יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
דרום-מערבה של ארצות הברית, ובראשה מדינת קליפורניה, היא ארץ של חלומות: חלקם התגשמו ומתגשמים, וחלקם לא. זהו חבל ארץ הפונה לאוקיינוס השקט, שלחופיו ובקרבתו שוכנות כמה מהערים המשפיעות ביותר בעולם: החל מסן-דייגו, לוס-אנג'לס, סן-פרנסיסקו, והמשך לפורטלנד וסיאטל. כאן נמצאים כמה מהמקומות המשפיעים ביותר בתחומים רבים: בחידושי הטכנולוגיה - עמק הסיליקון וסיאטל, בתחום המוסיקה - סיאטל, בעולם הקולנוע – הוליווד, ובכל מדד אחר - ההובלה העולמית היא כאן.


גשר גולדן גייט, סן פרנסיסקו, שער זהב לחלומות שהתגשמו   

אבל דרום מערב ארה"ב הם גם הרי סיירה-נבאדה והרי הרוקי (הרוקיס) הגבוהים, טבע פראי, מדבריות ומלחות ענק, שטחים חקלאיים נרחבים, לצד יערות בהם גדלים הגבוהים בעצי העולם. אפשר למצוא בה מורשת תרבותית צעירה, בת מאתיים שנה בלבד, בה מיוצגות התקופות הפרועות ביותר של ארה"ב, לצד תרבותם בת 12 אלף השנה של תושביו הילידים של האזור. ההיסטוריה הרחוקה לוקחת את המתעמק בה עד לממוטות, שהיו רועות במישורי העשב, ואף לדינוזאורים הנחשפים באתרים שונים. בעקבות נדידת האוכלוסייה, שהגיעה למערב מאירופה, אסיה, אפריקה, מרכז אמריקה, ואיך לא... גם מישראל, נוצר בחבל ארץ זה מפגש תרבותי וכור היתוך מרתק, שגם כיום הוא עדיין חי ותוסס. יחד עם הגידול העירוני וצמיחת מטרופוליני ענק, נעשים כאן מאמצים לשמור על הטבע היקר - בעשרות שמורות טבע ופארקים. שניהם יחדיו הם מהמאפיינים של חלק זה של העולם.  


שמורת ברייס - דרום מערב ארה"ב  

מיומני: חשיפה - הרובע האיטלקי, סן-פרנציסקו (1985)

"קפיטליסטים" זעקה והתמוטטה בדמעות. ארץ אפשרויות בלתי מוגבלות - להצליח ולהתדרדר ממרום כבוד האדם, להסיר מסכות וקליפות עד זעקת האנושיות האחרונה. "בורגנים! אני משפילה עצמי עבור סנטים בודדים ואתם לא יכולים לעזור לי", בכתה, ולבשה את זערית בגדיה. הסרט, שקרן מהמסך שליד הבמה בכחול, נפסק, ואולי לא, אבל במוקד עמדה צעירה חיה, שיצאה מהכלים ושברה את הכללים, והלכה לה. מקסם הארוטיקה לא נוכח כשפשטה את שארית כסותה ועמדה עצובה, נדקרת במבטים. הילדים שיכולים לראות פיל בתוך נחש בריח, לא הורשו להיכנס - רק המבוגרים, והיא לכן הראתה גם את הפנים, מסתירה פנים ונכלמת. המלצריות מוהלות בירה ומועלות במחיר, כשהן תובעות מתן מתת אתנן, בעברן עם כד קלל קל מצלצל, באומרן: "תנו לחדשה משהו..". אך הקהל מרוכז ואדיש, בוחן את המוצג, הפריט, העצם, גוף שדוף, שזוף, שקוף מהבעה, עד עווית הכאב ניסרה את החלל: "סוטים קפיטליסטים", והלכה. ועיני הדם הלחות המלוחות נשארו אתי.  

