אם מאקרו "מגדיל" וגם עדשת טלה מגדילה, מה ההבדל?
עדשת טלה מקרבת אובייקט מרוחק ו"מגדילה" אותו, אבל עדיין על סנסור המצלמה, הדמות קטנה משמעותית מהדמות האמיתית. מאקרו גורם לדמות על סנסור להיות קרובה לגודל המציאותי או אף גדולה יותר.
מאקרו הוא צילום התופש על גבי הסנסור פיסת עולם קטנה ככל הניתן כפי שעושה המיקרוסקופ.
היחס 1:1 משמעותו שבסנסור צילום של 35 מ"מ נתפוש פיסת עולם בגודל 35 מ"מ או שהדמות בתמונה תהיה בגודל הדמות האמיתית בחיים.
זוהי "הגדלה" שונה בתכלית מאשר עדשת הטלה הפועלת כמו משקפת.
בשתיהן רואים את המציאות "מקורבת" או "מוגדלת" אבל כמובן לא תלך לראות מיקרובים עם משקפת ולא תעקוב אחרי ציפורים עם בינוקולר.
 
עולם המאקרו הוא עולם חדש למרביתנו.  זוהי אינה דרך המבט הרגילה בה אנו רואים את העולם. ראו אילו קריאות התפעלות מוציא כל צלם תת-ימי חובב מצילום דג?
ובכל זאת קיים הבדל קט בין תמונת מאקרו רגילה לתמונה טובה באמת.
במשולש אומן-יצירה-קהל קיימת אינטראקציה. האומן חווה חוויה ומעבירה ליצירה, והצופה חווה חוויה באמצעות היצירה. מה יותר חשוב? למורי האומנות הפתרונים. לדעתי האומן וחוויותיו אינם חשובים כלל, והחוויה של הצופה מהיצירה היא החשובה.
החוויה היא תכונה של המוח האנושי שמסוגל להפוך רצף של תמונות לסרט וגם להתרגש ממנו עד דמעות, או להפוך מספר מוגבל של פיקסלים לחוויה. כל אחד וה"מתרגם" שלו, בחלקו מושפע מחוויות אישיות ובחלקו מחוויות אוניברסאליות. הכלים העיקרים בצילום ליצירת חוויות אלו הם הקומפוזיציה התאורה והחיתוך.מה שרואים בדרך כלל בצילום מאקרו  זאת חוויה שקשה להעביר לצילום.  אולי התלהבות יתר ממה שרואים בעדשת המאקרו. נסה להגדיר לעצמך מה התכוונת להראות בצילום ותראה האם קיבלת מה שרצית.

בתמונת מאקרו עיקר העניין לצופה שאינו מומחה בחרקים ולא מעניין אותו הקושי בתפישה ובמיקוד, אלא התוצאה בכללותה, ומאד קשה ליצר תמונה עם משקל וחיתוך נכונים.
ציוד טוב (ומפתיע במקצת) למאקרו היא מצלמת פוקט דיגיטאלית שתיתן יכולת התקרבות ועומק שדה נהדר יותר מציוד מתוחכם ויקר, וזאת בשל גודל הסנסור הזעיר שייש בה, ורק נצטרך לדאוג לתאורה מספקת על מרחב התמונה כולה.
יש לזכור שגם במקרו למרות שמרוכזים בזה פחות, עדיין חלים חוקי הצילום בהם האובייקט חשוב, אבל לא פחות מזה חשובה הקומפוזיציה והמבנה הכולל של הפיXלים במלבן אותו מצלמים.
יודע שמאד קשה להתרכז בזה, כשקיים ממד הזמן וממד החדות שיש להתרכז בהם, אבל לצופה התוצאה היא החשובה.
למתקדמים, השלב הבא הוא עדשה טובה (ממליץ על עדשה קבועה באורך 100-150 מ"מ), טבעת מאקרו הנותנת בזול את שאפשר להשיג בעדשה יקרה ביותר, ורכישה (או יצור) של נורות קצה עדשה שיאפשרו תאורה מלאה של האובייקטים וסגירת צמצם
 


צבעוניות בלבד – שנראית רק במאקרו, בצילום שפירית לכיוון השמיים:


עובר של עוף בגודל חצי ס"מ על חלמון ביצה: