יובל נעמן - לראות את העולם בדרך אחרת...
בהמשך לכתבה ראשונה בה פגשנו את ג'מאיקה וביקרנו בחלקה המזרחי, בכתבה זו נכיר את מערב המדינה, ובמיוחד את הטבע המיוחד שיש בה.
 

מונטגו-ביי – שער הכניסה לאי

מונטגו-ביי (Montego Bay), שבצפון-מערב המדינה, היא העיר הרביעית באוכלוסייתה בג'מאיקה, אך בשל נמל התעופה הבינלאומי ומיקומה בקוטב המשלים לקינגסטון הבירה, היא עיר תיירות מובילה בג'מאיקה. יש בה מלונות ומסעדות בכל הרמות, חופים ופעילויות מגוונות. שם העיר, המכונה בחיבה "מו-ביי", הוא ככל הנראה עיוות של "מפרץ שומן החזיר" (בספרדית "מאנטאקה ביי") בשל היות המקום נמל ליצוא שומן, עורות ובשר, בתקופת השלטון הספרדי.


בשל מידות הנשים הקולבים מגדילים מידת אגן

זקנה משועממת ומקלט לציפורים

מקלט הציפורים רוקלנד (Rockland's Bird Sanctuary) זו אינה שמורה ואיננו פארק אלא בית פרטי של זקנה גלמודה שחיה ביער ולחברה אירחו לה ציפורי המקום אותם הייתה מאכילה, עד שפסקו מלפחד מבני האדם והנחילו זאת לצאצאיהם, וכעת אורחי הבית יכולים להאכיל את יונקי הדבש (הקליברים) ושלל ציפורי שיר אחרות מגיעות אף הן לבית בו הן מוצאות אוכל המתאים עבורן. היום, לאחר שהמייסדת, ליסה סלמון, כבר לא בחיים, ילדיה, בתפעול עובדים נאמנים, מזמינים את אורחי הבית להגיע למגע בלתי אמצעי עם ציפורי ג'מאיקה. במקום ניתן להאכיל את הציפור הלאומית – "ציפור הדוקטור" ואת "קליברי המנגו", וכן לראות פרוש, זהבן, נקר ג'מאיקני וסוגים שונים של יונים. ההגעה בתחבורה ציבורית מעט סבוכה: יש להגיע לעיירה ווילצ'ר (Wiltshire) הנמצאת כ-7 ק"מ דרומית לעיר ומשם לעלות כק"מ בדרך סלולה, בעליה תלולה יחסית. אין זהו פארק לשמו, אלא אחוזת יער בחצרה יושבים ומאכילים במים מסוכרים את ציפורי הקליברי – במיוחד את הציפור הלאומית, "צופית הדוקטור", וכן את "צופית המנגו" האדמדמה. אין חנויות ושערי כניסה, אולם יש להשאיר למארחים 20$ למבקר.


ציפור הדוקטור – הציפור הלאומית שאינה מפחדת מאדם

פלמות' – זכר לתפארת ימי יצוא הסוכר

פלמות' (Falmouth) נמצאת 30 ק"מ מזרחית למונטגו-ביי ו-70 ק"מ מערבית לאוצ'ו-ריוס. זו עיירת נמל לקרוזים, הערוכה בהתאם ויש בה שוק יפה וצבעוני של מזכרות לתיירים. אבל מעבר לכך, זו עיירה קולוניאלית בה הארכיטקטורה ייחודית. בסוף המאה ה-18, כאשר יצוא הסוכר היה בשיאו, הרווח מ"הזהב המתוק" הפך את העיירה לקוסמופוליטית ביותר בעולם המערבי: "פריז של איי הודו". בעיירה היו חמישה עיתונים, חברה ספרותית לאומנויות ועוד. היו במקום סוחרים שמכרו עבדים, סוכר, רום, רהיטי עץ, ו"שוק אלברט ג'ורג" היה שוק החוף הגדול והפופולרי ביותר של אותה תקופה. מראשית המאה ה-19, כשסחר הסוכר החל לרדת בחשיבותו הגלובלית, החלה העיירה לשקוע בחשיבותה, ועד מהרה הנמל, שפעם החיל שלושים ספינות כל יום, הפך לשומם, אולם המבנים המקוריים המרהיבים נותרו במקום – אחדים הפכו לחורבות ואחרים שוחזרו ועטרתם הושבה. יש בעיירה את אוסף המבנים הג'ורג'יאניים הגדול ביותר במדינה, ואולי אף בכל איי הודו המערבית. לאות הוקרה על המורשת ההיסטורית העשירה שלה, הוכרזה העיירה כ"אתר מורשת עולמית" על-ידי ארגון אונסק"ו, וכאתר הנצחה לאומי ג'מאיקני. העיירה משמרת מסורת ארוכה ומכובדת של היותה מרכז מסחר, והשוק שלה, ובמיוחד בימי רביעי, הוא השוק הטוב ביותר בחוף הצפוני של ג'מאיקה.


