ב ונפטר ב-1965.

תנועת ה-19 באפריל

האירוע הגדול של אחרי חלוקת המדינה היה ב-1960. הדחת המשטר העריץ והמושחת של סינגמן ריי. אחת הסיבות שנוצר משטר כזה מלכתחילה, הוא מפני שהיה מצב של מלחמה, מדינה לא יציבה (1948 קוריאה מתחילה להיבנות אחרי הכיבוש היפני, אין הכרה של זכויות דמוקרטיות, יש איום מהצפון). מתחילה להתגבש קהילה סטודנטיאלית שבאה בדרישות. הניצוץ הוא הבחירות ב-1960 בהן היו הפגנות קשות ולאחר כמה ימים מגלים גופה צפה בנמל של סטודנט שנהרג ע"י המשטרה. ב-19 באפריל לאחר גילוי הגופה יש הפגנות סוערות. הממשל מנסה לדכא את ההפגנות. יש פה גרעין של מחאה, אך עם ניסיונות הדיכוי של המחאה אנשים מצטרפים למחאה, אזרחים רגילים מן הישוב מצטרפים והמחאה מתגברת. חוקרים מסוימים טוענים שתנועה חברתית לא תצליח ליצור הפיכה אם לא יהיה סדק בשלטון שיחליש אותו. אפשר להתווכח עם הטענה הזו כמובן. אז הייתה הצטרפות אזרחים. כמו כן היה גינוי אמריקאי של המשטר, יש פקודה לרמטכ"ל להתחיל להפגיז את האזרחים והוא מסרב - תחילתו של סדק בסיטואציה. אז מצטרפת הפגנה קטנה של הפרופסורים, כ-300 מרצים מהאוניברסיטאות. זהו צרוף של דברים, כל מרכיב לבד לא היה עובד. מקבץ האירועים, שחלקם ארגוניים וחלקם בלתי צפויים, הוא שגרם למחאה לעבוד. התוצאה הייתה בהתפטרותו של Rhee, שיצא לגלות בהוואי. כבר אז מתגברת המורשת של הפגנות.
הדחתו של ריי מכניסה את קוריאה לתקופה חדשה של הרפובליקה השנייה- ניסיון כושל בדמוקרטיה- אוגוסט 1960 עד מאי 1961. קוריאה עברה בן יום למשטר נשיאותי של צ'אנג מיון (Chang Myeon) כשבפעם היחידה בתולדות קוריאה השלטון היה של קבינט עם נשיא במעמד מוגבל. היתה זו תקופה מאוד אנרכיסטית. דמוקרטיה אך חוסר שליטה, חופש שאיבד שליטה. צ'אנג נאלץ לסיים את כהונתו. אינפלציה של %100 וחקירות של 40 אלף איש.