 

רבע משטח ארה"ב ב- 15 מיליון דולר

עד תחילת המאה ה-19, היתה ארצות הברית פדרציה קרועה ושסועה, ששכנה במזרח, על שטח שגודלו כרבע מהשטח אליו תגיע תוך פחות משמונה עשורים. ממערב לה השתרעה קולוניה צרפתית שוממת, בת 2.15 מיליון קמ"ר (100 פעם ישראל), עם אוכלוסייה של פחות מ-100 אלף איש, וממערב לה שטח דומה בגודלו שהיה בבעלות ספרדית. באותם ימים פרצה בצרפת הרחוקה המהפכה הצרפתית, הוקמה הרפובליקה הצרפתית ולשלטון עלה נפוליאון בונפרט, ששאף להשתלט על אירופה. הוא התכונן לפלישה לאנגליה ולמלחמה עולמית, ולא היה זקוק לטריטוריות הרחוקות, אך היה זקוק למימון למלחמותיו העתידות. בעקבות כך נערך חוזה בין ארה"ב לצרפת ובו הועברה לרשות ארה"ב לואיזיאנה הצרפתית (שחזרה לרשות צרפת מידי ספרד רק שנתיים קודם), בתמורה ל-15 מיליון דולר. צרפת, שאך זה איבדה את האיטי, לא היתה זקוקה לנמלים בים הקאריבי, והשטח הצרפתי הנרחב באמריקה הפך עבורה מנכס לנטל. רצונו של הנשיא ג'פרסון לרכוש את השטח בדיוק כשנפוליאון מגייס כסף למלחמה, נפל עבורו בזמן הנכון. בחתימת ההסכם בשנת 1803, הצהיר נפוליאון (בעודו אוסף לכיסו את הממון הרב): "מתן שטח זה לארה"ב מנציח לעד את כוחה, שישמש כוח נגד לאימפריה האנגלית, אשר במוקדם או במאוחר יאלצה למתן את גאוותה".  


לואיזיאנה שנמכרה לארה"ב בשנת 1803  בירוק במרכז 

המשך ההתפשטות מערבה

באחת, נפתח שטח עצום להתיישבות המהגרים האירופים שאך הגיעו ליבשת החדשה, המציעה הזדמנויות וחלומות להתחלה חדשה. הנהירה מהחוף המזרחי של ארה"ב מערבה החלה. ואכן במהלך עשרות השנים הבאות של תחילת המאה ה- 19 נמשכה ההתפשטות מערבה. פעילותו של נפוליאון (בעזרת הכסף האמריקני) הביאה עד מהרה לכיבוש ספרד והתפוררות האימפריה ששלטה בשטח שממערב ללואיזיאנה ועד לחופי האוקיאנוס השקט. וכך ב-1810 נוצרה מדינת ענק חדשה ממערב (ומדרום) ללואיזיאנה – מקסיקו שמה. במדינה זו, כמו בכל מדינה חדשה ולא יציבה, קמים אופורטוניסטים רבים ונרקמים תככים ומאבקים פנימיים לשליטה בשטח העצום.
 
בארצות הברית השתררה תחושה, שכונתה "הייעוד הגלוי" (Manifest Destiny). היא גרסה שלארצות הברית ישנה זכות בסיסית, שמקורה אלוהי, להנחיל את האידיאלים האמריקנים - של דמוקרטיה, פרוטסטנטיות, שגשוג כלכלי וכדומה - על כל השטחים שעד לאוקיינוס השקט. "לתרבת" את תושביהם הקתולים, דוברי הספרדית והברברים האינדיאנים. השאיפה האמריקנית הזאת גרמה לקונפליקטים עם כל שכנותיה, החל בבריטים שבקנדה ובאורגון, וכלה במקסיקנים שבדרום מערב. לא דובר בהכרח בפעולות צבאיות והחל מ-1827 הציעו האמריקנים למקסיקו לרכוש שטחים אלו תמורת סכומים גבוהים. הנשיא ג'יימס פולק, שהיה ממובילי מדיניות "הייעוד הגלוי", הציע מיד עם כניסתו לתפקיד (1845) לרכוש את כל השטחים המקסיקנים שבדרום מערב תמורת 25 מיליון דולר. אך מקסיקו סירבה לוותר על כמחצית משטחה לשכנתה מצפון-מזרח, גם תמורת סכום גבוה שכזה.
 