ילדי ג'מאיקה

למרות שהדרך הטובה ביותר ללכוד את המהות של פלמות' הוא לעשות סיור רגלי מלא, יש כמה מבנים בולטים. בניין אחד כזה הוא מאנס-המטביל (Baptist Manse) ברחוב השוק בקרבת חוף הים, מבנה אבן מרשים עם מדרגות עץ מפוארות שידוע כמשכן "הבונים החופשיים" הראשון בג'מאיקה, הבניין הזה החליף ידיים פעמים רבות. אולי הבעל הבולט ביותר שלה היה הכומר וויליאם ניבּ (William Knibb 1803-1845), מטיף בפטיסטי מפורסם נגד עבדות. היום זהו מבנה מוביל בשיקום העיר. הפרויקט הושלם לא רק לתרום לחידוש הפיזי של העיר, אלא גם לתחייה תרבותית של הקהילה. במפלס התחתון של הבניין יהיה מרכז למיזמים מבוססי קהילה, בעוד שהמפלס העליון יהפוך לגלריה לאמנות שתציג עבודות של אמנים מקומיים. היום פליימות' ידועה כמקום הולדתם של אלופי הריצות הקצרות אוסיין בולט ובן ג'ונסון. ליעדי העיר ניתן להגיע בקלות גם ממונטגו-ביי.


עגלת שוק ניידת מתוצרת עצמית

הלגונה הזוהרת – לשחות עם גחליליות מקרוסקופיות

אחד האוצרות הטבעיים המדהימים ביותר בג'מאיקה, שכל ניסיון לתאר אותו במילים רק יעשה לו עוול. הלגונה קיבלה את שמה בזכות מימיה, המפיצים אור זוהר סביב כל אובייקט שנע בתוכם (לכן הם ידועים בשם- Glistening Waters). הלגונה היא אחד הריכוזים הגדולים בעולם של יצורים מימיים מסוג זה, המחוללים את התופעה הביולוגית הנקראת 'ביו-לומינציה' (bioluminescence)- ייצור אור ע"י אורגניזמים חיים. התופעה מתרחשת כאשר המים מכילים מינרלים מסוימים המזינים את אותם יצורים מיקרוסקופיים, ואלה מפיצים אור בכל תנודה של המים. אם תשליכו אבן למים, תראו סביבה אור ניאון זרחני (שנראה כמו סטיק-לייט שהתפוצץ ותכולתו נשפכה). כדאי להזמין את השייט 48 שעות מראש. מחיר במלונות מונטגו-ביי החל מ-50$ לשייט של 3.5 שעות (הלוך-חזור), כולל משקה ואיסוף ממספר מלונות.


מים זוהרים בתנועת המים (צילום: לשכת התיירות)

שיט בנהר המתפתל באזור מארת'ה-ברי

הנהר נקרא על שם אינדיאנית בת שבט הארוואק, שהתאבדה כאשר סירבה לגלות לספרדים היכן נמצא מכרה זהב. האגדה מספרת שמרת'ה ברי (Martha Brae) אמרה שהיא מסכימה לקחת את הספרדים למכרה, וכאשר הגיעו לנהר היא הפעילה כוחות קסם והסיטה את הנהר ממסלולו תוך כדי שהיא מטביעה את עצמה ואת הספרדים שהלכו אחריה, ומאז שמרה רוחה על פתח המכרה. השיט עצמו הוא שיט רגוע ברפסודות במבוק זוגיות לאורך כחמישה ק"מ, האורך שעתיים. במהלך השייט תשמעו את האגדות על הנהר ותוכלו לקפוץ להתרעננות במים הקרירים. בסיום השייט יקחו אותכם לסיור בגני התבלינים של מיס מרת'ה. מפורסמים וסלבים רבים שטו ברפסודה על נהר זה, ובכללן אליזבת השנייה, מלכת אנגליה. התענוג הוא במחיר 60$ לרפסודה של שני אנשים. נקודת היציאה כשישה ק"מ דרומית מפלמות'.