המחאה הקוריאנית בפיסול

דיקטטורה ובנייה כלכלית

סיומה של התקופה היה עם פָּאק צַ‏'אנְג-חְאִי (Park ChungHee)- משתף פעולה עם היפנים משירותו במנצ'וקואו ואקדמיית יפן. פאק נחשב כמקימה של קוריאה המודרנית, לטוב ולרע. תקופת שלטונו מתחלקת ל-3 חלקים: הוא משתלט על המדינה ב-1961 בהפיכה צבאית. מכריז על סיום המשטר הקודם. שולט עם הצבא כשנתיים. המשטר הנשיאותי חוזר במשאל עם, ופאק בלחצו של קנדי נאלץ להעמיד עצמו לבחירות, זוכה ברוב קטן ומוקמת הרפובליקה השלישית: 1963-1972. הוא מביא יציבות לקוריאה. הוא בונה אותה מבחינה כלכלית, פוליטית, לאומית ובינלאומית. היו לו יעדים ברורים וחזון והוא פעל במלוא המרץ ליישמם. הוא שאף להפוך את קוריאה מאחת המדינות העניות בעולם, למעצמה בינלאומית עם כבוד והכרה.
1965- הסכם הנורמליזציה בין דרום-קוריאה ליפן. יש הפגנות בגלל הזיכרון ההיסטורי, מכירת הכבוד והעבר, ביטול הגאווה תמורת כסף. זה היה משבר איום אמיתי על הנשיא פאק. מוקדי תסיסה פנימיים: עובדים, ארגונים נוצריים וסטודנטים- כולם ארגונים, בעלי תשתית, חיבור בתוך מרחב גיאוגראפי, אידיאולוגי, שלמרות יד הברזל ממשיכים לפעול, גם אם לפעמים זה רק במחתרת. זה מה שאפשר בתנאים מסוימים - להפגין ולקרוא תיגר על הממשל. היו עליו גם לחצים מבחוץ. הסכם עם ארה"ב הזרים כסף רב לקוריאה ושלח 300 אלף חיילים לוייטנאם.
1970 - המקרה של צ'ון טי-איל (Chun Tae Il) המצית עצמו במחאה על הניצול של המשטר. הסרט הביוגראפי "ניצוץ יחיד" (1995) מפרט את המאבק של צ'וּן. ביוגרפיה רבת מכר שלו יצאה לאור בשנת 2001. האירוע תפס חזק וגרם לקבוצות המחאה להבין את החשיבות שבשיתוף הפעולה ביניהם.
תנועת מינג-ג'ונג (המונים, עם), שת"פ בין סטודנטים, עובדים, פעילים נוצריים, שהתגבש אחרי מקרה צ'ון. הם מעודדים התאגדות של איגודי עובדים, לפחות במחתרת. פתיחת בתי ספר ליליים שמגבירים את המודעות הפוליטית בקרב העובדים. לאורך השנים הייתה פעילות מחתרתית, שטפטפה את האינטרס. סטודנטים נכנסים למפעלים כעובדים ומנצלים את הכניסה שלהם לטפטוף המחאה.
Nonghwal "חיי הכפר"- יציאה של הסטודנטים לכפרים כדי לסייע לאיכרים בשטח. הם ניצלו זאת לעידוד האיכרים לפעילות חברתית ופוליטית, הגברת המודעות בכפרים. יצירת תרבות אלטרנטיבית ע"י אימוץ אלמנטים שמאניים בהפגנות, ככלי לגיוס תמיכה, ריתום אותם אנשים ע"י הכנסת אלמנטים עממיים. הפגנות בקמפוסים.

הרפובליקה הרביעית אוטוקרטיה שנגמרת ברצח

1972-1979- חוקת יושין. הוא משנה את החוקה בתקופה זו ומכונן חוקה דיקטטורית, שהופכת את הנשיא לכמעט כל יכול. זו תקופה של מחאות נגדו שהוא שובר ביד קשה. הוא מתבסס כמנהיג חזק, דיקטטורי וסמכותי, אך בהשוואה לקודמו, הוא אינו מושחת. הוא ממנה קרובים לתפקידי מפתח. בשנות השישים הבחירות היו די חופשיות ובכל זאת הוא נבחר. הוא הביא סדר ויציבות. מצד אחד שיחק את המשחק הדמוקרטי, אך מצד שני לא היה סבלני למחאות ולכן החליף את החוקה כך שיהיו לו יותר סמכויות.
התקופה מאופיינת בבניית המדינה כמדינה כלכלית תעשייתית, פרגמטיזם. מצד שני יש דיכוי של זכויות אדם, מניפולציות בחוקה, כלומר משטר סמכותני (בעיקר בשנות ה-70). למה היה צורך במשטר סמכותני בשנות ה-70? מצד אחד מנהיג שבנה את המדינה ומהצד השני דיכא את תושביה. ניסיון התנקשות ראשון ב-74 הורג את אשתו. הנשיא פאק נרצח ב-1979 ע"י ראש סוכנות הביון המרכזית KCIA. זה יורה בו עקב ויכוח ביניהם אודות ההפגנות בדרום. עם הזמן התגלה שהוא תכנן זאת לפני כן. ההזדמנות הייתה הויכוח. הוא הוצא להורג כמובן.