ב-1836 נקרעה טקסס בעלת השלטון העצמי לטובת ארה"ב, ועשור לאחר מכן, במלחמת ארה"ב-מקסיקו (1846-1848) הושלמה התפשטות ארה"ב עד האוקיאנוס השקט. תוך חצי מאה שולש שטחה. המלחמה בת השנתיים גבתה בשדה הקרב את חיי 195 חיילים אמריקאים (ועוד 13,000 שמתו ממחלות וסניטציה גרועה). בסופה שולמו למקסיקו 18 מיליון דולרים עבור השטח שהוצע להם לרוכשו מלכתחילה, בסכום גבוה יותר.  


טקסס (בכתום) וצפון מקסיקו (בלבן), עברו לידי ארה"ב 1836-1848  

המעבר למערב – ארץ הספר ( The Frontier Land)

עידן הקרח הקטן (Little Ice Age) ששיאו ב-1816-1850 , ורעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד (An Gorta Mór 1846-51), יחד עם תוצאות מלחמות נפוליאון והגידול המהיר בתיעוש אירופה, הביאו להגירה מוגברת של אירופים ליבשת החדשה ולמדינה שמעבר לים המתרחבת במהירות. כשאדם פותח בחיים חדשים ואינו קשור לאדמה, הוא מוכן לקחת סיכונים כדי להשיג סיכויים. וכך החלה הנהירה מערבה לטריטוריות בראשיתיות, בשיירות ענק שהיוו חלק מהנוף במערב התיכון, בהרים הקשים למעבר ושטחי קליפורניה, כמו גם בשטחי טקסס העצומים ובשטחי הגבול.
 
שמועות על זהב שנמצא במערב ועל התעשרות קלה, הביאו לנהירה נוספת של מחפשי הזדמנויות – חלקם מוכנים לעבוד קשה ואחרים מתעשרים מכסף קל של זנות, שוד, כמו גם פרנסה ממתן שירותים, תקשורת, סלילת מסילות רכבת וכדומה. עיירות רבות נבנות במערב, חלקן הופכות לערי רפאים עם התפוגגות החלום, בעוד שאחרות גדלות במהירות עם הפיכת "מתן שירותים" לתעשייה ומסחר.  
 

מיומני: מחפש הזהב האחרון, מדבריות קליפורניה ( 1985)

פגשתי אותך במדבר, פושט את תרמילך המרופט, מנגב אגלי זעה ומתיישב בצל ונח. מחפש הזהב האחרון. ניגשת אלי ובקשת כפית נס-קפה, וחשבתי שוב על מקבצי הנדבות המוכרים לי כל כך וסירבתי. ניגשת שוב ובקשת סרט דביק והדבקת אותי בסקרנות ונתתי לך. שאלת אם מעוניין אני בפירורי כסף וזהב כתמורה, ונזכרתי בסיפורי המערב הכל-כך פרוע של פעם, ובזה במסודר בו אני נמצא עכשיו. השבתי בהתעניינות והוזמנתי לראות. מכיס צדדי הוצאת שקית אבנים ובזהירות הנחת אותן על ידך המאובקת ובחנת אותן באור השמש המדברית ובררת ביניהן. הנחת לפני מבחר נוצץ של רסיסי אבן, ובמבטך המתנוצץ הסברת לי, כשאתה בוחן באהבה אותו חצץ חסר ערך שאספת במכרות נטושים מהתקופה האגדית של פעם. הסתכלתי עליך - ראיתי דינוזאור, ששרד מעבר רחוק, המשרך דרכיו בוואדיות וחולם, ושיודע שיום יבוא וימצא את שלא מצאו רבים לפניו, וקינאתי בך. אתה כל כך תמים ובלתי מציאותי ובכל זאת שלם עם עצמך ועם החלום אחריו אתה הולך. נסעתי ממך מחפש הזהב האחרון, והשארתי אותך ואת החלום, לנדוד יחד ולהיעלם במדבר, ואיתי אוצר זיכרון ופירורי אבן של זהב וכסף.  