ראפטינג בנחלי האי

נגריל – חוף פירוק הלווייתנים

מדוע הפכה נגריל (Negril) ליעד האולטימטיבי של הזרוקים וילדי הפרחים האמריקאים של שנות השישים, אפשר להבין. גם היום זהו מקום מנותק כמעט, אליו אין תחבורה מוסדרת מהערים הגדולות פרט לאוטובוסי תיירים, ויש באזור העיר חופים ארוכים של חול לבן, שלווה ושקט. עיירה זו בקצה המערבי של האי מוסדה וסודרה, ואותם היפים שהיום הם בני שבעים ויש כסף בארנקם, עדיין מגיעים, אך עבורם נפתחו ריזורטים שכבשו את מרבית החופים, והפאבים על מצוק המשקיף לים התאימו עצמם והמחירים זינקו לשמיים, ולמרות זאת, עדיין יש משהו באווירה של עיירת חוף קטנה, עם הנוחות של נגישות לתייר.


חוף שבעת המייל של נגריל

את חופי הים תמצאו מצפון לעיר. לאורך כעשרה קילומטר (7 מייל) נמתח חוף שנקרא "חוף שבעת המייל" (Seven Mile Beach). חוף המשתרע מהנהר שבמרכז העיר ולאורך כולל של כעשרה ק"מ (שבעה מייל). הקטע הציבורי מלא דוכנים ולא מאפשר רביצה, והשאר שייך לריזורטים. תנופת בניית הריזורטים לא נפסקת והדרך היחידה להגיע לחוף הוא מציאת מסעדת חוף שמאפשרת ללקוחות גישה לחוף. בחירה טובה היא כניסה מריזורט "בורד וולק ויליג'" שהוא ריזורט אך גם מסעדת חוף המציעה בחינם מיטות שיזוף ו-וואיפיי ללקוחות המסעדה. מצפון לחוף זה ישנו חוף נוסף בעל שם נוראי: "מפרץ הדמים" (Bloody Bay). שם זה ניתן למפרץ בו היו נשחטים לווייתנים שניצודו בים, ובפירוקם נצבע הים באדום. היום זהו חוף לבן השייך ברובו לריזורטים. החוף אמנם יפה, עם דקלים, חול לבן, מי תכלת צלולים ושוניות אלמוגים, אך אם אתם מחפשים שלווה והתבודדות, עדיף שתחפשו במקום אחר... ההגעה לנגריל באוטובוסי תיירים או במונית משותפת מלוסי (Lucea) למגיעים ממונטגו-ביי או דרך סוואנה לה-מאר (Savana del Mar) לבאים מקינגסטון.


חוף קאריבי

שדרת עצי הבמבוק

במקומות אחדים בעולם ישנן דרכים שעצים או שיחים יוצרים סביבם תחושת מנהרה. שדרה זו יוצרת מעין תעלה טבעית מוצלת ושקטה להליכה. זהו אחד המקומות המצולמים ביותר של ג'מאיקה, המככבים בתמונות וגלויות. שדרת הבמבוקים (Bamboo Avenue) שננטעה במאה ה-18 לאורך כ-4 ק"מ, היא כיום אטרקציה מקומית אליה מגיעים רבים לשם הליכה מרגיעה לאורכה, כשבדרך נהנים מבוטנים ומי-קוקוס שמציעים המוכרים החייכנים בצידי הדרך. השדרה הייתה צפופה יותר, אך נפגעה בהוריקנים גילברט 1988 ו-איוון 2004. כיום נעשים מאמצים כדי לשקם ולעבות אותה. השדרה נמצאת כעשרה ק"מ צפונית לבלאק-ריבר.


המנהרה של שדרת הבמבוק

כתבה זו היא המשך לכתבה המציגה את פניני החלק המזרחי של ג'מאיקה.