האנדרטה לרצח האזרחים בקואנג-ג'ו

הרפובליקה החמישית וטבח קואנגג'ו

1980-1988: אחרי הרצח משתלט בכוח גנרל צ'ון דוּ האן (Chun DooHwan)- הנשיא השנוא ביותר בקוריאה כי היה מושחת וטוטליטארי. ממנה גוף שממנה את הנשיא (הוא כמובן). בתקופתו היו הפגנות סטודנטים ופועלים שחוסלו ביד קשה. אירוע מכונן בתחילת דרכו: 1980- טבח קואנגג'ו (KuangJu)- הפגנה שמתרחשת שם נגדו, הוא שולח כוחות צבא שנלחמים במורדים כ-10 ימים- כ-200 אזרחים הרוגים. זו הייתה ממש מלחמה בין הצבא למפגינים. יש כאן ארגון, המונים שמצטרפים, יש משאבים וכמובן לא מעט סיבות. כמו כן יש את המורשת ההיסטורית של המחאה המוצלחת. סרט אודות האירוע בשם "חופשת הדמים מאי 18" מתאר (עם חופש אומנותי) את עיקרי ההתרחשויות בעשרת הימים של טבח קואנגג'ו.
הנוצרים שותקים בין 80-85 וישנה התאגדות סטודנטים במחתרת. מתפתח בקוריאה אנטי-אמריקניזם. תוקפים מוקדים אמריקאים ומצליחים לשמור על העילה מדוע יש להילחם ולמחות. ב-86-87 יש הפגנות להפלת המשטר- בפיליפינים נופל המשטר של פרדיננד מרקוס על-ידי התאגדות הכנסייה הנוצרית עם תנועות עממיות. מתחילה להתגבש תנועה, שהמטרה המרכזית שלה הוא כינון בחירות ישירות, דרישה ספציפית. בנוסף לכך הנשיא צ'ון מודיע שהוא מוכן לדון בעניין הבחירות הישירות. הסטודנטים ממשיכים להפגין.
יש שלושה אירועים רגשיים המהווים שוק בעיקר למעמד הביניים:
1. תקיפה מינית של סטודנטית בחקירה משטרתית.
2. מוות בעינויים של סטודנט בתחנת משטרה.
3. יום אחרי הצהרתו מקפיא הנשיא את הדיון על שינוי החוקה.
מתגבשת קואליציה לאומית למען חוקה דמוקרטית. מתפתחים תנאים המאפשרים את הפעילות הרחבה יותר. צ'ון מודיע כי המועמד לנשיאות יהיה יד ימינו. דבר זה מוביל להפגנות חריפות, דרישת המפגינים היא בחירות ישירות של העם את הנשיא. יש גם לחץ אמריקאי עקב הסערה של ההפגנות. כמו כן היו שיקולים של האולימפיאדה- למנוע בעיות. מצטרף לחץ אמריקאי וכן הרצון לקיים את המשחקים האולימפיים כמתוכנן.
התוצאה: מעבר למשטר דמוקרטי 29/6/87 ושינוי החוקה שהופכת את קוריאה לדמוקרטית.

הרפובליקה השישית הדמוקרטית

בפועל נכנס משטר דמוקרטי כבר יותר מרבע מאה עד כה. בלבו של משטר דמוקרטי יש משטר נשיאותי עם בחירות חופשיות, כללי המשחק מקובלים על כל הצדדים. קיימת הזכות למחאה באמצעים מקובלים. יש בחירות לנשיאות כל חמש שנים, אסור לנשיא לכהן יותר מקדנציה אחת, יש פרלמנט שנבחר כל ארבע שנים. יש ראש ממשלה שממונה על ידי הנשיא וסמכויותיו פחותות משמעותיות מהנשיא. יש חוקה בעלת משקל חשוב.
ב-1995/6- הועמדו למשפט הנשיאים לשעבר: Chun ו- Roh TaeWoo, שהיה יד ימינו של צ'ון כגנרל. הם הועמדו למשפט על שחיתות ועל הטבח בקואנג-ג'ו ופגיעות במפגינים. הם עדיין חיים בקוריאה עד היום. זה היה אירוע מאוד סימבולי עבור הדמוקרטיה הקוריאנית. קוריאה יוצאת מהעבר ופותחת בדרך חדשה. חנינתם המאוחרת הראתה ש"ממשיכים הלאה". הדמוקרטיה הקוריאנית מתבססת מאז.
בחירתה של פָּאק גוּן-הְיֶה, בתו של הדיקטטור פָּאק צַ‏'אנְג-חְאִי, לנשיאות מצביעה אולי על סוג של רהביליטציה לתקופה של המשטר הכוחני של אביה, שמאידך-גיסא הביא להתאוששות ולצמיחה כלכלית, או שמא נבחרה למרות היותה בתו, בזכות פועלה בלבד?


תמונת תזכורת ממשטר אחר בכיכר מרכזית בקואנג-ג'ו

בעיות בדמוקרטיה:

• 1990- "המיזוג המשולש"- שלושת המפלגות הגדולות מתמזגות לקואליציה.
• NSL - החוק לביטחון לאומי.
• רגיונליזם- רבים מהבוחרים יעדיפו בחירת נציגים מאזורם על פני דעה פוליטית, וכשייבחר תמיד ייזכור שמי שהעלה אותו יכול להורידו בבחירות הבאות.