קל יותר לבקש סליחה מלבקש רשות. אנשים רבים אינם אוהבים להצטלם ונראים לא טבעי בנוכחות המצלמה. אם תבקש את רשותם יענו במקרים רבים לשלילה. הקפד על שפת הגוף ועל מה שאתה משדר – אנשים אינם אוהבים צייד המשחר לטרף ומסתדרים בקלות יתרה עם צלם בעל נוכחות מורגשת המצוי בסביבה טבעית.
הגישה המתאימה לשדר לסביבה היא גישה של "אני צלם. אני פה עומד גלוי, אני והמצלמה שלי, ולכאן אני שייך. אני לא מסתתר ולא מנסה לתפוס אותך במצב מביך". אין טוב יותר מחיוך מקסים שגורם להתפוגגות מרבית ההתנגדויות.
צריך להיות רגיש גם לשפת הגוף של המצולם - אם מישהו נותן סימן שהוא לא רוצה להצטלם - אל תאנוס אותו. נופף ידך לשלום ועבור לנושא הבא.
אל תצלם אנשים במצבים פיסיולוגים דחופים מהם כגון הטלת שתן או הנקת תינוק רעב. זה פשוט רע ועלול להפגיש אותך עם המצולם בבית המשפט.
אנשים ככלל אינם רק פניהם, ולמרות שבצילומים רבים הפנים במוקד, הרי ששאר גופם וגפיהם צרכים להיכלל או להיקטע באופן מושכל. לגבי ילדים, חותכים להם בגיל שמונה ימים וגם זה אכזרי, ואם ניתן חבל לחתוך להם אברים בתמונה.

לצילומי חטף הטכניקה עליה אני ממליץ היא:

*    איתור האובייקט ובחינת הקומפוזיציה והאור.
*    מצב אוטומטי עם עדיפות מהירות, מהירות נמוכה ככל הניתן 1/60-1/125.
*    בחירה חשיפת יתר או חסר לפי הערכה.
*    הרמת המצלמה וכיוונה למקומות אחרים מהמטרה על מנת להיטמע ולא לקבל תשומת לב.
*    ברגע המתאים להרים מצלמה, לכוון ולצלם.
הציוד המומלץ לצילום חטף (בניגוד לצילום אולפן) הוא מצלמה קלה ועדשה 300/135 מ"מ קלה, עם F4-5.6  
 

מתי מותר לצלם אנשים?

צילום אנשים ברשות הציבור אינו אסור - אלא אם הצילום מזהה ומציג אנשים בפוזות מביכות, או שביקשו המצולמים לא לצלמם. "חוק הגנת הפרטיות" ו "איסור לשון הרע" עוסקים במהות העניין הציבורי, ובהבדל בין העניין הציבורי בפרסום והעניין הציבורי בפגיעה בפרטיות, והכלל הוא שכשיש ספק אז אין ספק ואל תצלם אדם בפוזה בה לא היית רוצה שיצלמוך. חומר רב יש בנושאי צנעת הפרט ופרסום, וכדאי לעיין בפסק הדין במשפטו של חתן פרס ישראל, הצלם אלכס ליבק שהורשע על צילום אדם באופן פוגע ברשות הרבים.


צילום אווירה טבעית מרחוק בחטף


צילומי "חטף מרוחק" נוספים.