פארק לאומי יוסמיטי - הפארק המוביל במערב ארה"ב  

התבססות ופריחה

על השטחים החדשים במערב, ניטש הויכוח האם יהיו טריטוריות עבדות או טריטוריות בהן תיאסר העבדות. קבלת קליפורניה כשטח קונפדרציה ללא עבדות, הצרה את כוחו של הדרום, שמהטריטוריות החדשות הצטרפה אליו רק טקסס, ובכך תרם המערב החדש בעקיפין לניצחון הצפון במלחמת האזרחים האמריקנית (1861-65). הפיתוח המואץ שחל על ארה"ב, לא רק שלא פסח על המערב, אלא אף היה בו מואץ יותר. ערים קמו אף במדבר, כשהן מאכלסות את מיליוני המהגרים ממזרח ארה"ב (ואף ממזרח אסיה וממקסיקו הדרומית). ריכוז אנושי הפך לריכוז תעשייתי. פרויקטים ענקיים, כמו בניית סכר הובר, בשנים בהן המשבר הכלכלי היכה בארה"ב ובעולם, הביאו איתם מהגרי פרנסה נוספים, ביוצרם ריכוז אנושי נדיר באופיו בעולם, שאינו מבוסס על חקלאות.  


סכר הובר, פרוייקט ענק שסיפק פרנסה לנודדים מערבה    

בועת הגירה ישראלית

במדינת הגירה כמדינתנו הקטנה, בה הקשר בין חלק מתושביה לארץ בה הם חיים אינו חזק כמו במדינות מבוססות, והעוברת משברי גדילה ומלחמות, קיים הדחף להתבסס במקומות בהם יש סיכוי של ממש, והסביבה קולטת ואוהדת את המבקש להצליח, ומחבקת גם את הזר או לפחות מקבלת אותו. למקומות אלה, כמו דרום מערב ארה"ב, היגרו במהלך השנים יהודים רבים וישראלים רבים, בהקימם בועות ישראליות של מהגרים. בניגוד למהגרים מארצות שונות בעולם, הבאים להתערות במולדת החדשה, מעדיפים אלו להמשיך ולהזדהות כישראלים ולחיות חיים קרועים של "לא כאן ולא שם". כיום, בלוס אנג'לס יש את אחת הקהילות הישראליות הגדולות בעולם מחוץ לישראל.  
 

מיומני: תמונת תפרחת יבשה חסרת שורשים - יורדים בלוס-אנג’לס (1985)

שנייה חלקי שלושים על צמצם פתוח, לאט אבל בסדר. בצד על הפסנתר שני מגזינים גיאוגרפים לחוקרי עולמות שיושבים בבית, ולידם חצי צדודית נוגה של אריק איינשטין בארץ ישראל הישנה. ממול הגיטרות מונחות על כן - זה כסף טוב לחילוני לשיר בשמחות של יהודים. מהחלון קרן שמש של אחר הצהרים נשברת מהמאפרה של המחכים למשיח, מאירה ערמה מפוררת של תפרחות יבשות חסרות שורשים, אגד ניירות ודולר ירקרק לגלגול העשב הירוק - נותן טעם לזמן כשמחכים... במאפרת הזכוכית על השולחן זרוקים חסרי ערך ניקלים ופנים ושקרים חדשים שהביאה בביקור אחרון - הראשון של הילד שלה ושל הדוד סם, ושיודע כבר לומר ."The ball" ליד הדלת מכונה שבתמורה לסנט וסיבוב הידית תחלק סוכרייה - חינוך של מחיר לכל - תמצית של מולדת חדשה. אומרים שהם בירידה אבל אין ניקוזים. השטיח המחבר קירות סופג הכול, גם את שמזליף הילד בגאווה במרכז הסלון. אי אפשר לתפוס הכול. כל אחד והזווית הצרה שלו והעמדה ממנה מכוונים. עם צמצם ועיניים סגורות אפשר לחדור יותר לעומק, אבל כאן אין זמן. זה מה שאפשר לתפוס בשנייה חלקי שלושים...  


אריק אינשיין על הפסנתר, וקרן שמש נשברת מהמאפרה של המחכים למשיח
הבועה הישראלית בעיר המלאכים.